סלח לי על ההתערבות.. אבל רעייתך החכמה צודקת.. אתה בעצמך טוען שאתה איסטניסט קיצוני..(שזה לא לגמרי תקין..) אז ענית לעצמך על השאלה.. הכי בריא לילדים לתת להם לזרום ולא להגביל אותם כל הזמן. בזה כן לגעת ובזה לא לגעת שמא עלו עליהם צפרדעים, חגבים, או ליקקו אותם חתולים עם פשפשים.. כמובן, הכל בגבול הטעם הטוב. לא בקיצוניות. לכאן או לכאן. אני אישית נחרדת ומזדעזעת עד עומק נשמתי אם הבן שלי, שנורא אוהב חיות ולא מפחד מהם כלל. על דגש כלל. רץ בדילוגי אושר לעבר חתולת זבל שחורה ומרוטה עם זנב ספק חסר בחלקו ספק שלם ומנסה ללטף אותה בחדווה, ואני רצה אחריו טרופת נשימה ומצליחה בדקה התשעים לעצור את ידו המכוונת לצווארה המלוכלך. וגם אם הוא לא נגע בה בסופו של דבר אני לוקחת אותו במהירות שיא לשטיפת ידיים יסודית ועמוקה עם סבון נוזלי ונוזל כלים ליתר ביטחון. אבל אם הבן שלי בגן השעשועים יחליט לחפור בחולות ( זה מה שהוא בתכלס תמיד עושה) אני אניח לו ואתן לו להנות, אח"כ נשטוף ידיים והכל טוב.. (אלא אם כן אני אגלה שבין החולות מסתררים מרעין בישין של חתולים וכלבים אז בוודאי שאמנע.)סליחה על הטרמפ [בכל זאת כבר הקיפו כאן את כל המינים והזנים]. שאלה לי אליכם:
בתור אסטניס קיצוני אני מתפוצץ כשהילד שלי רוצה ללטף בע"ח [וגם לא מעט בני אדם...]. למען האמת, אני משתגע אפילו כשאני הולך אתו ברחוב והוא חייב ללטף את כל הרכבים ברחוב, כשעל הדרך הוא מנקה את האבק, מקלף צואת יונים ושאר דברים המבחילים דעתו של אדם. כך גם כאשר אני מגלה בכיסיו שלל אבנים (שמן הסתם חובקו על ידי לא מעט חתולים חמודים) לצורך תכניות עתידיות שאלוקים רק יודע עליהם.
רעייתי הבריאה טוענת כי הילד חייב את זה, ואולי עלי להתפוצץ עם הבעיות שלי בפנים, הילד לא אמור לסבול מזה.
עד כמה המחיר הנפשי שעלי לשלם לצורך בריאות נפשו של הילד?