סליחה על הטרמפ [בכל זאת כבר הקיפו כאן את כל המינים והזנים]. שאלה לי אליכם:
בתור אסטניס קיצוני אני מתפוצץ כשהילד שלי רוצה ללטף בע"ח [וגם לא מעט בני אדם...]. למען האמת, אני משתגע אפילו כשאני הולך אתו ברחוב והוא חייב ללטף את כל הרכבים ברחוב, כשעל הדרך הוא מנקה את האבק, מקלף צואת יונים ושאר דברים המבחילים דעתו של אדם. כך גם כאשר אני מגלה בכיסיו שלל אבנים (שמן הסתם חובקו על ידי לא מעט חתולים חמודים) לצורך תכניות עתידיות שאלוקים רק יודע עליהם.
רעייתי הבריאה טוענת כי הילד חייב את זה, ואולי עלי להתפוצץ עם הבעיות שלי בפנים, הילד לא אמור לסבול מזה.
עד כמה המחיר הנפשי שעלי לשלם לצורך בריאות נפשו של הילד?
בתור אסטניס קיצוני אני מתפוצץ כשהילד שלי רוצה ללטף בע"ח [וגם לא מעט בני אדם...]. למען האמת, אני משתגע אפילו כשאני הולך אתו ברחוב והוא חייב ללטף את כל הרכבים ברחוב, כשעל הדרך הוא מנקה את האבק, מקלף צואת יונים ושאר דברים המבחילים דעתו של אדם. כך גם כאשר אני מגלה בכיסיו שלל אבנים (שמן הסתם חובקו על ידי לא מעט חתולים חמודים) לצורך תכניות עתידיות שאלוקים רק יודע עליהם.
רעייתי הבריאה טוענת כי הילד חייב את זה, ואולי עלי להתפוצץ עם הבעיות שלי בפנים, הילד לא אמור לסבול מזה.
עד כמה המחיר הנפשי שעלי לשלם לצורך בריאות נפשו של הילד?