פסוריאזיס
פסוריאזיס היא מחלה עור כרונית שנגרמת כאשר מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו. מהם התסמינים? כמה זמן זה נמשך? איך מטפלים? כל התשובות במדריך המלא
שם האבחנה בעברית: פסוריאזיס
שם האבחנה באנגלית: Psoriasis
שם האבחנה או קיצורה במערכת המחשב של הרופא (קליקס): Psoriasis
מה זה פסוריאזיס?
מחלת הפסוריאזיס היא מחלת עור כרונית. למחלה יש רקע גנטי - לחלק מהחולים יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה במחלה - והיא קשורה גם לשיבוש במערכת החיסון. תאים שבמצב רגיל תפקידם הוא להגן על הגוף מופעלים בטעות וגורמים למצב דלקתי בעור. כתוצאה מכך תאי עור חדשים מצטברים על השכבה העליונה של העור בקצב מהיר מדי - ימים במקום כחודש במצב רגיל - עוד לפני שהתאים הישנים הספיקו לנשור. ייצור היתר הזה מוביל להצטברות של תאי עור ולהופעה של הרבדים האופייניים של המחלה על פני העור.
מהם התסמינים של פסוריאזיס?
מהם גורמי הסיכון לפסוריאזיס?
• נטייה גנטית או משפחתית.
• טראומה או
לחץ נפשי (מדיווחים רבים עולה כי המחלה מתפרצת או מחמירה בעקבות אירועים מלחיצים).
•
עישון.
• חתך, שריטה או חבלה.
• דלקת גרון סטרפטוקוקית.
• תרופות (למשל ליתיום או חוסמי בטא -
נורמיטן,
נורמלול).
אילו סוגים של פסוריאזיס קיימים?
פלאק (פסוריאזיס וולגריס): הסוג הנפוץ ביותר. בדרך כלל מופיעה הקשקשת על מפרקים שונים, על הקרקפת, על הברכיים ועל הציפורניים.
פסוריאזיס הפוכה (פסוריאזיס אינברסה): הקשקשת מופיעה באזורים פנימיים ובקפלים כמו בית השחי, המפשעה והטבור.
פסוריאזיס טיפתית (גוטטה): הסוג הזה של פסוריאזיס בילדים בא לידי ביטוי בנקודות אודם קטנות. היא מופיעה לרוב לאחר זיהום חריף כמו דלקת גרון שנגרמה מסטרפטוקוק.
פסוריאזיס ארתריטיק: פסוריאזיס המלוּוה בדלקת מפרקים.
פוסטולר פסוריאזיס: צורה לא שכיחה של פסוריאזיס שבה מופיעים נגעים מוגלתיים על כפות הידיים והרגליים. המוגלה אינה מכילה חיידקים ולכן אינה מידבקת.
פסוריאזיס אריתרודרמה: כל הגוף נגוע בפסוריאזיס, והעור הוא אריתמטוטי (אדום). לעיתים קרובות הרמזים היחידים המעידים על פסוריאזיס הם שינויים בציפורניים וחוסר מעורבות של הפנים. הצורה הזאת יכולה להופיע אחרי הפסקה מהירה של טיפול בסטרואידים סיסטמיים (קורטיזון שניתן דרך הפה או לווריד).
איך אני לעומת האחרים?
מעריכים שכ־2% מהאוכלוסייה סובלים מפסוריאזיס. לפי
אגודת הפסוריאזיס הישראלית, חיים בארץ 240 אלף חולים במחלה. פסוריאזיס יכולה להתפתח בכל שלב בחיים, אם כי היא שכיחה בעיקר בשתי תקופות גיל: 30-20 ו־60-50. אין הבדל בשכיחות המחלה בין גברים לנשים.
האם פסוריאזיס היא מחלה מידבקת?
המחלה אינה מידבקת.
עלולים להיות סיבוכים?
בעבר היה מקובל שפסוריאזיס היא מחלה הפוגעת בעור בלבד. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות עולה כי חולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול ממחלות שונות, ובהן: דלקת מפרקים פסוריאטית,
סוכרת,
לחץ דם גבוה, עלייה בשומני הדם ומחלת ריאות כרונית.
השכיחות של
השמנת־יתר בחולי פסוריאזיס גבוהה יותר מאשר אצל אנשים שלא חולים בפסוריאזיס. חולי פסוריאזיס מעשנים יותר מאנשים שאין להם פסוריאזיס.
איך מאבחנים פסוריאזיס?
במרבית המקרים יכול רופא עור לאבחן את המחלה בהתבסס על מראה העור. במקרים נדירים יש צורך
בביופסיה (דגימה קטנה של העור) כדי לאשר את האבחנה.
איך מטפלים בפסוריאזיס?
קיימים כמה סוגי טיפולים - תכשירים מקומיים, פוטותרפיה, טיפול בים המלח וטיפולים סיסטמיים - ומומלץ להכיר את כולם. הבחירה של סוג הטיפול נעשית לפי חומרת המחלה, העדפות החולה (במיוחד בנוגע לעלויות ולנוחות הטיפול), יעילות הטיפול ותופעות הלוואי שלו.
טיפול בפסוריאזיס באמצעות בתכשירים מקומיים
שימון העור הוא הבסיס לטיפול בפסוריאזיס מכל סוג. מטרת השימון היא להעלים את הקשקשת, להפחית את רמת הגרד ולהפחית את הופעתם של נגעי פסוריאזיס חדשים באזורים שנחבלו (תופעת קבנר). קיימים תכשירים מסוגים שונים לטיפול מקומי. הנפוצים ביותר הם תמיסה, קרם, ג'ל ומשחה. למשחות (על בסיס וזלין) פעילות חזקה יותר מאשר לקרמים מכיוון שהווזלין מותאם יותר לרבדים העבים עם הקשקשת המופיעים בחולי הפסוריאזיס.
הבחירה נקבעת לפי מיקום הפריחה על הגוף:
קרקפת - מומלץ להשתמש בתמיסה או בשמפו.
פנים או קפלי הגוף - מומלץ להשתמש בתכשיר המבוסס על קרם.
על פני החזה, הגב והבטן - מומלץ להשתמש בתכשיר שמבוסס על משחה (וזלין).
זפת (Tar)
אחד הטיפולים הוותיקים בחולי פסוריאזיס הוא באמצעות זפת. מנגנון הפעילות של זפת אינו ידוע, אם כי קרוב לוודאי הוא מונע שגשוג וגדילה לא מבוקר של תאי העור.
שמפו אלפוסיל הוא תכשיר הזפת הנמכר ביותר בישראל. יש להשאיר את התכשיר על העור או על הקרקפת למשך 10-5 דקות ואז לשטוף. יש להשתמש בו 3-2 פעמים בשבוע. יש לשים לב: תכשירי זפת עשויים להכתים שיער, עור ובגדים.
חומצה סליצילית
זהו טיפול המסייע להפחית את הקשקשת שעל פני נגעי הפסוריאזיס. חומצה סליצילית בריכוז של 3% נמצאת בתכשיר סליקרן. ניתן לרקוח בבתי המרקחת של כללית חומצה סליצילית בריכוז של 10% על פי מרשם רופא.
נגזרות של ויטמין D
קלציפוטריול (תרופה הדומה מבחינה כימית לוויטמין D) מעכבת את קצב ההיווצרות של תאי העור באזור הפסוריאזיס. ייתכן שיש לה גם מנגנון פעולה המשפיע על מערכת החיסון. תופעת לוואי אפשרית היא גירוי בעור. כמו כן קיים סיכון לעלייה ברמת הסידן, ולכן השימוש בתכשיר מוגבל ל־100 גרם בשבוע במבוגרים ול־50 גרם בשבוע בילדים.
משחת דייבובט (Daivobet) וג'ל קסמיאול (Xamiol) הם קלציפוטריול המשולב בסטרואיד מקומי. החולים מעדיפים את השימוש בג'ל מאשר במשחות על בסיס וזלין, שהן שמנוניות ונדבקות לבגדים, וקשה יותר למרוח אותן ולהסיר אותן. נוחות השימוש בקסמיאול מגדילה את ההיענות של החולים לטיפול. באחרונה נכנס לשימוש ג'ל קסמיאול בשיטה של אפליקטור. כך מתאפשרים שימוש מדויק בתכשיר וכן הגעה לאזורים בגוף שאליהם קשה להגיע באמצעות היד (למשל בחולים שסובלים מפסוריאזיס בגב).
טיפול בפסוריאזיס באמצעות פוטותרפיה
זהו אחד הטיפולים היעילים בפסוריאזיס, והראיה ליעילותו היא השיפור בפסוריאזיס בחודשי הקיץ. קרינת ה־UV פועלת נגד הפעילות הדלקתית וגם מונעת שגשוג־יתר של תאי העור הקיימים בחולי פסוריאזיס. עם זאת, בפוטותרפיה קיים סיכון להופעת נזקי שמש, כולל סיכון מוגבר להופעת סרטן העור, בייחוד בפוטותרפיה מסוג PUVA.
קיימים כמה סוגים של טיפול בפוטותרפיה:
• טיפול ב־UVB רחב טווח (320-290 nm).
• טיפול ב־UVB צר טווח (311 nm).
• טיפול PUVA.
• טיפול באמבטיות PUVA.
• פוטותרפיה ביתית.
טיפול ב-UVB צר טווח (311 nm)
זהו הטיפול המקובל ביותר בפוטותרפיה. הוא ניתן בדרך כלל פעמיים או שלוש פעמים במנות קרינה עולות עד שמושגת הפוגה. כל טיפול נמשך כמה דקות. בסיום הטיפול ניתן להמשיך טיפולים ב־UVB פעם או פעמיים בשבוע כדי למנוע חזרה של המחלה. טיפול ב־UVB צר טווח יעיל יותר מאשר טיפול ב־UVB רחב טווח.
PUVA
שם הטיפול הוא ראשי תיבות של Psoralen+UVA (פסרולן+קרינה אולטרה־סגולה מסוג A). נוטלים את התרופה פסורלן, הגורמת לרגישות לשמש, ושעתיים לאחר מכן נחשפים ל־UVA במרפאה. אלה קרניים שחודרות עמוק יותר לתוך העור בהשוואה ל־UVB וגורמות במידה פחותה לכוויות.
קיימת רגישות מוגברת לשמש המתחילה בתוך שעה מנטילת פסורלן וחולפת בתוך 8 שעות. לכן לאחר השימוש בתרופה יש להתגונן מפני קרינת השמש (באמצעות בגדים ארוכים, כובע, משקפי שמש, מסנני קרינה) גם לאחר הטיפול. במהלך תקופת הטיפולים קיים סיכון מוגבר להופעת סרטן העור מכל הסוגים, כולל מלנומה. לפיכך יש להקפיד על מעקב מתמשך אחר חולי פסוריאזיס המקבלים טיפול ב־PUVA.
לחולים בסרטן העור אסור להיות מטופלים בשיטה הזאת.
לחצו כאן למידע על טיפול PUVA בסל השירותים של כללית.
אמבטיות PUVA
המסת קפסולות של פסורלן במים ולאחר מכן השריה של האיבר הנגוע (ידיים, רגליים, כל הגוף) באמבטיה במשך 30-15 דקות לפני החשיפה לקרינת UVA.
פוטותרפיה ביתית
טיפול חלופי לשימוש ב־UVB, בייחוד בחולי פסוריאזיס שאינם גרים בקרבת מכוני פוטותרפיה. רכישת מכשיר פוטותרפיה ביתי כרוכה בעלות.
טיפול בפסוריאזיס בים המלח
טיפול אקלימי בים המלח הוא אחת החלופות בסל השירותים לטיפול בפסוריאזיס. היעילות העיקרית של הטיפול נובעת מהשפעתה של קרינת השמש, דהיינו מדובר בסוג של פוטותרפיה. נוסף על כך קיים אפקט מיטיב לטבילה במי ים המלח, לשהייה באזור נופש המבודד מלחצי החיים ולתמיכה החברתית. תקופת הטיפול המינימלית בים המלח היא שבועיים. סוף־שבוע בים המלח אינו טיפול יעיל בפוטותרפיה.
מבחינת סל השירותים, חולה שקיבל טיפול בים המלח אינו זכאי לקבל טיפול בפוטותרפיה באותה השנה הקלנדרית. לפני הזמנת המלון והטיפול יש לקבל אישור והנחיות של רופא עור ואישור מקופת החולים לקבלת החזר.
למידע נוסף לחצו כאן.
טיפול בפסוריאזיס באמצעות תרופות סיסטמיות (רב מערכתיות)
שתיים מהתרופות הוותיקות ביותר שניתנות בטבליות ("כדורים") הן מתותרקסט וניאוטיגסון. השימוש במתותרקסט יעיל, אבל מחייב מעקב קבוע למניעת נזק לכבד. ניאוטיגסון יעילה בחלק מהחולים, אבל גורמת ליובש בעור ולעלייה בשומני הדם, והיא אינה מומלצת לנשים בגיל הפוריות.
אוטזלה היא תרופה חדשה הניתנת בכדורים במינון של 30 מיליגרם פעמיים ביום. התרופה עשויה לסייע לחולים שסובלים מפסוריאזיס באזורי גוף קשים לטיפול (כמו פסוריאזיס בציפורניים, פסוריאזיס ברגליים ובכפות הידיים). זוהי תרופה בעלת פרופיל בטיחות גבוה - זאת אומרת שאין צורך במעקב מיוחד לפני הטיפול ובמהלכו.
תרופות ביולוגיות
אלה תרופות שפותחו בשנים האחרונות ומהוות פריצת דרך של ממש לטיפול בפסוריאזיס, במיוחד בחולי פסוריאזיס הסובלים ממחלה חמורה שלא הגיבה לטיפולים אחרים. מטרת הטיפול הביולוגי היא להפחית את הפעילות הדלקתית המוגברת בחולי פסוריאזיס באמצעות הרס של התאים המתרבים.
כאמור, התרופות הביולוגיות הן קו שני או שלישי בטיפול בחולי פסוריאזיס ונמצאות בסל התרופות בעבור מי שלא הגיבו לשני טיפולים (פוטותרפיה, טיפול אקלימי בים המלח או טיפול בתרופות המסורתיות). ההיענות של החולים לטיפול בתרופות ביולוגיות גבוהה בזכות יעילותן, נוחות השימוש בהן ופרופיל הבטיחות שלהן. היעילות של התרופות הביולוגיות גבוהה יותר בפעם הראשונה שבה חולה הפסוריאזיס מקבל טיפול ביולוגי ונמוכה יותר כאשר מדובר בטיפול ביולוגי שני או שלישי.
בין התרופות הביולוגיות הנמכרות בישראל:
אנברל,
רמיקייד,
יומירה,
סטלרה וקוסנטיקס. מדובר בתרופות יעילות בעלות שיעורי הצלחה של 80%-50%. התרופות ניתנות בזריקה בתדירות משתנה (לאחר תקופת העמסה התחלתית): אחת לשבוע (אנברל), אחת לשבועיים (יומירה), אחת ל־4 שבועות (קוסנטיקס), אחת ל־12 שבועות (סטלרה).
כיוון שמדובר בתרופות חדשות, נדרשת תשומת לב מיוחדת להשפעות שלהן. תופעות הלוואי העיקריות של התרופות הביולוגיות הן תגובות באזור ההזרקה, תגובות לעירוי (רמיקייד ניתנת בעירוי), ירידה בספירת הדם והיווצרות של נוגדנים עצמוניים. ישנם דיווחים על הפרעות במערכת העצבים המרכזית (תופעות דמויות
טרשת נפוצה), החמרה של
אי־ספיקת לב וסיכון לממאירות. בכל התרופות הביולוגיות קיים סיכון להופעת זיהומים עקב דיכוי מערכת החיסון. לפיכך חלק מחולי הפסוריאזיס אינו יכול להשתמש בתרופות ביולוגיות (למשל, חולי סרטן, חולים במחלות זיהומיות או חולים בטרשת נפוצה).
בכל חולי הפסוריאזיס המועמדים לקבל טיפול ביולוגי יש לוודא שאין התוויות־נגד לטיפול. בעיקר יש צורך לשלול את קיומן של מחלות זיהומיות פעילות. לצורך כך יש לעשות לפני תחילת הטיפול בדיקות לשלילת
הפטיטיס C, לשלילת
הפטיטיס B ובדיקת HIV. כמו כן יש לעשות
צילום חזה ובדיקה
לשחפתסמויה (בדיקת מנטו או PPD).
מהן הגדרות סל השירותים למתן התרופות הביולוגיות?
לפי סל השירותים ניתנות התרופות הביולוגיות לחולי פסוריאזיס בהתקיים התנאים הבאים:
2. חולים שקיבלו לפחות שני טיפולים סיסטמיים (פוטותרפיה, טיפול בים המלח, טיפול בתרופות מתותרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין).
3. החולים לא השיגו שיפור של 50% לפחות במדד PASI (ראשי תיבות של Psoriasis Area-and-Severity Index) לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול.
כמה זמן נמשכת המחלה?
פסוריאזיס היא מחלה כרונית שנמשכת כל החיים. התסמינים יכולים להופיע למשך כמה ימים או שבועות, ואז הם עשויים להיעלם כמעט לחלוטין. בתוך פרק זמן מסוים עלול להופיע טריגר שיפעיל שוב את המחלה. בעזרת הטיפול המתאים עשויים תסמיני המחלה להשתפר או לחלוף לגמרי אולם, כאמור, הם עלולים לחזור שוב. לא ניתן לחזות את המצב מראש, וקיים שוני בין חולה לחולה.
פסוריאזיס טיפתית שעלולה להופיע לאחר דלקת גרון סטרפטוקוקית עשויה לחלוף מעצמה בחלק מהחולים.
איך לומדים לחיות עם פסוריאזיס?
בקרב חולים רבים גורמת פסוריאזיס לתחושות של בושה ושל חוסר נוחות כשהם נמצאים בחברת אנשים. לכן חשוב מאוד שיהיה מעגל תומך - גם כדי למנוע מצבים של הידרדרות בבריאות הנפש.
באתר האגודה הישראלית לפסוריאזיס ניתן לשוחח עם חולי פסוריאזיס אחרים.
בניגוד למה שהיה בעבר, כיום קיים מגוון רחב של טיפולים שבעזרתם ניתן להגיע לשיפור ניכר בתסמינים ואף להפוגה מלאה. לכן יש להקפיד על שימוש קבוע בתכשירים המקומיים, בכדורים או בזריקות כדי למנוע התלקחויות.
פרופ' ארנון כהן הוא מומחה ברפואת עור ומין בהנהלה הראשית של כללית.
הועתק מהאתר של כללית. ©