אני מניחה שאת כותבת בלי שום היכרות, ואני שמחה בשבילך שזה המצב.
אבל לפעמים, עדיף לא לכתוב אם לא מכירים.
כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.
אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.
לא לתאר 'סבל נוראי', אלא להגיד בפשטות: קמתי בבוקר וראיתי פיל שחור גדול בחדר והוא נדבק אלי מאחורה והלך איתי כל היום. בכל פעם שהוא דגדג אותי עם החדק, התחלתי לצרוח כי פחדתי שהוא יחנוק אותי, ואנשים חשבו שאני משוגעת. הרופא רשם לי כדור XXX וכשלקחתי אותו הפיל היה נעלם, אבל הרגשתי סמרטוטה ועייפה וכבר לא ידעתי מה יותר גרוע, לחיות עם הפיל או לחיות עם הכדור. ואז החליפו לי לYYY ומאז אני מתפקדת מצויין בלי שום בעיה" (המצאתי, כן? אין לי מושג מה באמת עוברים אנשים עם מחלת נפש. זו רק דוגמה ספרותית לאיך מספרים את במקום לספר על).