יקרה, קראתי את התגובה שלך, שאני בטוחה שנכתבה בכל הרגישות האפשרית מבחינתך וללא שום כוונה לפגוע, וכאבתי. כי התגובה הזאת, היא בדיוק השיפוטיות בהתגלמותה.
ההקשר המיידי הזה, המותנה, בין מחלות נפש לאלימות, הוא כל כך לא נכון. כל כך לא מוצדק, וזה בדיוק הגורם להסתייגות של אנשים.
מחלת נפש היא לא מילה נרדפת לאלימות. נקודה.
קודם כל, היהדות מבחינה היטב בין שוטה (ואדם בהתקף פסיכוטי נמצא בהחלט במצב כזה) לאדם שחטא. התקף פסיכוטי - משמעו קושי בבוחן המציאות. זה אומר שאדם במצב כזה ידבר שטויות, יתנהג לא כרגיל, אולי יפגע בעצמו ואולי יפגע באחרים.
כמה מאותם אנשים המצויים בהתקף פסיכוטי יפגעו באחרים?
קצת מאד.
רבע מיליון אנשים מתמודדים עם מחלות נפש (ובמחלות נפש, הכוונה היא למחלות קשות כמו סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית, לא לדיכאון אחרי לידה.) בישראל. מתוכם, יש אולי מאות אנשים שיגלו סימני אלימות. רובם של האנשים החולים לא יפגעו באיש!
מבחינת אחוזים, מספרם של חולי הנפש האלימים משתווה למספרם של האלכוהוליסטים האלימים (שהוא כמובן קטן מאד לעומת מספרם של כל אלו המכורים לטיפה המרה), ולמספרם של חלק מהמכורים לסמים שינקטו בפעולות אלימות.
יש חולי נפש אלימים, כמובן שיש, אבל עדיין לא ראיתי שאנשים מנדים את כל אלו ששותים כוס יין ונרתעים מהם, כי "מי יודע מה הם יעשו?"
וכן ראיתי שאנשים נרתעים מבני משפחה של כאלו שחולים, כי יש במשפחתם חולה נפש.
לגבי העבריינים שבוחרים באופן אוטומטי בטיעון של אי שפיות. למעלה מ-90% מהם מוכרזים על ידי בית המשפט והפסיכיאטר האחראי בעניינם ככשירים לעמוד במשפט. אז הטיעון שאנשים נמלטים בעזרת טיעון אי השפיות מחטאיהם, לא מחזיק מים.