הגמ"חים או ההלוואות?
לומר שבעלי החסד קברו אותו זו אמירה קשה מאוד.
הוא קבר את עצמו בהלוואות שלקח מהם.
זו בחירה חופשית, אף אחד לא מחייב אותו לעשות זאת!
נכון, זאת אמירה קשה מאוד.
אבל כפי שהזכירו כאן, היא מבוססת על הכלל שטבעו חז"ל
"לא עכברא גנב אלא חורא גנב"
מי גנב בפועל העכבר או החור שדרכו הוא השתחל פנימה?
אם נתת אפשרות קלה, לעכבר להיכנס פנימה, הרי שאתה אשם עוד יותר מהעכבר!
אז נכון, בשונה מעכבר, אנחנו בעלי בחירה,
ואף אחד לא יכול לתרץ את עצמו "היה גמחי"ם, התפתיתי ללווות מהם.."
מצד שני, אם הגמ"ח יודע שהוא גורם לרוב הלווים שלו, ליפול לפח יוקשים,
איך הוא יכול להיתמם ולאמר כוונתי לטובה?