סליחה שאני אומרת אבל נהיה פה אשכול של אנשים המחפשים צידוק למה קשה להם המצווה הזו, ומרוב כך הם מנסים להגיד כמה זה לא בסדר כל הרעיון הזה ולמה הוא תלוש מעצם היותו.
אז היום אני בקושי נותנת את הדירה מהסיבה שאני יוצאת מהבית פעמיים בשנה, אולי, ואז אם מישהו רוצה אני נותנת.
אני רוצה לתת חיזוק לאלה שכן נותנים:
כתבתי פעם באשכול דומה אחר ואכתוב שוב, קראתי פעם בעיתון קטיפה ראיון עם הרבנית שולמית אזרחי, שכתבה שהיא התארחה בדירה בשבת 7 ברכות של נכדה שלה, והיא חושבת שכמו שפעם היה הכנסת אורחים שיהודים היו הולכים בדרך ונוחתים בבית כנסת של העירה והיהודים היו מזמינים אותם מהרגע להרגע לאש"ל מלא, אז בימינו לתת דירה לשבת זו ההכנסת אורחים של דורנו.
זה מאוד חיזק אותי.
וגם בתור מתארחת, לצערי במשפחה של בעלי אנחנו יכולים להתארח כל השנים רק בדירות ולכן אנחנו צריכים להתארח, וזה לא קל בכלל ולכן אנחנו בקושי מגיעים אליהם פעם בשנה, בקיצור למדתי מזה כמה דברים בארוח.
לכן כשאנחנו משאירים דירה, אנחנו מוציאים מיחם, מוציאים לשיש קפה שוקו סוכר כוסות קרטון וכפיות, מכינים נרות (פעם בעלי היה מכין בשמן, אבל משום מה אנשים לא השתמשו וסתם היה חבל, אז כיום נריות וגפרורים) מוציאים כמה חבילות של ממתקים לילדים, בקבוק שתיה וכוסות, חבילת טישו ומגבת פנים מקופלת. (וכמובן מכבים את האור במקרר)
זמן מוערך: 5 דקות. עלות: גרושים.
אבל ההרגשה שגורמים לאורחים היא ליגה אחרת לגמרי.
אם כבר עובדים על ההכנסת אורחים אז שתהיה מצווה מושלמת.
כל מילה.
אני למשל בכל מקרה מפקססת בית לפני שיוצאים, ומרגישה פשוט פספוס שלא יהיה עוד מישהו שיהנה על הדרך (וגם ישמור לנו על הדירה למשל כשמסתובבים לי פועלים בקומה)
וזה באמת 10 דקות להניח טישו- קפה- אור במקרר- שעון שבת.
ולא אמרתי להפקיר את הבית, יש לי למשל חדר עבודה עם ציוד יקר שבמידה ומתארחים פה עם ילדים הוא ננעל הרמטית עם הודעה מראש על הסיבה.
וכמובן שלא נותנים לכל אחד, וד"ל.