הנושאים החמים
הנושאים החמים
הלילה בו החליט שמואל להמית עצמו באוהלה של תורה היה בהיר מהרגיל, הכוכבים נראו בעליל, השקט ברחובות בני ברק נסך בו עליזות והתרוממות הנפש, הוא לגם לגימה רועשת מנס-קפה מוקה, מביט מבט מלא משמעות אל ארון הספרים, מדמה בו שבילים עיקולים ותחנות, חיוך מתח את לחייו, הוא יצליח.
בעלות השחר קפץ כלביא, נטל ידיו בשמחה עילאית, לבש בגדיו בדקדוק רב בסדר המובא בהלכה, ואץ אל הדלת, מוכן להיות מעשרת הראשונים. מעבר למפתן ליד המטריות ממש על השטיחון המעוגל , בהקה בלובנה שכבת טל מסקרנת, תחתיה נח מעודן וצח, דק ככפור- מן.
תפילת שחריתו של שמואל הייתה כעבד המתחטא לפני רבו, דמעות של שמחה והקלה הרטיבו את טליתו. כך יוכל ללמוד בהשקט, אפס כי לא יהיה עוד אביון, נוות ביתו תוכל להמשיך להיות עקרת בית ולחנך את צאצאיו ליראת שמים ותורה. מיד לאחר התפילה טמן ראשו ורובו בגמרא והשים עצמו כמדבר.
אשתו - חווה-איטא - בת טובים היא, למדה בסמינר במגמת גננות, וחונכה להקדיש את מאווייה למטרה המקודשת ביותר והיא לתת לבן העלייה שלה את היכולת והכוח להיות משה רבנו של הדור, או לכל הפחות ניצוץ.
בעמל רב נטלה את המן הטרי, טחנה, אפתה ובישלה ממיטב המטעמים הקיימים, אפילו קינוחים דיאטטיים אשר טעמם כצפיחית עתירת קלוריות. כך מדי יום בבוקרו, קודם יקיצת דיירי הבניין הקנאים, אספה את המן בידיים נרגשות, והשתדלה לספק את צרכי המשפחה בתבונה שניתנה רק לנשים.
ואז הגיעו ההוצאות החריגות. אמנם לשבת ירד המן בכמות כפולה, אך התלוננו הבנים שהם זוכרים את גרעיני האבטיח והדגים של זהבה, אז לקח שמואל קצת מן המן ומכר אותו כדי לספק להם מקצת חשקם, וגם שבועון חינוכי וקופסית גאלע קריר, בכדי להרוות את זכרונו מציר הבשר.
בבר מצווה של שרוליק כבר לקח הלוואה בכדי לשלם על התסרוקות של הבנות, בתשלומים נוחים נורא. והלוואה נוספת לשבת התעלות בצפת בשביל המשפחתיות, ועוד אחת בשביל הזוגיות, וזה בסדר כי בפריסה החודשית הוא מוכר עשרים אחוז מהמן ומכסה את ההחזרים.
לקראת החגים התרחבה המשפחה, ואחרי הברית עם הצלם, הקייטרינג והאולם החדש של 'קהילות' - גדלו ההחזרים לעשרים וחמשה אחוזים מהמן, וזה עוד לאחר שגדלה כמות המן היומית. המינוס שנוצר מדי חודש גרם לכך שכל כמה חודשים הוא זקוק להלוואה נוספת שמגדילה את החסר החודשי, ומקצרת את הזמן עד להלוואה נוספת.
ואז בלילה קודר וסמיך ייבב שמואל בעיניים אדומות שהוא מוכרח לצאת ולחפש עבודה, באו מים עד נפש. "אקבע עיתים לתורה", הבטיח ספק לעצמו ספק לרעייתו, "אבל כך אי אפשר להמשיך".
בבוקר פתח את הדלת בכבדות. והשטיחון המאובק - ריק.
בעלות השחר קפץ כלביא, נטל ידיו בשמחה עילאית, לבש בגדיו בדקדוק רב בסדר המובא בהלכה, ואץ אל הדלת, מוכן להיות מעשרת הראשונים. מעבר למפתן ליד המטריות ממש על השטיחון המעוגל , בהקה בלובנה שכבת טל מסקרנת, תחתיה נח מעודן וצח, דק ככפור- מן.
תפילת שחריתו של שמואל הייתה כעבד המתחטא לפני רבו, דמעות של שמחה והקלה הרטיבו את טליתו. כך יוכל ללמוד בהשקט, אפס כי לא יהיה עוד אביון, נוות ביתו תוכל להמשיך להיות עקרת בית ולחנך את צאצאיו ליראת שמים ותורה. מיד לאחר התפילה טמן ראשו ורובו בגמרא והשים עצמו כמדבר.
אשתו - חווה-איטא - בת טובים היא, למדה בסמינר במגמת גננות, וחונכה להקדיש את מאווייה למטרה המקודשת ביותר והיא לתת לבן העלייה שלה את היכולת והכוח להיות משה רבנו של הדור, או לכל הפחות ניצוץ.
בעמל רב נטלה את המן הטרי, טחנה, אפתה ובישלה ממיטב המטעמים הקיימים, אפילו קינוחים דיאטטיים אשר טעמם כצפיחית עתירת קלוריות. כך מדי יום בבוקרו, קודם יקיצת דיירי הבניין הקנאים, אספה את המן בידיים נרגשות, והשתדלה לספק את צרכי המשפחה בתבונה שניתנה רק לנשים.
ואז הגיעו ההוצאות החריגות. אמנם לשבת ירד המן בכמות כפולה, אך התלוננו הבנים שהם זוכרים את גרעיני האבטיח והדגים של זהבה, אז לקח שמואל קצת מן המן ומכר אותו כדי לספק להם מקצת חשקם, וגם שבועון חינוכי וקופסית גאלע קריר, בכדי להרוות את זכרונו מציר הבשר.
בבר מצווה של שרוליק כבר לקח הלוואה בכדי לשלם על התסרוקות של הבנות, בתשלומים נוחים נורא. והלוואה נוספת לשבת התעלות בצפת בשביל המשפחתיות, ועוד אחת בשביל הזוגיות, וזה בסדר כי בפריסה החודשית הוא מוכר עשרים אחוז מהמן ומכסה את ההחזרים.
לקראת החגים התרחבה המשפחה, ואחרי הברית עם הצלם, הקייטרינג והאולם החדש של 'קהילות' - גדלו ההחזרים לעשרים וחמשה אחוזים מהמן, וזה עוד לאחר שגדלה כמות המן היומית. המינוס שנוצר מדי חודש גרם לכך שכל כמה חודשים הוא זקוק להלוואה נוספת שמגדילה את החסר החודשי, ומקצרת את הזמן עד להלוואה נוספת.
ואז בלילה קודר וסמיך ייבב שמואל בעיניים אדומות שהוא מוכרח לצאת ולחפש עבודה, באו מים עד נפש. "אקבע עיתים לתורה", הבטיח ספק לעצמו ספק לרעייתו, "אבל כך אי אפשר להמשיך".
בבוקר פתח את הדלת בכבדות. והשטיחון המאובק - ריק.
