כנראה שזה כן די מסובך אחרת מנהלים היו קופצים על הרעיון!
אמנם אינני מנהל אך אני יכול להציע מספר סיבות אפשריות שזה לא קורה ואף אחד מהם אינו קל לתיקון.
א) רוב המוסדות בציבור החרדי (בנים) אינם מוסדות מוכרים ויתכן שיש בזה קושי לפתוח כיתה מוכרת.
ב) יש את ענין הסטיגמה, אכן. אבל לשנות את זה זה ממש לא קל!
ג) זה ממש לא פשוט להביא אנשי מקצוע אפי' בבי"ס תקשורת מתקשים למלא את התקנים הפארה רפואיים כ"ש שיהיה קשה להשיג אנשי מקצוע שיבואו בשביל מספר שעות מועט יחסית.
ד) מכיוון שרוב המוסדות החרדיים (בעיקר אצל בנים) קטנים יחסית קשה לארגן בקבוצה אחת רמות שוות ובגילאים דומים, חלוקה שכן מתאפשרת בבי"ס תקשורת שבהם יש יחסית הרבה ילדים.
יתכן שינם בעיות נוספות אבל אני די בטוח שאם זה היה פשוט היו עושים את זה בפרט אם יש לביה"ס רווח מזה!!
נראה לי שזה בעיקר עניין של גישה ולא של סיבוך.
א - אני מאמינה שיש לזה פתרונות. כיתות מקדמות מסוגים אחרים יש? זה אותו דבר. המוסדות הנפרדים הם מוכרים? אפשר לעשות קומבינות כמו כיתה ששייכת רשמית לבית ספר אחד ונמצאת פיסית בבית ספר אחר.
ב - הוא שאמרתי. הגישה היא החלק הבעייתי.
ג - לצוות החינוכי זה לא אמור לשנות אם הם עובדים במוסד חנ"מ או כיתת חנ"מ בבית ספר רגיל. לכיתות תקשורת בדרך כלל מצליחים להביא צוות פארא-רפואי, זה יותר קל מאשר לשילוב יחידני כי זה יותר שעות (ואם יש יותר מכיתה אחת בבית ספר, אז בכלל).
ד - אם יש מספיק ילדים כדי לפתוח כיתה ברמה מסוימת בבית ספר נפרד, אז יש מספיק ילדים כדי לפתוח את אותה כיתה בבית ספר רגיל.צריך בסך הכל 4 ילדים בשביל כיתה, ויש אפשרות גם לכיתות רב-גילאיות (עד 3 שנים הפרש). חלק מהם יכולים להיות כאלו שעכשיו בשילוב יחידני. אם בבית ספר נפרד פותחים כיתות על ידי זה שמערבים רמות תפקוד, זה לא מוצלח בכלל עבור הגבוהים. קשה להאמין שלפחות בריכוזים הגדולים תהיה בעיה לפתוח כיתות בנים בגלל מחסור בילדים. אפשר גם לשלוח ילד למוסד שהוא לא בדיוק 100% הטעם והזרם המדויק, זה דיני נפשות. אפשר גם לשלוח רחוק מהבית.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
