אוטיזם? אספרגר? איזו מילה מפחידה...

[בגלל אבות]

למה את קוראת מטפל קליני?
גם "סתם" מטפלים רגשיים יכולים מאד להועיל. מה שחשוב זה ניסיון והתמקצעות בעבודה עם מתבגרים על הרצף. (כמובן מטפלים עם הסמכה מקצועית ולא מישהו שקורא לעצמו מטפל רגשי, אבל לא חובה דווקא פסיכולוג)
נראה לי שמה ששייך פה זה קלינאי תקשורת לעניין התקשורת הנכונה, וטיפול רגשי לעניין המוצפות. (קלינאי תקשורת גבר זה בעיה, אין כמעט כאלו. תשקלו בכל זאת טיפול אצל אישה, זה יכול להיות במסגרת קבוצתית או טיפול לשניים ביחד)
אפשר לנסות לפנות למסגרות תקשורת באזורכם ולשאול מי המטפלים אצלם, אולי הם יסכימו לקבל פרטי. אלו בדרך כלל אנשי המקצוע עם הניסיון המתאים. אפשר לברר גם בישיבות תיכוניות עם כיתות תקשורת, גם שם מעדיפים מטפלים גברים.

טיפול רגשי לקשיים רגשיים וטפול בתקשורת לילדי תקשורת הם 2 דברים נפרדים!!

זה נכון שבד"כ לילדי תקשורת יש - כתופעת לוואי - גם קשיים רגשיים, וזאת כתוצאה מהקושי התקשורתי שלהם.
אבל זה לא "ה"בעיה שלהם.
וגם, טיפול רגשי לא מתאים בדרך כלל לילדי תקשורת. (יש כאלה שסוברים שיכול אפי' להזיק במקרים מסויימים).

בדרך כלל מטפל רגשי יקח את הילד לעולמו הרגשי וינסה 'לטייל' איתו שם, מה שילד תקשורת לא יבין מה רוצים מהחיים שלו. הוא לא שם ולא מבין כ"כ את ה'שפה'. זה רק יכול להגביר אצלו את החרדה מהחיים שכבר ממילא קיימת אצלו.

ילד תקשורת צריך בעיקר טיפול מותאם לתקשורת, ויחד עם זה, טיפול רגשי כשיש צורך לטפל בו רגשית עד כמה שמתאים בשבילו.

זה נכון ש'אבחון' תקשורת היא אמנות מיוחדת שבד"כ מטפלים רגשיים לא מזהים את זה מיד, מטפל רגשי מומחה אמור לזהות שהילד לא 'זורם' איתו, משהו נתקע שם, וזה אמור להיות דגל אדום.

זה גם נכון שמאבחני תקשורת במגזר החרדי הם מועטים, אבל יש. ואותו דבר גם מטפלי תקשורת.
ישנה אגב מגמה חיובית בנושא הזה כשלאחרונה מכשירים יותר ויותר מטפלים מקצועיים במגזר שלנו.

כדאי תמיד להתייעץ עם המחנכים הפורסמים (הרב משה בלוי, הרב פינק, הרב רפאל גריינימן וכו'), הם בד"כ מפנים לאבחון לאדם שנראה להם נכון.

בברכה ובהצלחה.

 

[טאלנטית]

ואותו דבר גם מטפלי תקשורת.

עוד לא קיבלתי שם אחד מומלץ של מטפל תקשורת קליני חרדי, ואני מחפשת כבר קרוב לשנה.

 

[ח.ג.ג'.]

אני מחפשת מטפל עם הסמכה קלינית כי הילד מאד מתעתע, לא מתאים למטפל רגשי רגיל בשום צורה. גם כאלה שמנוסים עקרונית בטיפול בילדים על הרצף לא הועילו לו.
מטפלים כאלה תמיד נסחפו עם הילד לכל מיני האשמות ודברים צדדיים במקום להצליח להתמקד בנקודת התקשורת (הוא כל פעם מפציע עם משהו אחר שמפריע לו וקריטי עכשיו וקשה למטפל ללא הסמכה להתמודד ולבדל).
דבר שני, למטפל קליני יהיה לנו החזר מהקופה, הוצאנו במהלך השנים קרוב למאה אל"ש, אין לי אפשרות כלכלית כרגע לעוד הרפתקאות. אני מעדיפה מטפל לפני קלינאי תקשורת כי הוא לא במצב שאפשר לעבוד איתו על תקשורת כל זמן שהוא כל כך מוצף ונראה לו שכל העולם נגדו.בהמשך אברר גם על קלינאי. (עם נשים הוא פחות משתף פעולה)

באיזו מסגרת הוא?
מוצפות זה משהו שאפשר להקל עליו גם באמצעות התאמה של הסביבה. (זה לא במקום לימוד של ויסות רגשי, כמובן, אבל לפעמים צריך להקל כדי לאפשר התקדמות). לפעמים הילדים בתפקוד גבוה שנראה שהם "מסתדרים" יפה בחברה, מוצפים מאד כי הם משקיעים המון משאבים נפשיים כדי להצליח להסתדר.
כיתת תקשורת יכולה לתת מענה בתחום הזה בכל מיני דרכים, ולפעמים אפשר לעשות את זה גם בשילוב יחידני אם יש הדרכה מספיק מקצועית ושיתוף פעולה של הצוות.
גם עבודה על מיומנויות תקשורתיות וחברתיות יכולה להיעשות במסגרת של כיתת תקשורת, על ידי צוות החינוך המיוחד.
אפשר גם לערב קלינאית תקשורת בשלט רחוק, כלומר לא בעבודה ישירה עם הנער אלא שהיא בונה את תכנית הטיפול. זה יעיל במיוחד אם מי שאמור להעביר את הטיפול זה צוות החינוך המיוחד שמיומן בזה, אבל אפשרי גם לתת הדרכה לצוות בית הספר ואפילו ההורים.

 

[ח.ג.ג'.]

טיפול רגשי לקשיים רגשיים וטפול בתקשורת לילדי תקשורת הם 2 דברים נפרדים!!

זה נכון שבד"כ לילדי תקשורת יש - כתופעת לוואי - גם קשיים רגשיים, וזאת כתוצאה מהקושי התקשורתי שלהם.
אבל זה לא "ה"בעיה שלהם.
וגם, טיפול רגשי לא מתאים בדרך כלל לילדי תקשורת. (יש כאלה שסוברים שיכול אפי' להזיק במקרים מסויימים).

בדרך כלל מטפל רגשי יקח את הילד לעולמו הרגשי וינסה 'לטייל' איתו שם, מה שילד תקשורת לא יבין מה רוצים מהחיים שלו. הוא לא שם ולא מבין כ"כ את ה'שפה'. זה רק יכול להגביר אצלו את החרדה מהחיים שכבר ממילא קיימת אצלו.

ילד תקשורת צריך בעיקר טיפול מותאם לתקשורת, ויחד עם זה, טיפול רגשי כשיש צורך לטפל בו רגשית עד כמה שמתאים בשבילו.

זה נכון ש'אבחון' תקשורת היא אמנות מיוחדת שבד"כ מטפלים רגשיים לא מזהים את זה מיד, מטפל רגשי מומחה אמור לזהות שהילד לא 'זורם' איתו, משהו נתקע שם, וזה אמור להיות דגל אדום.

זה גם נכון שמאבחני תקשורת במגזר החרדי הם מועטים, אבל יש. ואותו דבר גם מטפלי תקשורת.
ישנה אגב מגמה חיובית בנושא הזה כשלאחרונה מכשירים יותר ויותר מטפלים מקצועיים במגזר שלנו.

כדאי תמיד להתייעץ עם המחנכים הפורסמים (הרב משה בלוי, הרב פינק, הרב רפאל גריינימן וכו'), הם בד"כ מפנים לאבחון לאדם שנראה להם נכון.

בברכה ובהצלחה.

לא יודעת מאיפה הבאת שטיפול רגשי יכול להזיק. אולי אם זה אצל מטפל שלא מומחה לאוטיזם. מטפלים מקצועיים ומוסמכים עם התמחות בתחום לא עושים נזק, ולא עובדים עם הילדים בשיטות שלא רלוונטיות להם.
טיפול רגשי נחשב די מאסט לילדים על הרצף, שכמעט תמיד יש להם קושי לבטא רגשות או בכלל להבין את העולם הרגשי של עצמם, וגם הרבה מטענים נלווים מעצם ההתמודדות. זה קיים בכל מסגרת חינוך מיוחד או שילוב שנתקלתי בה (וכשלא קיים זה בגלל אילוצים ולא בגלל שלא חושבים שיש צורך).

 

[טאלנטית]

באיזו מסגרת הוא?

חיידר רגיל לצערי, לא המליצו לנו להעביר, התייעצנו הרבה בתהליך האבחון וכולם המליצו להמשיך. כי הוא משולב היטב ונראה חיצונית ותקשורתית די רגיל ויש הרבה תחומים שהוא בולט לטובה ואהוב (בחברת בני גילו ממש קשה לו, בעבר היה קסטרופה. היום אחרי הרבה שנים של טיפול וגם טיפול תרופתי המצב הרבה יותר טוב, יש ילדים ספציפיים שמסתדר איתם מצוין וגם תמיכה אינטנסיבית של החיידר והצוות)
בכל מקרה הוא עומד לעלות לישיבה עוד שנה (סיפור בפני עצמו, עוד לא יודעת לאיפה)
אין בבני ברק מוסדות תקשורת מתאימים, בררתי הרבה, כולם יותר נמוכים ממנו בפער, וגם דיברתי עם אנשים משתילים ורזילי ומנתחת התנהגות שעובדת עם ילדי ASD. הוא לא מתאים וגם אובחן מאד מאוחר בגלל הקושי לאבחן אותו.

 

[טאלנטית]

לא יודעת מאיפה הבאת שטיפול רגשי יכול להזיק. אולי אם זה אצל מטפל שלא מומחה לאוטיזם. מטפלים מקצועיים ומוסמכים עם התמחות בתחום לא עושים נזק, ולא עובדים עם הילדים בשיטות שלא רלוונטיות להם.

יש שם אחד של מטפל חרדי קליני שמתמחה באוטיזם באזור המרכז? מוכנה לסוע גם לירושלים.
מרגישה שמדברים באוויר, הולכת מאחד לשני, מבררת, עוד לא שמעתי שם של מטפל כזה.

 

[בגלל אבות]

לא יודעת מאיפה הבאת שטיפול רגשי יכול להזיק. אולי אם זה אצל מטפל שלא מומחה לאוטיזם. מטפלים מקצועיים ומוסמכים עם התמחות בתחום לא עושים נזק, ולא עובדים עם הילדים בשיטות שלא רלוונטיות להם.
טיפול רגשי נחשב די מאסט לילדים על הרצף, שכמעט תמיד יש להם קושי לבטא רגשות או בכלל להבין את העולם הרגשי של עצמם, וגם הרבה מטענים נלווים מעצם ההתמודדות. זה קיים בכל מסגרת חינוך מיוחד או שילוב שנתקלתי בה (וכשלא קיים זה בגלל אילוצים ולא בגלל שלא חושבים שיש צורך).

אדייק.
טיפול רגשי שבא במקום טיפול בתקשורת.

 

[טאלנטית]

אדייק.
טיפול רגשי שבא במקום טיפול בתקשורת.

עם זה לצערי מסכימה מנסיון.

 

[בגלל אבות]

חיידר רגיל לצערי, לא המליצו לנו להעביר, התייעצנו הרבה בתהליך האבחון וכולם המליצו להמשיך. כי הוא משולב היטב ונראה חיצונית ותקשורתית די רגיל ויש הרבה תחומים שהוא בולט לטובה ואהוב (בחברת בני גילו ממש קשה לו, בעבר היה קסטרופה. היום אחרי הרבה שנים של טיפול וגם טיפול תרופתי המצב הרבה יותר טוב, יש ילדים ספציפיים שמסתדר איתם מצוין וגם תמיכה אינטנסיבית של החיידר והצוות)
בכל מקרה הוא עומד לעלות לישיבה עוד שנה (סיפור בפני עצמו, עוד לא יודעת לאיפה)
אין בבני ברק מוסדות תקשורת מתאימים, בררתי הרבה, כולם יותר נמוכים ממנו בפער, וגם דיברתי עם אנשים משתילים ורזילי ומנתחת התנהגות שעובדת עם ילדי ASD. הוא לא מתאים וגם אובחן מאד מאוחר בגלל הקושי לאבחן אותו.

לא תמיד ההמלצה היא לשלוח ילדים מעין אלו למוסד תקשורת.

הרבה פעמים, אם התפקוד של הילד הוא גבוה ומעורה בחברה יחסית ההמלצה בד"כ במקרים אלו היא דוקא כן להכניס את הילד למסגרת רגילה + טיפול אישי בקשיי התקשורת שלו.

 

[טאלנטית]

לא תמיד ההמלצה היא לשלוח ילדים מעין אלו למוסד תקשורת.

הרבה פעמים, אם התפקוד של הילד הוא גבוה ומעורה בחברה יחסית ההמלצה בד"כ במקרים אלו היא דוקא כן להכניס את הילד למסגרת רגילה + טיפול אישי בקשיי התקשורת שלו.

המלצות זה נחמד אבל שבעתי מהן.
מה זה עוזר לי אם אף אחד לא יכול לנקוב בשם של מישהו מקצועי שיכול לטפל בקשיי התקשורת? עוד שולחים אותי לכל מיני אנונימיים ש"פיתחו שיטות" "אנשי חינוך" "מישהו שיש לו ממש הצלחות עם ילדי ASD" וכאלה.

 

[בגלל אבות]

כדאי תמיד להתייעץ עם המחנכים הפורסמים (הרב משה בלוי, הרב פינק, הרב רפאל גריינימן וכו'), הם בד"כ מפנים לאבחון לאדם שנראה להם נכון.

 

[מאן דאמר]

יש בבית שמש את אליעזר סוקניק. חרדי, שעובד גם בבי"ח איכילוב. הוא מומחה לאבחון וטיפול בתקשורת.

 

[קלילית]

עוד לא קיבלתי שם אחד מומלץ של מטפל תקשורת קליני חרדי, ואני מחפשת כבר קרוב לשנה.

רמי דיאמנט, פסיכולוג קליני, מאד מנוסה עם ילדים על הרצף, במיוחד בתפקוד גבוה, חרדי.
עובד בשפ"ח במודיעין עילית וגם בבית אחד בכפר סבא.
מקבל גם פרטי בפתח תקווה.
ממש אחד הטובים.
מעולה גם בהרדכות הורים .
0542052295

 

[ח.ג.ג'.]

חיידר רגיל לצערי, לא המליצו לנו להעביר, התייעצנו הרבה בתהליך האבחון וכולם המליצו להמשיך. כי הוא משולב היטב ונראה חיצונית ותקשורתית די רגיל ויש הרבה תחומים שהוא בולט לטובה ואהוב (בחברת בני גילו ממש קשה לו, בעבר היה קסטרופה. היום אחרי הרבה שנים של טיפול וגם טיפול תרופתי המצב הרבה יותר טוב, יש ילדים ספציפיים שמסתדר איתם מצוין וגם תמיכה אינטנסיבית של החיידר והצוות)
בכל מקרה הוא עומד לעלות לישיבה עוד שנה (סיפור בפני עצמו, עוד לא יודעת לאיפה)
אין בבני ברק מוסדות תקשורת מתאימים, בררתי הרבה, כולם יותר נמוכים ממנו בפער, וגם דיברתי עם אנשים משתילים ורזילי ומנתחת התנהגות שעובדת עם ילדי ASD. הוא לא מתאים וגם אובחן מאד מאוחר בגלל הקושי לאבחן אותו.

יש יתרונות משמעותיים בכיתת תקשורת (*) גם עבור ילדים שמשתלבים היטב, נראים רגילים, בולטים לטובה וכו'. לפעמים מה שנראה חיצונית כשילוב טוב, דורש מהילד המון מאמצים ומחביא המון סטרס. כיתת תקשורת היא מקום בטוח שבו אפשר קצת יותר לשחרר ואליו אפשר ללכת ברגעי משבר. זה מקום שבו מבינים את ההתנהגות האוטיסטית ולא צריך להיות בו כל הזמן על המשמר להתנהג רגיל. בנוסף, זה אומר שיש צוות מקצועי שאחראי על הילד באופן הוליסטי, וגם נותן "טיפול בתנאי שטח" לאורך היום, שלדברים מסוימים יכול להיות הרבה יותר משמעותי מאשר שעת טיפול בחדר של המטפל.
כמובן שאם אין כיתת תקשורת מתאימה, אז אין. אבל אולי יש תועלת בהבנה מה כיתת תקשורת נותנת, ומה מתוך הדברים האלו היה יכול במיוחד לעזור לילד הספציפי, כדי לנסות עד כמה שאפשר לתת את המענה גם בשילוב היחידני בצורות אחרות.

(*) לא "מוסד תקשורת" אלא כיתה בתוך בית ספר רגיל, שממנה אפשר להשתלב גם בכיתה הרגילה. מוסד נפרד אכן בדרך כלל מיועד לתפקוד נמוך יותר ולא מתאים לילדים בתפקוד גבוה שצריכים גם חברה רגילה. אם אני מבינה נכון בחינוך החרדי אכן פחות מקובל השילוב של חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, ולכן אין למעשה מענה לתקשורת בתפקוד גבוה. אולי מישהו ירים את הכפפה...

(גם אם יש כיתת תקשורת זה לא תמיד המענה הנכון לכל ילד, ויש עוד שיקולים. אבל זה בפירוש לא רק לתפקוד בינוני ומטה)

 

[קלילית]

יש יתרונות משמעותיים בכיתת תקשורת (*) גם עבור ילדים שמשתלבים היטב, נראים רגילים, בולטים לטובה וכו'. לפעמים מה שנראה חיצונית כשילוב טוב, דורש מהילד המון מאמצים ומחביא המון סטרס. כיתת תקשורת היא מקום בטוח שבו אפשר קצת יותר לשחרר ואליו אפשר ללכת ברגעי משבר. זה מקום שבו מבינים את ההתנהגות האוטיסטית ולא צריך להיות בו כל הזמן על המשמר להתנהג רגיל. בנוסף, זה אומר שיש צוות מקצועי שאחראי על הילד באופן הוליסטי, וגם נותן "טיפול בתנאי שטח" לאורך היום, שלדברים מסוימים יכול להיות הרבה יותר משמעותי מאשר שעת טיפול בחדר של המטפל.
כמובן שאם אין כיתת תקשורת מתאימה, אז אין. אבל אולי יש תועלת בהבנה מה כיתת תקשורת נותנת, ומה מתוך הדברים האלו היה יכול במיוחד לעזור לילד הספציפי, כדי לנסות עד כמה שאפשר לתת את המענה גם בשילוב היחידני בצורות אחרות.

(*) לא "מוסד תקשורת" אלא כיתה בתוך בית ספר רגיל, שממנה אפשר להשתלב גם בכיתה הרגילה. מוסד נפרד אכן בדרך כלל מיועד לתפקוד נמוך יותר ולא מתאים לילדים בתפקוד גבוה שצריכים גם חברה רגילה. אם אני מבינה נכון בחינוך החרדי אכן פחות מקובל השילוב של חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, ולכן אין למעשה מענה לתקשורת בתפקוד גבוה. אולי מישהו ירים את הכפפה...

(גם אם יש כיתת תקשורת זה לא תמיד המענה הנכון לכל ילד, ויש עוד שיקולים. אבל זה בפירוש לא רק לתפקוד בינוני ומטה)

רוצה לסייג את האמירה לגבי מוסד תקשורת.
כאמא לילד גבוה מאד שלומד במוסד תקשורת (ואובחן גם הוא בגיל ממש בוגר, לקראת בר מצווה)
יש יתרון גדול דווקא במקום כזה, גם על פני כיתת תקשורת בבית ספר רגיל (מניסיון)
ונכון שעל פניו רואים במקומו תהאלו גם רמות יותר נמוכות
אבל מי שינסה או יתבונן יותר מקרוב יראה שיש במקומות האלו הרבה גבוהים מאד שנתרמים דווקא ממקום כזה
יכולת הטיפול וההכלה של מוסדות כאלו גבוהה בלי השוואה לכיתת תקשורת בבית ספר רגיל.
הכל יותר מותאם
ומבחינת החברה הרגילה-
הבן שלי למשל, לא היה מוכן ללמוד בכיתה כזאת בתוך מוסד רגיל, שם היה מרגיש הרבה יותר "מפגר"
כאן הוא לפחות המלך של המקום...
כמובן שזה תלוי כל מקרה לגופו
אבל צריך לדעת שהאופציה הזאת ממש לא גרועה כפי שהיא מתוארת

 

[ח.ג.ג'.]

אדייק.
טיפול רגשי שבא במקום טיפול בתקשורת.

זה לא מחליף, זה וודאי. אבל זה לא מזיק גם אם זה בא לבד.
אלו פשוט שני תחומים שונים. מטפל רגשי לא מלמד מיומנויות שיח, וקלינאי תקשורת לא מלמד ויסות רגשי.

 

[ח.ג.ג'.]

רוצה לסייג את האמירה לגבי מוסד תקשורת.
כאמא לילד גבוה מאד שלומד במוסד תקשורת (ואובחן גם הוא בגיל ממש בוגר, לקראת בר מצווה)
יש יתרון גדול דווקא במקום כזה, גם על פני כיתת תקשורת בבית ספר רגיל (מניסיון)
ונכון שעל פניו רואים במקומו תהאלו גם רמות יותר נמוכות
אבל מי שינסה או יתבונן יותר מקרוב יראה שיש במקומות האלו הרבה גבוהים מאד שנתרמים דווקא ממקום כזה
יכולת הטיפול וההכלה של מוסדות כאלו גבוהה בלי השוואה לכיתת תקשורת בבית ספר רגיל.
הכל יותר מותאם
ומבחינת החברה הרגילה-
הבן שלי למשל, לא היה מוכן ללמוד בכיתה כזאת בתוך מוסד רגיל, שם היה מרגיש הרבה יותר "מפגר"
כאן הוא לפחות המלך של המקום...
כמובן שזה תלוי כל מקרה לגופו
אבל צריך לדעת שהאופציה הזאת ממש לא גרועה כפי שהיא מתוארת

במוסד נפרד חסר הרכיב הקריטי של חברה רגילה. ילדים בתפקוד גבוה צריכים מודל ללמוד ממנו. זה משהו שקשה מאד להחליף, וגם חברה של עוד ילדים אוטיסטים בתפקוד גבוה לא באמת מספקת את זה. האינטראקציה איתם פשוט לא אותו דבר. ראש לשועלים זה נחמד, אבל כדי להתקדם עדיף להיות זנב לאריות, לפחות בחלק מהזמן.
[מצד שני, האינטראקציה איתם לפעמים נוחה ונעימה לילד, והם יכולים להיות חברים פוטנציאליים. שזה יתרון על פני שילוב יחידני, אבל קיים גם בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל]
יש רמות שונות של שילוב בכיתות הרגילות, משתנה בין מוסדות וגם כמובן בהתאם לילד.
מוסדות שרגילים לשילוב של כיתות חנ"מ יודעים לעשות עבודה חינוכית עם שאר הילדים כדי שלא יתנו הרגשה של "מפגר". להגיד שזה עובד 100% אני לא יכולה, אבל בינתיים יש לנו ניסיון עם שלושה מוסדות שעושים עבודה מצוינת.
מבחינת הטיפול, אפשרויות הטיפול הפארא-רפואי והקבוצות בתוך הכיתה מצוינות מהניסיון שלנו. יש גם אפשרות לשילוב הפוך שיכול מאד לתרום גם לטיפול עצמו (למי שעובד על מיומנויות שיח יותר מתקדמות וכיוצא בזה) וגם ליצירת קשרים חברתיים עם ילדים מהכיתה הרגילה. מצד היכולת לטפל בבעיות שעולות תוך כדי היום-יום, בתוך הכיתה עצמה בדרך כלל ראינו יכולת טובה מאד לטפל. ככל שמתרחקים מהכיתה ויוצאים לשילוב או יוצאים עצמאית להפסקה, היכולת הזו אכן פוחתת. אבל זה (אמור להיות) גמיש ומותאם ליכולות של הילד, ילד שמסוגל להתשלב הרבה זה בגלל שהוא פחות צריך תמיכה צמודה.
בסופו של דבר אי אפשר לשלול לגמרי שום אופציה, כי כמובן הכל תלוי במוסדות הספציפיים עליהם מדובר וההתאמה שלהם לילד ספציפי. אבל אני הייתי חושבת עשר פעמים לפני שהייתי מוותרת על שילוב, וגם בכיתה משולבת אני בודקת את מידת השילוב.

 

[Iritm]

יש לנו ניסיון עם שלושה מוסדות שעושים עבודה מצוינת.

וואו! איפה יש מוסדות עם כיתות תקשורת?
אצלנו בפריפריה אין, חשבתי שזה קיים רק בבתי ספר חילוניים.

אולי קיימים גם מוסדות לבנות עם כיתות תקשורת?

 

[תותחינוס]

אולי קיימים גם מוסדות לבנות עם כיתות תקשורת?

יש באלעד בי"ס שירת שרה, יש להם כיתת תקשורת לבנות.

 

[ח.ג.ג'.]

וואו! איפה יש מוסדות עם כיתות תקשורת?
אצלנו בפריפריה אין, חשבתי שזה קיים רק בבתי ספר חילוניים.

אולי קיימים גם מוסדות לבנות עם כיתות תקשורת?

קודם כל חשוב לציין שאנחנו דתיים לאומיים, זה משנה את התמונה...
אנחנו מגוש עציון. הבת נוסעת לירושלים והבן לומד כאן.
(עם הבת בירושלים למדו גם כמה ילדים חרדים בכיתת התקשורת בבית הספר הממ"ד)
יש כיתות תקשורת לבנות גם בבית שמש (אני יודעת על יסודי חב"ד ואולפנת גילה).