ברור שחובה מקצועיות מספקת והכשרה מוכרת (תואר שני)
בשביל לקנות בסיס ידע רחב ויציב דיו כדי לגשת למלאכת הקודש
של הטיפול.
אבל בהקשר לדיון לגבי הטיפול הפסיכודינאמי
חשוב לדעת שיש מקרים רבים שהוא מוגבל מאד ביעילותו.
למשל בטראומות, לא הוכח שטיפול פסיכודינאמי עוזר.
יש ספר היום מוביל ממש בתחום הטראומה-ברמה בינלאומית, בשם "נרשם בגוף"
בו הכותב ואן דר קולאק(פסיכיאטר מוביל בארה"ב ברמה המחקרית ועוד) כותב על סמך
מחקרים רבים וידע עצום שרכש עשרות שנים על פי נסיון קליני טיפולי ועל פי
מחקרים רבים מוכחים מדעית, שהשיטות
הקלאסיות לטיפול בטראומה -כמו טיפול פסיכודינאמי וCBT
לא הוכחו בכלל כיעילות, במקרים רבים. הוא תוקף את הראיה הדינאמית המסורתית שלעיתים רבות לא באמת יכולה לתת תקוה ממשית או כלים לאנשים הסובלים מטראומות שונות,
על הפתולוגיה שהיא מצמידה להרבה אנשים בלי להבין מספיק מה השורש
וגם אם להבין לא לתת כלים לריפוי אמיתי, כי לדוגמא לריפוי מטראומה
דרוש גם לעבוד עם החלק האחורי של המח, ולא רק עם הקדמי-
כלומר על פי פרויד לדוגמא, הריפוי ייעשה כאשר הלא מודע ייהפך למודע,
אבל למעשה הוא טוען שפעמים רבות המודעות לבדה לא מועילה כלל בריפוי טראומה
ואף עלולה להחמיר את המצב.
ולכן הוא מדגיש שעבודה אמיתית ומקצועית בטראומה, דורשת עבודה עם כלים רחבים יותר
כמו למשל עבודה עם EMDR, עבודה עם הגוף,אומנות, תיאטרון, יוגה ועוד כלים שהוא מרחיב עליהם בספרו-
הוא מדגיש כי אין שיטה אחת שתתאים לכולם, אך כל אדם יכול למצוא
מענה מתאים עבורו. ולפעמים זה משולב בכמה גישות.
אין משהו אחד שמתאים לכולם. ומי שמשהו לא עזר
לו שיחפש מענה מתאים יותר עבורו, העולם הטיפולי היום מלא אפשרויות
הרבה יותר מפעם, אז נצמדו כל המטפלים רק לגישות המסורתיות שלאו
בהכרח יעילות ומקדמות את כולם.
מה שכתבתי כאמור לא בא לסתור את התועלת שמביאים מטפלים פסיכודינאמיים רבים
וכמובן לא לבטל את הצורך ההכרחי בידע רחב ומבוסס על מנת לטפל בנפשות,
אלא רק להאיר זוית ראיה רחבה יותר.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
