התייעצות מטפלת רגשית?? איפה את ממליצה ללמוד? לטיפול בחרדות, בפחדים, סיביטי.....וכו....

[עדי20]

יש פה ערבוב של שני נושאים: הצורך החשוב לברר על בעלי מקצוע בתחום הנפש, גם אלו המוסמכים והמורשים, כי אף פעם אין ביטוח, ואפילו ההכשרה המלאה הנדרשת לא מבטיחה שהמטפל הוא אתי והגון, או מקצועי מספיק.
והנושא השני, שהוא בעצם הראשון בסדר האשכול, החשיבות שבפניה רק לבעלי מקצוע מוסמכים ומורשים, בעלי ידע מקיף ומקצועי והכשרה מוכרת, ולא לכאלה שלמדו רק שיטות (היעילות בשימוש מתוך ארגז כלים נרחב שיש למטפל מוסמך), קורסים למיניהם או הכשרות אלטרנטיביות.
לא רואה את הקשר ביניהם, חוץ מהטענה שמנסה לחבר אותם- יש גם רופאים מוסמכים שאינם מקצועיים מספיק. ולכן? לכן אפשר ללכת למטפלים שאינם מטפלים? זה פשוט להחליף פרה בחמור. אם יש מקצועי-שייתכן-שאינו-מקצועי-מספיק, ואכן יש לברר עליו, האם עדיף לפנות למי שאינו-מקצועי-כלל?

 

[שפרה ר.]

לכל אלו שמדברים נגד הגישה הדינמית - מסכימה עם כל מילה, אבל מאיפה ההנחה שמטפל שעושה תואר מטפל רק בגישה הדינמית? זה ממש לא ככה!
רוצה לעשות קצת סדר במה שכתבתי עד עכשיו כדי שחלילה לא אהיה זאת שמובילה בעקיפין לנזק.
יש מה שנקרא "תנאי מחוייב אבל לא מספק". כשהולכים לטיפול, צריך לבדוק את הדברים הבאים:
מטפל צריך להיות אחד שיש לו את זה.
מטפל צריך להיות אחד שעבר את כל המסלול לימודים הארוך והרשמי והוציא תואר שני בפסיכולוגיה/עבודה סוציאלית.
מטפל צריך להיות אחד שקיבלנו עליו המלצות ולא אחד שראינו פרסומת שלו.
בעיניי אלו 3 תנאי בסיס. האם רק אחד מהם מספיק?
כמובן שלא!!!
אדם שלמד 20 שנה, הוציא דוקטורט בפסיכולוגיה ולמד עוד המון אבל הוא אנטיפת וחסר אמפתיה, הוא לא מטפל מוצלח. אדם שיש לו את זה ולא למד מספיק - כנ"ל.
אדם שלמד ויש לו את זה אבל שומעים שיוצר תלות - גם לא טוב!
צריך לבדוק את כל הדברים האלה, ולא להתפשר על אף אחד מהם.
(כמובן שיש עוד דברים, אבל לא אכנס להכל...)

 

[מרחבית]

אני חושבת שיש נקודת מבט - מה נקרא פסיכולוג. מה צריך ללמוד ולדעת ולהתנסות כדי לקבל תואר פסיכולוג.
ויש נקודת מבט אחרת - מה עוזר לאנשים. מה מחזק ומרפא את הנפש שלהם.
אני מאוד אוהבת פסיכולוגיה, מי שמכיר אותי - גם מכאן - יודע. וקראתי ולמדתי הרבה.
עם זאת, אני לא חושבת שפסיכולוגיה - בהגדרתה המצומצמת - היא חזות כל מה שקשור לעזרה שקשורה לנפש האדם.

אדם שיש לו מצוקה נפשית - יכול להיעזר בפסיכולוגיה הרשמית, ואני בעד. לפעמים זה ממש קריטי להיעזר בגורמים מקצועיים מתאימים.
אך יש בחיים הרבה סוגי עזרה לנפש גם בדרכים אחרות - יהא שמם אשר יהיה.
יש המון דרכים, והמון דברים. מוצלחים יותר או פחות.
פסיכולוגיה היא אחת מהדרכים במרחב של הבן אדם. היא לא הכל.

אם אדם נעזר במדיטציה, לדוגמא (בצורתה המותרת) - האם המדריך למדיטציה צריך תואר פסיכולוג?
אם אדם מאוד עוזר לו שינויי חשיבה מסוימים - סי בי טי, או סוגים אחרים. ויש מי שעוזר לו בזה - רשמי או לא.
אם עוזר לו מודעות מוגברת לצרכים האמיתיים שלו - ומישהו עוזר לו להתמקד בזה ולזהות.
ויש מי שכל מה שהוא צריך - זו הקשבה אמיתית, ואז הוא מתאושש.
ויש מי שעוזר לו פשוט יותר חום סביבתי, יותר הערכה עצמית וכדו'.
איפה הגבול?
אז אפשר לתת גבולות ברורים למי נקרא פסיכולוג ומי לא לפי דרישות האקדמיה.
אי אפשר - ולעולם לא יצליחו - לתחום את סוגי העזרה לנפש. ואת סוגי האנשים שיתנו את העזרה הזו בחיים של כל אחד.

כשגובים כסף - זה עניין יותר מורכב.
או כשמציגים עצמו תחת שם שמתכוון למשהו מסוים - 'רופא' 'פסיכולוג' - זו בעיה.
אך אני מדברת על המהות.
וכמובן יש תמיד את הבעיה הגדולה של שרלטנים או בורים ושאר מזיקים.

אבל אחרי הכל - עזרה לנפש האדם - היא כל-כך בחיים והיא כל-כך מגוונת - אי אפשר לצמצם אותה לצורה מסוימת ולזלזל בכל השאר. גם כל אחד צריך משהו אחר, ותלוי גם ממה הוא סובל ועד כמה. קשה מאוד לתחום מה שייך ל'חיים הרגילים', ומה בגדר 'טיפול'.

ראשוני הפסיכולוגים בנו בניינים שלמים של השערות בלתי מבוססות - כולל פרויד - ורבים המהדברים לא מקובלים היום - ובצדק. אבל היו גם דברים בהחלט חשובים, ולאט לאט ההתפתחו והתבררו ונחקרו דברים, ויש כמובן גם שיטות שונות וסותרות, וממשיכים ללמוד ולחקור ולפתח - וזה טוב. אני בעד! מתפתחות הבנות בהחלט חשובות! ומתפתחים כלים בהחלט משמעותיים!
רק רואים, שייתכן דבר כזה, שאדם יפתח שיטה - גם אם לא היה לו תואר - והוא יצליח.

אולי הדברים שלי קצת מבולבלים.
רוצה שוב להדגיש - אני בעד למידה רצינית, התייחסות רצינית, וכו'.
רק לא מאמינה בגבולות נוקשים (ולפעמים מלאכותיים) שיוצרת האקדמיה.
החיים - כולל החיים הפנימיים של בני אדם והדינמיקות השונות - חזקים יותר!

ואגב, גם ברפואת הגוף - יש בזה הרבה. יש תחום 'רפואה', אבל רפואת הגוף נוכחת בכל החיים שלנו, בכל מיני צורות וגוונים וסוגי אנשים ושיטות, ואי אפשר לשים לזה גבולות נוקשים!

אם הדרך להימנע משרלטנים, בורים ומזיקים - היא לחסום גם את הטובים והמועילים - יש כאן 'שפיכת התינוק עם המים'. אין לי פיתרון מספיק טוב, רק חשוב להבין את הבעיה של הבלעדיות האקדמית.

 

[עדי20]

אגב, לגבי טענות על "התמחות בתחום ספציפי".
התמחות נערכת אחרי שרופא או פסיכולוג למשל, מקבלים רישיון לעסוק ברפואה או פסיכולוגיה, ואז מתמחים בנישה ספציפית.
הסיפור עם רופא השיניים שהיה מומחה "רק לסתימות" וגרם נזק, כי היה צורך בטיפול שורש ולא בסתימה, מראה על רופא בלתי מקצועי. הידע שלמד לפני שהתמחה בנישה הזאת היה אמור להספיק לו כדי לאבחן את הבעיה ובמידת הצורך להפנות את המטופלת לרופא אחר. האנלוגיה לטיפול- שיכול לבוא אדם בלתי מוסמך ולבחור "להתמחות" בשיטת טיפול ספציפית (שבעיקרון אמורה לשמש מטפלים מוסמכים שיכולים אף להתמחות בה), ועל סמך קורס כזה בלבד לטפל באנשים, היא לא נכונה ואפילו מסוכנת.

 

[עדי20]

אני חושבת שיש נקודת מבט - מה נקרא פסיכולוג. מה צריך ללמוד ולדעת ולהתנסות כדי לקבל תואר פסיכולוג.
ויש נקודת מבט אחרת - מה עוזר לאנשים. מה מחזק ומרפא את הנפש שלהם.
אני מאוד אוהבת פסיכולוגיה, מי שמכיר אותי - גם מכאן - יודע. וקראתי ולמדתי הרבה.
עם זאת, אני לא חושבת שפסיכולוגיה - בהגדרתה המצומצמת - היא חזות כל מה שקשור לעזרה שקשורה לנפש האדם.

אדם שיש לו מצוקה נפשית - יכול להיעזר בפסיכולוגיה הרשמית, ואני בעד. לפעמים זה ממש קריטי להיעזר בגורמים מקצועיים מתאימים.
אך יש בחיים הרבה סוגי עזרה לנפש גם בדרכים אחרות - יהא שמם אשר יהיה.
יש המון דרכים, והמון דברים. מוצלחים יותר או פחות.
פסיכולוגיה היא אחת מהדרכים במרחב של הבן אדם. היא לא הכל.

אם אדם נעזר במדיטציה, לדוגמא (בצורתה המותרת) - האם המדריך למדיטציה צריך תואר פסיכולוג?
אם אדם מאוד עוזר לו שינויי חשיבה מסוימים - סי בי טי, או סוגים אחרים. ויש מי שעוזר לו בזה - רשמי או לא.
אם עוזר לו מודעות מוגברת לצרכים האמיתיים שלו - ומישהו עוזר לו להתמקד בזה ולזהות.
ויש מי שכל מה שהוא צריך - זו הקשבה אמיתית, ואז הוא מתאושש.
ויש מי שעוזר לו פשוט יותר חום סביבתי, יותר הערכה עצמית וכדו'.
איפה הגבול?
אז אפשר לתת גבולות ברורים למי נקרא פסיכולוג ומי לא לפי דרישות האקדמיה.
אי אפשר - ולעולם לא יצליחו - לתחום את סוגי העזרה לנפש. ואת סוגי האנשים שיתנו את העזרה הזו בחיים של כל אחד.

כשגובים כסף - זה עניין יותר מורכב.
או כשמציגים עצמו תחת שם שמתכוון למשהו מסוים - 'רופא' 'פסיכולוג' - זו בעיה.
אך אני מדברת על המהות.
וכמובן יש תמיד את הבעיה הגדולה של שרלטנים או בורים ושאר מזיקים.

אבל אחרי הכל - עזרה לנפש האדם - היא כל-כך בחיים והיא כל-כך מגוונת - אי אפשר לצמצם אותה לצורה מסוימת ולזלזל בכל השאר. גם כל אחד צריך משהו אחר, ותלוי גם ממה הוא סובל ועד כמה. קשה מאוד לתחום מה שייך ל'חיים הרגילים', ומה בגדר 'טיפול'.

ראשוני הפסיכולוגים בנו בניינים שלמים של השערות בלתי מבוססות - כולל פרויד - ורבים המהדברים לא מקובלים היום - ובצדק. אבל היו גם דברים בהחלט חשובים, ולאט לאט ההתפתחו והתבררו ונחקרו דברים, ויש כמובן גם שיטות שונות וסותרות, וממשיכים ללמוד ולחקור ולפתח - וזה טוב. אני בעד! מתפתחות הבנות בהחלט חשובות! ומתפתחים כלים בהחלט משמעותיים!
רק רואים, שייתכן דבר כזה, שאדם יפתח שיטה - גם אם לא היה לו תואר - והוא יצליח.

אולי הדברים שלי קצת מבולבלים.
רוצה שוב להדגיש - אני בעד למידה רצינית, התייחסות רצינית, וכו'.
רק לא מאמינה בגבולות נוקשים (ולפעמים מלאכותיים) שיוצרת האקדמיה.
החיים - כולל החיים הפנימיים של בני אדם והדינמיקות השונות - חזקים יותר!

ואגב, גם ברפואת הגוף - יש בזה הרבה. יש תחום 'רפואה', אבל רפואת הגוף נוכחת בכל החיים שלנו, בכל מיני צורות וגוונים וסוגי אנשים ושיטות, ואי אפשר לשים לזה גבולות נוקשים!

אם הדרך להימנע משרלטנים, בורים ומזיקים - היא לחסום גם את הטובים והמועילים - יש כאן 'שפיכת התינוק עם המים'. אין לי פיתרון מספיק טוב, רק חשוב להבין את הבעיה של הבלעדיות האקדמית.

אני מסכימה עם כך שלא תמיד צריך טיפול, ודווקא טיפול ארוך טווח.
סוגי התמיכה והסיוע הנפשיים מגוונים.
באמת לפעמים שיחה טובה עם חבר/ה או השתתפות בחוג אומנות יכולה לעזור ולשחרר מאוד.
ועדיין, טיפול נפשי ע"י אדם שאינו מוסמך לכך, יכול ליצור יותר נזק מתועלת (וזה אכן קורה).

 

[מרחבית]

עדיין, טיפול נפשי ע"י אדם שאינו מוסמך לכך, יכול ליצור יותר נזק מתועלת (וזה אכן קורה).

'טיפול נפשי' הוא בהרבה מקרים הגדרה לא ברורה. מה בגדר 'טיפול' ומה בגדר 'סיוע' -וכדו'.
לדעתי ההגדרה בחלקה היא מלאכותית. ובשביל זה הבאתי את הדוגמאות לעיל.
ואני לא מדברת על טיפול פסיכודינאמי, שהוא יותר מוגדר.

 

[עדי20]

'טיפול נפשי' הוא בהרבה מקרים הגדרה לא ברורה. מה בגדר 'טיפול' ומה בגדר 'סיוע' -וכדו'.
לדעתי ההגדרה בחלקה היא מלאכותית. ובשביל זה הבאתי את הדוגמאות לעיל.
ואני לא מדברת על טיפול פסיכודינאמי, שהוא יותר מוגדר.

זו בדיוק הטעות. הוא כן מוגדר.
אמנם יש בו כמה אפשרויות (טיפול אישי, טיפול זוגי, או משפחתי ובשיטות שונות), אך תמיד ייעשה ע"י מטפל מוסמך ומורשה בבריאות הנפש- פסיכולוג/ית בעל/ת תואר שני, עו"ס קליני/ת בעל/ת תואר שני, או מטפל/ת באומנות בעל/ת תואר שני.
כל שאר הדברים יכולים להיכלל בתוך סיוע- ובלבד שהם אינם חורגים מסמכותם (לדוגמא- מדריכה בחוג אומנות שחושבת שיכולה לטפל בתלמידות, כי הן משתחררות ומספרות דברים תוך כדי יצירה)

 

[מרחבית]

זו בדיוק הטעות. הוא כן מוגדר.
אמנם יש בו כמה אפשרויות (טיפול אישי, טיפול זוגי, או משפחתי ובשיטות שונות), אך תמיד ייעשה ע"י מטפל מוסמך ומורשה בבריאות הנפש- פסיכולוג/ית בעל/ת תואר שני, עו"ס קליני/ת בעל/ת תואר שני, או מטפל/ת באומנות בעל/ת תואר שני.
כל שאר הדברים יכולים להיכלל בתוך סיוע- ובלבד שהם אינם חורגים מסמכותם (לדוגמא- מדריכה בחוג אומנות שחושבת שיכולה לטפל בתלמידות, כי הן משתחררות ומספרות דברים תוך כדי יצירה)

את מדברת בהגדרות, ולא מסבירה באמת.
מה זה למשל מדריכה בחוג אומנות, שבנות משתחררות ומספרות לה דברים? - איזו תגובה שלה תיקרא 'סיוע' ואיזה תגובה שלה תיקרא 'טיפול'?
(שוב, טיפול פסיכודינאמי הוא יותר מוגדר, והוא אכן לא מצוי כלל אצל מי שאין לו תואר, ולא עליו אני מדברת)

 

[חוצניקיתת]

אדם שיש לו מצוקה נפשית - יכול להיעזר בפסיכולוגיה הרשמית, ואני בעד. לפעמים זה ממש קריטי להיעזר בגורמים מקצועיים מתאימים.
אך יש בחיים הרבה סוגי עזרה לנפש גם בדרכים אחרות - יהא שמם אשר יהיה.
יש המון דרכים, והמון דברים. מוצלחים יותר או פחות.
פסיכולוגיה היא אחת מהדרכים במרחב של הבן אדם. היא לא הכל.

לגמרי נכון.
בהקשר לכך, מצטטת מתוך הספר "נרשם בגוף" שהזכרתי למעלה(אחד הספרים
המובילים כיום בתחום טיפול בטראומה), כי חשוב לי להיות מדוייקת:
'עד לאחרונה התעלם המדע המערבי מתקשורת דו סטרית זו בין גוף לנפש....
כיום, הבנה זו משנה את תפיסתנו על אודות טראומה והחלמה'
ועוד: 'ד"ר ספנסר...הסתקרן לדעת לאן פנו השורדים (של פיגוע התאומים ארה"ב)
ובתחילת 2002, יחד עם סטודנטים אחדים לרפואה, ערך סקר בין 225 אנשים
שנמלטו ממגדלי התאומים. כשנשאלו מה הדבר שהכי עזר להם להתגבר על השפעות החוויה,
ציינו הנסקרים טיפול בדיקור, עיסוי, יוגה ו-EMDR, בסדר הזה...
הפער בין חוויות השורדים לבין המלצות המומחים מעניין במיוחד...למטפלים יש אמונה
נצחית בכוחו של הדיבור לפתור טראומה...למרבה הצער, אין זה פשוט כל כך...'

 

[מרחבית]

לגמרי נכון.
בהקשר לכך, מצטטת מתוך הספר "נרשם בגוף" שהזכרתי למעלה(אחד הספרים
המובילים כיום בתחום טיפול בטראומה), כי חשוב לי להיות מדוייקת:
'עד לאחרונה התעלם המדע המערבי מתקשורת דו סטרית זו בין גוף לנפש....
כיום, הבנה זו משנה את תפיסתנו על אודות טראומה והחלמה'
ועוד: 'ד"ר ספנסר...הסתקרן לדעת לאן פנו השורדים (של פיגוע התאומים ארה"ב)
ובתחילת 2002, יחד עם סטודנטים אחדים לרפואה, ערך סקר בין 225 אנשים
שנמלטו ממגדלי התאומים. כשנשאלו מה הדבר שהכי עזר להם להתגבר על השפעות החוויה,
ציינו הנסקרים טיפול בדיקור, עיסוי, יוגה ו-EMDR, בסדר הזה...
הפער בין חוויות השורדים לבין המלצות המומחים מעניין במיוחד...למטפלים יש אמונה
נצחית בכוחו של הדיבור לפתור טראומה...למרבה הצער, אין זה פשוט כל כך...'

מעניין מאוד.
אולי אנסה להשיג את הספר הזה. תודה!

 

[עדי20]

את מדברת בהגדרות, ולא מסבירה באמת.
מה זה למשל מדריכה בחוג אומנות, שבנות משתחררות ומספרות לה דברים? - איזו תגובה שלה תיקרא 'סיוע' ואיזה תגובה שלה תיקרא 'טיפול'?
(שוב, טיפול פסיכודינאמי הוא יותר מוגדר, והוא אכן לא מצוי כלל אצל מי שאין לו תואר, ולא עליו אני מדברת)

אני לא מספיק מתמצאת בגבולות אתיים של טיפול כדי לענות על זה. אבל בטוחה שיש תשובה טובה שתסביר איפה הגבול עובר.

 

[מרחבית]

אני לא מספיק מתמצאת בגבולות אתיים של טיפול כדי לענות על זה. אבל בטוחה שיש תשובה טובה שתסביר איפה הגבול עובר.

הרשו לי לעזוב לרגע את ההגדרות ה'משפטיות' שרגילים לצטט.
נחשוב לרגע על המדריכה ההיא בחוג אומנות, כדוגמא.
בת נפתחת אליה, ומספרת לה על מצוקה כלשהי.
נניח שהמדריכה הזו למדה במשך חייה להקשיב הקשבה מלאה ממקום נקי (כלי טיפולי מובהק, אבל גם כלי לחיים). והיא באופן טבעי מאזינה ככה לבת.
נניח, שבנוסף, המדריכה הזו קראה והפנימה בעצמה תרגילים והלך רוח מ C.B.T .
נניח שבעקבות זה היא שמה לב אוטומטית שלבת הזו יש כמה 'עיוותי חשיבה' אופיניים, שגורמים לה להרגיש מצוקה.
כגון, דבר שקרה לה פעם אחת, היא מתייחסת כדבר שקורה לה 'תמיד'.
או דחייה ממישהו אחד או שניים - היא מתייחסת כאילו 'כולם' דוחים אותה.
כדי לעזור ולסייע לה, היא אוטומטית מסבה את תשומת לב הבת לצורת החשיבה הזו - שגורמת לה רגשות מצוקה. והן מוצאות ביחד משפטים נכונים יותר, שישפיעו טוב יותר על הרגש.
ונניח שזה קרה כמה פעמים.
האם היא 'סייעה' לבת, או שמא 'טיפלה' בה?
מבחינה אתית לא היו תנאים חיצוניים בעייתיים: היא לא הכריזה על עצמה כ'מטפלת', היא לא תחמה שעות, היא לא לקחה תשלום.
בתכלס? - היא עבדה איתה עם כלים של הקשבה אמיתית, ושל זיהוי דפוסי חשיבה וניסיון לשינוי דפוסים אלו.

זו רק דוגמא קטנה.
זה קורה אינסוף בחיים בכל מיני צורות של סיוע לנפש.
כולל אנשים שמתפתחים עם הזמן בסגנון שלהם, נותנים גם הרצאות על זה או כותבים ספרים, גם אם לא עברו דרך האקדמיה.
אף אחד לא יכול לעצור דברים כאלה. זה חלק בלתי נפרד מהחיים.

 

[שפרה ר.]

הרשו לי לעזוב לרגע את ההגדרות ה'משפטיות' שרגילים לצטט.
נחשוב לרגע על המדריכה ההיא בחוג אומנות, כדוגמא.
בת נפתחת אליה, ומספרת לה על מצוקה כלשהי.
נניח שהמדריכה הזו למדה במשך חייה להקשיב הקשבה מלאה ממקום נקי (כלי טיפולי מובהק, אבל גם כלי לחיים). והיא באופן טבעי מאזינה ככה לבת.
נניח, שבנוסף, המדריכה הזו קראה והפנימה בעצמה תרגילים והלך רוח מ C.B.T .
נניח שבעקבות זה היא שמה לב אוטומטית שלבת הזו יש כמה 'עיוותי חשיבה' אופיניים, שגורמים לה להרגיש מצוקה.
כגון, דבר שקרה לה פעם אחת, היא מתייחסת כדבר שקורה לה 'תמיד'.
או דחייה ממישהו אחד או שניים - היא מתייחסת כאילו 'כולם' דוחים אותה.
כדי לעזור ולסייע לה, היא אוטומטית מסבה את תשומת לב הבת לצורת החשיבה הזו - שגורמת לה רגשות מצוקה. והן מוצאות ביחד משפטים נכונים יותר, שישפיעו טוב יותר על הרגש.
ונניח שזה קרה כמה פעמים.
האם היא 'סייעה' לבת, או שמא 'טיפלה' בה?
מבחינה אתית לא היו תנאים חיצוניים בעייתיים: היא לא הכריזה על עצמה כ'מטפלת', היא לא תחמה שעות, היא לא לקחה תשלום.
בתכלס? - היא עבדה איתה עם כלים של הקשבה אמיתית, ושל זיהוי דפוסי חשיבה וניסיון לשינוי דפוסים אלו.

זו רק דוגמא קטנה.
זה קורה אינסוף בחיים בכל מיני צורות של סיוע לנפש.
כולל אנשים שמתפתחים עם הזמן בסגנון שלהם, נותנים גם הרצאות על זה או כותבים ספרים, גם אם לא עברו דרך האקדמיה.
אף אחד לא יכול לעצור דברים כאלה. זה חלק בלתי נפרד מהחיים.

רוב האשכול כאן מדבר על כאלה שכן קוראים לעצמם מטפלים, ומפרסמים את עצמם ככאלה, ומקבלים כסף על הטיפול, אבל לא למדו כמו שצריך.
אולי גם מה שאת מתארת בעייתי, אבל זה נושא בפני עצמו.

 

[מרחבית]

רוב האשכול כאן מדבר על כאלה שכן קוראים לעצמם מטפלים, ומפרסמים את עצמם ככאלה, ומקבלים כסף על הטיפול, אבל לא למדו כמו שצריך.
אולי גם מה שאת מתארת בעייתי, אבל זה נושא בפני עצמו.

כן, רק רציתי לנטרל את הדברים האלה, שהם אולי קצת חיצוניים, ולהגיע ללב העניין - שסיוע לנפש ברמות שונות, בצורות שונות, בכשרונות שונים, ביצירתיות שונה, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של בני אנוש, ולעולם לא יצליחו לצמצם אותו רק לאקדמיה.

 

[ליליאן]

מעניין מאוד.
אולי אנסה להשיג את הספר הזה. תודה!

יש לי. איפה את גרה?

ובשום אופן המסר של ואן דר קולק הוא לא
אל תלכו לטיפול מקצועי ארוך טווח ומוחזק היטב כולל קבוצות ותרופות אם צריך.

המסר שלו הוא למטפלים בעיקר
להיות יצירתיים
לשלב וללמוד
ולמטופלים להעזר בעוד דברים מגוונים
(ולהסביר בכלל איך טראומה עובדת ולמה דבריםמסוימים משפיעים עליה או לא)

 

[chaia]

הרשו לי לעזוב לרגע את ההגדרות ה'משפטיות' שרגילים לצטט.
נחשוב לרגע על המדריכה ההיא בחוג אומנות, כדוגמא.
בת נפתחת אליה, ומספרת לה על מצוקה כלשהי.
נניח שהמדריכה הזו למדה במשך חייה להקשיב הקשבה מלאה ממקום נקי (כלי טיפולי מובהק, אבל גם כלי לחיים). והיא באופן טבעי מאזינה ככה לבת.
נניח, שבנוסף, המדריכה הזו קראה והפנימה בעצמה תרגילים והלך רוח מ C.B.T .
נניח שבעקבות זה היא שמה לב אוטומטית שלבת הזו יש כמה 'עיוותי חשיבה' אופיניים, שגורמים לה להרגיש מצוקה.
כגון, דבר שקרה לה פעם אחת, היא מתייחסת כדבר שקורה לה 'תמיד'.
או דחייה ממישהו אחד או שניים - היא מתייחסת כאילו 'כולם' דוחים אותה.
כדי לעזור ולסייע לה, היא אוטומטית מסבה את תשומת לב הבת לצורת החשיבה הזו - שגורמת לה רגשות מצוקה. והן מוצאות ביחד משפטים נכונים יותר, שישפיעו טוב יותר על הרגש.
ונניח שזה קרה כמה פעמים.
האם היא 'סייעה' לבת, או שמא 'טיפלה' בה?
מבחינה אתית לא היו תנאים חיצוניים בעייתיים: היא לא הכריזה על עצמה כ'מטפלת', היא לא תחמה שעות, היא לא לקחה תשלום.
בתכלס? - היא עבדה איתה עם כלים של הקשבה אמיתית, ושל זיהוי דפוסי חשיבה וניסיון לשינוי דפוסים אלו.

זו רק דוגמא קטנה.
זה קורה אינסוף בחיים בכל מיני צורות של סיוע לנפש.
כולל אנשים שמתפתחים עם הזמן בסגנון שלהם, נותנים גם הרצאות על זה או כותבים ספרים, גם אם לא עברו דרך האקדמיה.
אף אחד לא יכול לעצור דברים כאלה. זה חלק בלתי נפרד מהחיים.

ואם לבת הזאת יש מקרה שהוא מורכב יותר אבל היא שיתפה רק בפרטים מעטים מתוך המכלול ועל בסיס זה המדריכה סייעה/ ייעצה לה, מי יפנה את תשומת לב המדריכה ויגיד לה לעצור ולומר לתלמידה לפנות לגורם מקצועי יותר?
אני כותבת בלשון מסוייגת אבל יש 'מטפלים' שהם מאד רוצים לעזור ולסייע ולפתור את הבעיות בשיטה שבה הם למדו ואין להם את הכלים לזהות מתי מדובר במשהו מורכב יותר ולהפנות הלאה.
לעומת זאת בעו"סים הקלינים שאני פגשתי הם כן ידעו לעצור ולהגיד אתם לא מתאימים לשיטת טיפול שלי.

 

[מרחבית]

ואם לבת הזאת יש מקרה שהוא מורכב יותר אבל היא שיתפה רק בפרטים מעטים מתוך המכלול ועל בסיס זה המדריכה סייעה/ ייעצה לה, מי יפנה את תשומת לב המדריכה ויגיד לה לעצור ולומר לתלמידה לפנות לגורם מקצועי יותר?
אני כותבת בלשון מסוייגת אבל יש 'מטפלים' שהם מאד רוצים לעזור ולסייע ולפתור את הבעיות בשיטה שבה הם למדו ואין להם את הכלים לזהות מתי מדובר במשהו מורכב יותר ולהפנות הלאה.
לעומת זאת בעו"סים הקלינים שאני פגשתי הם כן ידעו לעצור ולהגיד אתם לא מתאימים לשיטת טיפול שלי.

ואם המדריכה הזו היתה פשוט מחייכת אליה? מעודדת אותה במילים טובות, ותו לא?
השאלה אם בכלל תפקידה להפנות. אני הבנתי שהיא מדריכה רגילה לאומנות, אולי הכוונה למשהו מקצועי יותר?

בתור סתם מדריכה, היא מסייעת בכלים שבידה, ככה עושה כל בן אדם. אחד כאמור יחייך, אחד יעודד, אחד יקשיב, אחד יעסיק, אחד יביא ממתק או גיטרה.
אני רוצה לטעון שזה חלק מהחיים, שכל אחד מנסה לתת באופן טבעי ממה שיש לו.

אכן מטפלים שלא יודעים להפנות - לא למדו מספיק, וזו בעיה גדולה! כי במקומות רציניים - גם אם לומדים תחום אחד - לומדים גם מסביב, ולומדים גם מתי לא לטפל ומתי להפנות.

 

[מרחבית]

יש לי. איפה את גרה?

ובשום אופן המסר של ואן דר קולק הוא לא
אל תלכו לטיפול מקצועי ארוך טווח ומוחזק היטב כולל קבוצות ותרופות אם צריך.

המסר שלו הוא למטפלים בעיקר
להיות יצירתיים
לשלב וללמוד
ולמטופלים להעזר בעוד דברים מגוונים
(ולהסביר בכלל איך טראומה עובדת ולמה דבריםמסוימים משפיעים עליה או לא)

תודה, מודה לך מאוד.
אני אנסה קודם בסביבה שלי.

 

[מרחבית]

אולי גם מה שאת מתארת בעייתי, אבל זה נושא בפני עצמו.

אם מישהו יגיד לי שאסור למדריכה להקשיב הקשבה מלאה - כי זה טיפולי...
או שאסור לה להסב את תשומת ליבה של חניכה לכך שהיא בעצם עושה הכללה לא נכונה, שגורמת לה להרגשה רעה - כי זה טיפולי...
אני אגיד למישהו הזה, שישים לב, שהאקדמיה מדגישה את הבלעדיות שלה כל-כך חזק (חלק בצדק), עד שמאבדים את הטבעיות...

 

[ברוך ר]

אני אגיד למישהו הזה, שישים לב, שהאקדמיה דופקת את הנושא הזה כל-כך חזק (חלק בצדק), עד שמאבדים את הטבעיות...

לא בטוח שבצדק כי המטרה שלהם שכווולם יהיו תחת המטריה של האקדמיה לטוב ולרע, וכל מי שאין לו תואר אז הוא סתם שרלטן ונוכל וכו'
זה חלק מההשתלטות החילונית על הציבור (ובמיוחד בציבור החרדי)
הדברים שאת כותבת הם ממש פשוטים וברורים.