סיפור בהמשכים וירטואז'/ סיפור לביקורת

yael305 · 8/7/24

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
הבנת נכון!

גם הניחוש?

תהילה בצלאל · 8/7/24

נכתב ע"י yael305:
גם הניחוש?

ודאי, מקווה שגם הבנת את החיבור איך...

yael305 · 8/7/24

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
ודאי, מקווה שגם הבנת את החיבור איך...

הקסדות האלה הם סוג של מציאות מדומה, נכון?

תהילה בצלאל · 8/7/24

נכתב ע"י yael305:
הקסדות האלה הם סוג של מציאות מדומה, נכון?

כן. אבל יותר משמעותי ממשקפי הIVR, קורה דרך המח ולא העיניים. ממש משוכלל, זיכרון משחק, התקשרויות מול שחקנים ועוד. נבין את זה מתוך ההמשך.

תהילה בצלאל · 8/7/24

אני מעלה בחלקים את פרק 4.

פרק 4:
שוב הם מתאספים, הפעם הם מוודאים לפני תחילתה של הישיבה שאף שחקן לא מתחבא מתחת לשולחן, לא מאזין מאחורי הדלת ולא מדביק עצמו לתקרה. הם גם מפעילים סורק במטרה לוודא ששום יכולת לא הופעלה במהלך היום האחרון בטווח 10 מטרים מהחדר וכשהסורק מאשר, הם מתיישבים ומחייכים זה לזה כאילו התכנסו רק לשם כך.
"הכל הלך כשורה" האנטר מחכך את ידיו זו בזו "צפיתם בו?"
"אני לא משועמם" רוטן XX1 "אבל הבנתי ממאסטר שלבחור שלנו היה מעניין בשבוע האחרון"
"הוא לא הבחור שלנו" נוזף מאסטר "אבל אני נהניתי מאד, אם כי בהתחלה היה משעמם איתו קצת, הוא היה מכונס במשך יומיים"
"עבר לו" מגחך כח-על "ראיתם את המופע שלו עם המִפְלַצְעֵז?"
"ראיתי" אומר TYT "אבל אותי הטריד האופן בו הוא טרף אותה, הוא לא היה נראה אנושי, יותר חיית פרא".
"טרף אותה?" תמה XX1 "היא היתה בגודל המפלצתי, או הרגיל?"
"המפלצתי" האנטר מחייך "אבל לי זה היה נראה מעולה, הוא חיית פרא עם מראה אנושי מעט, לא יותר מזה..."
"אבל התודעה שלו אנושית!" TYTמזדעק "הוא היה אמור להצית אש, לבשל, משהו... הוא פשוט טרף את כל מה שהשאיר לו האריה שלו. השאיר רק עצמות!"
החמישה נעים על מקומם בחוסר נוחות, כעת מחלחלת לתוכם ההבנה.
"אולי לא היתה לו ברירה" XX1 מפר את השקט "האש זו החולשה שלו, לא?"
"כן" מאשר מאסטר "אבל הוא לא אמור לדעת את זה עדין, כל עוד הוא לא התנסה בה"
"אתם חושבים שהתודעה שלו התערבבה?" האנטר רוכן קדימה, עיניו ניצתות "זה יכול להיות מעניין".
"אולי" נושף מאסטר "אולי באמת זה מה שקרה?"
"נעלה את סייב?" מגשש TYT.
"אין צורך" האנטר חותך. "תן לו להתעסק בסייבר שלו. כנראה שהטבעים של וירטואז' משתלטים על התודעה של הילד. אני דווקא חושב שזה יכול להיות נקודת מפנה מעניינת במחקר שלנו".
"אל תגיד את זה" מתעצבן כח-על "אנחנו כל הזמן מוסיפים נתונים למחקר בלי לעלות על תוצאות לקודמים! ואז הבוס הגדול כועס למה לא התקדמנו. זה לא לענין!"
"הוא צודק" מצדד מאסטר "צריך להיות ממוקדים יותר"
"אז בואו נדבר על זה" מסכים האנטר "נתאם עמדות"
"בשביל זה התכנסנו היום, לא?" מגחך כח-על. נהנה בהחלט מהצחוק המקיף אותו עקב דבריו.

תהילה בצלאל · 8/7/24

אשמח שתגידו אם נחסם מנטפרי... אולי יש בעיה באחד השמות או משהו דומה...

yael305 · 8/7/24

פתוח
ופרק יפה! אהבתי שהשתבש הם משהו, הם לא נראים האנשים הכי...

אליהו פ · 8/7/24

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
אשמח שתגידו אם נחסם מנטפרי... אולי יש בעיה באחד השמות או משהו דומה...

זה לא נחסם בנטפרי.
רק הפרק הראשון.

תהילה בצלאל · 8/7/24

נכתב ע"י אליהו פ:
זה לא נחסם בנטפרי.
רק הפרק הראשון.

תודה. העליתי את הפרולוג בתמונה

אליהו פ · 8/7/24

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
תודה. העליתי את הפרולוג בתמונה

כן, ראיתי וקראתי.
סיפור מעולה ומרתק!
מחכים לפרק הבא והבא וכו’....

שירת הכוכבים · 8/7/24

סיפור מהמם, ממש מרתק.
הדרך בה את כותבת על העולם ההוא של עוד- עשרות שנים בערך, ברורה מאוד. אני, לפחות, לא מרגישה בעומס מידע או משהו דומה, שזה טוב כמובן.
מחכה כבר להמשך, אני במתח.
אגב כמו החבר'ה שם, גם לי מעט הפריע האופן בו קיבל "וירטואז'" את עובדת היותו כעין מפלצת. הוא הרגיש לי מדי משלים עם המצב, לא נבהל ולא נרתע מעצמו... זה שהוא הגיע למסקנה שעליו לשחוט חיה, וגם עשה זאת בסוף, גם מרגיש לי מדי מוגזם ומהיר. אולי כדאי להאט קצת את ההליכים, הדרדרות איטית תהיה הגיונית יותר לדעתי.

תהילה בצלאל · 8/7/24

נכתב ע"י שירת הכוכבים:
סיפור מהמם, ממש מרתק.
הדרך בה את כותבת על העולם ההוא של עוד- עשרות שנים בערך, ברורה מאוד. אני, לפחות, לא מרגישה בעומס מידע או משהו דומה, שזה טוב כמובן.
מחכה כבר להמשך, אני במתח.
אגב כמו החבר'ה שם, גם לי מעט הפריע האופן בו קיבל "וירטואז'" את עובדת היותו כעין מפלצת. הוא הרגיש לי מדי משלים עם המצב, לא נבהל ולא נרתע מעצמו... זה שהוא הגיע למסקנה שעליו לשחוט חיה, וגם עשה זאת בסוף, גם מרגיש לי מדי מוגזם ומהיר. אולי כדאי להאט קצת את ההליכים, הדרדרות איטית תהיה הגיונית יותר לדעתי.

תודה.
הוא בהחלט לא קיבל את זה, רק יש דברים שמשתלטים עליו והוא מנסה להתגבר אליהם. הוא מזועזע מעצמו, לא זורם עם זה בכלל.
ניסיתי להראות את זה, אולי לא הצליח כל כך.
לדוגמא כשהיה כתוב: אני מפלצת, פשוט מפלצת. זה בא מבהלה ותיעוב עצמי כמובן.
אשתדל להחצין יותר רגשות. לגבי איטיות -אבדוק את זה. מדובר בנפילה חד פעמית של רעב. לא שמו אותו בדמות חדשה, הוא הוחדר לתוך דמות קיימת עם טבעים שהושתלו בה. כך לדעתי זה הגיוני שיתפוצץ אחרי יומיים (חמישה ימים ללא אוכל). כמובן שמחה לשמוע דעות נוספות

תהילה בצלאל · 8/7/24

פרוותו של לאון סמיכה, רכה ונעימה במיוחד. אך כל כמה שאני מלטף אותה הלוך ושוב, מנסה למקד את עצמי בפעולה ולשכוח את שאירע בדקות האחרונות, גוויתה של העז, שניצבת למולי ריקה מכל בשר שהוא, אינה מניחה לי לנפשי.
איני יודע איך זה קרה, איני יודע למה. הייתי רעב, נכון. אבל לא היתה לי שום כוונה לאכול אותה. לא ככה. לא על כל קרביה.
אני חושק את שיני בחוסר אמון, בתיעוב עצמי. בחילה גואה בי, אני דוחק הצידה את לאון, מתרומם, רץ לעץ סמוך ומקיא את נשמתי, את כולה.
זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר, להיפך. החלטתי הקודמת, זו שדחיתי לכמה דקות עקב נמנומו של לאון, עולה מול עיני שוב.
לאון כבר ער. מביט בי ובתוכן קיבתי בענין, הנקודה האחרונה מעלה בי שוב בחילה. שוב אני מקיא, הפעם למול עיניו.
"אתה חולה?" קולו מבוהל "אתה אף פעם לא חולה!"
"פעם הבאה תעצור אותי" אני אומר לו תוך כדי ניגוב שפתי בשרוולי. מבין שאצטרך עכשו מים, גם לשתות, גם לכבס את בגדי. אולי גם להתרחץ, למרות שיש לי הרגשה שלא עשיתי זאת מעודי ואיני מבין למה דחוף לי כל כך לעשות זאת כעת.
"לא לתת לך להקיא?" הוא חוזר להיות קטן, כמו השאלות שלו. "או לא להיות חולה?".
"לא לתת לי לאכול" אני יורה לכיוונו, מפנה לו את גבי ומתחיל לצעוד לכיוון בו היה הנחל ההוא.
הוא מקפץ לצדי לכל הדרך "אבל לא אכלת כבר חמישה ימים!" הוא טורח להזכיר לי "והעיניים שלך בהקו כבר לגמרי!"
"בהקו?" אני נעצר תחתי "לא הבנתי!"
"אתה בטוח חולה!" הוא נהפך להיות גדול, גם טון קולו הופך להיות נחרץ "אתה תמיד טוען שכשהעיניים שלך זורחות אתה לא יכול לשלוט בעצמך!"
אני מודד אותו בעיני, מנסה להבין האם הוא לועג לי "העיניים שלי לא זורחות כעת?"
"כבר לא. אולי רק קצת. כי הקאת".
יופי לי. גם אכלתי. גם הקאתי. ותכף אני שוב אתנהג כמו פרא.
"בכל זאת, להבא תעצור אותי" אני נושף למולו. "אחרת אני אוכל אותך גם".
זה לא היה איום מוצלח. איני יודע למה הוא נפלט מפי. גם אין בו היגיון בכלל. לאון מתכווץ לצידי עד שהוא נהיה פצפון, זנבו מושפל בין רגליו.
"מצטער" אני אומר לו ברכות, חש תסכול, אימה וחמלה גם יחד "לא התכוונתי".
הוא שותק, כל הדרך עד לנחל. גם אני. הנחל מקדם את פנינו בחשיכה כמעט גמורה. כשאני מעיף מבט לבבואתי אני רואה את עיני הכחולות מביטות לעברי בחזרה, האור הקורן מהן חלש כל כך שאינו מצליח להאיר את פני המים.
"אדו - וירטואז'" לאון מוצא את לשונו, כף רגלו הקדמית מנענעת את רגלי, שוב ושוב "יש שם בן-אנוש" הוא לוחש לי, זנבו מצביע מעט הלאה עם כיוון זרימת המים "אפשר לטרוף אותו?"

תהילה בצלאל · 10/7/24

מעדכנת, בגלל שאני נמצאת בשלבים סופיים של כתיבת ספר נוסף, אני לוקחת פסק זמן כדי להתמקד בו. מצטערת על השינוי בתוכניות. בע"ה אחזור עם אפיון מסודר יותר ותוכנית נרחבת בהמשך, אולי בעוד חודש.
מתנצלת!

נ.ב: לכל המעוניינים: https://kedemcenter.co.il/groups/literature/forum/topic/סיפר-כרגע-ללא-שם/

תהילה בצלאל · 10/7/24

בינתיים מצרפת קטע קצרצר, שאמור לעבור עריכה. אשמח שתציינו את דעתכם עליו והאם הייתם מעוניינים שהעלילה תמשיך בכיוון.
משום שאני מתלבטת האם לאפשר לו להיות מאד לא שולט (וכמובן שיצטרך ללמוד לרסן את עצמו) או מלכתחילה לא להכניס אותו לסיכון הזה...
הנה הקטע:

אור כחול מופץ לכל עבר, מסנוור את עיניו של לאון, מגיע עד לאותו בן-אנוש, הנמצא אי שם. רגלי רועדות, רוצות למהר. נחירי רוטטים בהתרגשות. ריח מתקתק, עדין, ממלא את האוויר.
"לא!" אני מניד ראש בבהלה, צורח "לא, לא, לא!" זה חזק ממני, חזק מדי. אני כמעט משתגע, תופס את ראשי בשתי ידי, זורק את עצמי בכח לאדמה, דופק בה את ראשי פעם אחר פעם.
האור סביבי מיטשטש, רק מעט. רגלי מוצאות את מקומן היציב על האדמה.
"בא" אני מורה ללאון, מחזיר את פני אל היער, מבוהל עד מוות, שוב. "בא מהר!"
אני מתחיל לרוץ, לפני שהרגשות ההם, עמוסים בתאוותנות ואכזריות חסרת גבולות, יתעלקו עלי שנית.
רגלי חולפות מהר על פני היער, האור שבעיני מאיר לי כל חריטה וקילוף בגזעי העצים. לאון מזדנב מאחורי, מנסה להשיג בריצה את צעדי המהירים.
"למה?" הוא שואל. טון קולו עצבני "למה אנחנו בורחים?"
"כי אני לא אוכל בני אנוש!" אני צועק, מנסה להחדיר לעצמי את התובנה הזו, מתנגד לה במקביל "אני לא עושה את זה!"
העיניים שלי זורחות, אומרות את הפך דברי, גם בטני מצטרפת אליהן, דורשת את שלה, כאילו לא היה לה מספיק מקודם.
"למה העיניים שלי בוהקות שוב?" אני נעצר, מטלטל את לאון "אמרת שזה רק כשאני רעב! אכלתי כבר! יותר מדי!"
"אני - אני -" שוב הוא מתגמד לעיני, מתחיל ליילל. התסכול שלי לא אמור להיות מופנה כלפיו, אבל כמו הרעב שהתעורר בי, שוב, חזק יותר מקודם, אני לא מצליח לשלוט בו.
"נמשיך" אני מסובב לו את גבי, לא חס על עיניו העצומות, שהדמעות היוצאות מהן שוטפות את לחייו ושפמו.
עלי ללכת, הרחק. למקום בו לא אהווה סכנה לאיש, אולי עלי להפסיק להיות. מוטב שכך, איני יכול לסבול את עצמי עוד.

Chaya Lea · 10/7/24

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
בינתיים מצרפת קטע קצרצר, שאמור לעבור עריכה. אשמח שתציינו את דעתכם עליו והאם הייתי מעוניינים שהעלילה תמשיך בכיוון.
משום שאני מתלבטת האם לאפשר לו להיות מאד לא שולט (וכמובן שיצטרך ללמוד לרסן את עצמו) או מלכתחילה לא להכניס אותו לסיכון הזה...

זה טוב!!
אהבתי ממש את הכיוון, את הדילמה הזו של הקונפליקט בין ערכים של התודעה לטבע של הגוף. כמובן שכמו שאת אומרת הוא ילמד לרסן את עצמו (לא חושבת שאם הוא באמת יאכל בן אדם זה יתקבל....)
נ.ב. כשראיתי את זה

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
בגלל שאני נמצאת בשלבים סופיים של כתיבת ספר נוסף, אני לוקחת פסק זמן כדי להתמקד בו.

כמעט התבאסתי ואז לחצתי בקישור וזיהיתי את הסיפור... אני עוקבת שקטה

טוב להתעדכן שזה בשלבים סופיים, ממש אוהבת אותו, הדמויות ממש טובות.

תהילה בצלאל · 10/7/24

נכתב ע"י Chaya Lea:
זה טוב!!
אהבתי ממש את הכיוון, את הדילמה הזו של הקונפליקט בין ערכים של התודעה לטבע של הגוף. כמובן שכמו שאת אומרת הוא ילמד לרסן את עצמו (לא חושבת שאם הוא באמת יאכל בן אדם זה יתקבל....)

כרגע אין תכנון שיאכל (אהההמ) אני אפילו לא מעזה לכתוב את זה חח

נכתב ע"י Chaya Lea:
נ.ב. כשראיתי את זה

כמעט התבאסתי ואז לחצתי בקישור וזיהיתי את הסיפור... אני עוקבת שקטה
טוב להתעדכן שזה בשלבים סופיים, ממש אוהבת אותו, הדמויות ממש טובות.

תודה! שלבים סופיים, אבל צריך עריכה, אז ייקח זמן עד שיצא לאור בע"ה

בובה בובה · 10/7/24

וואו תהילה - את מדהימה.
עוקבת ברתק אחרי הסיפור שלך בקדם - איזה כיף שהוא לקראת סיום!
והסיפור הזה כבר נראה הרבה יותר בנוי מבחינת חורים בעלילה וכתיבה מרתקת וכובשת.
עוקבת בסקרנות, תודה לך!

תהילה בצלאל · 10/7/24

נכתב ע"י בובה בובה:
וואו תהילה - את מדהימה.
עוקבת ברתק אחרי הסיפור שלך בקדם - איזה כיף שהוא לקראת סיום!
והסיפור הזה כבר נראה הרבה יותר בנוי מבחינת חורים בעלילה וכתיבה מרתקת וכובשת.
עוקבת בסקרנות, תודה לך!

תודה!
את מתכוונת לסיפור הנוכחי, שמפורסם פה? דווקא יש בו הרבה חורים, בתכנון העתידי כמובן, לכן לוקחת פסק זמן, קשה לי להתרכז במקביל. הסיפור בקדם נמצא עכשיו (אצלי, לא במה שמפורסם) במקומות הכי עדינים שלו, מספר זירות במקביל שאמורות להתנגש עוד מעט ויספקו לנו הרבה הפתעות. אני מקווה שלא התכוונת שיש שם חורים