9
טייזר.
על אף שהדבר היה צפוי, ועל אף שלתוצאה הזו כיוון אלישע מתחילת החקירה, היה המחזה קשה לצפייה.
קשה לראות אדם שמאבד את תקוותו האחרונה, קשה לראות אדם שהניצוץ בעיניו כבה, קשה לראות בן אנוש שהופך לשבר כלי.
למרות הלהיטות של אלישע להגיע לחקר האמת בכל מחיר, ולמרות שהמטרה אליה כיוון הושגה באופן מושלם, ברגעים אלו הוא לא הרגיש שום תחושה של שמחה או סיפוק. כעת, התחושה היחידה שמילאה אותו הייתה חמלה.
ברגעים אלו, הבין אלישע את מה שידע בסתר לבו כבר מתחילת החקירה. הנחקר אינו פושע – בוודאי לא אחד כזה שמסוגל לחטוף אישה מביתה ולהשליך אותה ממרומי צוק אל מותה הכמעט ודאי. אישיותו של הנחקר הייתה שבירה ועדינה כל-כך, עד שאלישע פקפק אפילו באפשרות שהנחקר היה שותף לחלק מן הפשע.
עם זאת, לא הייתה לאלישע שום חרטה על הדרך בה נהג. גם אם תחושותיו נכונות והנחקר אינו האשם העיקרי בפשע, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאיש מחזיק בידיו מידע חשוב, מידע אותו הוא מתעקש לשמור לעצמו. מבחינתו של אלישע, די היה בעובדה זו כדי להצדיק כל פעולת חקירה, לא משנה כמה כבד יהיה המחיר שהיא תגבה.
השינוי היחיד שחל אצל אלישע, היה ביחס שלו כלפי הנחקר. אם עד לרגע זה התייחס אלישע לנחקר כאל פושע עיקש שיש לנהוג בכל האמצעים הדרושים כדי לשבור אותו, כעת הבין אלישע שהגברת הלחץ על הנחקר לא רק שלא תביא תועלת, אלא היא עשויה לגרום לנחקר לנזק רגשי בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו.
במקרה כזה, ידע אלישע, לא רק שהדבר יטיל פגם מוסרי עמוק בהתנהלות החקירה, אלא עשויות להיות לכך השלכות כבדות גם בהיבט המשפטי. אם יאבד הנחקר לחלוטין את עשתונותיו, דבר שאלישע חשש שעשוי להתרחש בסבירות גבוהה, עורך הדין של הנחקר לא יתקשה להוכיח שהוא היה במצב של חוסר צלילות דעת, דבר שעלול לפסול את כל המידע שנמסר על ידיו.
מנקודה זו ואילך, החליט אלישע על אסטרטגיה שונה בתכלית מזו שבה השתמש עד עכשיו. עורך הדין כבר הוכיח שניתן לקנות את אמונו של הנחקר באמצעות יצירת מצג שווא של תקווה, ולאלישע היה ברור שאם יציע לנחקר תקווה חלופית – התוצאה תהיה טובה לא פחות.
״אני מבין מה אתה מרגיש,״ אמר אלישע בקול מנחם, ולראשונה הייתה כנות אמיתית בדבריו. ״אני יודע שתלית תקוות באיש הזה, ואני מבין היטב את האכזבה שלך״.
הנחקר הליט את פניו בידיו, גופו היטלטל – ספק בבכי ספק בפחד מפני הלא נודע. אלישע רכן קדימה, מתקרב אליו. ״תקשיב לי, שמשון,״ אמר בקול רך. ״אני יודע בדיוק מה אתה מרגיש עכשיו. אני מבין שקשה לך להתאושש. עורך הדין ניצל אותך, בגד באמון שלך. אלו תחושות איומות. אני לא מצפה ממך להתנהג כאילו הכול כרגיל״.
הנחקר הרים את ראשו באיטיות, עיניו היו אדומות. ״נמאס לי!״ הוא אמר בקול שבור.
אלו היו מילים של ייאוש, של חוסר אונים, אבל ברגע בו שמע אלישע את שתי המילים הללו הציף אותו זרם של אנרגיה משכרת. מבחינתו של אלישע, המילים הללו סימנו את תחילתו של הניצחון. העובדה שהנחקר בחר לשתף אותו ברגשותיו העידה שהמשחק השתנה. הנחקר חזר לתת בו אמון.
״אני יודע,״ הוא הביע השתתפות, והפעם לא היה זה משחק. ״אני מבין שקשה לך, ואני מוכרח לומר לך שגם אני לא נהנה מכל המצב הזה. תאמין לי, הדבר שאני רוצה יותר מכל הוא לסיים את החקירה הזאת, לתת לך לחזור לחדר שלך, לישון ולהתרענן. אני לא אדם רע, אין לי רצון לראות אותך סובל. בסופו של דבר, אני מאמין שלשנינו יש את אותה המטרה״.
אלישע השתהה לרגע, בוחן את תגובתו של הנחקר. הנחקר נראה קשוב, ואלישע ציין לעצמו את העובדה שהוא לא התנגד להצהרה לפיה שניהם חולקים מטרה משותפת.
״תבין,״ הסביר אלישע, ״אתה נראה לי אדם טוב, וברור לי שאם הייתי פוגש אותך בנסיבות אחרות – היינו מגלים שתפיסות העולם שלנו די דומות. הרי כמו ששנינו יודעים, אתה לא פושע אמיתי. אתה לא חי בצד האפל, בצד של נמרוד גואטה וליאוניד צוק. אתה אדם הגון, אולי הסתבכת במשהו שגדול עליך – אבל אתה עדיין מאמין בצדק, בטוב״.
בנקודה זו, גייס אלישע את כל יכולות השכנוע שלו. קולו הפך חד, נוקב. ״אני רוצה לתת לך את המנוחה שאתה ראוי לה, אבל אני לא יכול. ברגעים האלו בהם אנחנו מדברים, מסתובבים בחוץ אנשים רעים, אנשים שאחראים לפשע נורא של חטיפה ופציעה של אישה שכנראה לא עשתה רע לאף אדם. בכל רגע בו אתה נמנע מלשתף אותי במה שאתה יודע, אתה מסייע להם להתחמק מהעונש שלהם. מי יודע מה הם עוד יעשו בגלל השתיקה שלך?״
הנחקר השפיל את מבטו. אלישע המשיך. ״אתה עומד בפני בחירה, בחירה קשה אבל אפשרית. אני מבין את הלבטים שלך, אני מבין שאתה נקרע בין שתי אפשרויות, ששתיהן יכולות להיות גרועות. יכולתי להבטיח לך עולם ומלואו, אבל לא אעשה זאת. לא אמכור לך אשליה כמו עורך הדין שלך. הדבר היחיד שאני יכול להבטיח לך הוא, שאעשה הכול כדי שתזכה לצדק שמגיע לך. אם אתה אשם – אין לי מה לומר לך. אני איני פושע, ולעולם לא אציע לאדם להימלט מהמחיר שהוא צריך לשלם על מעשיו. אבל אם טענותיך נכונות ואתה חף מפשע – המשמעות היא שאני ואתה איננו אויבים. אני מתחייב לעשות כל שאוכל כדי להגיע לחקר האמת. את חיי הקדשתי עבור הצדק, ואני מתחייב לך שלא אנוח עד שהאמת תתגלה״.
הוא נשען אחורנית, משלב את ידיו. ״זהו רגע האמת, שמשון״. סיכם בטון דרמטי. ״זוהי ההזדמנות האחרונה שלך, אל תחמיץ אותה״.
למשך רגעים ארוכים, שררה שתיקה מוחלטת בחדר. הנחקר היה שקוע במחשבות, ניכר שהוא מתלבט כיצד לנהוג. אלישע נמנע מלהאיץ בו, מאפשר לו לשקול היטב את הצדדים. חשוב היה לאלישע שההחלטה האחרונה של הנחקר תתקבל בצלילות דעת ומתוך רצון חופשי. אחרת, קשה יהיה לסמוך על דבריו של הנחקר במאת האחוזים.
עם זאת, לאחר שחלפו דקות ארוכות בהן לא הגיעה שום תגובה מצדו של הנחקר, החל אלישע לחוש תחושה של קוצר רוח, שהלכה וגברה מרגע לרגע. אלישע לא ציפה להתמהמהות ארוכה כל-כך, והוא החל לחשוד שלמרות המאמצים שהשקיע – ייתכן שהנחקר לא השתכנע לחלוטין לתת בו אמון.
משראה אלישע שהנחקר עדיין שקוע במחשבות ואינו מגלה שום סימן לכך שהוא קרוב לקבל החלטה, החליט אלישע להפר את השתיקה. ״אני רואה שאתה מתלבט,״ אמר, מנסה להסתיר את חוסר הסבלנות שלו. ״אתה רוצה אולי לשתף אותי בהתלבטות שלך? ייתכן ואוכל לעזור לך״.
הנחקר התנער מהרהוריו, לרגע הוא נראה מופתע – כאילו שכח שיש עוד אדם בחדר. ״אה... כן. כלומר, לא...״ הוא גמגם בהיסח הדעת. ״אני מתכוון... אני לא ממש מתלבט, אבל אני לא יודע אם כדאי לי לספר לך״.
זה היה תיאור מדויק למדי של המונח ׳התלבטות׳, אבל אלישע העדיף להתעלם מכך, מבין שלא תצמח לו שום תועלת מכך שיתקן את הנחקר. ״תסביר לי למה אתה מתכוון,״ פקד אלישע ולמרות שניסה להימנע מכך – הייתה נימה תקיפה בקולו.
הנחקר הרים את עיניו, הן היו עגולות, רדופות. ״אני לא מתלבט,״ הוא חזר שוב. ״אני פשוט מפחד״.
אלישע הופתע. הוא לא ציפה לתגובה כזו, והיא ערערה לרגע את קו המחשבה שלו. ״מפחד?״ הוא חזר בתמיהה. ״ממה אתה מפחד?״
הנחקר נאנח. ״אני מפחד שיקרה לי משהו רע אם אשתף אתך פעולה,״ הודה.
גל של חשדות גאה באחת באלישע. ״ממי אתה מפחד? מעורך הדין?״ חקר בסבר פנים חמור. ״הוא איים עליך? הוא אמר לך שיקרה לך משהו רע?״
הנחקר נענע את ראשו בהחלטיות. ״לא! לא!״ אמר בתוקף. ״עורך הדין לא אמר לי כלום. לא ממנו אני מפחד״.
אלישע לא אהב את הכיוון אליו פנתה השיחה. חוסר הסבלנות שלו ניכר בקולו כששאל: ״אז ממי אתה מפחד?״
ארכו לנחקר מספר רגעים להשיב, נראה שהוא בוחר בקפידה מה לומר ומה לא. לבסוף הוא אמר בהססנות: ״אני לא ממש יודע״.
מילותיו של הנחקר היו כנות, ברור היה שהוא מבולבל ומפוחד. אלישע הבין זאת היטב, ודווקא משום כך גרמו לו המילים להתקף של כעס נורא.
אחרי כל המאמצים שהשקיע אלישע בניסיון למוטט את ההגנות שהציב הנחקר סביבו, ואחרי שהצליח בצורה מושלמת עד כה, הוא חש תסכול עמוק מכך שהנחקר עדיין מתעקש שלא לשתף פעולה. הלהיטות שלו לקבל באופן מיידי תמורה למאמציו, והאכזבה שלו מכך שציפיותיו לא התממשו, טשטשו את שיקול הדעת שלו ומנעו ממנו לחשוב בהיגיון.
אילו היה אלישע מנתח את המצב אליו נקלע מתוך רוגע וחשיבה הגיונית, הוא בוודאי היה מבין שכעת מצופה ממנו לחשב מסלול מחדש, לנסות להזדהות עם הנחקר ולהרגיע את פחדיו. אולם ברגעים אלו, גבר הכעס על ההיגיון. הוא זלזל ברגשותיו של הנחקר, ופחדיו של האיש נתפסו אצלו כילדותיים ומטופשים. הוא לא היה מסוגל להשקיע עוד מאמץ בניסיון לשכנע את הנחקר שהוא בטוח ומוגן, ובוודאי שלא הייתה לו הסבלנות לנסות ולהבין באמת את רגשותיו של האיש.
בבת אחת, זנח אלישע את המסכה הידידותית בה השתמש עד כה. ״תקשיב לי,״ אמר בתקיפות. ״אני לא יודע מה אתה חושב, אבל אם נראה לך שיש לי את כל היום בשבילך ובשביל הפחדים שלך – אתה טועה טעות חמורה. עשיתי בשבילך כל מה שאני יכול, וזו ההזדמנות האחרונה בהחלט שלך. אם תמשיך להתעקש – הסיוטים שלך יהיו כאין וכאפס לעומת המציאות שתחווה״.
הנחקר נרתע לאחור, מבוהל מההתקפה הגלויה. ״אני מצטער,״ הוא אמר מיד, מנסה לפייס את אלישע. ״זה לא נגדך. אני יכול להסביר את עצמי״.
לאלישע נותרה מעט מאוד סבלנות. ״תסביר!״ אמר קצרות.
״אתה זוכר שסיפרתי לך על השוטר ההוא?״ שאל הנחקר.
אלישע הפך בבת אחת מרוכז מאוד. לרגע נדמה היה לו שדווקא הדרך התקיפה בה נהג הצליחה לשבור את הנחקר ולגרום לו לדבר. הוא רכן קדימה, מאזין לכל מילה.
״בקיצור,״ המשיך הנחקר, ״השוטר ההוא לא היה בחור רגיל. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל עכשיו אני קולט שמשהו אצלו היה לא בסדר בכלל. וואלה, אני לא רוצה לפתוח פה דברים שאני אתחרט עליהם, אבל לא אכפת לי לספר לך שנסעתי עם הבן אדם בג׳יפ. תקשיב, אני חייב לומר לך שג׳יפים זה החיים שלי. זה המקצוע שלי, בזה אני מתעניין, אני מנוי על מגזינים של רכב. זה מטורף, אבל בחיים לא ראיתי בן אדם נוהג ככה״.
״מה אתה בדיוק אומר?״ התקשה אלישע להבין.
גופו של הנחקר החל לרעוד, הוא התקשה להוציא את המילים מפיו. ״יש דברים שאתה לא קולט באותה שניה. במיוחד אני, לפעמים לוקח לי הרבה זמן לקלוט דברים. אבל ככל שאני חושב על זה אני מבין, שמשהו שם לא היה תקין בכלל. יכול להיות שנדפק אצלי משהו ואני לא זוכר דברים טוב, אבל אם מה שאני זוכר נכון – השוטר עשה שם משהו לא הגיוני. לא אנושי״.
״אתה מתכוון לומר – כמעט לא אנושי״. תיקן אלישע.
הנחקר נענע את ראשו. ״לא. אמרתי לא אנושי ואני מתכוון לזה. תשמע, אני מכיר את הנהגים הטובים ביותר. הייתי באירופה וראיתי תחרויות של ג׳יפים וכלים כבדים אחרים, ראיתי אנשים שמדורגים במקומות הגבוהים בעולם, הם עושים על זה ים כסף ופרסום, והם עדיין לא נוהגים טוב כמו השוטר ההוא. אני לא מגזים, וזה מפחיד אותי שאני לא מגזים. הבחור צריך להיות כישרון מבוזבז בשביל לנהוג ככה, והוא גם צריך להיות בן אדם שלא מפחד למות. אולי אפילו בן אדם שרוצה למות. וזה לא רק זה...״
לרגע חלף על פניו של הנחקר מבע מבועת, כאילו קלט שהוא עומד לחשוף יותר מדי. ״עזוב, דיברתי מספיק,״ הוא אמר, ומיד לאחר מכן השתתק.
אלישע לא הניח לו. ״אני מנסה להבין איך זה קשור למה שאמרת לי לפני כן,״ אמר. ״אתה מתכוון לומר שאתה חושש מהשוטר ההוא? אתה מפחד ממנו כי הוא לא אנושי?״
את המילים האחרונות אמר אלישע בהדגשה, כמעט בלעג. להפתעתו, הנחקר הנהן בראשו.
״תשמע, חוקר, אני יודע שאתה לא תבין. גם אני הייתי צוחק על עצמי אם הייתי במקומך. תראה, יכול להיות שהכול דמיונות ושינה טובה תאפס אותי. אבל אתה חייב להסכים שדברים פה מוזרים בטירוף. העורך דין הזה שהופיע משום מקום, הפושע המטורף ההוא שפתאום נכנס לכל העסק. תשמע, דברים פה מתגלגלים במהירות, ובכנות – אתה הכי פחות מפחיד אותי מכל הטיפוסים האלו. אני מרגיש כבר שפתחתי יותר מדי, ובאמת - אני רוצה להיות בטוח לפני שאני פותח שוב את הפה, כי אחרי זה אני לא אוכל להתחרט״.
מכל ההסבר המפורט, עניינה את אלישע רק השורה התחתונה. ״זוהי ההחלטה האחרונה שלך?״ הוא שאל בשפתיים חשוקות.
הנחקר הנהן הנהון מבויש. ״בינתיים כן,״ אמר בקול שפל.
הכעס גאה באלישע באחת. כל הרגשות שניסה להסתיר צפו ועלו, פניו הפכו אדומות תוך שניות ספורות. ״אתה תצטער על זה״. הוא התפרץ בזעם. ״אתה תצטער על זה כל-כך, עד שתבוא להתחנן לדבר. אתה חושב שאתה איזו אישיות רמת מעלה שכל החוקרים יבואו לחלות את פניה? אני אומר לך בדיוק מה אתה. אתה רוצח עלוב ושפל, ואתה תקבל את מה שמגיע לך. אתה טוען שאתה מפחד מאיזה מוקיון שהתחפש לשוטר? ממני אתה צריך לפחד פי אלף! חשבת פעם מה אני יכול לעשות לך? אני בטוח שלא חשבת, אז בוא תקבל הצצה לחיים העתידיים שלך. אתה מואשם בחטיפה למטרת רצח, שהעונש עליה הוא מאסר עולם, ביחד עם ניסיון רצח שהעונש עליו הוא עשרים שנה. אם האישה האומללה תמות – אתה תואשם גם ברצח בכוונה תחילה, וזה עוד מאסר עולם. את כל החיים שלך אתה תבלה מאחורי סורג ובריח, בכלא שמור בלי טיפה של אור יום. אני מקווה ששם יהיה לך מספיק זמן לחשוב אם היה לך משתלם לשתף איתי פעולה״.
להפתעתו המוחלטת של אלישע, לא נראה היה שהדברים שאמר השפיעו על הנחקר. הוא נותר לשבת באותה תנוחה, הבעה של השלמה על פניו. נראה היה, שעל אף העתיד השחור שצייר לפניו אלישע, הוא עדיין רואה בכך את הרע במיעוטו.
אלישע קם ממקומו בחמת זעם. ״אל תדאג,״ אמר בלעג. ״אנחנו לא נפרדים לנצח, יהיה לך איתי עוד הרבה זמן איכות. זה בוודאי יהיה הרבה יותר קל עכשיו, כשאני יודע מי אתה באמת״.
אלישע יצא מחדר החקירות בחמת זעם, טורק את הדלת אחריו. ״החקירה הסתיימה,״ אמר בקול יבש לשוטר שניצב מאחורי הדלת. ״קחו את החשוד לחדר המעצר״.
לרגעים ספורים הוא השתעשע במחשבה לנקום בחשוד ולבקש מהשוטר האחראי לשכן אותו בתא עם התנאים הגרועים ביותר, אולם לבסוף החליט שלא לבזבז על כך זמן. הוא חש דחף אדיר לעשן, ולא רצה להתמהמה אפילו שנייה, ובנוסף – הזעם שחש כלפי הנחקר היה גדול מכדי שיוכל לשכך אותו על ידי פעולה קטנונית שכזו.
דקה וחצי לאחר מכן, עמד אלישע במרפסת המקורה של הקומה השנייה, סיגריה מתוצרת ׳כאמל׳ בפיו, עיניו מביטות בדכדוך מה אל הרחוב שתחתיו. הוא שאף מהסיגריה שאיפות ארוכות, מנסה להירגע.
רק כשהסיגריה התקצרה עד למחצית מארכה והכעס הנורא שכך מעט, החל אלישע להבין את עוצמת הכישלון. זו הייתה תחושה צורבת, כמוה לא חש אלישע זמן רב. קשה היה לו לעכל שדווקא החקירה הזו שהתחילה בצורה טובה כל-כך הסתיימה באכזבה מוחלטת.
שוב ושוב, שיחזר אלישע במחשבתו את השלב האחרון בחקירה, מנסה להבין היכן טעה. משהו חריג קרה כאן, ידע אלישע. על פי הניסיון שלו, כל הסימנים הובילו לכך שהחשוד עומד להישבר ולספר הכול. מה בדיוק קרה שם, ברגעים האחרונים?
המבע הרדוף של החשוד עלה בזיכרונו של אלישע. החשוד ללא ספק היה מבועת, פחד שאינו פחד רגיל, פחד כמוהו ראה אלישע רק אצל נחקרים מעטים. מה בדיוק הצליח להפחיד אותו כל-כך? מה נחשב בעיניו לאיום גדול יותר משני מאסרי עולם?
הוא נזכר במילים שאמר הנחקר על כך שהשוטר שפגש היה ׳לא אנושי׳. על אף הלעג שחש אלישע כלפי דיבורים כאלו, הוא תהה כיצד גרם השוטר המסתורי לנחקר לחשוב עליו מחשבה כזו. ברור היה לאלישע שאופיו של הנחקר תרם לכך, ללא ספק – שמשון היה אדם תמים במיוחד. ובכל זאת, אפילו האדם התמים ביותר עלי אדמות יתקשה להאמין בקיומם של כוחות לא אנושיים שפועלים ומתקיימים כבני אדם.
אלישע השליך את בדל הסיגריה בזעף מידו. ללא ספק, זוהי רק תחילת החקירה. הוא אמנם חווה כישלון, אבל לפניו עוד דרך ארוכה. הוא עוד כאן, החשוד עוד כאן, ובנקודה זו ידע אלישע ששום דבר בעולם לא ימנע ממנו להגיע לחקר האמת.
רוח קרה הרעידה את עצמותיו של אלישע, והוא מיהר להיכנס אל מבנה התחנה ולהגיף את דלת המרפסת. לרגע אחד הוא עמד בלא תזוזה במסדרון הארוך של קומה השנייה, מנסה להתרגל להבדל בין אור השמש לאור נורות הלד הבהירות. ברגע הבא, הוא קלט שמשהו אינו כשורה.
המסדרון, שבדרך כלל היה שקט ושומם, היה מלא אנשים. כולם נעו במהירות בכיוון אחד, אל צדו המרוחק של המסדרון. הדממה המוכרת פינתה את מקומה לקול המולה.
משהו קרה, הבין אלישע, וחושיו אותתו לו שיש לכך קשר אליו.
הוא עצר את אחד השוטרים שמיהרו אל קצה המסדרון. ״מה קרה?״ שאל בבהילות.
״הייתה תקיפה של שוטר,״ השיב לו השוטר מיד. ״בקומה מינוס אחת״.
רגע אחד ארך לאלישע כדי לקלוט את ששמע. מיד לאחר מכן הוא פרץ בריצה, עוקף את המעלית מבלי לנסות אפילו לבדוק אם היא פנויה, דוהר במורד המדרגות.
אל קומת המרתף הגיע אלישע כשהוא מתנשף בכבדות. הוא דילג על שלושת המדרגות האחרונות, מנסה להבין מה מתרחש במסדרון שלפניו, שהיה מלא בשוטרים שכנראה הוזעקו ממבנה התחנה כולו.
אלישע פילס לעצמו דרך בין השוטרים שעמדו בצפיפות, משתמש לשם כך במרפקיו ובקולו הסמכותי. זה לא היה קל, כי השוטרים כולם רצו לעמוד קרוב למוקד ההתרחשות, אבל נחישותו של אלישע גברה והוא הצליח לחצות את הטבעת האנושית ההדוקה שהתרכזה בעיקר באזור שבקצה המסדרון.
עוד לפני שהספיק אלישע לקלוט את התמונה המלאה, הוא הבין שחששותיו התאמתו. דלת חדר החקירה בו הוא שהה עד לפני דקות ספורות הייתה פתוחה לרווחה, שוטרים גברתנים נעו סביבה בקדחתנות, צעקות נוראיות נשמעו מנקודה מוסתרת אותה לא יכול היה אלישע לראות ממקומו.
על אף שמוקד ההתרחשויות לא היה נראה כמו מקום בטוח, מה שגרם לשוטרים שלא היו מעורבים בפעילות לעמוד במרחק סביר ממנו, מצא אלישע את עצמו מתפרץ קדימה. הוא הדף את דלת הפלדה הכבדה, מאפשר לעצמו מרווח קטן ממנו הוא יכול היה לראות היטב את הנעשה בקצה המסדרון.
למשך כמה רגעים התקשה אלישע להבין מה הוא רואה. כשקלט את התמונה המלאה הוא נסוג לאחור, פיו פעור בתדהמה מוחלטת.
על הרצפה היה מוטל שמשון מלכיאלי, פניו חבולות ובגדיו מלאי קרעים. הוא השתולל בטירוף, צורח צרחות בלתי מובנות בקול ניחר. ששה שוטרים עמדו סביבו, הם ניסו לרתק אותו לקרקע אבל כשלו פעם אחר פעם. נראה היה שהוא אינו חש בכאב. שוב ושוב הוא ניסה להתרומם, גופו המגושם מכה בכל מי שעומד סביבו.
במרחק קצר ממנו עמד שוטר שחום עור. הוא נראה לחוץ, פניו היו מיוזעות. בידו הוא החזיק אקדח הלם חשמלי – ׳טייזר׳. ״תזוזו!״ הוא צעק שוב ושוב, נראה היה שהוא מחפש דרך להמם את שמשון מבלי לפגוע בשוטרים האחרים.
שניות ארוכות חלפו עד שהשוטרים שניסו לרסן את שמשון הבחינו בנוכחותו של האיש עם האקדח. הם החלו לצעוק זה לזה צעקות שממקומו של אלישע נשמעו כמו בליל של קולות, תוך כדי שהם הודפים את גופו של שמשון אל הקיר. שמשון המשיך להשתולל, נראה היה שהוא אינו מבחין כלל במה שקורה סביבו. השוטרים הצליחו להצמיד אותו אל הקיר. בבת אחת הם עזבו אותו והתרחקו אחורנית. האיש עם האקדח הרים יד רועדת, מכוון את האקדח...
״עצור!״ צעק אלישע.
השוטר סובב את ראשו בהפתעה. הוא הסיר את אצבעו מההדק, ספק אם בשל הכבוד שרחש לדרגתו הגבוהה של אלישע או משום ההפתעה מהקריאה הפתאומית.
״חכה רגע!״ אמר אלישע בדחיפות, מתקרב אל האיש המשתולל שניסה כעת להיתמך בקיר כדי לקום. ״שמשון!״ הוא קרא. ״תסתכל עליי, זה אני – אלישע החוקר״.
שמשון נרתע. הוא עצר את הניסיון להתרומם, גופו כשל וקרס אל הרצפה. אלישע התקרב אליו, נעמד במרחק בטוח ממנו.
״שמשון!״ חזר אלישע שוב על שמו של האיש. ״מה קרה לך? איך הגעת למצב הזה?״
שמשון הרים את ראשו ואלישע נחרד למראהו. פניו היו אדומות ומוכות, עיניו מלאות נימי דם, קצף פעפע מבין שפתיו. הוא נשם בכבדות, נשימות שורקניות שהעידו על מצוקה נשימתית.
״אתה בסדר?״ שאל אלישע, מתקרב בהססנות. ״אתה יכול לדבר?״ הוא המשיך ושאל.
גופו של שמשון היטלטל ברעד נורא. ״אלישע!״ הוא צעק פתאום בגרון ניחר. ״תתפוס אותו! הוא שם!״
אלישע לא הבין אותו. ״מי שם?״ הוא שאל ברוגע. ״למי אתה מתכוון?״
הרעד בגופו של שמשון התגבר. ״השוטר!״ הוא צעק, ״ביל יוסטון, הוא שם! בחדר מאחוריך!״
לרגע אחד נותר אלישע נטוע במקומו בהלם.
שמשון הרים את פלג גופו העליון. ״מהר!״ הוא צעק במלא ריאותיו.
אלישע התעורר מקיפאונו. לא היה לו אפילו רגע אחד לחשוב. הוא הסתובב במהירות אל עבר חדר החקירות, מתפרץ פנימה.
מאחורי גבו לחץ השוטר שחום העור על הדק האקדח...