סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
7

מלפפון גינה:

כבר מהרגע הראשון בו פגש אלישע את העצור שמשון מלכיאלי, הוא הבין שמשהו אינו כשורה.

בהתחשב בחשד החמור שיוחס לאיש – חשד ניסיון לרצח, ציפה אלישע לפגוש אדם שמתנהל כמו פושע. אדם קר רוח, מחושב, מוכן לקראת חקירה. למעשה, האיש הציג את ההיפך הגמור מכל מה שאלישע ציפה לו. הוא נראה ממוטט, שבור נפשית, חלש.

למרות שבעבר כבר נפגש אלישע עם אנשים שהיו במצב דומה ולבסוף הואשמו בעבירות קשות של רצח או אלימות, לא היה דמיון בין המקרים. במקרים הזכורים לאלישע, היו אלו אירועים ללא תכנון מוקדם, אירועים שהתפתחו כתוצאה מכמה רגעים של זעם או חוסר שיקול דעת, עליהם התחרט אחר כך המבצע. במקרים כאלו, טבעי שהפושע יתפכח מעט אחרי האירוע ויבין את חומרת מצבו, כך שבהחלט הגיוני ואפילו מצופה למצוא את הפושע במצב של התמוטטות.

במקרה הזה לעומת זאת, הנתונים מוכיחים שהמעשה לא היה אקראי או חפוז. על פי הפרטים שבתיק היה ברור לאלישע, שהאישה נחטפה מביתה שבירושלים, הובלה עד לצוק באזור הנגב והושלכה ממנו. מעשה כזה מצריך תכנון מוקדם, אולי אפילו מעקב אחר האישה והרגליה, ולפושע יש אינספור הזדמנויות לסגת - אפילו תוך כדי הפעילות, מכוונתו לבצע את הפשע. כיוון שכך, מוזר היה מאוד לאלישע לראות את מצבו הנפשי הקשה של החשוד.

בהתחשב בכך שהשיחה הראשונית שניהל עם החשוד הייתה קצרה במיוחד, קשה היה לאלישע לגבש חוות דעת מוחלטת לגבי אופיו של החשוד. אולם הרושם שהותירה בו השיחה היה שהתנהגותו של האיש היא כנראה טבעית, והאיש באמת נתון במצב של התמוטטות נפשית.

להבנתו של אלישע, מציאות זו הצביעה על כך שייתכן מאוד והחשוד אינו האשם העיקרי בפשע שיוחס לו. ייתכן מאוד שהוא היה נוכח בעת הפשע או אפילו מעורב במידה מסוימת, אבל קשה היה לאלישע להאמין שהפשע כולו התבצע על ידו.

עם זאת, אלישע לא יכול היה להתעלם מהנתונים שהוצגו לפניו, נתונים שהוכיחו בוודאות כמעט מוחלטת את אשמתו של האיש. אלישע מצא את עצמו מתמודד מול סתירה בין הנתונים היבשים לבין תחושות הבטן שלו, והוא ניסה למצוא את נקודת האיזון שתאפשר לו להגיע לחקר האמת.

עד לרגע בו נכנס עורך הדין לחדר החקירות, נטה אלישע להאמין שהפתרון קרוב. הוא היה משוכנע שהתסבוכת לא רצינית, ושכנראה הוא פספס פרט כלשהו שידיעתו תאפשר לערפל הראשוני להתפוגג.

אולם הופעתו של עורך הדין המצוחצח, שהיריבות בינו לבין אלישע הייתה מן המפורסמות, טרפה את הקלפים והכריחה את אלישע להבין שהסיפור גדול ומסובך ממה ששיער. מהיכרותו עם עורך הדין, ידע אלישע שהאיש מקושר לצמרות משפחות הפשע הגדולות בישראל, והתיקים בהם הוא עוסק הם התיקים המורכבים והגדולים ביותר הנוגעים ללקוחותיו. קשה היה לאלישע להאמין שעורך הדין יטריח את עצמו לייצג בחקירת המשטרה אדם שאינו בעל חשיבות רבה עבורו או עבור לקוחותיו.

ההתפתחות הבלתי צפויה, הכריחה את אלישע לחשב מסלול מחדש. הוא הבין שתוכנית הפעולה שגיבש בתחילה, תוכנית שהתבססה על הנחת יסוד לפיה החשוד הוא אדם שכשל באופן חד פעמי והוא מעוניין להתוודות ולפרוק מעליו את עול ייסורי המצפון, אינה מתאימה עוד. מהיכרותו עם עורך הדין ידע אלישע שהחשוד מקבל כעת הנחיות מפורטות, שבוודאי יהפכו אותו לקשה לפיצוח הרבה יותר ממה שהיה בתחילה. מציאות כזו מחייבת אותו להשתמש בדרכי פעולה מפותלות, ערמומיות, כאלו שמתאימות להתנהלות מול פושעים משופשפים ומנוסים.

לאורך הדקות הארוכות בהן שוחח עורך הדין עם החשוד, פסע אלישע הלוך ושוב לאורך המסדרון שמחוץ לחדר החקירה, ידיו שלובות מאחורי גבו ומצחו מקומט במחשבה. תוכניות פעולה שונות עלו במוחו, והוא התלבט איזו מהן עדיפה.

מאז ומתמיד טען אלישע, שחקירה היא כמו משחק שח-מט. קשה מאוד לתכנן מהלכים לפניה, כיוון שאי אפשר לצפות מראש את תגובותיו של הנחקר, והן מחייבות את החוקר לשנות כל הזמן את דפוס הפעולה שלו. עם זאת, ניתן לקבוע מראש אסטרטגיה כללית, שמאפשרת לחוקר להשיג יתרון על הנחקר.

לאחר חשיבה עמוקה, החליט אלישע שהאסטרטגיה המתאימה ביותר היא בלבול הנחקר. להבנתו של אלישע, פרק הזמן הקצר שניתן לעורך הדין אינו מאפשר לו להנחות את החשוד באופן מקיף, אלא רק לקבוע קו אחד בו מוכרח החשוד לדבוק על מנת להתחמק משאלותיו של החוקר. כיוון שכך, סביר שהחשוד לא יוכל להתמודד עם שאלות בלתי צפויות או עם מידע שעשוי לבלבל אותו, והוא עשוי למעוד ולגלות פרטים שהוא אינו מעוניין בחשיפתם.

מניסיונו של אלישע, די בפליטת פה אחת לא מוצלחת מצידו של החשוד, על מנת שהביטחון העצמי שלו יתערער והוא יישבר ויחשוף את כל המידע שברשותו. ככל שיצליח אלישע להתגבר על המחסום הראשוני מוקדם יותר, יתגברו הסיכויים למזער את הנזק שגרם עורך הדין.

ברגע בו יצא עורך הדין מן החדר, מיהר אלישע להיכנס פנימה, מסרב לתת לחשוד אפילו רגעים ספורים של שקט.

ברגע הראשון התקשה אלישע להאמין שהאיש אותו הוא רואה ממולו הוא אותו האיש שהיה שם כשיצא מן החדר. החשוד נראה כעת מלא ביטחון, ההבעה על פניו הייתה יציבה, ובעיניו בער זיק של מרדנות. כשראה את אלישע הוא חייך חצי חיוך, שאלישע פירש כסימן של התגרות.

אלישע התיישב בכיסא שממול לחשוד, מסדר את הדפים שלפניו. ״שלום שמשון,״ הוא אמר בקול ידידותי. ״אני מרוצה מהעובדה ששוחחת עם עורך הדין שלך, כך תמיד טוב יותר. ברשותך, נמשיך מהמקום שהפסקנו. סיפרת לי בדיוק על השוטר שביקש ממך לחלץ מטיילים במדבר. מה קרה אחר כך?״

שמשון נזהר שלא להביט בעיניו. ״וואלה, אני לא כל-כך זוכר״. הוא אמר.

אלישע לא הופתע. הוא ציפה לתגובה כזו. אף על פי כן, הוא המשיך את המשחק. ״אתה בטוח זוכר משהו, נכון?״

״אה... תשמע,״. השיב שמשון, וכעת יכול היה אלישע להבחין בבירור בעובדה שהוא שחקן גרוע. ״אני לא רוצה לבאס אותך או משהו, אבל אני כבר לא בטוח במאה אחוז במה שהיה שם. אתה מבין, הכול אצלי מעומעם כזה. תשמע לי, חבל שתיקח ברצינות את מה שסיפרתי לך. יש מצב גדול שסתם בלבלתי לך את המוח, היו לי כל מיני דמיונות בלילה ונראה לי שערבבתי דברים״.

אלישע חייך. צורת הדיבור של החשוד הייתה שונה מזו שבה השתמש האיש בעבר, ולהבנתו של אלישע העובדה הזו הצביעה על כך שהוא חזר לעצמו במידה מסוימת והתגבר על ההלם הראשוני. עם זאת, לאלישע לא היה ספק שלמרות שהחשוד נשמע כעת טבעי יותר, שום דבר ממה שהוא אומר אינו אמת. ״זה מוזר מאוד,״ הוא אמר. ״דווקא האמנתי למה שסיפרת לי לפני שיצאתי, ואני לא אחד שמשקרים לו בקלות״. הוא נתן בשמשון מבט רב משמעות, מקווה שהוא מבין את הרמז. ״אם אני לא טועה, הדברים שאמרת היו מאוד מפורטים. סיפרת לי על שוטר בשם ביל יוסטון, את זה אתה זוכר?״

לרגע חלף צל מפוחד על פניו של שמשון, אולם הוא התאושש תוך שבריר שנייה. ״וואלה, כן״, הודה. ״אבל זאת הייתה טעות. לא נעים לי להגיד לך את זה, אבל נראה לי שמרוב הבלגן שעשיתם לי במוח התערבב לי השם הזה ונכנסו לי שטויות לראש. אני בדיוק קורא ספר של איזה סופר שקוראים לו ביל יוסטון, ומרוב הלחץ שעשיתם לי, שתהיו בריאים, עשיתי פדיחה וזרקתי לך את השם הזה״.

אלישע נתן בשמשון מבט חמור. הוא שנא שמשקרים לו, ועוד יותר שנא שמתייחסים אליו כאל טיפש. האיש מולו עשה את שני הדברים הללו, בצורה שמבחינתו של אלישע מהווה עלבון לאינטליגנציה של כל בן אנוש. עם זאת, היה אלישע מוכרח לשמור על קור רוח. ״מעניין,״ אמר. ״אתה לא נראה לי טיפוס שקורא ספרים״.

שמשון נבוך. ״וואלה, אתה צודק״. אמר בהיסוס. ״אני באמת לא עושה את זה הרבה. אבל אתה יודע, לפעמים בשבת יש לי זמן פנוי. אני לא עובד ולא נוגע בטלפון, ואני רווק ככה שאין לי הרבה תעסוקה, אז בדרך כלל אני קורא עיתונים, ואני מתארגן מראש על איזה ספר טוב, ככה שאם נגמרים העיתונים יש לי מה לעשות. אז אתמול יצא שקראתי את הספר הזה״.

אלישע הביט בשמשון במבט מפקפק, שוקל אם לבקש ממנו למנות שמות של עשרה ספרים שקרא לאחרונה, דבר שללא ספק יחשוף את חוסר האמת שבדבריו. לבסוף הוא החליט שבשלב הזה מוקדם מדי לעמת את שמשון באופן ישיר עם סתירות בדבריו, פעולה כזו עשויה להוביל את החשוד להתקשח ולהפסיק לגמרי את שיתוף הפעולה. כעת האינטרס של אלישע היה לגרום לחשוד לדבר כמה שיותר.

״אני מבין אותך,״ אמר אלישע. ״אתה בעצם טוען שהשם ביל יוסטון הוא שמו של סופר שאת ספרו קראת אתמול. אם כן, אני מניח שהספר עדיין נמצא ברשותך. תוכל לכוון אותי היכן הוא נמצא בדיוק?״

פניו של שמשון הלבינו ברגע. נראה שהוא קלט שעשה טעות כשסיפר שקרא את הספר רק אתמול. ״מה זה משנה?״ הוא ניסה להתחמק. ״הספר זה בכלל לא העניין כאן״.

אלישע התקשח באחת. ״יש רק אחד בחדר הזה שמחליט מה העניין כאן, וזה לא אתה. תוכל לכוון אותי ולומר לי היכן נמצא הספר?״

שמשון השתתק, ניכר היה שהוא מחפש נואשות אחר אפשרות לצאת מהסבך.

אלישע הרגיש שזה הרגע הנכון להתחיל ללחוץ על הנחקר לנטוש את קו ההגנה שלו. ״אני מבין שעורך הדין לא הכין אותך לזה,״ אמר בטון מחויך. ״הוא סמך עליך יותר מדי״.

עיניו של שמשון התרוצצו, הוא נראה מפוחד. להבנתו של אלישע, ברגע הזה קלט הנחקר שייתכן והרס את כל קו ההגנה בשל דיבור בלתי זהיר. שניות ארוכות חלפו עד ששמשון הצליח כנראה לגבש הסבר מספק מבחינתו. קולו היה מגומגם ומלא היסוס כשאמר: ״אני לא יודע מה קורה לי, העייפות גומרת עליי, דברים בורחים לי מהראש. אני לא זוכר איפה נמצא הספר״.

אלישע רכן קדימה. ״אני מבין,״ אמר. ״זה טבעי שלא תזכור דברים, אני לא בא אליך בטענות. אל תדאג, חוקרי היחידה לזיהוי פלילי נמצאים בשעה הזו ממש בבית שלך, הם יחפשו את הספר, ואם הוא שם – הם בוודאי ימצאו אותו״.

כפי שציפה אלישע, המילים לא רק שלא הרגיעו את שמשון, אלא גרמו להחרפת המצוקה שלו. לא ניתן היה לטעות בסימנים ששידר האיש. הוא נע בחוסר נוחות על כסאו, הבעתו נעשתה לחוצה, אצבעות ידיו תופפו במהירות על טבלת השולחן.

אלישע לא התכוון להקל על מצוקתו של שמשון. ״הכול בסדר,״ הוא אמר בטון מרגיע, שמעטים היו יכולים לזהות עד כמה הוא מזויף. ״אני מבין שאתה חושש שהחוקרים שלנו לא ימצאו את הספר ואתה תסתבך, אבל אני מבטיח לך שמדובר באנשים מנוסים מאוד. שום דבר לא נעלם מעיניהם. אם דיברת אמת – ואני מקווה מאוד בשבילך שאכן דיברת אמת, אתה יכול להיות בטוח שהספר יימצא״.

שמשון השפיל את עיניו, אגלי זיעה נצצו על מצחו.

ברגעים האלו, ידע אלישע, הביטחון של הנחקר מתערער. מבחינתו, היה זה הרגע המתאים ביותר לרסק את האמון שיש לנחקר בעורך הדין שלו.

״בוא נפסיק את ההצגה,״ הוא אמר בקול ענייני. לא קשוח מדי, כדי לא להפחיד את הנחקר, אבל גם לא רך מדי שעשוי לאפשר לנחקר לחשוב שיש לו ברירה אחרת מלבד האמת. ״עורך הדין שלך סיבך אותך מספיק. כבר עכשיו יש לי את כל מה שצריך כדי להוכיח שאתה לא תמים כמו שאתה חושב שאתה נראה. קו ההגנה של עורך הדין שלך מלא חורים, אתה לא מצליח לפעול לפי ההנחיות שלו. אתה מתנהג בצורה מגוחכת, וגם אתה מבין את זה״.

שמשון קפא. ידיו החלו לרעוד והוא מיהר לשלב אותן. הוא לא הוציא מפיו מילה, ואלישע ידע שהוא מלקה את עצמו על הדרך השלומיאלית בה נהג עד עכשיו.

לרגע הזה המתין אלישע. החשוד התמוטט מול עיניו, מאפשר לו לפעול כרצונו. הוא השתהה מספר שניות, לאחריהן אמר בקול סתמי: ״מלפפון גינה״.​
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
תודה רבה לכל המגיבים והמעודדים.
חשוב לי ממש לדעת אם הפרקים האחרונים מעניינים, ואם הייתם רוצים עוד מזה בשניים שלושה פרקים הבאים.
למעשה, בתכנון המקורי, החלקים האלו בסיפור היו אמורים להיות קצרים יותר. אני אוהב התפתחויות שיוצרות מתח, ולא הרגשתי שזה מותח מספיק.
עם זאת, החלקים האלו מעמיקים את הדמויות, וברור לי שההמשך יהיה איכותי יותר. השאלה שלי היא אם זה לא מלאה מדי ואם זה כבר קרוב לשלב של איבוד הסבלנות.
אשמח ממש לשמוע את דעתכם, גם על הפרקים שכבר כתבתי. אפשר גם לנשוך.
 

Chaya Lea

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
את הפרק האחרון ממש אהבתי ואני מחכה כבר במתח לפרק הבא לראות מה מתכנן אלישע לעשות לשמשון.
נכון שזה היה קצת ארוך אבל אהבתי את הפירוט של החשיבה של אלישע שזה נתן לי לעקוב אחרי המהלך שלו.
 

ניק 70107

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפרק הזה היה בסדר, כי מותח לעקוב אחרי חשיבה שרלוונטית לפעולות ההמשך (כלומר המתח הוא ניחושים שלי איך הוא יחשוב ספציפית ומה הוא יעשה/יחליט לעשות עוד 3 שורות)
לעומז בפרקים קודמים בהם למחשבות לא היה השפעה ישירה על פעולות משמעותיות האקספוזיציה היתה מלאה וסלקנית קוראי דרך תמימים

לדעתי
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
תודה רבה לכל המגיבים והמעודדים.
חשוב לי ממש לדעת אם הפרקים האחרונים מעניינים, ואם הייתם רוצים עוד מזה בשניים שלושה פרקים הבאים.
למעשה, בתכנון המקורי, החלקים האלו בסיפור היו אמורים להיות קצרים יותר. אני אוהב התפתחויות שיוצרות מתח, ולא הרגשתי שזה מותח מספיק.
עם זאת, החלקים האלו מעמיקים את הדמויות, וברור לי שההמשך יהיה איכותי יותר. השאלה שלי היא אם זה לא מלאה מדי ואם זה כבר קרוב לשלב של איבוד הסבלנות.
אשמח ממש לשמוע את דעתכם, גם על הפרקים שכבר כתבתי. אפשר גם לנשוך.
היופי של הפרק הזה הוא האותנטיות והאנושות שבו.
שהאנשים כאן לא איזה גיבורים מארץ הדמיונות והסיפורים.
אלא הכל אמיתי מהחיים שאני יכולה להאמין שזה באמת היה.
מחכה להמשך.
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
היופי של הפרק הזה הוא האותנטיות והאנושות שבו.
שהאנשים כאן לא איזה גיבורים מארץ הדמיונות והסיפורים.
אלא הכל אמיתי מהחיים שאני יכולה להאמין שזה באמת היה.
מחכה להמשך.
אהבתי את הניתוח.
למעשה, עיקר העבודה שלי על הסיפור היא בתחום הזה של בניית והעמקת הדמויות. אני שונא דמויות רדודות, ואני לא אוהב ספרים שמספרים על אנשים שהם רעים סתם ככה או אנשים שהם טובים בצורה שהיא לא הגיונית. אני משתדל שכל דמות תהיה עמוקה, עם דעות מוצקות שאפשר להבין אותן גם אם לא מזדהים איתן.
לדעתי, סיפור מד״ב מחייב דמויות עמוקות. הבעיה הגדולה במד״ב היא הניתוק שעשוי להיות לקורא כשהסיפור נעשה לא הגיוני. ברגע שהדמויות אמיתיות, הקורא נשאב אל תוך העולם של הסיפור, ואז אין שום גבולות. הכל אפשרי.
הסיבה שעוד לא פרסמתי את הפרק הבא, היא משום שהוא עוסק באחת הדמויות השליליות בסיפור. דמות כזו מטבע הדברים, הרבה יותר קשה ליצור מאשר דמויות אחרות חביבות יותר כמו שהיו עד עכשיו.
בכל אופן, אני מקווה שבשבוע הקרוב אפרסם את הפרק הבא. מכאן והלאה, אשתדל לעמוד בקצב של בערך פרק לשבוע.
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
קראתי מההתחלה עד עכשיו בנשימה עצורה...
תודה!
מתי יעלה פרק חדש? מחכים...
למרבה התסכול אני תקוע על אותה שורה כבר שבוע (מחסום כתיבה, כבר אמרנו?). הכתיבה עדיין לא זורמת לי כמו פעם, אם כי לאחרונה אני מרגיש שיפור בעניין, ושלושת הפרקים האחרונים יוכיחו.
מקווה שהיום או מחר אצליח סוף-סוף להשלים את הפרק. הוא פשוט פרק יסודי, כי בו אני יוצק את היסודות לדמותו של אחד הנבלים הגדולים בסיפור, אז לא הייתי רוצה לעגל בו פינות.
אחר כך זה אמור לזרום, כי אלו פרקים שכבר מוכנים, אא״כ אחליט שזה לא מספיק וצריך לשנות משהו, ואז הדרך קצרה להתבחבשות חוזרת.
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
8

פילוסופיה.

כפי שציפה אלישע, הנחקר הרים מיד את עיניו, מנסה להבין אם שמע נכון. אלישע חייך. ״לא שמעת את הכינוי הזה, נכון?״

שמשון נענע את ראשו בתנועה כמעט בלתי נראית. ניכר היה שהוא עדיין מעוניין להימנע משיתוף פעולה, אבל לא מצליח להתגבר על הסקרנות הטבעית שלו.

״אני רואה שאתה מופתע,״ אמר אלישע. ״זה בסדר, הערכתי שאתה לא מכיר את הכינוי הזה. עורך הדין שלך כנראה לא מצא לנכון לשתף אותך בפרטים שנוגעים לאינטרסים האמיתיים שלו״.

ההבעה על פניו של שמשון הפכה מתעניינת הרבה יותר, דבר שנקלט מיד בחושיו החדים של אלישע וגרם לו קורת רוח. נראה שלמרות הכול, לא הצליח עורך הדין לגרום לנחקר לתת בו אמון מושלם, והנחקר נותר עם שאלות בלתי פתורות בנוגע למניעים של מי שאמור לייצג אותו, שאלות שהוא מחפש את התשובה עליהן. מבחינתו של אלישע, זו הזדמנות מושלמת להשיג את מטרתו. הוא יכול לבחור את פרטי המידע המועילים ביותר עבורו ולשתף בהם את הנחקר, וכך לרסק את התדמית המגוננת של עורך הדין.

״מלפפון גינה,״ הסביר אלישע, ״הוא כינויו של אחד מראשי משפחות הפשע הגדולות בישראל, נמרוד גואטה. אל תטעה אחרי הכינוי החביב. מדובר באחד האנשים האכזריים ביותר אפילו באמות המידה של עולם הפשע. אדם חסר רחמים וחסר מצפון, מפלצת אנושית״.

הבעה תמהה עלתה על פניו של שמשון. הוא פתח את פיו כדי לומר משהו, אבל אלישע לא אפשר לו לדבר. חשוב היה לאלישע לשלוט בשיחה, והוא סירב להעניק לנחקר את האפשרות להסיט אותה. ״אתה בוודאי סקרן לשמוע איך אדם כזה מקבל כינוי סימפטי כל-כך,״ הניח אלישע, והבעתו של הנחקר הוכיחה לו שניחש נכון. ״זו בהחלט נקודה חשובה, נקודה שראוי לתת עליה את הדעת״.

אלישע עצר לרגע, מרגיש צורך להתנצל על העיסוק בנושא שיכול היה להישמע לעומד מן הצד כמטופש. ״אני לא יודע כמה אתה מכיר את עולם הפשע,״ אמר. ״אבל אם יש לך איזושהי היכרות, ולו שטחית, אתה בוודאי יודע שרבים מן הפושעים המפורסמים מתהדרים בכינויים שונים, כינויים שבדרך כלל מקושרים למעשיות שונות ומשונות שנקשרו באותם פושעים, מעשיות שבדרך כלל כוללות מוטיבים של אלימות אכזרית״.

מבלי שהתכוון, הפכה הבעתו של אלישע לנוקשה. ״אני, מתוך עיקרון, מתנגד בתוקף לשימוש בכינויים שאותם הדביקו פושעים מפורסמים לעצמם. אני חושב שהשימוש בכינוי מאדיר את הפושע, יוצר סביבו הילה של גבורה והופך אותו לאגדה. לדעתי, עצם העיסוק בפרשנויות לכינויים המטופשים הללו, מעניק לנושאי הכינוי כבוד שהם אינם ראויים לו. אני מתעקש לראות בפושעים הללו את מי שהם באמת. אנשים פחדנים ושפלים, שאינם מוכנים לשאת בתוצאות של מעשיהם״.

״עם זאת,״ המשיך אלישע בקול מרוכך מעט, ״המקרה של נמרוד גואטה הוא מקרה חריג. גואטה הוא לא פושע רגיל, והתנהלותו אינה דומה בשום פרט להתנהלותם של פושעים קלאסיים. הכינוי שבחר האיש לעצמו אינו מקרי, והוא מבטא תכונות ייחודיות מאוד אצל גואטה – בידול וזלזול״.

אלישע עצר לרגע, מאפשר לנחקר לקלוט היטב את שתי המילים האחרונות. מיד לאחר מכן הוא המשיך, מסביר באריכות את דבריו:

״בשונה מפושעים אחרים שגאים בפרסום השלילי שלהם ובהשתייכות שלהם לעולם הפשע, נמרוד גואטה מתייחד ביחס הבוטה והמזלזל שלו כלפי כל מאפיין שמקושר עם התנהלותם של אנשי העולם התחתון. גואטה משקיע הון במיתוג שלו ושל העסקים שברשותו, כאשר התכלית היא ליצור בידול בינו לבין כנופיות או משפחות פשע אחרות להן הוא רוחש בוז עמוק״.

״הכינוי שבחר גואטה לעצמו, הוא רק דוגמא אחת להתנהלותו הייחודית, אולם מדובר בדוגמא טובה, כזו שמלמדת הרבה על הלך המחשבה שלו. קשה להאמין, אבל מאחורי הכינוי המטופש מסתתרת חשיבה עמוקה. נכון לומר, שהחכמה בבחירת הכינוי מסתתרת דווקא בכך שהוא טיפשי כל-כך״.

הנחקר קימט את מצחו, ניכר היה שהוא מתקשה לרדת לסוף דעתו של אלישע. אלישע מיהר להסביר.

״עולם הפשע, הוא עולם של תחרות. ראשי משפחות הפשע הגדולות מתחרים ביניהם כל הזמן, תחרות בה רק החזקים שורדים. לעיתים מדובר ביריבות סמויה, לעיתים יריבות גלויה, ובמקרים רבים מתפתחת מלחמה של ממש שמגיעה עד לשפיכות דמים. התחרות היא לא על כסף, שבדרך כלל אינו חסר לאנשים הללו, וגם לא על עניינים עקרוניים אחרים. הפרס היחיד הוא כבוד ויוקרה.

״גואטה מבין את עולם הפשע, זוהי המומחיות שלו והוא יודע לנתח את התנהלותם של פושעים אחרים הרבה יותר טוב מכל קרימינולוג מוסמך. הוא רואה את המלחמות בין המתחרים הגדולים שלו, הוא רואה את התאווה שלהם להכרה ציבורית ולכבוד, והוא בז להם. למעשה, ייתכן מאוד שהוא מתעב את אנשי העולם התחתון יותר ממה שאני מתעב אותם.

״גואטה רואה איך הפושעים האחרים ממתגים את עצמם כגיבורים, כחזקים, כמושלמים. הוא מבין שאם ימתג את עצמו ככזה, הוא יימדד ביחס אליהם. שמו ייקשר עם שמם. גואטה יודע, שעם הכישרונות והיכולות שלו, הוא כנראה יהיה המוביל מביניהם, אבל הוא לא מעוניין בכך. הוא לא רואה את עצמו באותו עולם שבו הם נמצאים, הוא לא חושב על עצמו כאחד מהם.

״הכינוי של גואטה מבהיר מה הוא חושב בדיוק על הנוהג הזה, בו פושעים מכתירים את עצמם בשמות גדולים ומפוצצים. הוא יודע שאם ינסה להתחרות, למצוא שם עוצמתי או מעורר אימה יותר משלהם, הוא אולי יצליח – אבל הוא יהפוך להיות מתחרה שלהם. גואטה אינו רואה את עצמו כמתחרה, מבחינתו הוא בליגה אחרת. הכינוי שלו הוא אקט של מחאה. בכינוי הזה הוא מוכיח לכולם שאין לו כלל עניין לשחק את המשחק. הוא שקוע בעולם שלו״.

אלישע רכן קדימה, מביט אל תוך עיניו של הנחקר. ״הסיבה שאני מספר לך את כל הפרטים הללו,״ אמר, ״היא משום שחשוב לי שתבין שנמרוד גואטה הוא לא איזה בריון מקועקע וגס. מדובר באדם מוכשר מאוד, מתוחכם מאוד. מעולם לא פגשתי פושע שמתנהל בדומה לגואטה, ומעולם לא פגשתי אדם שהפער בין הדמות אותה הוא מציג למי שהוא באמת גדול כל-כך.

״התובנות שאני חולק איתך, הן פרי עבודה של שנים. אני מוכרח לספר לך שבתחילה, לפני שפגשתי את גואטה פנים מול פנים, טעיתי בנוגע לאיש. הייתי בטוח שההתנהלות שלו היא הצגה גדולה, שתחתיה נמצא פושע עלוב כמו אלו שהתרגלתי להכיר. האמנתי שבסופו של דבר, מתחת לכל המסכות שעוטה האיש על עצמו, מסתתר אדם חמדן ורודף תאוות.

״כשפגשתי לראשונה את האיש, הוא הותיר עליי רושם כביר. ראיתי מול עיניי אדם נפלא, אינטליגנט, מנומס, רחב אופקים. השיחה הראשונה שלנו עסקה באמנות ובפילוסופיה. לא היה שום דבר שיכול היה להצביע על כך שמדובר בפושע. בפעם היחידה בחיי, נטיתי להאמין שכולם טועים לגביו. שאולי נעשה לו עוול נוראי.

״למזלי, ההוכחות נגד האיש היו ברורות כשמש. כשהתוודעתי אליהן נוכחתי לדעת שהאיש הוא רוצח אכזר, שאחראי על מעשי זוועה נוראיים שקשה לפרט אותם. זו הייתה מכה קשה עבורי, כיוון שהאיש הצליח לגרום לי להאמין לו. עד אז, בטחתי ביכולת שלי להבין אנשים. הייתי בטוח שאין מי שיצליח להערים עליי. גואטה גרם לביטחון שלי להתערער.

״במשך תקופה ארוכה, נחשב גואטה עבורי לחידה בלתי פתורה. לא הצלחתי להבין כיצד יכול אדם לזייף באופן מושלם כל-כך תכונות כמו עדינות ורוך. גואטה היה האובססיה שלי. עקבתי אחריו, למדתי על אודותיו, חקרתי את ההיסטוריה שלו והפרטים שגיליתי רק העצימו את החידה שלי.

״שנים ארוכות חלפו עד שהצלחתי לפצח את סודו של האיש, והאמת שגיליתי הייתה נוראה...״

אלישע השתהה במשך מספר רגעים, בוחן את הבעתו של הנחקר. נראה היה שהתוצאה הרצויה מבחינתו הושגה. הנחקר היה מרותק, הוא אפילו לא ניסה להעמיד פנים של מי שאינו מעוניין בשיתוף פעולה. מרגע זה, ידע אלישע, הכול תלוי רק בו.

״האמת שגיליתי,״ המשיך אלישע, ״היא שנמרוד גואטה הוא אדם מסוכן הרבה יותר ממה שחשבתי. התנהגותו של גואטה היא לא הצגה. המניעים שלו אינם כסף וכבוד. נמרוד גואטה מונע מאג׳נדה הרסנית שהופכת אותו למפלצת, המניע שלו הוא אמונה – לא חומריות.

״גואטה הוא מגלומן, מטורף בעל שיגעון גדלות שרואה בעצמו מנהיג דגול. הוא יצר לעצמו מערכת רעיונית מסועפת של חוקים וכללים, שמבוססת על ערכים שבעיניו נחשבים לראויים. חשוב לי להדגיש, שגואטה אינו רואה את עצמו כמנהיג דתי, אלא כפילוסוף והוגה דעות. הוא סבור שהיכולות האינטלקטואליות שלו מקנות לו עליונות על שאר בני האנוש, ומכוח העליונות הזו הוא סבור שיש לו את הזכות לכופף אליו אנשים אחרים. מבחינתו, אנו הפושעים ולא הוא. להשקפתו, מעשי הפשע להם הוא אחראי הם מעשים נאצלים משום שהם באו כתגובה להפרת החוקים שהוא יצר, או שהם כוונו כנגד אנשים שנתפסים בעיניו של גואטה כנחותים.

״הבעיה החמורה ביותר היא, שגואטה אינו שומר את דעותיו לעצמו. גואטה הוא נואם מעולה, ובכוח היכולת הרטורית שלו הוא הצליח לאסוף סביבו אספסוף של פושעים מדרגים שונים, שרואים בו מנהיג שלהם. מאז שנת אלפיים ושתים עשרה, מוגדרת הקהילה של גואטה ככת. זהו כנראה הנזק היחיד שהצליחו רשויות החוק לגרום לו בשלושים השנים האחרונות. עם זאת, מעולם לא נמצאו ממצאים מפלילים שהספיקו לשלוח אותו אל מאחורי סורג ובריח כפי שראוי לו״.

אלישע השתתק, נשען אחורנית, בוחן את השפעת מילותיו על הנחקר.

ניכר היה שהמידע השפיע עמוקות על הנחקר, שכן במשך רגעים ארוכים הוא נראה מהורהר. אלישע נמנע מלהפריע לו, מאפשר לו לעבד את המידע.

לבסוף, התנער הנחקר ממחשבותיו. ״תשמע,״ הוא אמר בקול ענייני למדי. ״סיפרת פה סיפור יפה, ואם תשאל אותי – לא הייתי רוצה לפגוש את הגואטה הזה באיזו סימטה. אבל אני באמת לא מבין איך כל הדבר הזה קשור אליי. וואלה, יכול להיות שאני מפספס פה איזה משהו, אבל תבין אותי, לא ישנתי כל הלילה ועם כל הפילוסופיות האלה לא הצלחתי לקלוט במאה אחוז את כל הדברים שאמרת. תשמע מה אני אומר לך, אם אתה רוצה להגיד לי משהו – אל תלך מסביב. דבר איתי דוגרי״.

אלישע חייך. ״אתה צודק,״ הודה. ״עדיין לא סיפרתי לך את הפרט החשוב ביותר עבורך״.

הנחקר הטה את אזנו כדי להקשיב, ואלישע השתדל להאט את קצב דיבורו. ״בוודאי שאלת את עצמך איך יכול להיות שעם כל המעשים הפליליים להם אחראי גואטה, הוא עדיין לא נתפס.

״התשובה היא, שלנמרוד גואטה יש את אחד מעורכי הדין הטובים במדינה. עורך הדין של גואטה הוא ליאוניד צוק, האיש שבמקרה מייצג גם אותך״.

לרגע נראה הנחקר כאילו מישהו חבט בפניו. אלישע המשיך מיד, לא מאפשר לו לעכל את המידע.

״חשוב שתדע,״ אמר, ״שכבר ארבע שנים שליאוניד צוק אינו מקבל לקוחות חדשים. לליאוניד יש לקוח אחד ויחיד – נמרוד גואטה. כל הפעילות של ליאוניד מסתכמת בשמירה על האינטרסים של גואטה. כיוון שכך, אתה צריך לחשוב היטב מדוע גואטה מתעניין בך, ומדוע יש לו אינטרס לאפשר לך ייצוג משפטי, כי האיש אינו עושה שום דבר בלי לקבל ממנו תמורה, וכמו שאני רואה אותך – קשה מאוד להבין לאיזו תמורה הוא מצפה״.​
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
היי, כולם!
חשוב לי מאוד לשמוע את דעתכם על הפרק האחרון.
האמת היא, שזה לא פרק שלם, אלא רק חצי פרק. העדפתי לחלק את הפרק לשניים, גם בגלל שלקח לי הרבה מאוד זמן לכתוב אותו והחצי השני עדיין לא גמור, וגם בגלל שהיה חשוב לי מאוד לראות כיצד הוא יתקבל.
אז אנא, אל תחסכו ממני את שבט לשונכם.
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
דבר ראשון - וואו ענק!!!
אתה משתבח מפרק לפרק!!!
גואטה הזה נשמע ברנש לענין
מחכה כבר לפרק הבא
הערה קטנה
הרבה מהאנשים פה בסיפור מאופיינים מאוד ברור
בין ע"י אנשים אחרים, ובין אם ע"י הסופר
באיזשהו מקום זה מרגיש קצת האכלה בכפית סטייל @יונה ספיר
תן לנו להבין לבד מה האופי של אלישע, ואיך מגדיר את עצמו נמרוד גואטה
הסיפור יפיפה, נמצא במעקב אצלי
כבר חשבתי שהעלית פרק נוסף...
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
הערה קטנה
הרבה מהאנשים פה בסיפור מאופיינים מאוד ברור
בין ע"י אנשים אחרים, ובין אם ע"י הסופר
באיזשהו מקום זה מרגיש קצת האכלה בכפית סטייל @יונה ספיר
תן לנו להבין לבד מה האופי של אלישע, ואיך מגדיר את עצמו נמרוד גואטה
נכון. לפעמים אני קצת לא סומך על הקוראים, וזו בעיה.
במקרה הזה, מדובר בדמות מאוד מפותחת, ייתכן שהיא הדמות המפותחת בסיפור, וקשה למצוא דרך להעביר את כל המורכבות שלה בלי לכתוב את הדברים בפירוש.
הקושי העיקרי בפרק הזה הוא מה לא לכתוב, לא מה לכתוב (כן, תקראו פעמיים, מבלבל). אני מקווה מאוד שזה מספיק.
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
יש לי דודא שתעצור כאן את הסיפור ותוציא את זה בספר. אני הראשונה שרצה לקנות.
האמת היא שהיה לי חלום לכתוב את הסיפור בספר. נראה כמה הוא יצליח ואולי יום אחד...
הבעיה היא שאין לי סבלנות להמתין...
בעיה. מה תעשו כשהסיפור יהיה מותח באמת?!
אז קדימה, לפרק הבא!
הוא מתקדם. צריך רק שעתיים - שלוש של השראה.
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית


9
טייזר.


על אף שהדבר היה צפוי, ועל אף שלתוצאה הזו כיוון אלישע מתחילת החקירה, היה המחזה קשה לצפייה.

קשה לראות אדם שמאבד את תקוותו האחרונה, קשה לראות אדם שהניצוץ בעיניו כבה, קשה לראות בן אנוש שהופך לשבר כלי.

למרות הלהיטות של אלישע להגיע לחקר האמת בכל מחיר, ולמרות שהמטרה אליה כיוון הושגה באופן מושלם, ברגעים אלו הוא לא הרגיש שום תחושה של שמחה או סיפוק. כעת, התחושה היחידה שמילאה אותו הייתה חמלה.

ברגעים אלו, הבין אלישע את מה שידע בסתר לבו כבר מתחילת החקירה. הנחקר אינו פושע – בוודאי לא אחד כזה שמסוגל לחטוף אישה מביתה ולהשליך אותה ממרומי צוק אל מותה הכמעט ודאי. אישיותו של הנחקר הייתה שבירה ועדינה כל-כך, עד שאלישע פקפק אפילו באפשרות שהנחקר היה שותף לחלק מן הפשע.

עם זאת, לא הייתה לאלישע שום חרטה על הדרך בה נהג. גם אם תחושותיו נכונות והנחקר אינו האשם העיקרי בפשע, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאיש מחזיק בידיו מידע חשוב, מידע אותו הוא מתעקש לשמור לעצמו. מבחינתו של אלישע, די היה בעובדה זו כדי להצדיק כל פעולת חקירה, לא משנה כמה כבד יהיה המחיר שהיא תגבה.

השינוי היחיד שחל אצל אלישע, היה ביחס שלו כלפי הנחקר. אם עד לרגע זה התייחס אלישע לנחקר כאל פושע עיקש שיש לנהוג בכל האמצעים הדרושים כדי לשבור אותו, כעת הבין אלישע שהגברת הלחץ על הנחקר לא רק שלא תביא תועלת, אלא היא עשויה לגרום לנחקר לנזק רגשי בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו.

במקרה כזה, ידע אלישע, לא רק שהדבר יטיל פגם מוסרי עמוק בהתנהלות החקירה, אלא עשויות להיות לכך השלכות כבדות גם בהיבט המשפטי. אם יאבד הנחקר לחלוטין את עשתונותיו, דבר שאלישע חשש שעשוי להתרחש בסבירות גבוהה, עורך הדין של הנחקר לא יתקשה להוכיח שהוא היה במצב של חוסר צלילות דעת, דבר שעלול לפסול את כל המידע שנמסר על ידיו.

מנקודה זו ואילך, החליט אלישע על אסטרטגיה שונה בתכלית מזו שבה השתמש עד עכשיו. עורך הדין כבר הוכיח שניתן לקנות את אמונו של הנחקר באמצעות יצירת מצג שווא של תקווה, ולאלישע היה ברור שאם יציע לנחקר תקווה חלופית – התוצאה תהיה טובה לא פחות.

״אני מבין מה אתה מרגיש,״ אמר אלישע בקול מנחם, ולראשונה הייתה כנות אמיתית בדבריו. ״אני יודע שתלית תקוות באיש הזה, ואני מבין היטב את האכזבה שלך״.

הנחקר הליט את פניו בידיו, גופו היטלטל – ספק בבכי ספק בפחד מפני הלא נודע. אלישע רכן קדימה, מתקרב אליו. ״תקשיב לי, שמשון,״ אמר בקול רך. ״אני יודע בדיוק מה אתה מרגיש עכשיו. אני מבין שקשה לך להתאושש. עורך הדין ניצל אותך, בגד באמון שלך. אלו תחושות איומות. אני לא מצפה ממך להתנהג כאילו הכול כרגיל״.

הנחקר הרים את ראשו באיטיות, עיניו היו אדומות. ״נמאס לי!״ הוא אמר בקול שבור.

אלו היו מילים של ייאוש, של חוסר אונים, אבל ברגע בו שמע אלישע את שתי המילים הללו הציף אותו זרם של אנרגיה משכרת. מבחינתו של אלישע, המילים הללו סימנו את תחילתו של הניצחון. העובדה שהנחקר בחר לשתף אותו ברגשותיו העידה שהמשחק השתנה. הנחקר חזר לתת בו אמון.

״אני יודע,״ הוא הביע השתתפות, והפעם לא היה זה משחק. ״אני מבין שקשה לך, ואני מוכרח לומר לך שגם אני לא נהנה מכל המצב הזה. תאמין לי, הדבר שאני רוצה יותר מכל הוא לסיים את החקירה הזאת, לתת לך לחזור לחדר שלך, לישון ולהתרענן. אני לא אדם רע, אין לי רצון לראות אותך סובל. בסופו של דבר, אני מאמין שלשנינו יש את אותה המטרה״.

אלישע השתהה לרגע, בוחן את תגובתו של הנחקר. הנחקר נראה קשוב, ואלישע ציין לעצמו את העובדה שהוא לא התנגד להצהרה לפיה שניהם חולקים מטרה משותפת.

״תבין,״ הסביר אלישע, ״אתה נראה לי אדם טוב, וברור לי שאם הייתי פוגש אותך בנסיבות אחרות – היינו מגלים שתפיסות העולם שלנו די דומות. הרי כמו ששנינו יודעים, אתה לא פושע אמיתי. אתה לא חי בצד האפל, בצד של נמרוד גואטה וליאוניד צוק. אתה אדם הגון, אולי הסתבכת במשהו שגדול עליך – אבל אתה עדיין מאמין בצדק, בטוב״.

בנקודה זו, גייס אלישע את כל יכולות השכנוע שלו. קולו הפך חד, נוקב. ״אני רוצה לתת לך את המנוחה שאתה ראוי לה, אבל אני לא יכול. ברגעים האלו בהם אנחנו מדברים, מסתובבים בחוץ אנשים רעים, אנשים שאחראים לפשע נורא של חטיפה ופציעה של אישה שכנראה לא עשתה רע לאף אדם. בכל רגע בו אתה נמנע מלשתף אותי במה שאתה יודע, אתה מסייע להם להתחמק מהעונש שלהם. מי יודע מה הם עוד יעשו בגלל השתיקה שלך?״

הנחקר השפיל את מבטו. אלישע המשיך. ״אתה עומד בפני בחירה, בחירה קשה אבל אפשרית. אני מבין את הלבטים שלך, אני מבין שאתה נקרע בין שתי אפשרויות, ששתיהן יכולות להיות גרועות. יכולתי להבטיח לך עולם ומלואו, אבל לא אעשה זאת. לא אמכור לך אשליה כמו עורך הדין שלך. הדבר היחיד שאני יכול להבטיח לך הוא, שאעשה הכול כדי שתזכה לצדק שמגיע לך. אם אתה אשם – אין לי מה לומר לך. אני איני פושע, ולעולם לא אציע לאדם להימלט מהמחיר שהוא צריך לשלם על מעשיו. אבל אם טענותיך נכונות ואתה חף מפשע – המשמעות היא שאני ואתה איננו אויבים. אני מתחייב לעשות כל שאוכל כדי להגיע לחקר האמת. את חיי הקדשתי עבור הצדק, ואני מתחייב לך שלא אנוח עד שהאמת תתגלה״.

הוא נשען אחורנית, משלב את ידיו. ״זהו רגע האמת, שמשון״. סיכם בטון דרמטי. ״זוהי ההזדמנות האחרונה שלך, אל תחמיץ אותה״.

למשך רגעים ארוכים, שררה שתיקה מוחלטת בחדר. הנחקר היה שקוע במחשבות, ניכר שהוא מתלבט כיצד לנהוג. אלישע נמנע מלהאיץ בו, מאפשר לו לשקול היטב את הצדדים. חשוב היה לאלישע שההחלטה האחרונה של הנחקר תתקבל בצלילות דעת ומתוך רצון חופשי. אחרת, קשה יהיה לסמוך על דבריו של הנחקר במאת האחוזים.

עם זאת, לאחר שחלפו דקות ארוכות בהן לא הגיעה שום תגובה מצדו של הנחקר, החל אלישע לחוש תחושה של קוצר רוח, שהלכה וגברה מרגע לרגע. אלישע לא ציפה להתמהמהות ארוכה כל-כך, והוא החל לחשוד שלמרות המאמצים שהשקיע – ייתכן שהנחקר לא השתכנע לחלוטין לתת בו אמון.

משראה אלישע שהנחקר עדיין שקוע במחשבות ואינו מגלה שום סימן לכך שהוא קרוב לקבל החלטה, החליט אלישע להפר את השתיקה. ״אני רואה שאתה מתלבט,״ אמר, מנסה להסתיר את חוסר הסבלנות שלו. ״אתה רוצה אולי לשתף אותי בהתלבטות שלך? ייתכן ואוכל לעזור לך״.

הנחקר התנער מהרהוריו, לרגע הוא נראה מופתע – כאילו שכח שיש עוד אדם בחדר. ״אה... כן. כלומר, לא...״ הוא גמגם בהיסח הדעת. ״אני מתכוון... אני לא ממש מתלבט, אבל אני לא יודע אם כדאי לי לספר לך״.

זה היה תיאור מדויק למדי של המונח ׳התלבטות׳, אבל אלישע העדיף להתעלם מכך, מבין שלא תצמח לו שום תועלת מכך שיתקן את הנחקר. ״תסביר לי למה אתה מתכוון,״ פקד אלישע ולמרות שניסה להימנע מכך – הייתה נימה תקיפה בקולו.

הנחקר הרים את עיניו, הן היו עגולות, רדופות. ״אני לא מתלבט,״ הוא חזר שוב. ״אני פשוט מפחד״.

אלישע הופתע. הוא לא ציפה לתגובה כזו, והיא ערערה לרגע את קו המחשבה שלו. ״מפחד?״ הוא חזר בתמיהה. ״ממה אתה מפחד?״

הנחקר נאנח. ״אני מפחד שיקרה לי משהו רע אם אשתף אתך פעולה,״ הודה.

גל של חשדות גאה באחת באלישע. ״ממי אתה מפחד? מעורך הדין?״ חקר בסבר פנים חמור. ״הוא איים עליך? הוא אמר לך שיקרה לך משהו רע?״

הנחקר נענע את ראשו בהחלטיות. ״לא! לא!״ אמר בתוקף. ״עורך הדין לא אמר לי כלום. לא ממנו אני מפחד״.

אלישע לא אהב את הכיוון אליו פנתה השיחה. חוסר הסבלנות שלו ניכר בקולו כששאל: ״אז ממי אתה מפחד?״

ארכו לנחקר מספר רגעים להשיב, נראה שהוא בוחר בקפידה מה לומר ומה לא. לבסוף הוא אמר בהססנות: ״אני לא ממש יודע״.

מילותיו של הנחקר היו כנות, ברור היה שהוא מבולבל ומפוחד. אלישע הבין זאת היטב, ודווקא משום כך גרמו לו המילים להתקף של כעס נורא.

אחרי כל המאמצים שהשקיע אלישע בניסיון למוטט את ההגנות שהציב הנחקר סביבו, ואחרי שהצליח בצורה מושלמת עד כה, הוא חש תסכול עמוק מכך שהנחקר עדיין מתעקש שלא לשתף פעולה. הלהיטות שלו לקבל באופן מיידי תמורה למאמציו, והאכזבה שלו מכך שציפיותיו לא התממשו, טשטשו את שיקול הדעת שלו ומנעו ממנו לחשוב בהיגיון.

אילו היה אלישע מנתח את המצב אליו נקלע מתוך רוגע וחשיבה הגיונית, הוא בוודאי היה מבין שכעת מצופה ממנו לחשב מסלול מחדש, לנסות להזדהות עם הנחקר ולהרגיע את פחדיו. אולם ברגעים אלו, גבר הכעס על ההיגיון. הוא זלזל ברגשותיו של הנחקר, ופחדיו של האיש נתפסו אצלו כילדותיים ומטופשים. הוא לא היה מסוגל להשקיע עוד מאמץ בניסיון לשכנע את הנחקר שהוא בטוח ומוגן, ובוודאי שלא הייתה לו הסבלנות לנסות ולהבין באמת את רגשותיו של האיש.

בבת אחת, זנח אלישע את המסכה הידידותית בה השתמש עד כה. ״תקשיב לי,״ אמר בתקיפות. ״אני לא יודע מה אתה חושב, אבל אם נראה לך שיש לי את כל היום בשבילך ובשביל הפחדים שלך – אתה טועה טעות חמורה. עשיתי בשבילך כל מה שאני יכול, וזו ההזדמנות האחרונה בהחלט שלך. אם תמשיך להתעקש – הסיוטים שלך יהיו כאין וכאפס לעומת המציאות שתחווה״.

הנחקר נרתע לאחור, מבוהל מההתקפה הגלויה. ״אני מצטער,״ הוא אמר מיד, מנסה לפייס את אלישע. ״זה לא נגדך. אני יכול להסביר את עצמי״.

לאלישע נותרה מעט מאוד סבלנות. ״תסביר!״ אמר קצרות.

״אתה זוכר שסיפרתי לך על השוטר ההוא?״ שאל הנחקר.

אלישע הפך בבת אחת מרוכז מאוד. לרגע נדמה היה לו שדווקא הדרך התקיפה בה נהג הצליחה לשבור את הנחקר ולגרום לו לדבר. הוא רכן קדימה, מאזין לכל מילה.

״בקיצור,״ המשיך הנחקר, ״השוטר ההוא לא היה בחור רגיל. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל עכשיו אני קולט שמשהו אצלו היה לא בסדר בכלל. וואלה, אני לא רוצה לפתוח פה דברים שאני אתחרט עליהם, אבל לא אכפת לי לספר לך שנסעתי עם הבן אדם בג׳יפ. תקשיב, אני חייב לומר לך שג׳יפים זה החיים שלי. זה המקצוע שלי, בזה אני מתעניין, אני מנוי על מגזינים של רכב. זה מטורף, אבל בחיים לא ראיתי בן אדם נוהג ככה״.

״מה אתה בדיוק אומר?״ התקשה אלישע להבין.

גופו של הנחקר החל לרעוד, הוא התקשה להוציא את המילים מפיו. ״יש דברים שאתה לא קולט באותה שניה. במיוחד אני, לפעמים לוקח לי הרבה זמן לקלוט דברים. אבל ככל שאני חושב על זה אני מבין, שמשהו שם לא היה תקין בכלל. יכול להיות שנדפק אצלי משהו ואני לא זוכר דברים טוב, אבל אם מה שאני זוכר נכון – השוטר עשה שם משהו לא הגיוני. לא אנושי״.

״אתה מתכוון לומר – כמעט לא אנושי״. תיקן אלישע.

הנחקר נענע את ראשו. ״לא. אמרתי לא אנושי ואני מתכוון לזה. תשמע, אני מכיר את הנהגים הטובים ביותר. הייתי באירופה וראיתי תחרויות של ג׳יפים וכלים כבדים אחרים, ראיתי אנשים שמדורגים במקומות הגבוהים בעולם, הם עושים על זה ים כסף ופרסום, והם עדיין לא נוהגים טוב כמו השוטר ההוא. אני לא מגזים, וזה מפחיד אותי שאני לא מגזים. הבחור צריך להיות כישרון מבוזבז בשביל לנהוג ככה, והוא גם צריך להיות בן אדם שלא מפחד למות. אולי אפילו בן אדם שרוצה למות. וזה לא רק זה...״

לרגע חלף על פניו של הנחקר מבע מבועת, כאילו קלט שהוא עומד לחשוף יותר מדי. ״עזוב, דיברתי מספיק,״ הוא אמר, ומיד לאחר מכן השתתק.

אלישע לא הניח לו. ״אני מנסה להבין איך זה קשור למה שאמרת לי לפני כן,״ אמר. ״אתה מתכוון לומר שאתה חושש מהשוטר ההוא? אתה מפחד ממנו כי הוא לא אנושי?״

את המילים האחרונות אמר אלישע בהדגשה, כמעט בלעג. להפתעתו, הנחקר הנהן בראשו.

״תשמע, חוקר, אני יודע שאתה לא תבין. גם אני הייתי צוחק על עצמי אם הייתי במקומך. תראה, יכול להיות שהכול דמיונות ושינה טובה תאפס אותי. אבל אתה חייב להסכים שדברים פה מוזרים בטירוף. העורך דין הזה שהופיע משום מקום, הפושע המטורף ההוא שפתאום נכנס לכל העסק. תשמע, דברים פה מתגלגלים במהירות, ובכנות – אתה הכי פחות מפחיד אותי מכל הטיפוסים האלו. אני מרגיש כבר שפתחתי יותר מדי, ובאמת - אני רוצה להיות בטוח לפני שאני פותח שוב את הפה, כי אחרי זה אני לא אוכל להתחרט״.

מכל ההסבר המפורט, עניינה את אלישע רק השורה התחתונה. ״זוהי ההחלטה האחרונה שלך?״ הוא שאל בשפתיים חשוקות.

הנחקר הנהן הנהון מבויש. ״בינתיים כן,״ אמר בקול שפל.

הכעס גאה באלישע באחת. כל הרגשות שניסה להסתיר צפו ועלו, פניו הפכו אדומות תוך שניות ספורות. ״אתה תצטער על זה״. הוא התפרץ בזעם. ״אתה תצטער על זה כל-כך, עד שתבוא להתחנן לדבר. אתה חושב שאתה איזו אישיות רמת מעלה שכל החוקרים יבואו לחלות את פניה? אני אומר לך בדיוק מה אתה. אתה רוצח עלוב ושפל, ואתה תקבל את מה שמגיע לך. אתה טוען שאתה מפחד מאיזה מוקיון שהתחפש לשוטר? ממני אתה צריך לפחד פי אלף! חשבת פעם מה אני יכול לעשות לך? אני בטוח שלא חשבת, אז בוא תקבל הצצה לחיים העתידיים שלך. אתה מואשם בחטיפה למטרת רצח, שהעונש עליה הוא מאסר עולם, ביחד עם ניסיון רצח שהעונש עליו הוא עשרים שנה. אם האישה האומללה תמות – אתה תואשם גם ברצח בכוונה תחילה, וזה עוד מאסר עולם. את כל החיים שלך אתה תבלה מאחורי סורג ובריח, בכלא שמור בלי טיפה של אור יום. אני מקווה ששם יהיה לך מספיק זמן לחשוב אם היה לך משתלם לשתף איתי פעולה״.

להפתעתו המוחלטת של אלישע, לא נראה היה שהדברים שאמר השפיעו על הנחקר. הוא נותר לשבת באותה תנוחה, הבעה של השלמה על פניו. נראה היה, שעל אף העתיד השחור שצייר לפניו אלישע, הוא עדיין רואה בכך את הרע במיעוטו.

אלישע קם ממקומו בחמת זעם. ״אל תדאג,״ אמר בלעג. ״אנחנו לא נפרדים לנצח, יהיה לך איתי עוד הרבה זמן איכות. זה בוודאי יהיה הרבה יותר קל עכשיו, כשאני יודע מי אתה באמת״.

אלישע יצא מחדר החקירות בחמת זעם, טורק את הדלת אחריו. ״החקירה הסתיימה,״ אמר בקול יבש לשוטר שניצב מאחורי הדלת. ״קחו את החשוד לחדר המעצר״.

לרגעים ספורים הוא השתעשע במחשבה לנקום בחשוד ולבקש מהשוטר האחראי לשכן אותו בתא עם התנאים הגרועים ביותר, אולם לבסוף החליט שלא לבזבז על כך זמן. הוא חש דחף אדיר לעשן, ולא רצה להתמהמה אפילו שנייה, ובנוסף – הזעם שחש כלפי הנחקר היה גדול מכדי שיוכל לשכך אותו על ידי פעולה קטנונית שכזו.

דקה וחצי לאחר מכן, עמד אלישע במרפסת המקורה של הקומה השנייה, סיגריה מתוצרת ׳כאמל׳ בפיו, עיניו מביטות בדכדוך מה אל הרחוב שתחתיו. הוא שאף מהסיגריה שאיפות ארוכות, מנסה להירגע.

רק כשהסיגריה התקצרה עד למחצית מארכה והכעס הנורא שכך מעט, החל אלישע להבין את עוצמת הכישלון. זו הייתה תחושה צורבת, כמוה לא חש אלישע זמן רב. קשה היה לו לעכל שדווקא החקירה הזו שהתחילה בצורה טובה כל-כך הסתיימה באכזבה מוחלטת.

שוב ושוב, שיחזר אלישע במחשבתו את השלב האחרון בחקירה, מנסה להבין היכן טעה. משהו חריג קרה כאן, ידע אלישע. על פי הניסיון שלו, כל הסימנים הובילו לכך שהחשוד עומד להישבר ולספר הכול. מה בדיוק קרה שם, ברגעים האחרונים?

המבע הרדוף של החשוד עלה בזיכרונו של אלישע. החשוד ללא ספק היה מבועת, פחד שאינו פחד רגיל, פחד כמוהו ראה אלישע רק אצל נחקרים מעטים. מה בדיוק הצליח להפחיד אותו כל-כך? מה נחשב בעיניו לאיום גדול יותר משני מאסרי עולם?

הוא נזכר במילים שאמר הנחקר על כך שהשוטר שפגש היה ׳לא אנושי׳. על אף הלעג שחש אלישע כלפי דיבורים כאלו, הוא תהה כיצד גרם השוטר המסתורי לנחקר לחשוב עליו מחשבה כזו. ברור היה לאלישע שאופיו של הנחקר תרם לכך, ללא ספק – שמשון היה אדם תמים במיוחד. ובכל זאת, אפילו האדם התמים ביותר עלי אדמות יתקשה להאמין בקיומם של כוחות לא אנושיים שפועלים ומתקיימים כבני אדם.

אלישע השליך את בדל הסיגריה בזעף מידו. ללא ספק, זוהי רק תחילת החקירה. הוא אמנם חווה כישלון, אבל לפניו עוד דרך ארוכה. הוא עוד כאן, החשוד עוד כאן, ובנקודה זו ידע אלישע ששום דבר בעולם לא ימנע ממנו להגיע לחקר האמת.

רוח קרה הרעידה את עצמותיו של אלישע, והוא מיהר להיכנס אל מבנה התחנה ולהגיף את דלת המרפסת. לרגע אחד הוא עמד בלא תזוזה במסדרון הארוך של קומה השנייה, מנסה להתרגל להבדל בין אור השמש לאור נורות הלד הבהירות. ברגע הבא, הוא קלט שמשהו אינו כשורה.

המסדרון, שבדרך כלל היה שקט ושומם, היה מלא אנשים. כולם נעו במהירות בכיוון אחד, אל צדו המרוחק של המסדרון. הדממה המוכרת פינתה את מקומה לקול המולה.

משהו קרה, הבין אלישע, וחושיו אותתו לו שיש לכך קשר אליו.

הוא עצר את אחד השוטרים שמיהרו אל קצה המסדרון. ״מה קרה?״ שאל בבהילות.

״הייתה תקיפה של שוטר,״ השיב לו השוטר מיד. ״בקומה מינוס אחת״.

רגע אחד ארך לאלישע כדי לקלוט את ששמע. מיד לאחר מכן הוא פרץ בריצה, עוקף את המעלית מבלי לנסות אפילו לבדוק אם היא פנויה, דוהר במורד המדרגות.

אל קומת המרתף הגיע אלישע כשהוא מתנשף בכבדות. הוא דילג על שלושת המדרגות האחרונות, מנסה להבין מה מתרחש במסדרון שלפניו, שהיה מלא בשוטרים שכנראה הוזעקו ממבנה התחנה כולו.

אלישע פילס לעצמו דרך בין השוטרים שעמדו בצפיפות, משתמש לשם כך במרפקיו ובקולו הסמכותי. זה לא היה קל, כי השוטרים כולם רצו לעמוד קרוב למוקד ההתרחשות, אבל נחישותו של אלישע גברה והוא הצליח לחצות את הטבעת האנושית ההדוקה שהתרכזה בעיקר באזור שבקצה המסדרון.

עוד לפני שהספיק אלישע לקלוט את התמונה המלאה, הוא הבין שחששותיו התאמתו. דלת חדר החקירה בו הוא שהה עד לפני דקות ספורות הייתה פתוחה לרווחה, שוטרים גברתנים נעו סביבה בקדחתנות, צעקות נוראיות נשמעו מנקודה מוסתרת אותה לא יכול היה אלישע לראות ממקומו.

על אף שמוקד ההתרחשויות לא היה נראה כמו מקום בטוח, מה שגרם לשוטרים שלא היו מעורבים בפעילות לעמוד במרחק סביר ממנו, מצא אלישע את עצמו מתפרץ קדימה. הוא הדף את דלת הפלדה הכבדה, מאפשר לעצמו מרווח קטן ממנו הוא יכול היה לראות היטב את הנעשה בקצה המסדרון.

למשך כמה רגעים התקשה אלישע להבין מה הוא רואה. כשקלט את התמונה המלאה הוא נסוג לאחור, פיו פעור בתדהמה מוחלטת.

על הרצפה היה מוטל שמשון מלכיאלי, פניו חבולות ובגדיו מלאי קרעים. הוא השתולל בטירוף, צורח צרחות בלתי מובנות בקול ניחר. ששה שוטרים עמדו סביבו, הם ניסו לרתק אותו לקרקע אבל כשלו פעם אחר פעם. נראה היה שהוא אינו חש בכאב. שוב ושוב הוא ניסה להתרומם, גופו המגושם מכה בכל מי שעומד סביבו.

במרחק קצר ממנו עמד שוטר שחום עור. הוא נראה לחוץ, פניו היו מיוזעות. בידו הוא החזיק אקדח הלם חשמלי – ׳טייזר׳. ״תזוזו!״ הוא צעק שוב ושוב, נראה היה שהוא מחפש דרך להמם את שמשון מבלי לפגוע בשוטרים האחרים.

שניות ארוכות חלפו עד שהשוטרים שניסו לרסן את שמשון הבחינו בנוכחותו של האיש עם האקדח. הם החלו לצעוק זה לזה צעקות שממקומו של אלישע נשמעו כמו בליל של קולות, תוך כדי שהם הודפים את גופו של שמשון אל הקיר. שמשון המשיך להשתולל, נראה היה שהוא אינו מבחין כלל במה שקורה סביבו. השוטרים הצליחו להצמיד אותו אל הקיר. בבת אחת הם עזבו אותו והתרחקו אחורנית. האיש עם האקדח הרים יד רועדת, מכוון את האקדח...

״עצור!״ צעק אלישע.

השוטר סובב את ראשו בהפתעה. הוא הסיר את אצבעו מההדק, ספק אם בשל הכבוד שרחש לדרגתו הגבוהה של אלישע או משום ההפתעה מהקריאה הפתאומית.

״חכה רגע!״ אמר אלישע בדחיפות, מתקרב אל האיש המשתולל שניסה כעת להיתמך בקיר כדי לקום. ״שמשון!״ הוא קרא. ״תסתכל עליי, זה אני – אלישע החוקר״.

שמשון נרתע. הוא עצר את הניסיון להתרומם, גופו כשל וקרס אל הרצפה. אלישע התקרב אליו, נעמד במרחק בטוח ממנו.

״שמשון!״ חזר אלישע שוב על שמו של האיש. ״מה קרה לך? איך הגעת למצב הזה?״

שמשון הרים את ראשו ואלישע נחרד למראהו. פניו היו אדומות ומוכות, עיניו מלאות נימי דם, קצף פעפע מבין שפתיו. הוא נשם בכבדות, נשימות שורקניות שהעידו על מצוקה נשימתית.

״אתה בסדר?״ שאל אלישע, מתקרב בהססנות. ״אתה יכול לדבר?״ הוא המשיך ושאל.

גופו של שמשון היטלטל ברעד נורא. ״אלישע!״ הוא צעק פתאום בגרון ניחר. ״תתפוס אותו! הוא שם!״

אלישע לא הבין אותו. ״מי שם?״ הוא שאל ברוגע. ״למי אתה מתכוון?״

הרעד בגופו של שמשון התגבר. ״השוטר!״ הוא צעק, ״ביל יוסטון, הוא שם! בחדר מאחוריך!״

לרגע אחד נותר אלישע נטוע במקומו בהלם.

שמשון הרים את פלג גופו העליון. ״מהר!״ הוא צעק במלא ריאותיו.

אלישע התעורר מקיפאונו. לא היה לו אפילו רגע אחד לחשוב. הוא הסתובב במהירות אל עבר חדר החקירות, מתפרץ פנימה.

מאחורי גבו לחץ השוטר שחום העור על הדק האקדח...
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
פרק פצצה.
נהניתי מכל רגע
סוף סוף מתחיל האשליות, המתח והבדיות....
אלישע נשמע בדיוק כמו שחשב עליו בתחילה המפקד....
מחכה לפרק הבא!!!
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
הצלחת להעביר את הרעד והפרפורים אלי...
חייבת המשך דחוףףף.
כשזה יצא כספר זה יהיה לדעתי בשורה הראשונה של המותחנים.


בקטנה, כששמשון אומר שהשוטר המתחזה עשה משהו לא אנושי ומיד אלישע מתקן אותו קצת צרם לי כי הגזמות זה משהו נורמלי בד"כ לא נתפסים על זה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  60  פעמים

לוח מודעות

למעלה