הלוואי שכך היה.
המורה הקבועה, במצב כזה, אמורה להפוך ל'תומכת למידה' (התפקיד שהיום מוטל על האמהות): להתקשר לכל הבנות בקביעות, לשמוע מהן פידבקים, לוודא שהן מבינות את המטלות ושיש להן את כל החומרים.
את השיעורים עצמם, קצרים ובהירים, יכולה להקליט מורה אחת, פעם אחת, לתלמידות בכל הארץ. אולי אפילו באולפן מסודר, עם עריכה וניקוי רעשים.
ממה שנשמע מן התגובות שלך, כנראה אכן זהו סיוט! ומשהו לא עובד שם טוב.
כואב לשמוע את התסכול.
אבל מענין שלא בכל בתי הספר זה ככה.
יותר מכך, גם בתוך בתי הספר כל כיתה לגופה.
ישנן מורות מלהיבות באופן יוצא דופן, שמצליחות להחזיק לפחות מחצית כיתה בקביעות.
ב"ה, כן, כמורה לכיתה ו' רוב הבנות בהאזנה.
פעם אחת פספסתי שיחת ועידה כי הייתי קצת מיואשת ולא כל כך אהבתי את כל הבלאגן והרעשים וכו'... ושכחתי להודיע מראש-תלמידות התקשרו 4 שיחות שלא נענו בזו אחר זו- מה עם שיחת הועידה???
אני חושבת שזה מאוד תלוי במורה.
אם את רואה שהמורה של הבת שלך משעממת באופן יוצא דופן, ולא עושה את מלאכתה-
(היום אני באמת תומכת למידה, כמו שתארת: אני זו שיוצרת קשר, מרימה טלפונים, מבררת אם התקבלו החומרים, האם החומר קשה והאם יש תקלות, האם אפשר לשפר משו וכו'... זה לגמרי תפקיד של המורה, למרות כל השיעורים שהיא מוסרת)
באמת שלא תלמד!!! לא כל מורה יכולה ללמד במרחב הקולי, ולא כל תלמידה מסוגלת ללמוד במרחב הקולי.
ועוד משו- ביסודי בשום אופן א"א שתהיה הקלטה אחידה.
כל מורה מתאימה את השיעור על פי רמת הכיתה.
כשמורה מוסרת שיעור, כן, גם דרך טלפון, היא מוסרת את זה בדיוק ל- X תלמידות שיש בכיתתה. בדיוק להן.
כמו שכל ילד הוא שונה באופיו, כך גם כל כיתה ככיתה שונה בצרכיה.
גם כאשר אמא לא מרגישה את היחס האישי במהלך השיעור, הוא קיים.
אם המורה נכשלת בכך, ולא מצליחה להעביר מסר אישי לכיתה בכל שיעור שנמסר, בין אם המורה מחנכת או מקצועית- זהו כישלון מאוד גדול.
(גם בתור מורה מקצועית, אני משאירה פידבק לבנות, על כל הודעה שהן משאירות לי עם שיעורי בית. גם אם זה כרוך בעוד הקלטה בשעה 1:30 בלילה).
כי מרחב קולי צריך להיות עם נשמה.
ואם הוא אכן עם נשמה- התלמידות והאמהות מרגישות את זה.
תקנו אותי אם אני טועה.