שאינו יודע לשאול

הוא היה ילד טוב,
לא מזיק לאף אחד, אך גם לא מועיל.
לא מגניב, אך גם לא משעמם.
התכונה העיקרית שלו היתה הסקרנות,
סקרן גדול מסתתר מאחורי הבחור הרגיל הזה.

לישיבה קטנה, כפי שהיה מצופה, הוא הלך לישיבה בינונית. לא טובה ולא גרועה.
והמכלול המשיך במסלול הרגיל, לא מזיק לאף אחד אך גם לא מועיל.
על יד אחת אפשר לספור את הפעמים שהיה לו דיבור עם המשגיח. צעקות לא היו בכלל.
אבל יצר הסקרנות לא נעלם לשום מקום. הוא מצא פה ושם עולם, פה ושם דבר מעניין, ונפשו חמדה.

בסופו של דבר נמצא מי שיספק לו את יצרו, חבר חתיך ומוצלח שמכיר עולם.
זה התחיל בקטן. פה ושם גיחה מהישיבה, משהו קטן שסיפק את היצר הקטן.
אבל היצר גדל ואיתו גם ההסתפקות.

וכך התחילו לצוץ השאלות, שאלות ללא תשובות.
נראה שהצוות החינוכי חשב שהוא בחור ממוצע בלי בעיות, אבל בלב יש הרבה שאלות. ותשובות אין.
אינו יודע לשאול.

בסוף כמו כל סוף זה קרה. גם הוא נהיה בן 18. אבל את יום ההולדת שלו הוא חגג במקום אחר.
כל כולו היה בעולם אחר, השאלות נשאלות והתשובות אין.

אבל את הסוף אנחנו יודעים ילדון, היצר רק יגדל ויגדל ובסוף תבין שאת העולם לא ראית, את העולם פיספסת!
יש תשובות לכל השאלות. רק מחכים לך ילדון, מחכים שתחזור.