הם דואגים למדינה כולה, הנציגים. משל המדינה כולה היא זו ששלחה אותם לכנסת, ותשלח אותם מן הסתם עוד שתים עשרה פעמים, עד שיגיעו לגבורות. ראש עיריית אילת רשאי לדאוג לתושבי עירו. כנ"ל כל נציג ציבור או פעיל מרכז ליכוד, יהא אשר יהא. רק להם אסור.

הוא חולם, דרעי, שההסתה תיפסק ברגע שיסכים לסגר על הערים החרדיות. מהר מאד יגלה האיש את טעמה של אכילת מנת דגים מעופשים כאשר מישהו עומד ומצליף בך בחגורת עור. הספיק כנראה לשכוח את מצליח, זו ששפכה על ראשנו מלא הדלי ג'ורה, בשעה שסגר על בני ברק היה עובדה קיימת, כמו גם תמיכת הנציגות החרדית בו. בטן רשעים תחסר, ויש להם מנה ירצו מאתיים מטר. יש להם מאתיים, ירצו שיגבילו אותנו למאה מטר.

אבל מה כל זה חשוב. החלום של דרעי, והפחד של אשר. הנתון הוא שבעוד מספר ימים לא ידוע ייכנסו הערים החרדיות לסגר, שתוחלתו ותכליתו לא ברורים כל צרכם.

כעת, לא נותר לציבור ששלח נציגים בלתי מייצגים לכנסת, אלא לנסות להציל פה ושם, מה שניתן להציל.

בעקרון, הייתה לאותם נציגים חצי שנה תמימה כדי לנסות ולחשוב לבד על כל אותם פתרונות. הבעיה, שבאותה תקופה עמדו על הפרק שאלות הרות גורל, כמו החוק הנורבגי ומעמדו של ברוכי בסיעה, או איוש ראשות הוועדה לפניות הציבור. מתוך התחשבות בנציגינו המסורים, ניסיתי לעזור להם מעט.

להלן ההצעה שלי:

אזורי הסגר
  • הקפאת הרמזור. על נציגי המיעוט החרדי לעמוד בתוקף על כך שלא יתבצע כל שינוי, ולא הקוסמטי ביותר, במודל הרמזור. אנשי המקצוע אינם עיוורי צבעים, ומה שנדמה היה בעיניהם אך לפני כמה שבועות כאדום, או ירוק, הרי הוא אדום וירוק גם כעת חיה. זו כבר הפעם השלישית בערך שבה משנים את הקריטריונים (בתחילה לא היו כלל קריטריונים), כאשר המטרה ברורה ומסומנת מראש. המודל צריך להיות עיוור לחלוטין, להכניס את ידו לתיבת הערים הנוכחית, ומי שעלתה בגורל - זכתה. איך אומרים? המספרים לא משקרים.
  • וועדות חריגים. חיסול מוחלט שלהן, וגם של בן דודם - האדום הבוהק. עיר אדומה היא עיר אדומה היא עיר אדומה. לא חשוב אם היא תורמת לתיירות, למשק, לתעופה או לענף הלול. עוד יותר לא חשוב, לאיזו מפלגה משתייך ראש העיר או ממלא מקומו. זה כבר נשמע יומרני במבט ראשון, אבל זה רק בגלל שאנחנו במדינת ישראל, תדעו.
  • שכונות. גם הנקודה הזו צריכה לבוא להבהרה ולמיצוי - האם אזור אדום הוא שכונה, עיר או כל מקבץ מבנים באשר הוא. האם ניתן להטיל סגר על מתחם אוסם, למשל? ואם לא, למה על מחצית שכונת רחביה כן. האם מתחם ה-BBC הוא חלק מבני ברק, או לא. ואם לא, למה. שאלות חשובות שדורשות תשובה חשובה.
אופי הסגר
  • סגר ראש השנה. דרישת סף צריכה להיות ברורה לכל, ולפיה אותה מתכונת שחלה על הארץ כולה - שעה שהייתה אדומה מקצה לקצה, צריכה לחול גם על הערים שנותרו אדומות לבסוף. זאת ועוד, מתוך התחשבות בגורמי המקצוע, שתמכו בהותרת סגר ראש השנה על כנו, אין סיבה שהמודל שיחול על הערים האדומות יהיה שונה. כלומר, בראש ובראשונה אישור לכניסה ויציאה ל/מהעיר לכל עבודה שהיא, וכמובן פתיחת מקומות העבודה שאינם מקבלים קהל בתוך העיר. צעד כזה יהווה מחוות חמלה נדירה מממשלה דפוקה.
  • מסגרות לגילאים הנמוכים. עמדת כל המומחים ידועה, והיא שאין הדבקה משמעותית בגילאים הצעירים. עיקר המחלוקת נטושה סביב השאלה עד איזה גיל האמירה הזו נכונה. יתכבדו המומחים, יקבעו גיל מוסכם, וימנעו משני עולמות להתמוטט: עולמם של בעלי ומנהלי המסגרות, שאינם יודעים את נפשם מהמתרחש, ועולמם של העובדים והעובדות, שילדיהם מטפסים על מדפים קורסים ומנפצים מכשירי חשמל בזה אחר זה.
  • תחבורה ציבורית. ההסכם בין המדינה לאזרחיה הופר כבר מזמן. אחרי תוכניות אב, ותוכניות בן ונכדים לרוב, הסתבר שהמדינה לא באמת מחויבת לאלו מאזרחיה שהאמינו לה ועברו להשתמש בתחבורה ציבורית. תשתיות במיליארדים, ואוטובוסים אין. יום יש, יום אין. יום חמישים אחוז, יום שלושים. כאילו משתמשי התחבורה הציבורית מתאדים ומופיעים שוב לפי הזמנה.
    כחלק מחבילה שתאפשר יציאה לעבודה, מן הראוי לפעול גם לתחבורה ציבורית במתכונת כלשהי, כולל בינעירונית. כן. ממש כזו שתוציא נגיפים אל ערים ירוקות כדשא, ותכניס אנשים ירוקים אל גוב האריות. לזה אני מתכוון.
    איכשהו, עושה רושם שזו ההצעה הקשה ביותר לביצוע. נחיה ונראה.

חבילת תמיכה
  • איסור פיטורין. סעיף קטן - גדול, שיאסור על פיטורי עובד המתגורר באזור אדום בתקופת הסגר, ושלושים יום לאחריו. הסעיף בעייתי מאד. כי המעסיקים יטענו שהם בלאו הכי במצוקה ומצמצמים כעת עובדים. אחרים יאמרו - לא אנחנו הפכנו אתכם לאזור אדום. אז יאמרו. בשביל זה טרחנו עד הקלפי.
  • פיצוי לעסקים. ברור מאליו שיש להחיל את מתווה הפיצויים של הסגר גם על הסגר המקומי. אבל מעבר לכך, המתווה אמור להיות נדיב יותר. גם משום שהנזק לעסקים במצב כזה חמור הרבה יותר (לקוחות מחוץ לעיר רוכשים במקום אחר, ולא ממתינים לסיום הסגר כמו בסגר הארצי), וגם משום שהערים האדומות משרתות למעשה בשירות לאומי, וזכאיות לקצבה מיוחדת...
הפרטים המדויקים, מי צריך לקבל פיצוי ולמה, הם לא מה שחשוב.​
גמזו וחבר מרעיו אוהבים לדבר על כך שסגר מקומי לא בא לבד. הוא בא עם 'סיוע לאוכלוסייה'.​
אני בשורות קצרות מנסה להמחיש למר גמזו, שחיילים מזיעים עם אפודות כתומות שמחלקים פסטה, חלוקת משחקי קרטון קריעים במלאי מוגבל או תקציבי ענק לשימון העסקונה בעיריות - אינם 'סיוע לאוכלוסייה'. אין בעיה שהם יתקיימו, אבל את 'האוכלוסייה' אתה דופק קודם כל כלכלית, ולכן צריך גם לסייע לה כלכלית. כמה פשוט.​
​
למה זה טוב?
  • לגופם של דברים. הרשימה לעיל מצמצמת מאד את הנזק שעשוי להיגרם מהסגר, והיה זה שכרנו.
  • שיתוף הפעולה. גם האמון ושיתוף הפעולה של הציבור עשוי אולי להשתפר סוף סוף, אם זה יהיה נראה שמישהו חשב גם על התושבים, שלא כבעבר. זה טוב בריאותית, אבל גם פוליטית, בהורדת מפלס הזעם על דרעי וליצמן.
  • מוחל טובות. ככל שיגדלו הדרישות והפרטים, ויכביד העול על משרד האוצר, כך יקרב היום שבו יאמרו מקבלי ההחלטות - מה לנו ולצרה הזו. שחררו וזהו.

הדברים שכתבתי אינם חידוש גאוני, או המצאה גדולה. דברים פשוטים, שיהודים פיקחים ורבי מעש כמו יעקב אשר, או אריה דרעי, בוודאי מבינים מעצמם. מה שאני מבקש זו התעוררות ציבורית, ודרישה שממוקדת לכיוון הנכון. אם משחק הסגרים יהיה אפס או אחד, כן סגר לא סגר, הפסדנו. כי נמקד את כל התותחים בהורדה לאפס, על כרחנו יהיה אחד, ונצא קרחים מכאן ומכאן. הפרטים הקטנים הם הסיפור הגדול, והמשחק האמיתי.

הזמן קצר והמלאכה מרובה. אם אתם מסכימים, מתנגדים, רוצים להוסיף, לגרוע - הבמה לרשותכם.

מפני קדושת המועד.
  • תודה
Reactions: ישראלג, יוחנן ק, אבי2 ועוד 34 משתמשים