הנושאים החמים
טילים שורקים, עפים באוויר, מתנפצים בזעף מיורט.
כוחות גדולים מתקדמים בעזה, מנסים לטהר את השרץ, להדביר את המזיקים.
חזית בדרום, חזית בצפון, חזית בתימן וחזית באירן, כחמור בין שבעים תנינים, עומדת האשליה, הדמיון של כוחי ועוצם ידי, בסימן שאלה.
ואי שם, בחדר צפוף במלון, מלא ילדים טראומטיים, וערמות של חבילות סיוע, עומדת לה אמא, גיבורת כוח, אל מול נרות השבת. מנסה להכניס קצת שגרה, להביא לילדים את אווירת השבת מהבית השומם שבעוטף.
אוי ריבונו של עולם, יוצאת האנחה מפיה, אי אפשר עוד ככה, חייבים משיח עכשיו.
● ● ●
דלת משוריינת, משאית של ברינקס, מאבטח חמוש ופקיד זועף.
תקופת מלחמה היא זו, אין הרבה למה לצפות, כשאתה מנהל עסק של פרחים, ועוד בשדרות.
אבל הרגע הזה, הוא קיווה שלא יגיע אליו, שיצליח לדחות אותו, למרוח עד יעבור זעם.
תכלס', הוא כאן. בסניף הבנק. לא היה צריך לקרוא לו, הצ'קים שחזרו, החיובים שסורבו, עשו את העבודה.
הוא מנסה את מזלו, שופך את ליבו, מחפש אמפתיה בליבו של פקיד. סבלן הוא הפקיד, ושוב הוא מסביר לו. את הכסף שהיה, גמרת. את האפס, חצית. אפילו את המינוס מיצית. טובי מוחות הבנק ממציאים ברגעים אלו ספרות חדשות כדי להגדיר את מצבך.
הוא רוצה לעזור, הפקיד. מתגייס אפילו המנהל. אבל לשכתב עובדות, אין איש שיודע.
אוי ריבונו של עולם, יוצאת האנחה מפיו, אי אפשר עוד ככה, חייבים משיח עכשיו.
● ● ●
עוד פיגוע, עוד תאונה, מכת גניבות ועליית מחירים.
כל צרה, כל בעיה, כל אנקה, תמיד יודעים אנחנו מה הפתרון. חייבים משיח, עכשיו.
כך חינכו אותנו, כך לימדו אותנו, וכך מלמדים אנחנו את בנינו עד היום, יש איזה פתרון פלא, מפתח מאסטר, שקוראים לו משיח, ומתי שהוא הוא יבוא. לעשות תיקונים, לסדר לנו את החיים.
יום אחד הוא יבוא, הבטיחו לנו, ופתאום אין חמס, אין חיזבאללה, אין איראן.
כמו דוד מאמריקה, ינחת הוא פתאום, רכוב על ענן, וימחק לנו חובות. יחלק לנו דירות. ייקח איתו את כל צרותינו.
ומה אחר כך? מבחינתנו הוא יכול ללכת. אנחנו מסתדרים מצוין.
לא, לא נטריד אותו. חצי שעה, מקסימום שעה, ונשחרר אותו. לא נכביד עליו. רק נגיש רשימת בעיות, אולי אפילו נסכים למשא – מתן קצר, ומשיח יוכל ללכת, באמת שאנחנו לא רוצים להטריח. רק יזיז את חמאס, יוריד את החובות, אולי יארגן לנו גם פטור משחרית או סדר א', וילך לדרכו. עדיף שיישאר באזור, אולי נצטרך אותו שוב, מי יודע.....
● ● ●
אז זהו, שלא.
עם כל הכאב והאכזבה שבדבר, עם כל הפספוס הגדול, והפוטנציאל הבלתי ממומש, וכל מה שהיינו יכולים לעשות עם זה, משיח הוא לא מכונת פחיות, וגם לא אספרסו. לא.
משיח לא מגיע בשביל לסדר לנו את החיים, להגיש לנו כוס גדולה של קולה. פופקורן גדול, ולתת לנו להמשיך לשבת בחוסר מעש, ולהביט בסרט החיים.
משיח לא מגיע, כי יש לנו בעיה עם איראן, בשביל זה אלוקים שולח נושאת מטוסים אמריקאית, לא משיח.
משיח לא מגיע, כי יש לנו מינוס בבנק, בשביל זה יש גמ''חים, לא משיח.
משיח לא מגיע כי מחירי הדירות עולים, בשביל זה, בשביל זה יש מחיר למשתכן, לא משיח.
משיח הוא לא איזה מולטי פתרון. איזה הכל כלול, שנועד לבוא שנייה לסדר לנו את החיים, ממש לא.
● ● ●
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא...... (משנה תורה להרמב''ם סוף הלכות מלכים ומלחמות)
● ● ●
כי כן, אכן.
וכיתתו חרבותם לאיתים... לא יישא גוי אל גוי חרב.....
ללא ספק, ללא פקפוק, שכשמשיח יבוא, במהרה בימינו, לא יהיה חמס, ולא יהיה חיזבאללה. וגם איראן בעשן תכלה.
ומחה השם אלוקים למעה מעל כל פנים, גם מאותה אישה במלון, גם מההורים השכולים שבקיבוץ.
כי כשהטוב מגיע, הוא עוטף את הכל, לא מחסיר דבר.
אבל לא זוהי תכליתו. משיח לא מגיע בשביל לפתור את הבעיות, גם אם למעשה הוא יפתור אותם, אם לכך הוא היה מגיע, כבר היה לו חופשי שנתי.
עולם כמנהגו נוהג, אומר הרמב''ם, אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות....
משיח מגיע לדבר אחד, אחד בלבד.
● ● ●
וכאן, כאן צריך לעצור לרגע, להבין ולקלוט.....
שהשאלה היא בכלל לא אם אנחנו צריכים את משיח ליותר מחצי שעה, כלל וכלל לא.
השאלה היא, אם בכלל ניתן לו להישאר יותר מחצי שעה, אם לא נבעט אותו החוצה בתוך שלושים דקות.
כי משיח מגיע, לא בשביל לפתור את הבעיות עם הגויים שסביבנו, למרות שגם זה יקרה. הוא יבוא לפתור את הבעיות שלנו..... עם הגויים שבתוכנו!!!!!!!
כל אחד ואחד עם הגוי שבתוך תוכו..... בליבו פנימה.
ואין, אין למשיח מה לבוא, למה להזיז את הגויים שמפריעים לנו סביב, כל עוד אנחנו ממשיכים להכניס את הגויים אלינו הבייתה.
אנחנו חייבים לעצור, להסתכל לעצמנו בעיניים, ולשאול....
האם אנחנו באמת רוצים משיח?
האם אנחנו באמת רוצים להוציא את הגויים מחיינו?
כי כן, גם העיתון, וגם זה המאושר והמפוקח, זה גוי שבתוכנו, העיתון של הגוי נראה בדיוק אותו דבר, חוץ מהבדלי עטיפה וסגנון.
וכן, גם האינטרנט, מסונן ככל שיהיה, והרדיו, והקווי נייעס, ואפילו השיחת בטלה מחוץ לשטיבעל, גם הם גויים שבתוכנו. אולי כשרים וטהורים, אבל הם הם, הנוגש ומבטל עליו דיבר הרמב''ם, אין הם עולים בקנה אחד עם "פנויין בתורה וחכמתה".
אז כן, אנחנו צריכים את האינטרנט בשביל העבודה, ואת העיתון בשביל השחרור, ואת הרדיו לגל השקט, ואת המגזין בשביל ה"עונג שבת", הכל בלית ברירה ממש. ולא, אנחנו לא צריכים להפסיק, בכלל לא.
אך האם אנחנו בכלל רוצים?
האם משהו בתוכנו מקווה בכלל, רוצה, להגיע לחיים שפנויים מכל אלו, שנוכל להוציא את העובדים הזרים מבתינו ולהכניס את השכינה? או שהתרגלנו, טוב לנו ככה. ההכרח נעשה צורך, פיתחנו תלות בקביים, והשארנו את עצמינו אי שם.....
האם אנחנו רוצים בכלל את אותו משיח, שייקח לנו את הנוגש ומבטל, כדי שנהיה פנויים בתורה וחכמתה?
האם זהו המשיח שלו אנו מחכים?
או שכמו אותו כפרי, מחכים אנו למשיח, ההוא שגדלנו עליו, שיבוא על חמור, וייקח איתו את הקוזקים לארץ ישראל, אנחנו טוב לנו פה, בבוץ, ברפש.
רק יסדר לנו כמה דברים, יוריד לנו כמה טרדות, ויוכל ללכת, לחזור לשבת בשערי רומי.....
חצי שעה, מבטיחים, לא נעכב אותו אף לא רגע יותר.
אהבתם? רוצים לקרוא עוד? תוכלו להיכנס אל הבלוג שלי כאן.
כוחות גדולים מתקדמים בעזה, מנסים לטהר את השרץ, להדביר את המזיקים.
חזית בדרום, חזית בצפון, חזית בתימן וחזית באירן, כחמור בין שבעים תנינים, עומדת האשליה, הדמיון של כוחי ועוצם ידי, בסימן שאלה.
ואי שם, בחדר צפוף במלון, מלא ילדים טראומטיים, וערמות של חבילות סיוע, עומדת לה אמא, גיבורת כוח, אל מול נרות השבת. מנסה להכניס קצת שגרה, להביא לילדים את אווירת השבת מהבית השומם שבעוטף.
אוי ריבונו של עולם, יוצאת האנחה מפיה, אי אפשר עוד ככה, חייבים משיח עכשיו.
● ● ●
דלת משוריינת, משאית של ברינקס, מאבטח חמוש ופקיד זועף.
תקופת מלחמה היא זו, אין הרבה למה לצפות, כשאתה מנהל עסק של פרחים, ועוד בשדרות.
אבל הרגע הזה, הוא קיווה שלא יגיע אליו, שיצליח לדחות אותו, למרוח עד יעבור זעם.
תכלס', הוא כאן. בסניף הבנק. לא היה צריך לקרוא לו, הצ'קים שחזרו, החיובים שסורבו, עשו את העבודה.
הוא מנסה את מזלו, שופך את ליבו, מחפש אמפתיה בליבו של פקיד. סבלן הוא הפקיד, ושוב הוא מסביר לו. את הכסף שהיה, גמרת. את האפס, חצית. אפילו את המינוס מיצית. טובי מוחות הבנק ממציאים ברגעים אלו ספרות חדשות כדי להגדיר את מצבך.
הוא רוצה לעזור, הפקיד. מתגייס אפילו המנהל. אבל לשכתב עובדות, אין איש שיודע.
אוי ריבונו של עולם, יוצאת האנחה מפיו, אי אפשר עוד ככה, חייבים משיח עכשיו.
● ● ●
עוד פיגוע, עוד תאונה, מכת גניבות ועליית מחירים.
כל צרה, כל בעיה, כל אנקה, תמיד יודעים אנחנו מה הפתרון. חייבים משיח, עכשיו.
כך חינכו אותנו, כך לימדו אותנו, וכך מלמדים אנחנו את בנינו עד היום, יש איזה פתרון פלא, מפתח מאסטר, שקוראים לו משיח, ומתי שהוא הוא יבוא. לעשות תיקונים, לסדר לנו את החיים.
יום אחד הוא יבוא, הבטיחו לנו, ופתאום אין חמס, אין חיזבאללה, אין איראן.
כמו דוד מאמריקה, ינחת הוא פתאום, רכוב על ענן, וימחק לנו חובות. יחלק לנו דירות. ייקח איתו את כל צרותינו.
ומה אחר כך? מבחינתנו הוא יכול ללכת. אנחנו מסתדרים מצוין.
לא, לא נטריד אותו. חצי שעה, מקסימום שעה, ונשחרר אותו. לא נכביד עליו. רק נגיש רשימת בעיות, אולי אפילו נסכים למשא – מתן קצר, ומשיח יוכל ללכת, באמת שאנחנו לא רוצים להטריח. רק יזיז את חמאס, יוריד את החובות, אולי יארגן לנו גם פטור משחרית או סדר א', וילך לדרכו. עדיף שיישאר באזור, אולי נצטרך אותו שוב, מי יודע.....
● ● ●
אז זהו, שלא.
עם כל הכאב והאכזבה שבדבר, עם כל הפספוס הגדול, והפוטנציאל הבלתי ממומש, וכל מה שהיינו יכולים לעשות עם זה, משיח הוא לא מכונת פחיות, וגם לא אספרסו. לא.
משיח לא מגיע בשביל לסדר לנו את החיים, להגיש לנו כוס גדולה של קולה. פופקורן גדול, ולתת לנו להמשיך לשבת בחוסר מעש, ולהביט בסרט החיים.
משיח לא מגיע, כי יש לנו בעיה עם איראן, בשביל זה אלוקים שולח נושאת מטוסים אמריקאית, לא משיח.
משיח לא מגיע, כי יש לנו מינוס בבנק, בשביל זה יש גמ''חים, לא משיח.
משיח לא מגיע כי מחירי הדירות עולים, בשביל זה, בשביל זה יש מחיר למשתכן, לא משיח.
משיח הוא לא איזה מולטי פתרון. איזה הכל כלול, שנועד לבוא שנייה לסדר לנו את החיים, ממש לא.
● ● ●
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא...... (משנה תורה להרמב''ם סוף הלכות מלכים ומלחמות)
● ● ●
כי כן, אכן.
וכיתתו חרבותם לאיתים... לא יישא גוי אל גוי חרב.....
ללא ספק, ללא פקפוק, שכשמשיח יבוא, במהרה בימינו, לא יהיה חמס, ולא יהיה חיזבאללה. וגם איראן בעשן תכלה.
ומחה השם אלוקים למעה מעל כל פנים, גם מאותה אישה במלון, גם מההורים השכולים שבקיבוץ.
כי כשהטוב מגיע, הוא עוטף את הכל, לא מחסיר דבר.
אבל לא זוהי תכליתו. משיח לא מגיע בשביל לפתור את הבעיות, גם אם למעשה הוא יפתור אותם, אם לכך הוא היה מגיע, כבר היה לו חופשי שנתי.
עולם כמנהגו נוהג, אומר הרמב''ם, אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות....
משיח מגיע לדבר אחד, אחד בלבד.
● ● ●
וכאן, כאן צריך לעצור לרגע, להבין ולקלוט.....
שהשאלה היא בכלל לא אם אנחנו צריכים את משיח ליותר מחצי שעה, כלל וכלל לא.
השאלה היא, אם בכלל ניתן לו להישאר יותר מחצי שעה, אם לא נבעט אותו החוצה בתוך שלושים דקות.
כי משיח מגיע, לא בשביל לפתור את הבעיות עם הגויים שסביבנו, למרות שגם זה יקרה. הוא יבוא לפתור את הבעיות שלנו..... עם הגויים שבתוכנו!!!!!!!
כל אחד ואחד עם הגוי שבתוך תוכו..... בליבו פנימה.
ואין, אין למשיח מה לבוא, למה להזיז את הגויים שמפריעים לנו סביב, כל עוד אנחנו ממשיכים להכניס את הגויים אלינו הבייתה.
אנחנו חייבים לעצור, להסתכל לעצמנו בעיניים, ולשאול....
האם אנחנו באמת רוצים משיח?
האם אנחנו באמת רוצים להוציא את הגויים מחיינו?
כי כן, גם העיתון, וגם זה המאושר והמפוקח, זה גוי שבתוכנו, העיתון של הגוי נראה בדיוק אותו דבר, חוץ מהבדלי עטיפה וסגנון.
וכן, גם האינטרנט, מסונן ככל שיהיה, והרדיו, והקווי נייעס, ואפילו השיחת בטלה מחוץ לשטיבעל, גם הם גויים שבתוכנו. אולי כשרים וטהורים, אבל הם הם, הנוגש ומבטל עליו דיבר הרמב''ם, אין הם עולים בקנה אחד עם "פנויין בתורה וחכמתה".
אז כן, אנחנו צריכים את האינטרנט בשביל העבודה, ואת העיתון בשביל השחרור, ואת הרדיו לגל השקט, ואת המגזין בשביל ה"עונג שבת", הכל בלית ברירה ממש. ולא, אנחנו לא צריכים להפסיק, בכלל לא.
אך האם אנחנו בכלל רוצים?
האם משהו בתוכנו מקווה בכלל, רוצה, להגיע לחיים שפנויים מכל אלו, שנוכל להוציא את העובדים הזרים מבתינו ולהכניס את השכינה? או שהתרגלנו, טוב לנו ככה. ההכרח נעשה צורך, פיתחנו תלות בקביים, והשארנו את עצמינו אי שם.....
האם אנחנו רוצים בכלל את אותו משיח, שייקח לנו את הנוגש ומבטל, כדי שנהיה פנויים בתורה וחכמתה?
האם זהו המשיח שלו אנו מחכים?
או שכמו אותו כפרי, מחכים אנו למשיח, ההוא שגדלנו עליו, שיבוא על חמור, וייקח איתו את הקוזקים לארץ ישראל, אנחנו טוב לנו פה, בבוץ, ברפש.
רק יסדר לנו כמה דברים, יוריד לנו כמה טרדות, ויוכל ללכת, לחזור לשבת בשערי רומי.....
חצי שעה, מבטיחים, לא נעכב אותו אף לא רגע יותר.
אהבתם? רוצים לקרוא עוד? תוכלו להיכנס אל הבלוג שלי כאן.
