הנושאים החמים
מזהים? מכירים? אני כן.
אני מכירה את החלל שהותירו נעלי הבית של הסבא, השמיכה המושלכת, מנורת הלילה שעכשיו כבויה, תיק הצד שלא סודר במקום ולא נשמע את גב' בעלת הבית שתגער בבעלה ותעמוד עליו שיחזיר למקום.
הלכתי שם לתומי קרוב למקום עבודתי כולי אסופה בהרהורים, דרוכה למצוא מרחב מוגן אם אזעקה תבקיע את הרקיע המעונן. מיטות מיטות כמו סדורות למפקד זועקות את הדממה.
אני הולכת בינותם מנסה לתפוס ולהבין איך הם באו הנה, עזבו את חדר השינה, הניחו קיבוץ חרב.
מיטה ועוד מיטה, לול וגם עריסה. נשים וגברים, בחורות ובנים ועוללים עם כתום זועק. זקנים שרק שמיכה תחמם את גבם.
סבאל'ה, אני קוראת. סבתוש. את שומעת?
אני צועדת בינות למיטות מנסה להבין באיזו פיסת אדמה רגלי מהלכים.
האם המיטות, שבוהק חדש של מפעל שיצר אותן יוכל לסנוור את עיני,
ולתת לי להשתעשע ביופי של תוצר.
אני נעה בין שמיכות, כריות, ומשקפי מגדלת זנוחים. גרבים תחובות בנעלי ספורט מחכות למחר.
מרצפות האבן. מיטות של שינה. דם באויר.
אני נעה בינות לכאב , לדקירות הסכין וחורי המקלע. מפלסת נשמטתי בטירוף שחדר לחיינו.
***
הוא הלך שם ליד מיטת תינוק נושף את צליליו מקלרינט גדול ומרשים, זוקר אל על דמעה נוספת שהקרקע לעולם לא תספוג ותכיל.
'בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי כאן לידי'
אני כל כך רוצה, אני משתוקקת, כמהה כל כך לשבת לידך עוד רגע, עוד דקה דמומה עד שריסיך יעצמו בנחת.
אבל יודעת שלישון כבר לא אוכל. ואנחנו ביחד, ממש ביחד בוהים בכל האור שכמעט הלך לו.
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים.
נ.ב. תמונה שצילמתי במיצג של מטה החטופים בכיכר ספרא. זה היה מחריד לראות את זה ויותר מזה לשמוע את הניגון שעשה שם אחד האנשים בשיר ערס ילדותי ליד לול ריקן. 'בואי אמא'
*************************
אני מכירה את החלל שהותירו נעלי הבית של הסבא, השמיכה המושלכת, מנורת הלילה שעכשיו כבויה, תיק הצד שלא סודר במקום ולא נשמע את גב' בעלת הבית שתגער בבעלה ותעמוד עליו שיחזיר למקום.
הלכתי שם לתומי קרוב למקום עבודתי כולי אסופה בהרהורים, דרוכה למצוא מרחב מוגן אם אזעקה תבקיע את הרקיע המעונן. מיטות מיטות כמו סדורות למפקד זועקות את הדממה.
אני הולכת בינותם מנסה לתפוס ולהבין איך הם באו הנה, עזבו את חדר השינה, הניחו קיבוץ חרב.
מיטה ועוד מיטה, לול וגם עריסה. נשים וגברים, בחורות ובנים ועוללים עם כתום זועק. זקנים שרק שמיכה תחמם את גבם.
סבאל'ה, אני קוראת. סבתוש. את שומעת?
אני צועדת בינות למיטות מנסה להבין באיזו פיסת אדמה רגלי מהלכים.
האם המיטות, שבוהק חדש של מפעל שיצר אותן יוכל לסנוור את עיני,
ולתת לי להשתעשע ביופי של תוצר.
אני נעה בין שמיכות, כריות, ומשקפי מגדלת זנוחים. גרבים תחובות בנעלי ספורט מחכות למחר.
מרצפות האבן. מיטות של שינה. דם באויר.
אני נעה בינות לכאב , לדקירות הסכין וחורי המקלע. מפלסת נשמטתי בטירוף שחדר לחיינו.
***
הוא הלך שם ליד מיטת תינוק נושף את צליליו מקלרינט גדול ומרשים, זוקר אל על דמעה נוספת שהקרקע לעולם לא תספוג ותכיל.
'בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי כאן לידי'
אני כל כך רוצה, אני משתוקקת, כמהה כל כך לשבת לידך עוד רגע, עוד דקה דמומה עד שריסיך יעצמו בנחת.
אבל יודעת שלישון כבר לא אוכל. ואנחנו ביחד, ממש ביחד בוהים בכל האור שכמעט הלך לו.
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים.
נ.ב. תמונה שצילמתי במיצג של מטה החטופים בכיכר ספרא. זה היה מחריד לראות את זה ויותר מזה לשמוע את הניגון שעשה שם אחד האנשים בשיר ערס ילדותי ליד לול ריקן. 'בואי אמא'
*************************
