הנושאים החמים
הנושאים החמים
נשיפה, אחריה עוד אחת. מזיגה, וצפצוף. זהו! הקפה מוכן.
הוא נוטל את הכוס מהמגש הכסוף נזהר לבל יכווה. התאורה צהובה אבל עדיין חזקה עד כאב. הקיר נצבע כולו בכחול עדין אבל עכשיו הוא נראה ירוק יותר, חופשי כזה. אלא שהמקום הזה רחוק מלהכיר את המושג 'חופש'. למעשה העקרון הראשון של המקום הוא: לגרום לסרבנים לפטפט מרצון או לצעוק שלא מרצון. את החופש יראו, או שלא. כנראה שלא.
הוא שורק לעצמו שיר איזה נכשל. עכשיו הוא מחליק את הכרטיס ודוחף את הדלת הכבדה.
הקיצוניות יוצרת בלב האדם תחושה של ניכור, אבל בין הררי התיעוב והסלידה יש איזה נצנוץ של אירוניה מסקרנת. כי הכל נעשה פתאום אפור וקריר, החדר היה מרובע בלי רהיט אחד לרפואה. מנורה קטנה אחת הוברגה למרכז החדר מכוונת על ההוא שהיה שרוע שם.
'קום!'. הרעים קצרות.
הברנש התיישב בזריזות עיניו שרוגות בנימים אדומות. הוא מבקש בעדינות איזה משהו להתחמם, הוא לא נענה. אחר כך בודק אפשרות להתעדכן היכן הוא נמצא, ועל שום מה, רק שהאיש יושב מולו ולוגם טיפין טיפין מכוס גדולה וריחנית, שוקט ושותה.
'אדיר!' יורה פתאום האיש בעברית.
הוא פוער עיניו בהפתעה 'דיברת בעברית?'
עכשיו המצב מתהפך ואדיר שואל כמה שאלות והוא לוגם קצת ומשיב תשובות קצרות, רק אז אדיר שם לב שהדלת נשארה פתוחה ובן שיחו קצת שתקן אבל בסך הכל נעים שיחה, בהתחשב במצבו. הוא מנסה שוב לברר אודות המקום שבו הוא שוהה, ומדוע כואב לו חזק הראש. האיש יוצא לרגע ושב עם שמיכה סגולה עם הכיתוב 'זהירות' ומכסה את אדיר.
'תרצה לשתות משהו חם?' הוא שואל לפני שמתיישב בשנית.
אדיר רוצה תה ומבקש בעברית. האיש שב עם כוס וכמה עוגיות על צלוחית. 'תאכל משהו'. הוא מציע וממהר להתנצל, זה מה שיש לנו כאן בטח זה קצת יבש. אבל תגיד תודה, בשבוע שעבר היה כאן רק טונה.
אז מה הסיפור איתנו? שואל אדיר אחרי שהרגיע את בטנו.
טוב זה קצת מסובך, האיש מגרד את עורפו. הכל מתחיל ביום שנפלת כאן בניו יורק.
--
'חה...' ליעג מרקוס ולגם בירה. 'תראה אותנו תראה' הוא שב על דבריו באופן כפייתי, אך עדיין היה מהאנשים המרתקים שעוד נותרו בדרום.
תביט סביבך, מה יש לנו כאן, עיר למופת, תראה תראה. ג'ון מסתכל סביב בהכנעה, לא! זה לא מענין אותו. לא מענין אותו מה זה ההר הענק שמתנשא מולו אי שם באופק, לא מעניין אותו הנחל הקריר שזורם מתחתיו קרוי על שם כובש נועז או על שם נכבש חסר מזל. מה זה משנה? הוא שואל בשקט ומוסיף 'אבא! אני מעוניין לעבור לצפון!' הוא מטיל את הפצצה בפעם השביעית להיום אבל ללא הצלחה. 'תפתח לי את זה' מגיש האבא בקבוק בירה ביד צפודה. הוא ממהר לפתוח ולהפציר.
'מה תמצא שם בני? מה?' הוא משתעל לתוך הבקבוק.
'אולי עבודה טובה?' מציע ברנד בזהירות.
'אבל יש לך כאן הכל... ה-כ-ל!' הוא מצביע על הצריפים שנקדו את האחוזה הגדולה. 'יש לך כאן מרעה מעולה, מערכת השקייה מילה אחרונה, כבשים בריאים, יבול משובח. עצירה כדי לנשום. 'רק תגיד מה חסר לך אני ישיג לך' קולו של האב נסדק והוא איגרף את חזהו. ומה יהיה לך שם הא? שם כולם גונבים אחד את השני, אתה לא רואה מתי יום מתי לילה, אתה לא רואה כלום. אתה נושם רק פיח של רכבות תחתיות. בני, מה עובר עליך?.
עכשיו היה תורו של מרכוס להתעטף בשתיקה ארוכה, מנסה הוא לאמוד מתי החלה הנסיגה הריגשית של ג'ון. גם ג'ון לא ויתר על חלקו ושתק אף הוא. מחשבותיו היו במקום אחר לגמרי, לא באריזונה, וגם לא בניו- יורק. הוא הביט בריכוז על אגלי המים שנשרו מהבקבוק, יש לו משימה והוא יעמוד בה.
בחצי אחר נשען צעיר על סקודה שחורה ופטפט בקול לתוך טלפון כשר.
הוא נוטל את הכוס מהמגש הכסוף נזהר לבל יכווה. התאורה צהובה אבל עדיין חזקה עד כאב. הקיר נצבע כולו בכחול עדין אבל עכשיו הוא נראה ירוק יותר, חופשי כזה. אלא שהמקום הזה רחוק מלהכיר את המושג 'חופש'. למעשה העקרון הראשון של המקום הוא: לגרום לסרבנים לפטפט מרצון או לצעוק שלא מרצון. את החופש יראו, או שלא. כנראה שלא.
הוא שורק לעצמו שיר איזה נכשל. עכשיו הוא מחליק את הכרטיס ודוחף את הדלת הכבדה.
הקיצוניות יוצרת בלב האדם תחושה של ניכור, אבל בין הררי התיעוב והסלידה יש איזה נצנוץ של אירוניה מסקרנת. כי הכל נעשה פתאום אפור וקריר, החדר היה מרובע בלי רהיט אחד לרפואה. מנורה קטנה אחת הוברגה למרכז החדר מכוונת על ההוא שהיה שרוע שם.
'קום!'. הרעים קצרות.
הברנש התיישב בזריזות עיניו שרוגות בנימים אדומות. הוא מבקש בעדינות איזה משהו להתחמם, הוא לא נענה. אחר כך בודק אפשרות להתעדכן היכן הוא נמצא, ועל שום מה, רק שהאיש יושב מולו ולוגם טיפין טיפין מכוס גדולה וריחנית, שוקט ושותה.
'אדיר!' יורה פתאום האיש בעברית.
הוא פוער עיניו בהפתעה 'דיברת בעברית?'
עכשיו המצב מתהפך ואדיר שואל כמה שאלות והוא לוגם קצת ומשיב תשובות קצרות, רק אז אדיר שם לב שהדלת נשארה פתוחה ובן שיחו קצת שתקן אבל בסך הכל נעים שיחה, בהתחשב במצבו. הוא מנסה שוב לברר אודות המקום שבו הוא שוהה, ומדוע כואב לו חזק הראש. האיש יוצא לרגע ושב עם שמיכה סגולה עם הכיתוב 'זהירות' ומכסה את אדיר.
'תרצה לשתות משהו חם?' הוא שואל לפני שמתיישב בשנית.
אדיר רוצה תה ומבקש בעברית. האיש שב עם כוס וכמה עוגיות על צלוחית. 'תאכל משהו'. הוא מציע וממהר להתנצל, זה מה שיש לנו כאן בטח זה קצת יבש. אבל תגיד תודה, בשבוע שעבר היה כאן רק טונה.
אז מה הסיפור איתנו? שואל אדיר אחרי שהרגיע את בטנו.
טוב זה קצת מסובך, האיש מגרד את עורפו. הכל מתחיל ביום שנפלת כאן בניו יורק.
--
'חה...' ליעג מרקוס ולגם בירה. 'תראה אותנו תראה' הוא שב על דבריו באופן כפייתי, אך עדיין היה מהאנשים המרתקים שעוד נותרו בדרום.
תביט סביבך, מה יש לנו כאן, עיר למופת, תראה תראה. ג'ון מסתכל סביב בהכנעה, לא! זה לא מענין אותו. לא מענין אותו מה זה ההר הענק שמתנשא מולו אי שם באופק, לא מעניין אותו הנחל הקריר שזורם מתחתיו קרוי על שם כובש נועז או על שם נכבש חסר מזל. מה זה משנה? הוא שואל בשקט ומוסיף 'אבא! אני מעוניין לעבור לצפון!' הוא מטיל את הפצצה בפעם השביעית להיום אבל ללא הצלחה. 'תפתח לי את זה' מגיש האבא בקבוק בירה ביד צפודה. הוא ממהר לפתוח ולהפציר.
'מה תמצא שם בני? מה?' הוא משתעל לתוך הבקבוק.
'אולי עבודה טובה?' מציע ברנד בזהירות.
'אבל יש לך כאן הכל... ה-כ-ל!' הוא מצביע על הצריפים שנקדו את האחוזה הגדולה. 'יש לך כאן מרעה מעולה, מערכת השקייה מילה אחרונה, כבשים בריאים, יבול משובח. עצירה כדי לנשום. 'רק תגיד מה חסר לך אני ישיג לך' קולו של האב נסדק והוא איגרף את חזהו. ומה יהיה לך שם הא? שם כולם גונבים אחד את השני, אתה לא רואה מתי יום מתי לילה, אתה לא רואה כלום. אתה נושם רק פיח של רכבות תחתיות. בני, מה עובר עליך?.
עכשיו היה תורו של מרכוס להתעטף בשתיקה ארוכה, מנסה הוא לאמוד מתי החלה הנסיגה הריגשית של ג'ון. גם ג'ון לא ויתר על חלקו ושתק אף הוא. מחשבותיו היו במקום אחר לגמרי, לא באריזונה, וגם לא בניו- יורק. הוא הביט בריכוז על אגלי המים שנשרו מהבקבוק, יש לו משימה והוא יעמוד בה.
בחצי אחר נשען צעיר על סקודה שחורה ופטפט בקול לתוך טלפון כשר.
