מכבדת ומעריכה מאד את הנימה.וואו...
ראשית כל, כל כך מזדהה איתך, את מתארת את החיים בלי להצטעצע במילים... ובטוחה שכל כך הרבה אימהות יכולות להזדהות איתך.
גם אני חייתי כמעט ככה, עד שעשיתי שינוי אמיתי!
והיום ב"ה, אחרי שנחלצתי ממעגל האימה הזה יש לי הרבה יותר פניות למשפחה ולילדים.
השינוי הוא לא רק בשעות העבודה
השינוי הוא תודעתי עמוק מאד!
ראשית, אני חייבת להבין ששום צורת חיים שלי היא לא אילוץ!!!! היא בחירה!!!!!
אני אישה בוחרת! ואם כך נראים חיי זה מתוך בחירה!
תסכימי איתי שכל אישה שלא גומרת את החודש יכולה להגיב בכמה צורות למשל:
אחת, תקרע את עצמה ותוסיף שעות עבודה....
השניה, תבקש מבעלה להוסיף תלמיד ולשבור את הראש איך הוא מביא קצת כסף הביתה במסגרת הלימוד או מחוץ לה.
השלישית, תפחית ברמת ההשתדלות ותעבוד על אמונה וביטחון
הרביעית, תלך ליעוץ עסקי איך להגדיל הכנסות.
החמישית, תחליט שהיא הולכת לייעוץ בניהול תקציב כדי להפחית בהוצאות וממילא להסתדר טוב יותר וכו'....
השישית.תחליט להתחיל להיות נתמכת מאיפשהו.. אולי קופת העיר אולי משהו אחר...
כל אחת מהנ"ל בחרה!!!!
תחושת האילוץ שמה אותי במקום מאד לא פורה, קורבני, ולא יצירתי במחשבה על דרכים חילופיות להתמודד עם החיים...
מכירה מישהי, שלא סיימה את החודש, אבל אמרה לי, 'אין מצב שאני לא מקבלת את הילדים שלי בצהרים, פשוט אין מצב, לא משנה כמה הוצאות יש אני בצהרים בבית'-זה היה הבחירה שלה.
מציעה לך לשאול את עצמך למה בחרת בצורת החיים הזו? ואיזה אלטרנטיבות יש שאולי את מפחדת לנסות אותן?
תנסי לערער בכל הכח על התחושה ש'זה החיים וזהו'- זה לא נכון! תמיד אפשר להיות נחושים ולעשות שינוי! ממש לא חייבים לחיות ככה, למרות שהתרבות שאנחנו חיים בה מעודדת את הטירוף הזה מאד מאד!!!
אנא אל תקחי את דברי כשיפוטיים! אני הייתי שם... הרבה זמן... לא יודעת מה הדרך שאת צריכה לעבור.. אבל מבטיחה לך שזה לא הכרחי לחיות כך!!! [ועצם הזעקה שלך מוכיחה שגם את חושבת כך!!! זה ההתחלה של השינוי!!! את כבר מתחילה אותו!!!]
בינתיים שיהיה לך הרבה כח!
וסיעתא דשמיא למצוא פתרונות למציאות הלא פשוטה הזו...
את משתפת בתהליך שעברת והוא מרתק אבל בלי פטרונות ובלי אמירה שמחייבת את כל השאר לחשוב ולעשות כמוך.
ובעיקר בלי להלקות את כל מי שמתאמצת לגדל ילדים בבית יהודי ככל יכלתה ולפי תנאיה.