דרוש מידע (▀̿Ĺ̯▀̿ ̿) כל היום עבודה! עבודה! עבודה!

[מושית]

אני בתור בחורה פעם בשבוע ישירות מהסמינר עליתי על האוטובוס מחוץ לעיר כדי לעזור לאחותי וגיסתי עם הילדים עד הערב. לא חושבת שזה עשה לי משהו נורא, אדרבה, אחרי שהתחתנתי והיו לי ילדים קטנים הן הרגישו שחייבות להחזיר לי ושלחו לי את הבנות שלהן (שגדלו בינתיים) שיעזרו לי.

צודקת בכל מילה.
חשוב להדגיש שלא כדאי לחכות לתמורה..
כי לא בטוח שזה יקרה.

 

[ציפופו 1]

צודקת בכל מילה.
חשוב להדגיש שלא כדאי לחכות לתמורה..
כי לא בטוח שזה יקרה.

ברור. בזמנו כשעשיתי את זה לא חשבתי שיצא לי מזה משהו, עשיתי את זה נטו לעזור להן. הרי לא ידעתי מה יהיה איתי אחרי החתונה, ולא שיערתי שאגור כ"כ קרוב אליהן (בכ"ז הבנות שלהן עוד לא היו בחורות סמינר כשבאו לעזור לי, ובגלל שגרתי קרוב הן יכלו לבוא, וכשהן כבר כן היו בסמינר אני חזרתי לעיר ילדותי והן כבר לא הגיעו...)
מה שיצא זה בבחינת "שלח לחמך על פני המים"

 

[shira bira]

בסה"כ כולנו באות לעבודה כדי לעבוד ואף אחד לא מנסה להתווכח על העובדה הבסיסית הזאת...
אבל עדיין, ההרגשה של הבן אדם יכולה לשנות גם את החוויה, ואם כל אחת תצליח למצוא את החלקים היפים בעבודה שלהכמו הכסא הנוח, האפשרות לפטפט בין לבין וזה שאפשר להכין חופשי קפה במכונה...)

ואחרי הכל, למרות שברור שטלפנית שעובדת הרבה שעות וצריכה לדבר ברצף ולשכנע אנשים ואולי גם לספוג שיחות לא נעימות וברור לנו שהיא עובדת מאוד קשה, עדיין אישה שעובדת במעון וצריכה כל הזמן לרוץ ולהתרוצץ, לנקות אחריהם לכלוך, להחליף להם טיטולים, להאכיל אותם שזה עבודה פיזית קשה ומעייפת וגם היא צריכה לדבר ברצף-לספר להם סיפורים, להרגיע תינוקות בוכים, לפשר בין המריבות שלהם, לשמור על סדר יום, למסור שיעורים ולעשות עם הילדים יצירות ופעילויות שימצאו חן בעיניהם וגם בעיני ההורים- ברור שהיא עובדת יותר קשה. ובכל זאת גם היא, כדאי לה למצוא את הנקודות הטובות בעבודה שלה- אולי החברות מהצוות, אולי הילדים החמודים, אולי הסיפוק, ואולי אפילו הזמן של ההפסקה...

עבדת פעם כטלפנית? יש מוקדים שהם ממש סדנאות יזע עם דקות בודדות למנוחה ויחס משפיל.
למטפלות יש חצי שעה לפחות שבה הילדים ישנים והן יושבות וזה מצוין ומגיע להן.
לא חושבת שכל אשכול כזה צריך ליהפך לתחרות מי עובדת קשה יותר.

 

[עוגת בוקר]

עד לפני פסח הייתי חוזרת הביתה בשעה 4:45.
לאט לאט הרגשתי שזה הופך לסיוט.
הייתי צריכה למצוא מספר דקות פנויות
רגשית, נפשית ופיזית
כדי לראות את ש.ב. של הבנות שלי

לפני פסח החלטתי שעד כאן. לא מוכנה יותר לספוג את זה.
הודעתי שאני מבקשת לצאת חצי שעה קודם
(15:30 במקום 16:00).

אומנם לא קיבלתי מיידי את ה"כן",
כי בכל אופן אני משאירה את המשרד בלי מענה בזמן הזה
(המענה הטלפוני פתוח עד 16:00)

אבל הראתי שאני נחושה ותוך 3 דקות הוא הגיע
(ממצה את כל כולי בעבודה. לא ביקשתי על "ריק")

מבטיחה שהחצי שעה הזאת שווה כמו שעתיים אחרות ביום.
יש לי ספייס,
מגיע הביתה בשעה נורמלית.
וגם אם התעכבתי מעט בעבודה, וזה קורה,
עדיין נשאר לי מעט שארית יום לחוות אותה.

למי שיש את האופציה ממליצה בחום

 

[בכוון הנכון]

לא יודעת, כל המטיפים/ות למינהם, הייתי ממליצה לקחת צעד אחורה, כי חז''ל כבר אמרו לנו: לעולם!!! לעולם אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו!!!!!

לכן, כמו שלא אשפוט אישה שעובדת מעט שעות (יחסית) ושולחת את בעלה לעבוד גם הוא, או כמו שלא אשפוט אישה שעובדת מעט שעות ומעדיפה להתמודד עם עול כלכלי אבל לקבל רוגע נפשי, כך לא אשפוט אישה שעובדת הרבה שעות
ומביאה כסף הביתה, ומפרנסת( אולי אפילו ברווח - זה לא מובן מאליו) ילדים של הקב''ה,.

אז אם אישה עובדת (סליחה- בחרה לעבוד..) 8-9 שעות היא עדיין מאמינה מאד בקב''ה, בזה שהוא זן ומפרנס ומודה על היכולת שקיבלה ממנו יתברך לעזור בפרנסת הבית.

ולפותחת האשכול: נכון שלא כולם יודעים, אבל לפעמים גם למי שעובדת הרבה שעות לא תמיד יש אפשרות להביא עוזרת הביתה. מה שלי עלה זה שאולי יש לך אפשרות למצוא הסעה הלוך וחזור לעבודה, מה שיכול לקצר קצת את זמן הנסיעות, ואולי בזכות ההסעה תוכלי לצאת מהבית מעט יותר מאוחר ממה שאת רגילה או להיפך, להגיע מוקדם יותר לעבודה מה שיאפשר לך לצאת יותר מוקדם.
ואם זה אפשרי, אז לנסות למצוא בעבודה משהו שנותן לך שמחה, חדוות יצירה . אני לא יודעת במה את עובדת אבל אולי סיפוק מהעבודה יתן לך גם כח להתמודד עם העומס בצורה קלה יותר.

באופן אישי, אני מעריכה מאוד אותך ושכמותך, אתן מדהימות!
הרבה הרבה כח והצלחה!

הוצאת לי את המילים מהפה.....

גם אני מצטרפת להערכה לכל אישה באשר היא
שבחרה בדרך שלה להחזיק בית של תורה !!

 

[מגבת]

מצטערת על הסטייה לא יכלתי לשתוק על המשפט הזה - זה מכאיב.

בדרך כלל תחושה של קדושה מעונה- לא באמת מקלה.
מומלץ מאד למצוא את הדרך ליהנות בעבודה בשביל עצמך וביתך.
ואם לא מוצאים- אז גם לשקול החלפה למקום פחות נוח/משתלם.
כי הנפש חשובה יותר.
בהצלחה.

 

[שועלית]

אני מצאתי את נוסחת הקסם
בתחילת החיים הייתי מתכנתת ובאמת לא אהבתי את הקצב והמותשות שכתבתן כאן,
ולכן עזבתי ופתחתי משפחתון תמ"ת.
המשכורת בינתיים לפחות מספיקה בהחלט,
אני מוציאה ומקבלת את הילדים שלי, ויכולה לטפל בבית במהלך היום.
ממליצה בחום למי שמתאים לה.

 

[yaelc]

אם מכאיב שגזלתי את הזכות לחוש אומללה, אז חלילה לי.
אבל בדרך כלל תחושה של קדושה מעונה- לא באמת מקלה.
מומלץ מאד למצוא את הדרך ליהנות בעבודה בשביל עצמך וביתך.
ואם לא מוצאים- אז גם לשקול החלפה למקום פחות נוח/משתלם.
כי הנפש חשובה יותר.
בהצלחה.

פותחת האשכול לא התלוננה על העבודה הקשה אלה על המציאות שעובדים במישרה מלאה + נסיעות ואז את חוזרת הבייתה חסרת כח וחיוניות בלי אנרגיות לילדים ולבית .
אני מזדהה עם כל מילה שלה והעבודה שלי משרדית קלה נעימה ונוחה
אבל אחרי שקמת מוקדם ועבדת שעות מחוץ לבית +נסיעות את ממוטטת ולא משנה מה עשית וכמה עבדת

וכמובן כשלא זוכים להלביש את הילדים ולקחת אותם למוסדות לימוד או להחזיר וגם אחרי הצהריים את לא במיטבך אליהם
אז את מתוסכלת וזה טוב מאד כי אבוי לאמא שתשלים עם זה שהיא לא זוכה להיות ולחוות את הילדים

 

[עוסית]

האם גם אצליכן זה הסדר יום פחות או יותר???

אם כן שתפו אותי באין לשמור על סדר יום של בן אדם ולא של סוס עבודה!!!

קמות לפנות בוקר.

על הכיסא במשרד ברבע לשבע כדי שנספיק מלא שעות עבודה ומאידך לחזור בשעה שפויה הביתה.
לעבוד רצוף תשע שעות,

לחזור הביתה בפקקים,
וזהוווו
נגמר לי היום!!!!!!!

האם אלו החיים???
וככה הם אמורים להיות עד הפנסיה???

וואו...
ראשית כל, כל כך מזדהה איתך, את מתארת את החיים בלי להצטעצע במילים... ובטוחה שכל כך הרבה אימהות יכולות להזדהות איתך.
גם אני חייתי כמעט ככה, עד שעשיתי שינוי אמיתי!
והיום ב"ה, אחרי שנחלצתי ממעגל האימה הזה יש לי הרבה יותר פניות למשפחה ולילדים.
השינוי הוא לא רק בשעות העבודה
השינוי הוא תודעתי עמוק מאד!
ראשית, אני חייבת להבין ששום צורת חיים שלי היא לא אילוץ!!!! היא בחירה!!!!!
אני אישה בוחרת! ואם כך נראים חיי זה מתוך בחירה!
תסכימי איתי שכל אישה שלא גומרת את החודש יכולה להגיב בכמה צורות למשל:
אחת, תקרע את עצמה ותוסיף שעות עבודה....
השניה, תבקש מבעלה להוסיף תלמיד ולשבור את הראש איך הוא מביא קצת כסף הביתה במסגרת הלימוד או מחוץ לה.
השלישית, תפחית ברמת ההשתדלות ותעבוד על אמונה וביטחון
הרביעית, תלך ליעוץ עסקי איך להגדיל הכנסות.
החמישית, תחליט שהיא הולכת לייעוץ בניהול תקציב כדי להפחית בהוצאות וממילא להסתדר טוב יותר וכו'....
השישית.תחליט להתחיל להיות נתמכת מאיפשהו.. אולי קופת העיר אולי משהו אחר...
כל אחת מהנ"ל בחרה!!!!
תחושת האילוץ שמה אותי במקום מאד לא פורה, קורבני, ולא יצירתי במחשבה על דרכים חילופיות להתמודד עם החיים...
מכירה מישהי, שלא סיימה את החודש, אבל אמרה לי, 'אין מצב שאני לא מקבלת את הילדים שלי בצהרים, פשוט אין מצב, לא משנה כמה הוצאות יש אני בצהרים בבית'-זה היה הבחירה שלה.

מציעה לך לשאול את עצמך למה בחרת בצורת החיים הזו? ואיזה אלטרנטיבות יש שאולי את מפחדת לנסות אותן?
תנסי לערער בכל הכח על התחושה ש'זה החיים וזהו'- זה לא נכון! תמיד אפשר להיות נחושים ולעשות שינוי! ממש לא חייבים לחיות ככה, למרות שהתרבות שאנחנו חיים בה מעודדת את הטירוף הזה מאד מאד!!!

אנא אל תקחי את דברי כשיפוטיים! אני הייתי שם... הרבה זמן... לא יודעת מה הדרך שאת צריכה לעבור.. אבל מבטיחה לך שזה לא הכרחי לחיות כך!!! [ועצם הזעקה שלך מוכיחה שגם את חושבת כך!!! זה ההתחלה של השינוי!!! את כבר מתחילה אותו!!!]
בינתיים שיהיה לך הרבה כח!
וסיעתא דשמיא למצוא פתרונות למציאות הלא פשוטה הזו...

 

[חגית קרמר]

מכירה מישהי, שלא סיימה את החודש, אבל אמרה לי, 'אין מצב שאני לא מקבלת את הילדים שלי בצהרים, פשוט אין מצב, לא משנה כמה הוצאות יש אני בצהרים בבית'-זה היה הבחירה שלה.

מכבדת.
אבל באותה מידה היא צריכה לומר "אין מצב שאני לא גומרת חודש".

היא רוצה לקבל את הילדים בצהרים - כי ככה טוב לה. (מזדהה, גם אני כזו)
אבל היא חייבת לקחת אחריות כלכלית, אחרת היא פוגעת בבסיס של הבית שלה.
(ואז היא צריכה למצוא הכנסה שתתאים גם לצהריים עם הילדים וגם לבנק. ולא חסרות דרכים...)

 

[עוסית]

מכבדת.
אבל באותה מידה היא צריכה לומר "אין מצב שאני לא גומרת חודש".

היא רוצה לקבל את הילדים בצהרים - כי ככה טוב לה. (מזדהה, גם אני כזו)
אבל היא חייבת לקחת אחריות כלכלית, אחרת היא פוגעת בבסיס של הבית שלה.
(ואז היא צריכה למצוא הכנסה שתתאים גם לצהריים עם הילדים וגם לבנק. ולא חסרות דרכים...)

את מדברת על אחריות כלכלית, נכון.
אבל מה עם אחריות חינוכית????
אמא שמפורקת אחרי תשע שעות עבודה ביום נשאר לה באמת כוחות גוף ונפש לגדל את ילדיה? להיות נוכחת ומקשיבה להם? להיות מעורבת בחיים שלהם? לחנך אותם לערכים שהיא שואפת לחנך אותם?
אולי יש פה תותחיות כאלה... אבל רובן לא מסוגלות...
ואז השאלה היא מה סדר העדיפויות שלי-אחריות כלכלית? או אחריות חינוכית?
אני חושבת שיש משהו שונה בין כסף וחינוך הילדים.
שבכסף, אני רואה במיידי ובמוחש כשחסר כי לא גומרים את החודש... וכו'.
ובחינוך הילדים, החסר מצטבר אבל הוא לא תמיד נראה לעין בהתחלה... זה נראה לי שהילדים מסתדרים איכשהו ואני לא שמה לב שבעצם לא כך רציתי להעביר את שנות האימהות שלי. ואז פתאום בגיל הפנסיה מתברר גודל ההחמצה!!!

כסף הוא האמצעי על מנת שנוכל לגדל את ילדינו...
אבל אם סיפקנו את צרכי הגוף
ולא נותר בנו כח לספק את צרכי הנשמה שלהם, ושל הבית
יצא שכרנו בהפסדנו...

מקווה שלא נשמעת מטיפה
משננת את זה לעצמי בקול!

 

[חגית קרמר]

את מדברת על אחריות כלכלית, נכון.
אבל מה עם אחריות חינוכית????
אמא שמפורקת אחרי תשע שעות עבודה ביום נשאר לה באמת כוחות גוף ונפש לגדל את ילדיה? להיות נוכחת ומקשיבה להם? להיות מעורבת בחיים שלהם? לחנך אותם לערכים שהיא שואפת לחנך אותם?
אולי יש פה תותחיות כאלה... אבל רובן לא מסוגלות...
ואז השאלה היא מה סדר העדיפויות שלי-אחריות כלכלית? או אחריות חינוכית?
אני חושבת שיש משהו שונה בין כסף וחינוך הילדים.
שבכסף, אני רואה במיידי ובמוחש כשחסר כי לא גומרים את החודש... וכו'.
ובחינוך הילדים, החסר מצטבר אבל הוא לא תמיד נראה לעין בהתחלה... זה נראה לי שהילדים מסתדרים איכשהו ואני לא שמה לב שבעצם לא כך רציתי להעביר את שנות האימהות שלי. ואז פתאום בגיל הפנסיה מתברר גודל ההחמצה!!!

כסף הוא האמצעי על מנת שנוכל לגדל את ילדינו...
אבל אם סיפקנו את צרכי הגוף
ולא נותר בנו כח לספק את צרכי הנשמה שלהם, ושל הבית
יצא שכרנו בהפסדנו...

מקווה שלא נשמעת מטיפה
משננת את זה לעצמי בקול!

מסכימה מאוד.
ועדיין רואה נשים מדהימות שעובדות משרה מלאה בחוץ, והילדים שלהם מקבלים בריכות של שימת לב עם חום ואהבה.
זה לא קל, אבל לא סותר.

מצד שני - לגדל את הילדים עם מצוקה כספית (כן, זו ההגדרה האמיתית) זה ג"כ נזק עצום.

לטעמי האיזון הוא
לא להזניח ילדים על חשבון הפרנסה,
ולא להזניח פרנסה על חשבון הילדים.

 

[אשת QA]

קשה.
אכן סוגיה קשה.
הלוואי על כל אמא שתוכל לשבת בבית לגדל את ילדיה, להכין ארוחות חמות בזמן
או לחילופין לחזור לבית בשעות סביאות

אבל מה?? זה לא קורה כאשר האמא צריכה לפרנס אז יום עבודה קצר לא בא בחשבון..

זה חלק מהנסיונות הקשים של הדור

 

[הרי זהב]

החיים הבריאים זה יציאה, עבודה.....

החיים הבריאים זה לגדל את הילדים בנחת בבית.
אלה שיוצאות לעבוד זה המצב הבדיעבד -כי אין ברירה וצריך כסף וכד'

 

[עט להשכיר]

וואו...
ראשית כל, כל כך מזדהה איתך, את מתארת את החיים בלי להצטעצע במילים... ובטוחה שכל כך הרבה אימהות יכולות להזדהות איתך.
גם אני חייתי כמעט ככה, עד שעשיתי שינוי אמיתי!
והיום ב"ה, אחרי שנחלצתי ממעגל האימה הזה יש לי הרבה יותר פניות למשפחה ולילדים.
השינוי הוא לא רק בשעות העבודה
השינוי הוא תודעתי עמוק מאד!
ראשית, אני חייבת להבין ששום צורת חיים שלי היא לא אילוץ!!!! היא בחירה!!!!!
אני אישה בוחרת! ואם כך נראים חיי זה מתוך בחירה!
תסכימי איתי שכל אישה שלא גומרת את החודש יכולה להגיב בכמה צורות למשל:
אחת, תקרע את עצמה ותוסיף שעות עבודה....
השניה, תבקש מבעלה להוסיף תלמיד ולשבור את הראש איך הוא מביא קצת כסף הביתה במסגרת הלימוד או מחוץ לה.
השלישית, תפחית ברמת ההשתדלות ותעבוד על אמונה וביטחון
הרביעית, תלך ליעוץ עסקי איך להגדיל הכנסות.
החמישית, תחליט שהיא הולכת לייעוץ בניהול תקציב כדי להפחית בהוצאות וממילא להסתדר טוב יותר וכו'....
השישית.תחליט להתחיל להיות נתמכת מאיפשהו.. אולי קופת העיר אולי משהו אחר...
כל אחת מהנ"ל בחרה!!!!
תחושת האילוץ שמה אותי במקום מאד לא פורה, קורבני, ולא יצירתי במחשבה על דרכים חילופיות להתמודד עם החיים...
מכירה מישהי, שלא סיימה את החודש, אבל אמרה לי, 'אין מצב שאני לא מקבלת את הילדים שלי בצהרים, פשוט אין מצב, לא משנה כמה הוצאות יש אני בצהרים בבית'-זה היה הבחירה שלה.

מציעה לך לשאול את עצמך למה בחרת בצורת החיים הזו? ואיזה אלטרנטיבות יש שאולי את מפחדת לנסות אותן?
תנסי לערער בכל הכח על התחושה ש'זה החיים וזהו'- זה לא נכון! תמיד אפשר להיות נחושים ולעשות שינוי! ממש לא חייבים לחיות ככה, למרות שהתרבות שאנחנו חיים בה מעודדת את הטירוף הזה מאד מאד!!!

אנא אל תקחי את דברי כשיפוטיים! אני הייתי שם... הרבה זמן... לא יודעת מה הדרך שאת צריכה לעבור.. אבל מבטיחה לך שזה לא הכרחי לחיות כך!!! [ועצם הזעקה שלך מוכיחה שגם את חושבת כך!!! זה ההתחלה של השינוי!!! את כבר מתחילה אותו!!!]
בינתיים שיהיה לך הרבה כח!
וסיעתא דשמיא למצוא פתרונות למציאות הלא פשוטה הזו...

את יכולה לשתף איך נחלצת מהמעגל?

כבר כתבו כאן כמה שהן "יצאו מזה", אבל לא פירטו איך.

אני מתארת לעצמי שלא מצאתן ברון לחיות על חשבונו, אז איך אתן מתמודדות עם ההתחייבויות השוטפות?

 

[עוסית]

את יכולה לשתף איך נחלצת מהמעגל?

כבר כתבו כאן כמה שהן "יצאו מזה", אבל לא פירטו איך.

אני מתארת לעצמי שלא מצאתן ברון לחיות על חשבונו, אז איך אתן מתמודדות עם ההתחייבויות השוטפות?

מה שיכולה לשתף בשמחה...
בואי נתחיל מההמלצה לקרוא את המאמר שבקישור הזה ולבדוק אם יש משהו שאפשר לקחת ממנו-
שמו של המאמר: מוותרים על קריירה משנים את יחסינו לעבודה

101 דרכים להאט את החיים – פרק 25 – מוותרים על קריירה, משנים את יחסינו לעבודה

מעט מפתיע, אני מודה, אולם ממש היום הבחנתי כי טרם עלתה בטור עד כה התייחסות הולמת לנושא העבודה עצמה - מרביתנו עובדים 9-12 שעות ביום (לעיתים קרובות אף יותר) מבלי

slow.org.il

ועוד מאמר חובה לדעתי-
שמו-מה זה כסף?

101 דרכים להאט את החיים – פרק 4 – מה זה כסף?

את הפרק הקודם, "תפסיקו לקנות שטויות", סיימנו בתובנה שצמצום הרכישות המיותרות, לא רק שישמור על מרחב חיינו נקי מרעשים מיותרים, אלא גם יביא לחיסכון משמעותי. אבל מה

slow.org.il

מדגישה שהקישורים לא באים להגיד שאני מזדהה עם ערכי האתר ההוא בכללותו...
אז אנא גשו לתכנים עם חשיבה ביקורתית וקחו רק את מה שמתאים לכם...

יכולה להגיד בגדול
שאישה מדהימה מדור קודם חכמה וגם קרובת משפחה האירה את עיני ועזרה לי לקלוט שאני פועלת על אוטומט ובתוך תרבות הזויה ואני לא חייבת להיכנע ללא מלחמה...

בנוסף, לימוד ספר על אמונה וביטחון לפחות פעם בשבוע עוזר מאד לקבל החלטות מושכלות יותר בענייני שעות עבודה וכסף, ולא רק החלטות מתוך עומס הלחצים [המובן והקשה כל כך]

שנית, לימוד ספר פעם בשבוע על חינוך הילדים, כן כן... כמו שלומדים מוסר... לא כי זה דברים שאנחנו לא יודעים אלא כי זה דברים שטרדות היום יום מכסות עליהם.. ואז המודעות והחיבור לשאיפות האמיתיות שלי מתחזק.. וממילא יש את הכח לעשות שינוי...

מה עוד?
שינוי דרסטי ביחס לכסף! והבנה שאני חייבת להשתמש בו ובעבודה ככלי לעזר לחיים נכונים, ולא להתאים את חיי לכסף ולעבודה... להחליף את הביצה בתרנגולת...

מה עוד?
שינוי דרסטי בתרבות הצריכה! עבודה עקשנית על גמילה בצורך במותגים, בריגושים חיצוניים [שאגב הצורך להם גובר ככל שיש יותר עומס ואי שקט נפשי.. כלומר מתפתח מעגל הרסני כתוצאה מעומס יתר ואנחנו מפצים את עצמנו על ידי הוצאות כספיות שנועדו לרפא את פצעי הלחץ של העבודה ואז שוב נגמר הכסף וצריך לעבוד... וחוזר חלילה...]
זה על קצה המזלג
תגיבי ונדבר..

מה שבטוח שזה עבודת חיים מטורפת...
אבל להישאר בנוכחי זה עוד יותר מטורף בעיני

זה ידוע שבשביל להצליח לעשות שינוי צריך שהמציאות הנוכחית תהיה כואבת יותר מכאב השינוי..
הצלחות וסיעתא דשמיא!

 

[java]

ועדיין רואה נשים מדהימות שעובדות משרה מלאה בחוץ, והילדים שלהם מקבלים בריכות של שימת לב עם חום ואהבה.

ולעומת זאת, לא מופקע לראות נשים שלא עובדות משרה מלאה בחוץ, וגם ככה לא נותנות לילדים מספיק צרכים רגשיים.
אנשים צריכים להפסיק לתלות את זה רק בגורמים חיצוניים.

 

[חגית קרמר]

ולעומת זאת, לא מופקע לראות נשים שלא עובדות משרה מלאה בחוץ, וגם ככה לא נותנות לילדים מספיק צרכים רגשיים.
אנשים צריכים להפסיק לתלות את זה רק בגורמים חיצוניים.

בדיוק.
אהבתי את הניסוח.

 

[פשוש]

בקיצור כמו שהרבה כתבו פה
לפעמים אשה תקועה הרבה זמן במצב שהוא לא טוב לו
וברור לה שאין דרך אחרת.
לעזוב את המשבצת הברורה, המוגנת, הישנה והמוכרת זה קשה וצריך לזה אומץ,
אבל שווה לעשות את זה
לשבת עם עצמי ועם הבעל ולתכנן מהלכים מחדש.
לא תמיד אנחנו נמצאים בבור שאי אפשר לצאת ממנו. יש כל מיני אלטרנטיביות.

פותחת האשכול, אם את מרגישה ככה הרבה זמן וזה לא תחושה זמנית שתחלוף ממליצה לך לעשות ש.ב.
כתבו פה נשים עצות מדהימות מניסיונן האישי.....
שיהיה לך בהצלחה!!!

 

[יצירתי ספונטני אלוף!]

זוהי נוסחת החיים בעיני....

קראו קטע קצרצר בסבלנות, ותשפטו!

א' ישוב הדעת. ב' הצבת יעדים. ג' אושר.


כולנו מחפשים ורוצים להגיע לתחושת האושר, אבל היא חמקמקה מאד ורבים רודפים אחרי כסף כבוד חכמה קריירה דיאטה כושר וכו', וגם כשהם מגיעים ליעד משהו מתפוצץ שם, גם כשהם מגיעים לכתובת, הם דופקים ואומרים להם " אושר לא בבית".

וכמו שאם טעמתם פעם עוגה מדהימה בעיצוב דמקה או משהו אחר מגניב, מיד שאלתם מה המתכון ואיך עושים את זה, כך גם בחיים צריך לשאול את המומחים איך מגיעים לתחושה הרחוקה הזו שנקראת אושר?!?!?!

ולאחר תורי בחכמה, העליתי בחכתי שזוהי הנוסחה ואין בלתה, לא להוסיף מילה ולא לגרוע!!

אז בואו נעשה את זה כמו בעוגה.

זה שם העוגה. אושר.

אלו הרכיבים. מיצוי היכולות עד תומם, במטרות שאת באמת חושבת שהם מטרות הכי נכונות.
זאת על ידי א' ישוב הדעת. ב' הצבת יעדים.


אופן ההכנה.

א' הכנת ישוב הדעת.

אוכלים טוב ישנים טוב מתקלחים נרגעים ומתיישבים עם עצמכם לבד [בלי מחשב בלי פלאפון בלי חברות בלי עט ודף, פשוט עם כלום אולי משהו טעים זהו.] פשוט לשבת עם עצמכם למחשבה בישוב הדעת פנויה לגמרי לפחות פעם ביום! למשך 5 דקות לא להוסיף דקה ביום.

ב' הכנת הצבת היעדים.

ב5 דקות האלו תחשבו אילולא כל המסגרות שמסביבכם, [משפחה חברות עבודה שכנים.] מה הייתם רוצים לעשות יום יום, בתור מטרה אחת מרכזית בחיים, עם מה הייתם רוצים להגיע לגיל 70 80, דוקטור, מנהלת בית ספר, שיהיה לכם אלף דירות מושכרות, לדעת את כל התורה, שבעלי ידע את כל התורה, שיהיה ראש ישיבה, להיות מקלונת, שהילדים שלכם יהיו הכי מוצלחים בכל תחום.

[יכולות להיות לכם מספר מטרות, אבל חייב להיות ברור לכם מה קודם למה, לדוגמא, אם אחת המטרות שלכם היא שבעלך ילמד כל היום וידע את כל התורה, והמטרה השניה להיות מקלונת ומלאת מרץ גם בגיל 79 כמו סבתא מיכל, אז צריך להיות ברור מה עושים כשאת רוצה ללכת למיכל פתל ובגלל זה את תהיי צריכה להשאיר את בעלך לביבי סיטר על חשבון סדר שלישי.]

ג' אושר.

אם תגיעו למסקנא שכל יום אתם אכן מתקדמים ופועלים במקסימום יכולות שלכם לכיון המטרה או המטרות שבחרתם, אתם תהיו מאושרים גם אם אתם תעבדו בחום ובשמש תחת מכות מגלב קוצני 24 שעות ביום, וגם אם אין לכם זמן לקרא בסוף היום ספר עם מגנום נוטף.

אבל אם יום אחד תרגישו שלא מספיק עשיתם בשביל המטרות שלכם, אתם תהיו מבואסים גם אם תוכלו אלף מגנומים.

כמובן שגם לנוח במצבים מסוימים זה מקדם לכיון המטרות.


הבעיה מתחילה כשלא ברור לכם המטרות, כי הסביבה גורמת לרצות מטרות שהטרחה שנצרכת כדי להשיג אותם סותרת את המטרות העיקריות שאתם חפצים בהם באמת.

לדוגמא. מסתבר נכונה אצל רובינו,

אשה שהמטרות שלה, 1 בית של תורה ושבעלה יעשה את כל יכולתו בלימוד התורה. 2 לגדל את הילדים עם יחס חם ברוגע ובאהבה ולשים לב להתפתחות שלהם וכו וכו'. 3 חיים נעימים ומאושרים.

יכולה להסתדר גם אם היא תגור בבית יפה אבל פשוט באיזור לא הכי יוקרתי בלי הרבה חובות ולעבוד רק 4 או 5 שעות ביום, ויש לה הכל!! מבחינת המטרות שלה, כי היא מספיקה לאכול עם בעלה ארוחת צהרים, או לפחות לישון 40 דקות לפני שהוא הולך לסדר ב' והיא תהיה מאושרת לגדל את הילדים בסבלנות עם כוחות, ולקבל מהם את הנשיקה שהם מחזירים אחרי השכבה מוצלחת. והערב פנוי עם ערנות מספיקה כדי לתת את תשומת הלב לבעל או לשאר עניני הבית.

מאידך אם יכנס שיקול של לקנות בית גדול במיוחד ולאבזר אותו בכל השטיקים של איקאה, או לעשות תוארים בלי סוף בהשקעה כספית מטורפת [כמובן הכל יחזור..... גיחצי.] היא תהיה חייבת לעבוד 9 שעות, בעלה יאחר קבוע לסדר ב' כדי לשמור על הילדים עד שהיא תחזור, או לחילופין הילדים שלה יהיו במשפחתון עד 04:30 בצהרים בלי יחס אמהי די הצורך, וגם כשהיא תחזור סוף סוף מהעבודה עד שהיא תאכל ותרגע, ובמשך ... [רק חצי שעה....] היא תנסה לסדר את הכרית על הספה כדי שיהיה לה נח להניח את עצמותיה הדוויות מ אין ספור שעות עבודה ונסיעות, תוך כדי שהילדים משחקים לידה בסלון.

אשה כזאת באמת בסוף היום כדי לא להרגיש מבואסת לגמרי צריכה איזה פינוק, וכדי בזיון בקצף איפה הילדים? איפה הרוגע? איך נראה סדר ב של בעל שארבע פעמים בשבוע מגיע ב 5 לסדר ב'?

אי, כמעט שכחנו... ובערב בעלה פוגש סמרטוט!



בהצלחה.