דרוש מידע תשכנעו אותי שכדאי להצליח!

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
תשכנעו אותי שכדאי להצליח!

מה זו הצלחה?

זה המקום בו אתה משקיע, שם את כל הכוחות שלך, ותוך כדי כך העולם סביב עובר תהליך לקבל את הבשורה שלך.
והופ..
אתה הופך לפופולרי,
המוצר/רעיון/כישרון שלך התקבלו בברכה.

במקום הזה יש באסה גדולה
כמו אדם שטיפס על הר גבוה
התייגע
ואז
אושר עילאי
כבשתי פסגה
אופס...מה הלאה?

שיעמום...

אין לנו כלים להתמודד עם הצלחה מסחררת ואפילו המושג 'הצלחה' הוא שיקרי.
לכן הרבה מצליחים מגיעים למקומות פחות טובים, עצוב.

כשאדם עולה על הר של הצלחה מסחררת
והוא הופך לדמות ציבורית,
הוא נעשה קרבן ציבור -
כולו קודש לציבור, חושב איך להמשיך להישאר בתודעה הציבורית השקרית, איך להמשיך להצליח... חושב כל הזמן מה חושבים עליו, אבל זה שקר... כי כן, העולם ציני, אף אחד לא באמת מתעניין בו, בבשורה שלו.

או שהוא נופל בעזאזל שזה אומר מגיע לשכרון כח, חושב שיש בו משהו מיוחד, או מקנאים בו, לא יודע לשים גבול לעצמו…

האם יש פתרון לשיכרון ההצלחה?

אולי תודעתית, להישאר תמיד על הקרקע.

לא לתת להצלחה או לחוסר הצלחה להוציא את האדם מהאיזון.

להבין שאין בעולם הצלחה.

יש השתדלות, ועוד השתדלות והתוצאה היא סך הכל פרי שגדל הודות לנתונים מתאימים.

אבל הוא, האדם, לא הפרי עצמו.

לא להסכים שיש בך משהו מיוחד יותר מהשאר (כי אין) אלא להבין שאתה סך הכל כלי לקבל את האור של ה'.
לעשות את תפקידך, לנסות לפעול לקדם ולהתקדם מתוך ענווה והקשבה לזולת,
בעוד ליבך תמיד מחובר לשמים.

ההערה בשולי הדברים:
בדרך כלל הצלחה והחשיבה על הצלחה באה בעקבות חיים של כשלון.
זאת אומרת -
אדם רגיל לא יחיה במושגים של ההצלחה או חוסר הצלחה כי יש לו חיים יציבים, רגילים. פחות או יותר.
דווקא אדם שחווה ירידה בחייו, שחש כשלון או חוסר פוטנציאל, דווקא הוא ייאלץ להתמודד מול הצלחה.
והצלחה כואבת כמו כשלון.
כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל.
אלא פשוט לאפשר לעצמך להיות, לפעול לחוות לחיות בטוב.
וזה קשה להגיע לשם.
שנזכה, אמן.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הדברים,
כמובן שכל רעיון או דיוק יתקבלו בברכה...
(ואפשר לשתף את הפוסט לתועלת).
 

שמעון963852741

משתמש פעיל
כל אדם רוצה להצליח, לא משנה היכן הוא גדל.
הצלחה הכוונה הגשמה.
אכן יש שמפרשים הצלחה, כהערכה ציבורית, לדעתי הם טועים.
הסיכוי שתגיעי למצב שכבשת את פיסגת ההצלחה, ולא יהיו לך מטרות נוספות הוא אפסי.
כדאי לך להעביר אתת המאמרים והספרים שלך, לביקורת חיצונית, לפני פירסום.
(לכולם כדאי)
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
כל אדם רוצה להצליח, לא משנה היכן הוא גדל.
הצלחה הכוונה הגשמה.
אכן יש שמפרשים הצלחה, כהערכה ציבורית, לדעתי הם טועים.
הסיכוי שתגיעי למצב שכבשת את פיסגת ההצלחה, ולא יהיו לך מטרות נוספות הוא אפסי.
כדאי לך להעביר אתת המאמרים והספרים שלך, לביקורת חיצונית, לפני פירסום.
(לכולם כדאי)
אשמח לדעת מה זה "הגשמה".

הספרים שלי עוברים ביקורות, אפילו ביקורות רבות ב"ה. (כי לכתוב לקהל זו אחריות רבה בעיני,
חוץ מזה שכמובן כל ספר צריך לעבור ביקורת!)

והמאמר הזה גם כן, נשלח לביקורת מקצועית. התשובה היתה: "המסר מאוד מובן חוץ מזה שהייתי רוצה להבין את עצמי יותר דרך מה שכתבת שמי שחווה "כשלונות" ניכרים בחייו ירצה יותר ויותר הצלחות גדולות".
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
כתוב יפה, מסר מענין
אישית נשמע כמו שכנוע עצמי עמוק מאד בעקבות כשלון
והמשפט "כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל" תואם ציטוט של קמלה האריס או צאט GPT
האמת שזה הפוך, שכנוע עצמי שמותר להצליח:)

חוץ מזה שזה נשמע ציטוט של צ'אט, האם זה נשמע משפט נכון, לדעתך?
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
תשכנעו אותי שכדאי להצליח!

מה זו הצלחה?

זה המקום בו אתה משקיע, שם את כל הכוחות שלך, ותוך כדי כך העולם סביב עובר תהליך לקבל את הבשורה שלך.
והופ..
אתה הופך לפופולרי,
המוצר/רעיון/כישרון שלך התקבלו בברכה.

במקום הזה יש באסה גדולה
כמו אדם שטיפס על הר גבוה
התייגע
ואז
אושר עילאי
כבשתי פסגה
אופס...מה הלאה?

שיעמום...

אין לנו כלים להתמודד עם הצלחה מסחררת ואפילו המושג 'הצלחה' הוא שיקרי.
לכן הרבה מצליחים מגיעים למקומות פחות טובים, עצוב.

כשאדם עולה על הר של הצלחה מסחררת
והוא הופך לדמות ציבורית,
הוא נעשה קרבן ציבור -
כולו קודש לציבור, חושב איך להמשיך להישאר בתודעה הציבורית השקרית, איך להמשיך להצליח... חושב כל הזמן מה חושבים עליו, אבל זה שקר... כי כן, העולם ציני, אף אחד לא באמת מתעניין בו, בבשורה שלו.

או שהוא נופל בעזאזל שזה אומר מגיע לשכרון כח, חושב שיש בו משהו מיוחד, או מקנאים בו, לא יודע לשים גבול לעצמו…

האם יש פתרון לשיכרון ההצלחה?

אולי תודעתית, להישאר תמיד על הקרקע.

לא לתת להצלחה או לחוסר הצלחה להוציא את האדם מהאיזון.

להבין שאין בעולם הצלחה.

יש השתדלות, ועוד השתדלות והתוצאה היא סך הכל פרי שגדל הודות לנתונים מתאימים.

אבל הוא, האדם, לא הפרי עצמו.

לא להסכים שיש בך משהו מיוחד יותר מהשאר (כי אין) אלא להבין שאתה סך הכל כלי לקבל את האור של ה'.
לעשות את תפקידך, לנסות לפעול לקדם ולהתקדם מתוך ענווה והקשבה לזולת,
בעוד ליבך תמיד מחובר לשמים.

ההערה בשולי הדברים:
בדרך כלל הצלחה והחשיבה על הצלחה באה בעקבות חיים של כשלון.
זאת אומרת -
אדם רגיל לא יחיה במושגים של ההצלחה או חוסר הצלחה כי יש לו חיים יציבים, רגילים. פחות או יותר.
דווקא אדם שחווה ירידה בחייו, שחש כשלון או חוסר פוטנציאל, דווקא הוא ייאלץ להתמודד מול הצלחה.
והצלחה כואבת כמו כשלון.
כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל.
אלא פשוט לאפשר לעצמך להיות, לפעול לחוות לחיות בטוב.
וזה קשה להגיע לשם.
שנזכה, אמן.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הדברים,
כמובן שכל רעיון או דיוק יתקבלו בברכה...
(ואפשר לשתף את הפוסט לתועלת).
אני מבין את המסקנות של הטור, אבל אני לא חושב ככה.
זה ארוך מדי, אז אני אנסה לתמצת את זה בכמה משפטים פשוטים שלדעתי הם נכונים.
א. אנחנו כאן כדי לתת.
ב. לתת לאחרים מה שרק אתה יכול, זו הצלחה. ובקצה של זה אין שעמום, אלא ה-מ-ו-ן סיפוק.
ג. הקו בין רצון להשפיע לרצון לקבל כבוד, הוא דק שבדקים. אבל הרצון הראשון מביא לאושר ולסיפוק, והרצון השני מביא לריקנות ותחושה של עבדות.
ד. מי שמנסה לתת לאחרים את מה שאחרים כבר נתנו, או את מה שהוא לא טוב בו, מי שפועל לתת מוצר שכבר קיים (וההגדרה של מוצר כאן היא כל יצירה שנוצרת בכל אופן על ידי בני אנוש) רק בגלל שהוא ראה שיש מי שנתן את אותו המוצר וזכה להערכה וכבוד - יחווה המון תסכול, אכזבות וקשיים.
בדרך כלל אני אוהב לכתוב ברור. הפעם, בגלל חיסרון זמן, כתבתי רק נקודות גולמיות מאוד, מה שעלול להפוך את זה לטקסט פילוסופי בלתי קריא, או גרוע מכך - לטקסט רדוד ברמה של קאוצ׳ר בינוני. מקווה שהובנתי, אבין אם לא.
אפשר להסכים ואפשר להתווכח - אצלי זה מניסיון אישי, אז אצלי לכל הפחות זו לא טעות.
הייתי כותב ׳בהצלחה׳, אבל לאור האמור בהודעה המצוטטת - אני חושש שזה יתפרש כאיחול לרעה.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
אני מבין את המסקנות של הטור, אבל אני לא חושב ככה.
זה ארוך מדי, אז אני אנסה לתמצת את זה בכמה משפטים פשוטים שלדעתי הם נכונים.
א. אנחנו כאן כדי לתת.
ב. לתת לאחרים מה שרק אתה יכול, זו הצלחה. ובקצה של זה אין שעמום, אלא ה-מ-ו-ן סיפוק.
ג. הקו בין רצון להשפיע לרצון לקבל כבוד, הוא דק שבדקים. אבל הרצון הראשון מביא לאושר ולסיפוק, והרצון השני מביא לריקנות ותחושה של עבדות.
ד. מי שמנסה לתת לאחרים את מה שאחרים כבר נתנו, או את מה שהוא לא טוב בו, מי שפועל לתת מוצר שכבר קיים (וההגדרה של מוצר כאן היא כל יצירה שנוצרת בכל אופן על ידי בני אנוש) רק בגלל שהוא ראה שיש מי שנתן את אותו המוצר וזכה להערכה וכבוד - יחווה המון תסכול, אכזבות וקשיים.
בדרך כלל אני אוהב לכתוב ברור. הפעם, בגלל חיסרון זמן, כתבתי רק נקודות גולמיות מאוד, מה שעלול להפוך את זה לטקסט פילוסופי בלתי קריא, או גרוע מכך - לטקסט רדוד ברמה של קאוצ׳ר בינוני. מקווה שהובנתי, אבין אם לא.
אפשר להסכים ואפשר להתווכח - אצלי זה מניסיון אישי, אז אצלי לכל הפחות זו לא טעות.
הייתי כותב ׳בהצלחה׳, אבל לאור האמור בהודעה המצוטטת - אני חושש שזה יתפרש כאיחול לרעה.

תודה על התגובה, זה נכון, ואם יורשה לי להשתמש בדברים הללו, זה יהיה לתועלת.

לגבי ההבדל בין ההצלחה שבאה מתוך רצון להשפיע, להצלחה בפוסט שכתבתי, נראה לי שהצגתי הצלחה שבאה מתוך מקום של אדם שעבר מה שעבר..
בעוד שההצלחה האידיאלית היא לתת, וזו נקודת הצלחה שכדאי להיות שם, היא רק אחרי שאדם מצליח לאסוף את האמונות, הפחדים, ההתלבטויות, המלחמות הפנימיות או מול העולם שדוחה אותו (כביכול).
יש כאלה שהמציאות מאירה להם פנים, ואחרים - פחות. ולא משנה כמה הם יהיו נדיבים וירצו לתת, העולם לא רוצה אותם.
הם לא מסכנים, הם (אנחנו) צריכים לדעת שזה בסדר, ועדיף להגיע למרחב פנימי בו יש אותה משמעות להצלחה כמו לכישלון - הם לא בעלי משמעות כל עוד האדם מאפשר לעצמו להתקדם.

הצלחה נמדדת ביחס לשאיפה,
אין תחום אחד להצלחה
או יעד אחד להצלחה.
והצלחה יכולה להיות מאוד פנימית בלי שאף אחד ידע.
בזוגיות בעבודת ה' ובעוד המון תחומים.
מקסים, תודה על הנקודה הזו!
אהבתי ממש את האמירה שהצלחה נמדדת ביחס לשאיפה.
בעצם כולנו ממש מוצלחים ומצליחים ברוך ה'.
רק השאיפות...
 

שמעון963852741

משתמש פעיל
אני מבין את המסקנות של הטור, אבל אני לא חושב ככה.
זה ארוך מדי, אז אני אנסה לתמצת את זה בכמה משפטים פשוטים שלדעתי הם נכונים.
א. אנחנו כאן כדי לתת.
ב. לתת לאחרים מה שרק אתה יכול, זו הצלחה. ובקצה של זה אין שעמום, אלא ה-מ-ו-ן סיפוק.
ג. הקו בין רצון להשפיע לרצון לקבל כבוד, הוא דק שבדקים. אבל הרצון הראשון מביא לאושר ולסיפוק, והרצון השני מביא לריקנות ותחושה של עבדות.
ד. מי שמנסה לתת לאחרים את מה שאחרים כבר נתנו, או את מה שהוא לא טוב בו, מי שפועל לתת מוצר שכבר קיים (וההגדרה של מוצר כאן היא כל יצירה שנוצרת בכל אופן על ידי בני אנוש) רק בגלל שהוא ראה שיש מי שנתן את אותו המוצר וזכה להערכה וכבוד - יחווה המון תסכול, אכזבות וקשיים.
בדרך כלל אני אוהב לכתוב ברור. הפעם, בגלל חיסרון זמן, כתבתי רק נקודות גולמיות מאוד, מה שעלול להפוך את זה לטקסט פילוסופי בלתי קריא, או גרוע מכך - לטקסט רדוד ברמה של קאוצ׳ר בינוני. מקווה שהובנתי, אבין אם לא.
אפשר להסכים ואפשר להתווכח - אצלי זה מניסיון אישי, אז אצלי לכל הפחות זו לא טעות.
הייתי כותב ׳בהצלחה׳, אבל לאור האמור בהודעה המצוטטת - אני חושש שזה יתפרש כאיחול לרעה.
בגדול מסכים עם הכל, מתווכח קצת עם אנחנו כאן כדי לתת, אמנחנו כאן כדי לאסוף ציוד לטרקלין, אחת הדרכים היא לתת.
אשמח לדעת מה זה "הגשמה".

הספרים שלי עוברים ביקורות, אפילו ביקורות רבות ב"ה. (כי לכתוב לקהל זו אחריות רבה בעיני,
חוץ מזה שכמובן כל ספר צריך לעבור ביקורת!)

והמאמר הזה גם כן, נשלח לביקורת מקצועית. התשובה היתה: "המסר מאוד מובן חוץ מזה שהייתי רוצה להבין את עצמי יותר דרך מה שכתבת שמי שחווה "כשלונות" ניכרים בחייו ירצה יותר ויותר הצלחות גדולות".
הגשמה נראה לי שהכוונה להיות טוב יותר, ולפעול פעולות חיוביות באמת לך ולעולם.
מתנצל, מקווה שזה לתועלת, אבל כדאי לשלוח לביקורות אחרות.
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
בגדול מסכים עם הכל, מתווכח קצת עם אנחנו כאן כדי לתת, אמנחנו כאן כדי לאסוף ציוד לטרקלין, אחת הדרכים היא לתת.
אני חלילה לא חולק על התכלית. בוודאי שאנחנו כאן כדי לקיים את רצון הבורא. אלא שבמקרה של מה שכתבתי, זה היינו הך, אם כי - אתה צודק שזו לא הדרך היחידה בה מתבטא רצון השם. כמו כן, הנתינה בפני עצמה אינה הערך החשוב ביותר, שכן יש נתינה פסולה - בגלל רצון הבורא.
תודה על החידוד.
יחד עם זאת, סיפוק ותחושת אושר קבועה - הן תוצאות שמושגות כמעט תמיד בדרך של השפעה או נתינה. אילו היינו לבדנו בעולם, היה קשה לחוש את התחושות הללו - גם אם הייתה לנו ידיעה ברורה שאנו מקיימים את מצוות הבורא. שכן הידיעה השכלית לבדה אינה מקנה רגש קבוע של סיפוק, וכדי להשיג את התחושה הזו - יש לאדם הכרח להשפיע על הסביבה שלו ולתת מעצמו, מממונו או מיצירותיו הפיזיות והרוחניות לסובבים אותו.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
מתנצל, מקווה שזה לתועלת, אבל כדאי לשלוח לביקורות אחרות.
את מה לשלוח לביקורת אחרת, את הספרים או את המאמר הזה?

זה בסדר אם הספרים לא מדברים לכל קורא. לא חייבים לקרוא.
ראיתי ב"ה סיעתא דשמיא גדולה בכל תהליך הכתיבה, חבל בעיני שהספר החדש לא נמכר בחנויות
אבל הוא הגיע למקום טוב, ב"ה.
'מקום טוב' - הכוונה, אם לא אתייחס אליו במושגים של 'הצלחה וכישלון'.
 

עויזניק!

משתמש חדש
תשכנעו אותי שכדאי להצליח!

מה זו הצלחה?

זה המקום בו אתה משקיע, שם את כל הכוחות שלך, ותוך כדי כך העולם סביב עובר תהליך לקבל את הבשורה שלך.
והופ..
אתה הופך לפופולרי,
המוצר/רעיון/כישרון שלך התקבלו בברכה.

במקום הזה יש באסה גדולה
כמו אדם שטיפס על הר גבוה
התייגע
ואז
אושר עילאי
כבשתי פסגה
אופס...מה הלאה?

שיעמום...

אין לנו כלים להתמודד עם הצלחה מסחררת ואפילו המושג 'הצלחה' הוא שיקרי.
לכן הרבה מצליחים מגיעים למקומות פחות טובים, עצוב.

כשאדם עולה על הר של הצלחה מסחררת
והוא הופך לדמות ציבורית,
הוא נעשה קרבן ציבור -
כולו קודש לציבור, חושב איך להמשיך להישאר בתודעה הציבורית השקרית, איך להמשיך להצליח... חושב כל הזמן מה חושבים עליו, אבל זה שקר... כי כן, העולם ציני, אף אחד לא באמת מתעניין בו, בבשורה שלו.

או שהוא נופל בעזאזל שזה אומר מגיע לשכרון כח, חושב שיש בו משהו מיוחד, או מקנאים בו, לא יודע לשים גבול לעצמו…

האם יש פתרון לשיכרון ההצלחה?

אולי תודעתית, להישאר תמיד על הקרקע.

לא לתת להצלחה או לחוסר הצלחה להוציא את האדם מהאיזון.

להבין שאין בעולם הצלחה.

יש השתדלות, ועוד השתדלות והתוצאה היא סך הכל פרי שגדל הודות לנתונים מתאימים.

אבל הוא, האדם, לא הפרי עצמו.

לא להסכים שיש בך משהו מיוחד יותר מהשאר (כי אין) אלא להבין שאתה סך הכל כלי לקבל את האור של ה'.
לעשות את תפקידך, לנסות לפעול לקדם ולהתקדם מתוך ענווה והקשבה לזולת,
בעוד ליבך תמיד מחובר לשמים.

ההערה בשולי הדברים:
בדרך כלל הצלחה והחשיבה על הצלחה באה בעקבות חיים של כשלון.
זאת אומרת -
אדם רגיל לא יחיה במושגים של ההצלחה או חוסר הצלחה כי יש לו חיים יציבים, רגילים. פחות או יותר.
דווקא אדם שחווה ירידה בחייו, שחש כשלון או חוסר פוטנציאל, דווקא הוא ייאלץ להתמודד מול הצלחה.
והצלחה כואבת כמו כשלון.
כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל.
אלא פשוט לאפשר לעצמך להיות, לפעול לחוות לחיות בטוב.
וזה קשה להגיע לשם.
שנזכה, אמן.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הדברים,
כמובן שכל רעיון או דיוק יתקבלו בברכה...
(ואפשר לשתף את הפוסט לתועלת).
תודה על הדברים, הם מענינים ומעוררים למחשבות עומק, גם אם אין הכרח שהם נכונים....
לדעתי לבוא ולומר בצורה גורפת שאין מושג 'הצלחה' ואז לבוא ולתאר את זה במלא מילים אחרות זה בריחה מההגדרה האמיתית שהיא- הצלחה!
אגב, אני חושב שגם אדם רגיל חי במושגים של הלחצה ואי הצלחה אמנם כל אחד מפרש זאת בצורה ייחודית וברמה מסוימת אך כולנו מודדים את עצמנו כל העת במודע ובתת מודע.
תודה על הדברים.
 

שמעון963852741

משתמש פעיל
אני חלילה לא חולק על התכלית. בוודאי שאנחנו כאן כדי לקיים את רצון הבורא. אלא שבמקרה של מה שכתבתי, זה היינו הך, אם כי - אתה צודק שזו לא הדרך היחידה בה מתבטא רצון השם. כמו כן, הנתינה בפני עצמה אינה הערך החשוב ביותר, שכן יש נתינה פסולה - בגלל רצון הבורא.
תודה על החידוד.
יחד עם זאת, סיפוק ותחושת אושר קבועה - הן תוצאות שמושגות כמעט תמיד בדרך של השפעה או נתינה. אילו היינו לבדנו בעולם, היה קשה לחוש את התחושות הללו - גם אם הייתה לנו ידיעה ברורה שאנו מקיימים את מצוות הבורא. שכן הידיעה השכלית לבדה אינה מקנה רגש קבוע של סיפוק, וכדי להשיג את התחושה הזו - יש לאדם הכרח להשפיע על הסביבה שלו ולתת מעצמו, מממונו או מיצירותיו הפיזיות והרוחניות לסובבים אותו.
מתווכח.
למדת פעם כמה שעות ברצף?
התפללת תפילה טובה בכוונה?
התגברת בנושא שהיה לך קשה? (הכוונה גם אם סוף סוף סידרת את נושא העמלות בבנק, או את הארנונה)
זה הרי סיפוק ענק.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
תודה על הדברים, הם מענינים ומעוררים למחשבות עומק, גם אם אין הכרח שהם נכונים....
לדעתי לבוא ולומר בצורה גורפת שאין מושג 'הצלחה' ואז לבוא ולתאר את זה במלא מילים אחרות זה בריחה מההגדרה האמיתית שהיא- הצלחה!
אגב, אני חושב שגם אדם רגיל חי במושגים של הלחצה ואי הצלחה אמנם כל אחד מפרש זאת בצורה ייחודית וברמה מסוימת אך כולנו מודדים את עצמנו כל העת במודע ובתת מודע.
תודה על הדברים.
תודה רבה!

אגב, אני כתבתי את הדברים בגלל התהליך שעובר עלי:
כתבתי ספר שהייתי בטוחה שבגלל התוכן שלו הוא יהיה רב מכר וידברו עליו.
וזה ממש הפחיד אותי.. כי מבחינתי 'התנדבתי' בכתיבה שלו,
וחששתי להיות מפורסמת בגלל הספר, או להיות מפורסמת באופן כללי.
זה מאבק מול עצמי: הצורך לשווק את הספר בגלל שהוא צריך לבוא לאור,
ומצד שני הפחד שמא אני אהפוך למפורסמת.
כמעט כל יום כשאני חושבת שהספרים שלי יתפרסמו אני מבקשת מה' שהם לא יתפרסמו:(
וכשמברכים אותי שהספרים יתפרסמו אני מתנגדת לברכה...
רק היום התחלתי להתפלל שהם כן יתפרסמו...
מצד שני אני מבינה שיש בהם בשורה (או שלא?)
וזה מבחינתי מלחמה בין 'להצליח-לקבל הכרה' לבין 'מה פתאום? מה לי ולזה?'
ואז אני מאשימה את עצמי, שבגלל שאני מתנגדת הספר לא מתפרסם.

אז המאמר בא לומר שאין כזה דבר הצלחה וכישלון, אלא הם באים מאותו מקום - שניהם לא בריאים לנו.
מה לנו לרדוף או לברוח מהצלחה?
אם אין בה ממש...
(ושלא תבינו לא נכון, יש לי גאווה וממש נפלא לדעתי להיות פופולריים, רק שזה לא מוסרי בעיני שמישהו מפורסם בגלל הכתיבה שלו,
למרות שזו חשיבה לא נכונה, כי אף אחד לא פופולארי בגלל הכתיבה אלא הספר מקבל במה ולא האדם עצמו.
בקיצור, פלונטר שרק מי שמתמודד מול סיטואציה כזו ויש לו חשיבה כמו שלי יבין אותה... אף פעם לא חשבתי
שקיים כזה פלונטר עד שעברתי מה שעברתי במסע שלי לצאת לאור.)
 

חנש

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
נראה שיש לך התחבטויות בנפש ואת מביאה אותן לידי ביטוי בהתיחסות שלך למה שאת יוצרת.
היצירה צריכה לבוא ממקום שלם, וגם אם הוא מגיע ממקום שבור השבר הזה צריך להיות שלם.
וכשאת עדיין בדרך ולא ברור לך היכן את ממוקמת זו התלבטות בנפש, לכן כדאי לך לברר את הדברים
מבחינה ערכית/רעיונית, ולאו דווקא ביחס אליך, ברגע שאת מסתכלת על הדברים מבחוץ, כשאת יכולה להבין את התהליך
המקצועי נטו, הדברים יותר יתבררו לך.
חלק מהדברים שכתבת בעבר הם התחבטיות בנפש שכולם עוברים, וגם מה שכתבת עכשיו, במידה מסוימת ולכן אנשים יכולים להתחבר להתחבטות, אבל כשזה מגיע ממקום שלם של הבנה, לפעמים צריך עוד אדם נבון שיכוון אותך להבנה המדויקת.
לגבי הצלחה, את כבר עושה דברים, והצלחת בהם, הוצאת ספרים, פרסמת, הם נמכרים בחנויות.
מכירה מישהי שמשוויצה מאוד בספרים שלה למרות שאני לא בטוחה מה המדד של המכירות של כולם.
כשאדם מצליח זה נותן שמחה וסיפוק, כשאדם ניכשל, זה גורם לו להפסיק לעבוד, אם אדם ממשיך ונחוש לעבוד סימן שיש בתוכו משהו שמושך אותו להשפיע ולעשות דברים בתחום.
השאלה היא לדעתי מה המוטיבציה? ומה המדד להצלחה? והתשובה לא אמורה להיות אישית.
המוטיבציה יכולה להיות רצון להוכיח משהו, וזה בסדר, והמדד הוא בדרך כלל בספרים מספר עותקים.
 

משקיף

משתמש פעיל
בגדול מסכים עם הכל, מתווכח קצת עם אנחנו כאן כדי לתת, אמנחנו כאן כדי לאסוף ציוד לטרקלין, אחת הדרכים היא לתת.
"אנחנו כאן כדי לאסוף ציוד לטרקלין"- נשמע כמו אנחנו כאן בשביל לקבל גן עדן.
תפיסה מוטעית לדעתי, אנחנו כאן לקיים את רצון הבורא
הפועל יוצא זה גן עדן אבל זה כמובן לא צריך להיות החשבון או המטרה בטח לא התכלית שלשמה נשלחנו לכאן.
 

דיסי

משתמש מקצוען
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
תשכנעו אותי שכדאי להצליח!

מה זו הצלחה?

זה המקום בו אתה משקיע, שם את כל הכוחות שלך, ותוך כדי כך העולם סביב עובר תהליך לקבל את הבשורה שלך.
והופ..
אתה הופך לפופולרי,
המוצר/רעיון/כישרון שלך התקבלו בברכה.

במקום הזה יש באסה גדולה
כמו אדם שטיפס על הר גבוה
התייגע
ואז
אושר עילאי
כבשתי פסגה
אופס...מה הלאה?

שיעמום...

אין לנו כלים להתמודד עם הצלחה מסחררת ואפילו המושג 'הצלחה' הוא שיקרי.
לכן הרבה מצליחים מגיעים למקומות פחות טובים, עצוב.

כשאדם עולה על הר של הצלחה מסחררת
והוא הופך לדמות ציבורית,
הוא נעשה קרבן ציבור -
כולו קודש לציבור, חושב איך להמשיך להישאר בתודעה הציבורית השקרית, איך להמשיך להצליח... חושב כל הזמן מה חושבים עליו, אבל זה שקר... כי כן, העולם ציני, אף אחד לא באמת מתעניין בו, בבשורה שלו.

או שהוא נופל בעזאזל שזה אומר מגיע לשכרון כח, חושב שיש בו משהו מיוחד, או מקנאים בו, לא יודע לשים גבול לעצמו…

האם יש פתרון לשיכרון ההצלחה?

אולי תודעתית, להישאר תמיד על הקרקע.

לא לתת להצלחה או לחוסר הצלחה להוציא את האדם מהאיזון.

להבין שאין בעולם הצלחה.

יש השתדלות, ועוד השתדלות והתוצאה היא סך הכל פרי שגדל הודות לנתונים מתאימים.

אבל הוא, האדם, לא הפרי עצמו.

לא להסכים שיש בך משהו מיוחד יותר מהשאר (כי אין) אלא להבין שאתה סך הכל כלי לקבל את האור של ה'.
לעשות את תפקידך, לנסות לפעול לקדם ולהתקדם מתוך ענווה והקשבה לזולת,
בעוד ליבך תמיד מחובר לשמים.

ההערה בשולי הדברים:
בדרך כלל הצלחה והחשיבה על הצלחה באה בעקבות חיים של כשלון.
זאת אומרת -
אדם רגיל לא יחיה במושגים של ההצלחה או חוסר הצלחה כי יש לו חיים יציבים, רגילים. פחות או יותר.
דווקא אדם שחווה ירידה בחייו, שחש כשלון או חוסר פוטנציאל, דווקא הוא ייאלץ להתמודד מול הצלחה.
והצלחה כואבת כמו כשלון.
כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל.
אלא פשוט לאפשר לעצמך להיות, לפעול לחוות לחיות בטוב.
וזה קשה להגיע לשם.
שנזכה, אמן.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הדברים,
כמובן שכל רעיון או דיוק יתקבלו בברכה...
(ואפשר לשתף את הפוסט לתועלת).
את מדברת על הצלחה מסוג ספציפי מאוד,
אדם שחשוב לו להרשים אחרים וחי תמיד כ"קרבן ציבור" בלי קשר אם הצליח לו או לא
אדם כזה הוא מסכן מההתחלה... וה"הצלחות" שלו ממסכנות אותו עוד יותר

לאוו דווקא שהצלחה זה משהו שחשוף לציבור
 

עויזניק!

משתמש חדש
תודה רבה!

אגב, אני כתבתי את הדברים בגלל התהליך שעובר עלי:
כתבתי ספר שהייתי בטוחה שבגלל התוכן שלו הוא יהיה רב מכר וידברו עליו.
וזה ממש הפחיד אותי.. כי מבחינתי 'התנדבתי' בכתיבה שלו,
וחששתי להיות מפורסמת בגלל הספר, או להיות מפורסמת באופן כללי.
זה מאבק מול עצמי: הצורך לשווק את הספר בגלל שהוא צריך לבוא לאור,
ומצד שני הפחד שמא אני אהפוך למפורסמת.
כמעט כל יום כשאני חושבת שהספרים שלי יתפרסמו אני מבקשת מה' שהם לא יתפרסמו:(
וכשמברכים אותי שהספרים יתפרסמו אני מתנגדת לברכה...
רק היום התחלתי להתפלל שהם כן יתפרסמו...
מצד שני אני מבינה שיש בהם בשורה (או שלא?)
וזה מבחינתי מלחמה בין 'להצליח-לקבל הכרה' לבין 'מה פתאום? מה לי ולזה?'
ואז אני מאשימה את עצמי, שבגלל שאני מתנגדת הספר לא מתפרסם.

אז המאמר בא לומר שאין כזה דבר הצלחה וכישלון, אלא הם באים מאותו מקום - שניהם לא בריאים לנו.
מה לנו לרדוף או לברוח מהצלחה?
אם אין בה ממש...
(ושלא תבינו לא נכון, יש לי גאווה וממש נפלא לדעתי להיות פופולריים, רק שזה לא מוסרי בעיני שמישהו מפורסם בגלל הכתיבה שלו,
למרות שזו חשיבה לא נכונה, כי אף אחד לא פופולארי בגלל הכתיבה אלא הספר מקבל במה ולא האדם עצמו.
בקיצור, פלונטר שרק מי שמתמודד מול סיטואציה כזו ויש לו חשיבה כמו שלי יבין אותה... אף פעם לא חשבתי
שקיים כזה פלונטר עד שעברתי מה שעברתי במסע שלי לצאת לאור.)
אם הספר מוצלח, איזה סיבה יש לך לחשוש מפירסום?
לדעתי הספקות הנ''ל יושבות על ביטחון עצמי מעורער בנוגע לספר ומצד שני השקעת בזה הההמון ואת מחוברת לזה,
ולכן את בפלונטר בתוך עצמך האם ללכת אחרי הקול של החיבור לספר או אחרי הקול שאומר לך שזה לא מספיק וכו' (בכיסוי של חששות מפירסום ושאר דברים...)
באופן כללי: תאמיני בעצמך! את כותבת חזק ומעורר! בצורה קולחת ושווה לכל נפש! מחכה להוצאת הספר!...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

למעלה