הנושאים החמים
הנושאים החמים
תשכנעו אותי שכדאי להצליח!
מה זו הצלחה?
זה המקום בו אתה משקיע, שם את כל הכוחות שלך, ותוך כדי כך העולם סביב עובר תהליך לקבל את הבשורה שלך.
והופ..
אתה הופך לפופולרי,
המוצר/רעיון/כישרון שלך התקבלו בברכה.
במקום הזה יש באסה גדולה
כמו אדם שטיפס על הר גבוה
התייגע
ואז
אושר עילאי
כבשתי פסגה
אופס...מה הלאה?
שיעמום...
אין לנו כלים להתמודד עם הצלחה מסחררת ואפילו המושג 'הצלחה' הוא שיקרי.
לכן הרבה מצליחים מגיעים למקומות פחות טובים, עצוב.
כשאדם עולה על הר של הצלחה מסחררת
והוא הופך לדמות ציבורית,
הוא נעשה קרבן ציבור -
כולו קודש לציבור, חושב איך להמשיך להישאר בתודעה הציבורית השקרית, איך להמשיך להצליח... חושב כל הזמן מה חושבים עליו, אבל זה שקר... כי כן, העולם ציני, אף אחד לא באמת מתעניין בו, בבשורה שלו.
או שהוא נופל בעזאזל שזה אומר מגיע לשכרון כח, חושב שיש בו משהו מיוחד, או מקנאים בו, לא יודע לשים גבול לעצמו…
האם יש פתרון לשיכרון ההצלחה?
אולי תודעתית, להישאר תמיד על הקרקע.
לא לתת להצלחה או לחוסר הצלחה להוציא את האדם מהאיזון.
להבין שאין בעולם הצלחה.
יש השתדלות, ועוד השתדלות והתוצאה היא סך הכל פרי שגדל הודות לנתונים מתאימים.
אבל הוא, האדם, לא הפרי עצמו.
לא להסכים שיש בך משהו מיוחד יותר מהשאר (כי אין) אלא להבין שאתה סך הכל כלי לקבל את האור של ה'.
לעשות את תפקידך, לנסות לפעול לקדם ולהתקדם מתוך ענווה והקשבה לזולת,
בעוד ליבך תמיד מחובר לשמים.
ההערה בשולי הדברים:
בדרך כלל הצלחה והחשיבה על הצלחה באה בעקבות חיים של כשלון.
זאת אומרת -
אדם רגיל לא יחיה במושגים של ההצלחה או חוסר הצלחה כי יש לו חיים יציבים, רגילים. פחות או יותר.
דווקא אדם שחווה ירידה בחייו, שחש כשלון או חוסר פוטנציאל, דווקא הוא ייאלץ להתמודד מול הצלחה.
והצלחה כואבת כמו כשלון.
כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל.
אלא פשוט לאפשר לעצמך להיות, לפעול לחוות לחיות בטוב.
וזה קשה להגיע לשם.
שנזכה, אמן.
אשמח לשמוע מה דעתכם על הדברים,
כמובן שכל רעיון או דיוק יתקבלו בברכה...
(ואפשר לשתף את הפוסט לתועלת).
מה זו הצלחה?
זה המקום בו אתה משקיע, שם את כל הכוחות שלך, ותוך כדי כך העולם סביב עובר תהליך לקבל את הבשורה שלך.
והופ..
אתה הופך לפופולרי,
המוצר/רעיון/כישרון שלך התקבלו בברכה.
במקום הזה יש באסה גדולה
כמו אדם שטיפס על הר גבוה
התייגע
ואז
אושר עילאי
כבשתי פסגה
אופס...מה הלאה?
שיעמום...
אין לנו כלים להתמודד עם הצלחה מסחררת ואפילו המושג 'הצלחה' הוא שיקרי.
לכן הרבה מצליחים מגיעים למקומות פחות טובים, עצוב.
כשאדם עולה על הר של הצלחה מסחררת
והוא הופך לדמות ציבורית,
הוא נעשה קרבן ציבור -
כולו קודש לציבור, חושב איך להמשיך להישאר בתודעה הציבורית השקרית, איך להמשיך להצליח... חושב כל הזמן מה חושבים עליו, אבל זה שקר... כי כן, העולם ציני, אף אחד לא באמת מתעניין בו, בבשורה שלו.
או שהוא נופל בעזאזל שזה אומר מגיע לשכרון כח, חושב שיש בו משהו מיוחד, או מקנאים בו, לא יודע לשים גבול לעצמו…
האם יש פתרון לשיכרון ההצלחה?
אולי תודעתית, להישאר תמיד על הקרקע.
לא לתת להצלחה או לחוסר הצלחה להוציא את האדם מהאיזון.
להבין שאין בעולם הצלחה.
יש השתדלות, ועוד השתדלות והתוצאה היא סך הכל פרי שגדל הודות לנתונים מתאימים.
אבל הוא, האדם, לא הפרי עצמו.
לא להסכים שיש בך משהו מיוחד יותר מהשאר (כי אין) אלא להבין שאתה סך הכל כלי לקבל את האור של ה'.
לעשות את תפקידך, לנסות לפעול לקדם ולהתקדם מתוך ענווה והקשבה לזולת,
בעוד ליבך תמיד מחובר לשמים.
ההערה בשולי הדברים:
בדרך כלל הצלחה והחשיבה על הצלחה באה בעקבות חיים של כשלון.
זאת אומרת -
אדם רגיל לא יחיה במושגים של ההצלחה או חוסר הצלחה כי יש לו חיים יציבים, רגילים. פחות או יותר.
דווקא אדם שחווה ירידה בחייו, שחש כשלון או חוסר פוטנציאל, דווקא הוא ייאלץ להתמודד מול הצלחה.
והצלחה כואבת כמו כשלון.
כי הדרך האמיתית היא לא להצליח ולא להכשל.
אלא פשוט לאפשר לעצמך להיות, לפעול לחוות לחיות בטוב.
וזה קשה להגיע לשם.
שנזכה, אמן.
אשמח לשמוע מה דעתכם על הדברים,
כמובן שכל רעיון או דיוק יתקבלו בברכה...
(ואפשר לשתף את הפוסט לתועלת).
