א. חייב לומר 'כל הכבוד' על הכנות. האמיתיות.
שאלה עם התמודדות לא קלה. לפעמים אפילו קשה.
לפעמים רגעית ולעיתים לאורך כמה ימים ולילות.
אבל ברגע שהצגת את השאלה ותקבלי תשובות שיתנו לך כיווני חשיבה, כבר הוקל. אני מתאר לעצמי.
ב. לגופו של ענין.
לא מתוך מקום של 'משגיח' או 'מטיף מוסר', אני רוצה לומר כדלהלן:
היסוד ראשון שאותו חייבים להחדיר אל תוך ה'ורידים' ממש הוא, ש'פרנסה נותן רק! הקב"ה. לא הבוס. לא הכולל. לא ההורים ה'מסודרים'. אף אחד. רק השם יתברך.
וזה ברור, כי ידוע שהמפתח של פרנסה נמצא כבי' בידיו יחד עם מפתח של ילודה וכו'.
ממילא, הכיוון הראשון שאליו צריכים לפנות, זה הקב"ה, ולשוחח אתו כבת אצל אביה ולספר לו בשפה פשוטה על הקושי ועל ההתמודדות ולבקש ממנו שיתן כח לעמוד בנסיון ושישלח את הפתרון למצב הנוכחי. כי הוא יכול ורק הוא יכול! זה קודם כל.
זה מאד מאד מקל. כי את יודעת שיש מי שמקשיב ויש מי שעונה. לפעמים מיד ולפעמים מאוחר יותר, אבל הוא עונה!! הוא תמיד זמין.
יחד עם זאת, אני חושב שהכאב הכי גדול הוא מה שכתבת לעיל:
"לא רוצה שבעלי ירגיש שאישתו מאוכזבת ממנו"
אני לא חושב שאת מאוכזבת 'ממנו', לדעתי את מאוכזבת מ'המצב'. וחשוב שידע את זה.
כי השליטה על המצב לא בידיים שלו.
כמובן, שמי שיכול לומר לכם אם בעלך יכול לצאת מהכולל או לא, זו רק דעת תורה. לשאול רבנים שמכירים את המשפחה שלכם, את הרצינות של הבעל, שכפי הנראה 'נהנה' ללמוד בכולל. ואם הוא נהנה מחווית לימוד בתורה חייבים לשמור על הגחלת הטהורה הזו.
אני בטוח שבעז"ה הבית שלכם יגדל לתפארת יחד עם החום של תורה. האהבה של אבא והמסירות של אמא.
ברכות לדרך צלחה ואל תוותרו על הסייעתא דשמיא המיוחדת שיש לבית שיש בו אבא שלומד תורה ואמא שמקריבה מעצמה עבור התורה של הבעל/הבית!
תזכו בקרוב לאור הגדול עם שפע ברכה, נחת והצלחה, בריאות וחיים טובים לאורך ימים ושנים.
דרוש מידע תשכנעו אותי, לצאת לעבוד?
