עזרה תינוק שמשתנק ומקיא מרוב בכי עקב חגירתו בכסא בטיחות באוטו

secret

משתמש סופר מקצוען
גם ילד בן שנה וחצי יודע טוב מאוד מתי ההורים שלו החלטיים ומתי אפשר להפעיל אותם.
משפט נכון מאוד, לגמרי מסכימה איתו, ואפילו ילד בגיל קטן יותר.

ובכ"ז, מתוך הפרטים שהיא הביאה, גם בהמשך ההודעות, יש כאן אמהות שהבינו אולי מה שהיא לא יודעת לשים עליו את האצבע.
ויתכן מאוד שהן טעו, ובכל אופן ניסו לעזור מנסיונן הן.

לדוג', היא כותבת שהוא מבקש להיות על הידיים כל הזמן.
אז יש אמא שתגיד 'סתם ילד מפונק, לא להיכנע לו ודי!!'
ואני חושבת שילד אמור לרצות ליהנות, לשחק, לזחול על הרצפה, לראות עולם.
אם הוא דורש על הידיים כל הזמן סימן שמשהו לא טוב לו.
אף ילד לא ימנע עצמו מחופש וחרות בדווקא.

גם אני לא ידעתי לקרוא לילד בשמו וחשבתי שהבן שלי הוא ילד שובב, ומאתגר, וסופרמן וסופר בוי ועוד כל מיני כינויים מגניבים, האמת. עד ששכנה זרקה לי משפט באגב.
בדקתי, חפרתי, גיגלתי, ביררתי.
לא בטוחה שהאבחנה שלי סופית, וגם רופא התפתחות עוד לא איבחן,
אבל איכשהו לילד שלי יש קושי תחושתי מסוים. בזה אין לי שום ספק.

וקושי תחושתי זה קושי שכמעט כל אחד סובל ממנו, ברמה כזו או אחרת. לא מדובר במחלה או בבעיה מסוכנת וסבוכה.
עצם ההבנה היא אנחת רווחה עמוקה וארוכה ומאפשרת להורים לעזור לילד הסובל.
 

ק"סניק

משתמש פעיל
טוב, אז אחרי שכולם כבר שמו עליו את החותמת (ללא היכרות אישית מינימלית מלבד תיאורי האם) שהוא ילד עם ויסות חושי, אולי הייתי ממליץ לכל ה'ידעניות' האם אין לכן קושי בדחיית סיפוקים....
למה כל כך מהר אתם נהנים ל ה ג ד י ר ????

יש פה נפש של ילד יהודי שמתמודדת עם המציאות של עולם מוטרף שכולא ילדים בצינוק ואפילו להסתובב בחופשיות בתוך הצינוק הזה לא מאפשרים לו... תארו לכם שהיו עושים את זה לכם מבלי שהייתם מבינים למה כולאים אתכם וקושרים אתכם... אני לא חושב שהייתם מגיבים אחרת!! ואולי אפילו גרוע ממנו, לא דווח שהוא הכה את הקושרת...

אז אנא, אל תמהרו להחליט, תנסו למצוא את שורש הבעיה ולא להגדיר אותה.

ולגופו של ענין, אני רק מציע לשקול כמה כיוונים:

א. להכיל את זה שבגיל הזה הם מרגישים פחות מוגנים מחד (שלא כמו תינוקות בגיל הקטן יותר שבדר"כ כשהאמא בסביבה זה משרה עליהם רוגע), ומאידך הם לא מבינים שלהסתכל בחלון זה יכול להיות מעניין, ולכן כדאי אולי בסבלנות לשבת איתו ולנסות לעניין לו את הנסיעה - לאחר מאבקי הקשירה - ולאט לאט ייתכן שזה יסיר ממנו את הפחד של להיקשר ולהפוך את זה לחויה של קשר, של זמן איכות. אבל אם קושרים אותו ומתיישבים קדימה הוא עלול להרגיש בניידת.

ב. אם רוצים לבדוק את העניין החושי, כדאי להבדיל שזה לא משהו כוללני, לא כל מי שעונה לארבע קריטריונים כאלה או אחרים הוא כבר עם בעיית תחושה. אבל מה שודאי אפשר לנסות זה להגביר את המגע עם הילד כנוהל שבשגרה, עיסויים, לישה כיפית, גירוד או דגדוג מוגברים. וכדאי מאד מאד לבדוק גם כיוון של קשר עם האבא, האם הוא חזק מדי עם הילד, או רך מדי, הרבה פעמים בעיית תחושה זה ביטוי של חוסר בטחון לילד עוצמתי שצריך גב חזק ויציב לא אגרסיבי אלא מכיל מחד ומתמודד מאידך.

ג.
ואולי החשוב שבהם, לא לשים עליו שום חותמת וסטיגמה ('ילד קשה' 'מאתגר') כי מה שלכם קשה עכשיו להתמודד ייתכן שאלו הכלים שהקב"ה נתן לו כדי לצלוח את העולם הזה בשלום, להתנגד לאלו שחלילה ינסו להניא אותו מעבודת ה' וכדומה! ויש הרבה משמעות לזה בדור שלנו רב הנסיונות, רק שהנסיון שלנו כהורים זה לא לראות בזה משהו שתוקע מקלות בגלגלים אלא להיפך - מניע אותנו קדימה בעבודת ה' הפרטית שלנו, לנסות לעזור לילד ולא לפתור לעצמינו את ה'בעיות'.

בהצלחה וסייעתא דשמיא מרובה
 

קליין

משתמש מקצוען
עריכה והפקת סרטים
עיצוב ואדריכלות פנים
קראתי בזמנו על ילד שבכה מאד בכיסא הבטיחות בכל פעם ששמו אותו שם, עד שהתברר שהייתה בכיסא בליטה שדקרה לו מאד.
אולי כדאי לבדוק דבר ראשון שהכיסא נוח.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
קראתי בזמנו על ילד שבכה מאד בכיסא הבטיחות בכל פעם ששמו אותו שם, עד שהתברר שהייתה בכיסא בליטה שדקרה לו מאד.
נתאר לעצמנו שההורים היו מחליטים שהילד 'מצליח' להפעיל אותם, ועליהם להיות יותר החלטיים!

על זה דברתי למעלה. לא על ויסות חושי כן או לא. אלא על האמון וההענות לילד שמגיב בצורה כזו. לחפש את הסיבה למה כל-כך קשה לו עם זה. לא להרדים את החושים הרגילים של הורים עם תיאוריות.
 

cherry c

משתמש סופר מקצוען
ממש לא סגור. ייתכן גם משהו אחר שאנחנו לא מודעים לו.
נושא כאוב. כי בדרך כלל, כשיש תגובות של ילד מעבר לרגיל, ואמצעים רגילים של הרגעה לא עוזרים, יש סיבה טובה לכך. גם אם לא מייד מוצאים מה היא.

כמה וכמה הורים יש, שניסו 'לחנך' את הילדים בסמכותיות ללא פשרות, ולא נתנו לו 'להרוויח מטרות בדרך פסולה', ורק אחר תקופה ארוכה, לפעמים שנים, גילו שהוא סובל מקושי אובייקטיבי שגרם לו לסבל גדול.
קשה לתאר את הרגשתם. לו רק היו יודעים, לא היו מוסיפים סבל על סבלו או מפגינים אטימות וחוסר היענות במקום עזרה. והם שואלים את עצמם: למה לא נתנו אמון במה שהילד שידר? למה נתנו אמון בכל מיני תיאוריות, שגרמו לנו להיות נוקשים ונחרצים - כשהילד שלנו התפתל?

לכן, כשיש ספק, (ובדרך כלל כשילד לא נענה לאמצעים רגילים - אז אין ספק), עדיף לנקוט לצד האמון במה שהוא משדר, ולנהוג בהתאם.
גם אם החשש יתברר כטעות, זה עדיף בהרבה, ללא השוואה, על הטעות ההפוכה.
מצד שני גם יכול להיות ילד שהוריו היו מדי לחוצים שלא להכביד על נפשו הרכה ואז הוא יצא מפונק.
ולהיות מפונק זה נזק לכל החיים שקשה להתגבר עליו, וגורר אחריו שיירות של נזקים.

אני ממש לא בעד יד קשה וכולי.
זה מצחיק שזה מה שמשתמע מדברי פה בשרשור.
אבל בס"ה האמא אמרה פה כמה מילים שאפשר להבין מהם לכמה פנים.
אני חושבת שהיא צריכה להבין שהחוסר החלטיות שלה בנושא משפיע על בנה, ולברר זאת לעצמה.
במקביל בהחלט לקנות ספר או לקרוא בלוגים בנושא ויסות חושי ולראות אם זה מתאים לילד שלה.

נתאר לעצמנו שההורים היו מחליטים שהילד 'מצליח' להפעיל אותם, ועליהם להיות יותר החלטיים!

על זה דברתי למעלה. לא על ויסות חושי כן או לא. אלא על האמון וההענות לילד שמגיב בצורה כזו. לחפש את הסיבה למה כל-כך קשה לו עם זה. לא להרדים את החושים הרגילים של הורים עם תיאוריות.

שתביני שגם להחליט שלילד יש בעיה בויסות חושי זה תאוריה שאת מנסה כרגע להדביק לילד.
שיכולה לגרום לו נזק.
ואמון יכול להיות גם כאשר אנחנו תקיפים כלפי הילד כלפי חוץ.
זה שאת לא מרשה לילד בן 3 ללכת לבד לחבר מעבר לכביש, זה לא אומר שאת שוברת את האמון בו, גם אם הוא עכשיו ישתטח על הרצפה ויבכה.
 

ק"סניק

משתמש פעיל
מצד שני גם יכול להיות ילד שהוריו היו מדי לחוצים שלא להכביד על נפשו הרכה ואז הוא יצא מפונק.
ולהיות מפונק זה נזק לכל החיים שקשה להתגבר עליו, וגורר אחריו שיירות של נזקים.

אני ממש לא בעד יד קשה וכולי.
זה מצחיק שזה מה שמשתמע מדברי פה בשרשור.
אבל בס"ה האמא אמרה פה כמה מילים שאפשר להבין מהם לכמה פנים.
אני חושבת שהיא צריכה להבין שהחוסר החלטיות שלה בנושא משפיע על בנה, ולברר זאת לעצמה.
במקביל בהחלט לקנות ספר או לקרוא בלוגים בנושא ויסות חושי ולראות אם זה מתאים לילד שלה.



שתביני שגם להחליט שלילד יש בעיה בויסות חושי זה תאוריה שאת מנסה כרגע להדביק לילד.
שיכולה לגרום לו נזק.
ואמון יכול להיות גם כאשר אנחנו תקיפים כלפי הילד כלפי חוץ.
זה שאת לא מרשה לילד בן 3 ללכת לבד לחבר מעבר לכביש, זה לא אומר שאת שוברת את האמון בו, גם אם הוא עכשיו ישתטח על הרצפה ויבכה.
אולי אפשר לסכם את הצדדים עד כאן שכדאי לחשוב על טובתו האמיתית - גם אם היא פחות פוליטקלי קורקט -מאשר לחשוב על פתרון בעיותינו על ידי קיטלוג הילד
 

מרחבית

משתמש מקצוען

מרחבית

משתמש מקצוען
אני חושבת שהיא צריכה להבין שהחוסר החלטיות שלה בנושא משפיע על בנה, ולברר זאת לעצמה.
לא מכירה את האמא ולא את הילד. קלטתי מהכתוב, שמושיבים אותו בהחלט בהחלטיות. והוא מקיא עד כדי מחנק. מושיבים אותו בכוח, והוא מנסה לצאת עד שמצליח להשתחרר חלקית ולסכן את עצמו. הבנתי שזה לא היה פעם ולא פעמיים. אלא כל פעם שמנסים.כבר שנה וחצי!
וגם בבית הוא רוצה כל הזמן על הידיים.

במקביל בהחלט לקנות ספר או לקרוא בלוגים בנושא ויסות חושי ולראות אם זה מתאים לילד שלה.
גם, וגם לחשוב על סיבות אפשריות אחרות. הרעיון הוא לנסות להבין מה הסיבה לתגובות האלה של הילד.
 
נערך לאחרונה ב:

אהבת עולם

משתמש סופר מקצוען
D I G I T A L
מצד שני גם יכול להיות ילד שהוריו היו מדי לחוצים שלא להכביד על נפשו הרכה ואז הוא יצא מפונק.
ולהיות מפונק זה נזק לכל החיים שקשה להתגבר עליו, וגורר אחריו שיירות של נזקים.
פינוק מזיק זה חוסר גבולות. נקודה.
הורה שמפחד מהילד שלו , מרחם עליו, או מכל סיבה אחרת לא מציב לו גבולות
מפתח אצלו חוסר בטחון ופחד מהעולם, ילד כזה יפחד להתמודד, ולא יהיו לי כלים להתמודדות עם החיים.

אבל הבנה רגשית היא לא פינוק,
קשב לבכי של ילד זה לא פינוק,
ניסיון לעזור לו שלא לחוות חוויות קשות , זה לא פינוק,
ריפוד של החיים ככל שאפשר זה לא פינוק,
קשב ועזרה לילד , גם אם הם יהיו אינסופיים זה לא יזיק.

אם הורה מקשיב לילד ומסייע לו ככל יכולתו, ומהצד השני גם לא מוותר לו על כללים של הבית שהם חובה,אין סיבה שהוא לא יפתח יכולות התמודדות בחיים.
נכון שצריך להתמודד עם מצבים בחיים, ונכון שצריך לפתח אמון בילד ,
אבל אני לא מוצאת קשר לתינוק בן שנה וחצי שצורח.

זו לא כניעה, או סחיטה, או הפעלה, זה פשוט רצון חיובי וטהור של ההורים למנוע סבל.
 

secret

משתמש סופר מקצוען
מאשר לחשוב על פתרון בעיותינו על ידי קיטלוג הילד
שתביני שגם להחליט שלילד יש בעיה בויסות חושי זה תאוריה שאת מנסה כרגע להדביק לילד.
אני לא רואה בויסות חושי תאוריה גבוהה או קיטלוג של הילד לקטגוריה איקס בעייתית או כזאת ששמה אותו בצד אחד של המפה, בעוד בצד השני נמצאים כל האנשים הנורמליים.

קושי בויסות חושי הוא קושי ותו לא.
הוא לא תסמונת, לא מחלה, לא בעיה, לא ביטוח לאומי.
הייתי משווה את זה לאלרגיה למזון מסוים, נניח.
או לבנדם שחווה את הרגשות שלו בעוצמה ולכן בוכה מהתרגשות כשהוא נחשף לסצנה מסוימת, בעוד אלו שלצידו יישארו אדישים.
האם זה הופך את הילד לבעייתי?
זה לא כזה דבר מבהיל.
 

cherry c

משתמש סופר מקצוען
אני לא רואה בויסות חושי תאוריה גבוהה או קיטלוג של הילד לקטגוריה איקס בעייתית או כזאת ששמה אותו בצד אחד של המפה, בעוד בצד השני נמצאים כל האנשים הנורמליים.

קושי בויסות חושי הוא קושי ותו לא.
הוא לא תסמונת, לא מחלה, לא בעיה, לא ביטוח לאומי.
הייתי משווה את זה לאלרגיה למזון מסוים, נניח.
או לבנדם שחווה את הרגשות שלו בעוצמה ולכן בוכה מהתרגשות כשהוא נחשף לסצנה מסוימת, בעוד אלו שלצידו יישארו אדישים.
האם זה הופך את הילד לבעייתי?
זה לא כזה דבר מבהיל.
אין גרם של מחשבה שזה קיטלוג שהופך את הילד ללא נורמלי.
הבעיה שלי היא עם קטלוג לא נכון.
 

secret

משתמש סופר מקצוען
אין גרם של מחשבה שזה קיטלוג שהופך את הילד ללא נורמלי.
הבעיה שלי היא עם קטלוג לא נכון.
העליתי השערה מכיון שהבן שלי סובל מאותם תסמינים ממש.
כתבתי בהודעה הראשונה שלי שחגרתי את עצמי ביחד עם הילד באוטו וזה מה שפתר את הבעיה.

היא ביקשה בסוף ההודעה שלה גם טיפים אחרים למצב הלא קל הזה,
אז כתבתי בזהירות רבה, בלי לקטלג ובלי לחרוץ גורלות. מי אני בכלל.

מכאן לשם האשכול התגלגל כדרכם של אשכולות רבים וזז לגמרי מהמטרה המקורית שלו.

ובינתיים @אנונימית חדשה נעלמה ונשארנו להתקוטט כאן לבד :p
 

רחלים

חומרי הוראה מדהימים, לבית, לגן ולכיתה ttps://www.
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
הבעיה שלי היא עם קטלוג לא נכון.
לא מקטלגים, לא קובעים, אפילו לא משערים
רק נותנים אפשרות שאולי אולי זה הכיוון,
כי אם אמא תתעקש עם הילד בכח. ובסוף לאחר כמה שנים תגלה כמה הוא סבל,
אין לכם מושג כמה זה יוסיף לסבל שלה.
אז לפעמים עדיף לבדוק, לשלול. ולצאת עם דרך נכונה יותר
או לבדוק, ולראות מה אפשר לעשות.
לא צריך לפחד מקטלוג, פשוט כדאי לבדוק.
כי רגשי חרטה, אי אפשר למחוק.
 

שריתאליז

משתמש מקצוען
נראה לי פוחדים משידוכים..;)
כי כשיבררו ויבדקו וימצאו שבגיל שנה וחצי ...

:rolleyes:

לא כדאי לפחד מקיטלוג. לא בהכרח שהילד עם קושי בויסות חושי
חובה לברר ואם יש קושי לטפל!

ויסות חושי לא נעלם כשמתעלמים ממנו
 

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מה אפשר לעשות עם תינוק בן שנה וחצי שלא מוכן להיות חגור (ובאופן כללי ילד מאוד קשה או איך שיותר פוליטקלי קורקט להגיד היום "ילד מאתגר").
כשכן חוגרים אותו, בכוח כמובן, הוא בוכה עד כדי הקאה וכמעט נחנק, מזל שישבתי לידו כדי להוציאו מהכסא, ובנוסף מצליח להתחרות ב"הודיני אומן ההיחלצות", בנסיונות להחלץ מהחגורה, וגם זה מסוכן מאוד אחרי שהצליח להחלץ חלקית אבל הראש נשאר תקוע, וזאת למרות שחגרתי אותו בצורה תקנית.
האם משהו יודע על היתר מיוחד שניתן להוציא ממשרד התחבורה או דרך עורך דין כדי לפטור אותי מלחגור אותו.
אני יודעת על שכנה שקיבלה היתר כזה בשביל ילד PDD.
כל מי שיודע או מכיר משהו בנושא יעזור לי מאוד מאוד, כי מדובר בסיוט בלתי רגיל כל נסיעה ולו אפילו קצרה ביותר.
וכל מי שיכול לתת לי טיפים אחרים גם יעזרו מאוד

תודה מראש
קודם כל בקשר להיתר ללא חגורה לדעתי ממש לא כדאי לרוץ ולהסתמך על זה...
יש לי חברה שבנה על הרצף קיבל היתר כזה אבל כל נסיעה(קצת יותר מחצי שעה) שלהם איתו מעלה בה סיוטים שמא חלילה יקרה לו משהו וכ' אחרי הכל חגורה היא הצלת חיים וכשהיא אפשר לחגור זה לא בהכרח הכי נוח בעולם לפעמים זה דווקא קצת מלחיץ...

שנית-
האם קרה פעם שהוא כן היה מוכן להיחגר?
בבית יש זמנים או מקומות שהוא לא על הידיים? או שזה 24/7...

בגדול אני אישית נתקלתי בשני מקרים בגן עם אותה תופעה הנ''ל ושני תוצאות שונות.

פעם הראשונה זה היה ילד שסירב להיחגר ובכה צרח את נשמתו וההורים החליטו שזה פינוק וכ' עד שיום אחד תוך כדי נסיעה הוא פשוט הפך את עצמו ופתח את הראש...
זה מה הוביל אותם במהירות לבדוק קצת יותר מה קורה עם הילד. התוצאה הייתה בעיית תחושה!

ילד מתוק מדבש שכל פעם שמשהו טיפה נצמד אליו או לא בדיוק היה הכי נוח גרם לו לעיקצוצים נוראיים (תגובה קלאסית לבעיית תחושה) בכל הגוף והפך אותו לעצבני ברמות לא נעימות...
הם כמובן קבלו סדרה של כמה מפגשים עם מרפא בעיסוק ומסלולי תחושה והילד נרגע פלאים...
היום הוא כבר גדול זה לא נשכח אומנם אבל בהחלט הפך למשהו צדדי קטן שחיים איתו ויודעים שזה מציק...(כמו ללבוש מכנס פחות צמוד,וכ' דברים ממש בקטנה)

פעם השניה היה גם אותו מקרה רק כאן ההורים פחות התעקשו ויישר הלכו לבדוק מה שהתברר כחרדה.
נשמע הזוי שילד בן שנה וחצי שנתיים יהיה עם חרדות, אבל כן,
זו הייתה פוביה ממקום סגור והחגורה הפכה את זה לבלתי נסבל אח''כ הם גם שמו לב שגם במעלית הוא עולה רק על הידיים ומביט כל הזמן על הדלת....

בקיצור לכי לבדוק לא בהכרח שיש בעיה אבל תמיד כדאי שהלב יהי רגוע שזה באמת פינוק....
 
נערך לאחרונה ב:

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים

פרפר סגול

משתמש מקצוען
קושי בויסות חושי הוא קושי ותו לא.

משקפיים הם קטלוג?
גאה לספר שלי יש קושי בויסות חושי
לא גדלתי בדור שידעו מ'זה
אבל ההורים שלי היו מכילים
קלטו איזה בגדים מציקים לי
נתנו לי לכסוס צפורנים-כי לגזור אותם היה סוף העולם
ונתנו לי מקום

ספורט גם עזר לי מאד

אני לא יכולה לשאת את זה שלא מטפלים בבעיות בגלל קיטלוג,
ומי שלא מטפל בבעיות מפחד הקיטלוג
אולי-יקטלגו אותו כפחדן?
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אם הוא דורש על הידיים כל הזמן סימן שמשהו לא טוב לו.

שמעתי מד"ר בוינגיט במהלך קורס בנושא ויסות חושי,
ילד שרוצה כל הזמן על הידים- להרים
ולא לפחד מכך-זו חוסר בשלות של מערכת העצבים
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יי כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יי כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  14  פעמים

אתגר AI

דמות 3D הטובה ביותר • אתגר 133

לוח מודעות

למעלה