עזרה תינוק שמשתנק ומקיא מרוב בכי עקב חגירתו בכסא בטיחות באוטו

[פרפר סגול]

קריאת חובה
https://yeladim.sheba.co.il/ויסות-חושי

 

[secret]

כל התגובות של "חינוך",לא יעזרו לילד כזה

רשימת סימנים שעלולים להופיע-לא חובה

שונאים לגזור ציפורנים
קושי ברחצה
קושי בשינוים
פחד מזרים
חיבוקי דב/המנעות ממגע-ועוד הרבה ...

בעיות בשינה
מגע חזק
בוכה הרבה, לא רגוע באופן כללי.

ועוד רגע זה הופך לאשכול על ויסות חושי...

 

[רחלים]

בעיות בשינה
מגע חזק
בוכה הרבה, לא רגוע באופן כללי.

ועוד רגע זה הופך לאשכול על ויסות חושי...

לא מאבחנת,
אבל באמת יש מקום לשקול זאת.

 

[פרפר סגול]

ועוד רגע זה הופך לאשכול על ויסות חושי...

הלואי שלאנשים היתה יתר מודעות...
הלואי שהיה יתר טיפול....
אבל,לצערנו-המצב הפוך.
והסבל של הילדים ,וכן,גם של המשפחה-הוא לא משהו שכדאי להתעלם ממנו ו/או לזלזל בו

 

[secret]

הלואי שלאנשים היתה יתר מודעות...
הלואי שהיה יתר טיפול....
אבל,לצערנו-המצב הפוך.
והסבל של הילדים ,וכן,גם של המשפחה-הוא לא משהו שכדאי להתעלם ממנו ו/או לזלזל בו

הענין הוא שהמודעות מגיעה בד"כ כשגננת מסבה את תשומת הלב, ולרוב זה לא קורה בגיל הקטן.
כמעט ולא מפנים לרופא התפתחות בגיל שנה וחצי, למרות שכבר אז אפשר לראות על הילד שמשהו לא נוח לו.

הרבה פעמים הורים חושבים שמדובר בילד מאוד שובב, פשוט משום שאין להם ידע נוסף.
גם אני הייתי שם.

אבל באופן כללי אני דווקא חושבת שיש היום הרבה יותר מודעות לענין, וחוץ מהתורים הבלתי נסבלים לאבחונים, הורים כן ערניים וקשובים יותר.

 

[פרפר סגול]

כמעט ולא מפנים לרופא התפתחות בגיל שנה וחצי, למרות שכבר אז אפשר לראות על הילד שמשהו לא נוח לו.

הולכים למרפאה בעיסוק באופן פרטי-זה לא כ"כ יקר
ועיקר הטיפול מתבצע ע"י ההורים
מהמרפאה מקבלים הדרכה
הורה שלא ישם אותה -הילד שלו לא יתפתח.

 

[secret]

הורה שלא ישם אותה -הילד שלו לא יתפתח.

המשפט קצת גורף ומלחיץ, תלוי מאוד מה מצב הילד ובמה בא לביטוי הקושי שלו.

 

[פרפר סגול]

המשפט קצת גורף ומלחיץ, תלוי מאוד מה מצב הילד ובמה בא לביטוי הקושי שלו.

צודקת,
אני התכונתי לכך בהקשר שונה
מרפאה בעיסוק היא לא קוסמת-עיקר העבודה מוטלת על כתפי ההורים.
ולכן אם הורה ילך כל שבוע לריפוי בעיסוק ולא יישם-חבל מאד

 

[secret]

צודקת,
אני התכונתי לכך בהקשר שונה
מרפאה בעיסוק היא לא קוסמת-עיקר העבודה מוטלת על כתפי ההורים.
ולכן אם הורה ילך כל שבוע לריפוי בעיסוק ולא יישם-חבל מאד

הו מיי גאד מה השאלה בכלל???

ואגב, אמרה לי פעם גננת וותיקה מאוד שגם לה בעצמה יש הרבה ילדים בלע"ה והרבה נסיון,
שמבחינתה ילד שיש לו קושי תחושתי זה כבר הכל.
ברגע שיש לו קושי בתחושה זה כבר סיבה לכל הקשיים האחרים שהוא סובל מהם, היא לא ממשיכה לבדוק אלא עושה כל מה שאפשר כדי לעזור לו דבר ראשון בנקודה הזאת.

 

[פרפר סגול]

@מרחבית יקרה
לא תודה אחת
אלא 1,000.
כמה נכון.
כמה חשוב!
כמה כואב...

לעולם לא אשכח תינוקת שסבלה מהזנחה-בשלב מסוים -היא לא בכתה
לא משנה מה-רעב/כאב/לכלוך ו-שקט

לאחר תקופת שיקום-הבכי הראשון שלה היה כמו שיר של אושר!!

 

[פרפר סגול]

שמבחינתה ילד שיש לו קושי תחושתי זה כבר הכל.
ברגע שיש לו קושי בתחושה זה כבר סיבה לכל הקשיים האחרים שהוא סובל מהם,

גננת ותיקה וחכמה עד מאד!!
ואגב,פעם כשילדים הלכו בלי נעלים בחוץ
טפסו על עצים בלי סוף
ושחקו שעות ע"ג שעות-הם טפלו בעצמם,בצורה נפלאה

 

[מעצב פנימיות]

מניסיוני הרב.
תהרגו אותי.

הוא הקיא תמיד. והחגורה הטריפה אותו.
שום פיתרון לא עזר.

לא חגרתי. נקודה.

 

[פרפר סגול]

לא חגרתי. נקודה.

כשאין בררה-אין בררה
ודאי עדיף על ספק

 

[אבק]

מה אפשר לעשות עם תינוק בן שנה וחצי שלא מוכן להיות חגור (ובאופן כללי ילד מאוד קשה או איך שיותר פוליטקלי קורקט להגיד היום "ילד מאתגר").
כשכן חוגרים אותו, בכוח כמובן, הוא בוכה עד כדי הקאה וכמעט נחנק, מזל שישבתי לידו כדי להוציאו מהכסא, ובנוסף מצליח להתחרות ב"הודיני אומן ההיחלצות", בנסיונות להחלץ מהחגורה, וגם זה מסוכן מאוד אחרי שהצליח להחלץ חלקית אבל הראש נשאר תקוע, וזאת למרות שחגרתי אותו בצורה תקנית.
האם משהו יודע על היתר מיוחד שניתן להוציא ממשרד התחבורה או דרך עורך דין כדי לפטור אותי מלחגור אותו.
אני יודעת על שכנה שקיבלה היתר כזה בשביל ילד PDD.
כל מי שיודע או מכיר משהו בנושא יעזור לי מאוד מאוד, כי מדובר בסיוט בלתי רגיל כל נסיעה ולו אפילו קצרה ביותר.
וכל מי שיכול לתת לי טיפים אחרים גם יעזרו מאוד

תודה מראש

אם אתם מחליטים לוותר על החגורה על אף הסיכון
באופן עקרוני יש דבר כזה של לקבל פטור
אבל תצטרכו לשכנע את הרופא

זה לשון החוק

ד. אדם שרשות הרישוי פטרה אותו, בכתב, מן החובה לחגור חגורת בטיחות על סמך אישור אחד מאלה:

(1) מהרופא המוסמך כהגדרתו בתקנה 193(ב), כי אינו מסוגל מטעמים רפואיים לחגור חגורת בטיחות;

 

[cherry c]

לא, זה ממש לא נשמע מקרה כזה. זה ילד שסובל וזקוק לעזרה ממשית; להרגעה; לחמלה.
גם אצל ילדים כאלה, שבאמת סובלים, מפתח של חוסר יחס לפעמים 'עובד': הם לומדים שאין, אין בעולם מי שיענה למצוקה ולסבל שלהם. האנשים הכי קרובים להם, אבא אמא, מתעלמים מהם ונוטשים אותם בשעת מצוקה קשה; בשעה שהם הכי צריכים אותם!

ביום ש'המפתח' יעבוד ח''ו, וילד כזה יתייאש מכל השתתפות או עזרה מאי מי - הוא יהיה שקט ונוח יותר, עם נפש פגועה לתמיד.

כבר סגור פה אצל יושבות הפורום שהילד עם בעיה חושית מהזן הקשה?

 

[secret]

כבר סגור פה אצל יושבות הפורום שהילד עם בעיה חושית מהזן הקשה?

חלילה, לא בהכרח מהזן הקשה.
מדברות כאן אימהות שמבינות את הבעיה עד הסוף משום שהן חוו אותה בעצמן.
הן יודעות במה מדובר.

 

[secret]

הצטמררתי לקרוא את ההודעה שלך, @מרחבית
עצוב כמה שהיא נכונה

בכללי, הגישה שלי היא לא ללכת ראש בראש. אם אף אחד, אף פעם.

 

[מלפפון]

זה גיל שהם מתחילים לשנוא ששמים אותם בכסא הבטיחות.
גם הבת שלי התחילה להתנגד נואשות (בגיל שנה), ופשוט החלפתי לה כסא ליותר גבוה,
ושמתי אותה באמצע, כשהפנים לכיוון שלנו (מותר מגיל שנה). וככה היא מרגישה בעניינים.
עכשיו היא בת שנה וחצי ואם מישהו מתיישב לה על המושב היא מתעצבנת נורא.
(אם יש לך ילדים נוספים- זהיכול להיות קל. הם מתיישבים על הכסא, והילד מתעצבן ומתיישב הוא בעצמו.

כתבו כאן על בעיה חושית- לא מבינה מה הקשר לכאן. הסלקל אינו שונה יותר מדי מכסא, ואם הבעיה החושית אינה מתבטאת בדברים אחרים, אין כל סיבה לחשוב שזו בעיה. התנגדות של ילד בגיל הזה צפויה מאד. עברתי עם כמה ילדים את הסאגה הזו.

 

[cherry c]

חלילה, לא בהכרח מהזן הקשה.
מדברות כאן אימהות שמבינות את הבעיה עד הסוף משום שהן חוו אותה בעצמן.
הן יודעות במה מדובר.

רק שהן אמהות ולא ראו את הילד, רק שמעו משפט אחד של האמא וכבר אבחנו.
אני גם הצעתי את זה בהודעה הראשונה, אבל הנחרצות פה הזויה.
וזה יכול להיות ילד עם בעיית ויסות, ויכול להיות ילד שיודע מאוד להפעיל את אמא שלו.
לפי מה שרואים בהודעה הראשונה האמא לא החלטית בנושא, וגם ילד בן שנה וחצי יודע טוב מאוד מתי ההורים שלו החלטיים ומתי אפשר להפעיל אותם.

 

[מרחבית]

כבר סגור פה אצל יושבות הפורום שהילד עם בעיה חושית מהזן הקשה?

ממש לא סגור. ייתכן גם משהו אחר שאנחנו לא מודעים לו.
נושא כאוב. כי בדרך כלל, כשיש תגובות של ילד מעבר לרגיל, ואמצעים רגילים של הרגעה לא עוזרים, יש סיבה טובה לכך. גם אם לא מייד מוצאים מה היא.

כמה וכמה הורים יש, שניסו 'לחנך' את הילדים בסמכותיות ללא פשרות, ולא נתנו לו 'להרוויח מטרות בדרך פסולה', ורק אחר תקופה ארוכה, לפעמים שנים, גילו שהוא סובל מקושי אובייקטיבי שגרם לו לסבל גדול.
קשה לתאר את הרגשתם. לו רק היו יודעים, לא היו מוסיפים סבל על סבלו או מפגינים אטימות וחוסר היענות במקום עזרה. והם שואלים את עצמם: למה לא נתנו אמון במה שהילד שידר? למה נתנו אמון בכל מיני תיאוריות, שגרמו לנו להיות נוקשים ונחרצים - כשהילד שלנו התפתל?

לכן, כשיש ספק, (ובדרך כלל כשילד לא נענה לאמצעים רגילים - אז אין ספק), עדיף לנקוט לצד האמון במה שהוא משדר, ולנהוג בהתאם.
גם אם החשש יתברר כטעות, זה עדיף בהרבה, ללא השוואה, על הטעות ההפוכה.