נקודת זינוק
משתמש פעיל
כבר שנים אני אומרת שכל מי שהולכת ללמוד טיפול בנפש רכה של ילדים חייבת להיות כזו שגידלה הרבה ילדים בעצמה...הלוואי וכולם היו נוהגות כמוך!
יש הרבה אמהות שלא מודעות לדבר הזה שיש אפשרות לפתור את הפחדים האלו ולא רק לחכות שזה יעבור "כי זה הגיל"
יש אכן דברים שמותאמים גיל, אבל יש דברים שהם קצת מעבר וצריך להגדיל ראש, אחרת סתם חבל!
גם האמא סובלת וגם הילד....
בנוסף יש חרדות ופחדים שצריך לפתור מהשורש... לא חסר תינוקות שמפתחים חרדות/הפרעות אכילה/הקאות וכו' מחויות שהם עוברים (לפעמים זה מטפלת שדוחפת בכח או בחוסר סבלנות אוכל לילד ודברים כאלה)
אל תזניחו! פשוט תנסו, לא
שפגשה את הבעיות 24/7, שהבינה את הנפשות, שהרגישה, עקבה, ליוותה, תיווכה, ייעצה, לקחה לטיפול כשהיה צורך, לא לקחה כשלא היה צורך, חוותה איתם מחדש את הנפילות ושוב תמכה עד היותם בוגרים ויציבים ב"ה...
לא רק שנתיים לימודים, או פרקטיקום ממושך בקליניקה, אלא 24/7 כפול 10-15 שנה...
אני חושבת שמטפלת שחוותה את כל אלה תהיה מסוגלת לראות בעיות וקשיים ממקום בריא ומכיל, תדע מתי המקום להתעלם, מתי יש צורך להעמיד גבולות וכיצד, ומתי אכן קיים קושי אמיתי המצריך טיפול.
לא שונה מלימודי ט. רגשי במבוגרים המצריכים לפני הכל שהמטפל יעבור תהליך טיפולי בעצמו..