עזרה תינוקת חרדתית - מה עושים?

ריקי שחור · 25/8/24

נכתב ע"י R555:
כן. הוא מאוד רגיש לי לטיקטים בחולצה, לא מוכן לאכול ארטיק עם העטיפה. אם התרטבה לו החולצה / מכנס הוא ישר מוריד אפילו אם זה קצת רטוב. ורעש כמוב שכתבתי כל רעש שנשמע לו חריג אם נפל לי מזלג/ נפל לי חפץ והוא לא לידי רק שומע את זה/ גרירת כסאות- בעיקר גרירת כסאות יוצר אצלו חוסר נעימות בולט מאוד אני מקבלת תגובות חוזרות ונשנות של אמא מה זה- זה לא נעים לי באוזן וכמו לחץ כזה. זה יכול להיות רגישות תחושתית? מה עושים עם זה? הוא באמת ילד רגיש מאוד בוכה די מהר ובאמת מרגיש את הזולת ב"ה אם אחותו תבכה הוא גם יתחיל לבכות ואם אני אכעס עליה הוא יבוא לבקש סליחה בשמה כזה רגישי כזה אני מאוד אוהבת את הרגישות הזו אבל לא חשבתי שאולי זה מה שגורם לרגישות בעוד תחומים. מה המלצות בכזה מקרה?- תודה!!

נכתב ע"י ריקי שחור:
ועוד אימהות ששואלות ודואגות...
לכל אחד מאיתנו יש תכונות שונות, אחד התחומים שבהם אנחנו שונים זה מזה הוא רמת הרגישות שלנו, כלומר, עד כמה אנחנו חווים דברים בעוצמה, ועד כמה אנחנו מגיבים בעוצמה.
20% מהילדים (והמבוגרים) הם רגישים במיוחד, זה מתבטא הן באופן שהם חווים את הגירויים מהסביבה והן באופן שהם מגיבים.
לפעמים זה נראה כמו חרדה, אך לרוב זו בהלה שמותאמת לעוצמת החוויה הסובייקטיבית של הילד.
חשוב לציין שהרגישות מתבטאת הן בדברים חושיים והן בחלק הרגשי- גם בחוויה וגם בהבעה. ילדים רגישים מאד יביעו רגשות בעוצמה, ייעלבו בקלות, יבכו יותר, אך גם יהיו רגישים יותר לרגשות חבריהם, וישאלו שאלות עמוקות על העולם.
אם את חושבת שהילד שלך רגיש במיוחד, את יכולה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק, אך חשוב להבין שרגישות גבוהה אינה בעיה בפני עצמה, אבל כשהיא מקשה על החיים, אפשר למצוא דרכים להתמודד טוב יותר.
אני ממליצה מאד על הספר "ילד רגיש מאד" מאת איילין ארון, ניתן להשיג בצומת ספרים ובסטימצקי.
שמעתי גם על ספר בנושא בשם "קריסטל מול האור".

מירי עוס · 14/9/24

נכתב ע"י לוקסוס פלוס:
אבל היא ממש חרדתית, יש לה כל מיני דברים שהיא ממש פוחדת מהם, בעיקר רעשים (מקדחה, מיקסר וכדו') כבר מלא זמן.
ולאחרונה קצת התגבר בכמה מישורים.

נכתב ע"י לוקסוס פלוס:
אשמח לשמוע בכל אופן על טיפול רגשי, איך הוא עובד בגיל כזה ואם הוא תועלתי?

נכתב ע"י חני .ג:
אני מסוקרנת מאוד להבין איך מתבצע טיפול רגשי בתינוק בגיל כזה 0-3?
מישהו שחווה או יודע מסכים לחלוק?

נכתב ע"י The Music Princess:
בכל מרכז רווחה שמכבד את עצמו יש מעטפת טיפולית לגיל הזה של בין 0-3. מה שמוכיח שיש צורך וביקוש בדבר הזה, וב"ה שיש גם מענה....

מירי עוס · 15/9/24

@לוקסוס פלוס @חני .ג
אוףף. עכשיו רואה שההודעה נשלחה רק עם הציטוטים, ללא מה שהגבתי..
מצ"ב שוב...

לא יודעת למה עכשיו האשכול קפץ לי. מקווה שעדיין רלוונטי...

כמו שכתבו הרבה לפניי, חרדות בגיל האלה ובכלל בכל שנות הגיל הרך, הן דבר מצוי. הן חלק מתהליך ההתפתחות...

לפעמים על חרדות אלו יכולים להתיישב אירועי חיים כאלה ואחרים- נורמטייבים(לידת אח) ושלא (מחלה, מלחמה), שקצת מקשים על הילד לצלוח את השלב.

אין זה אומר שכל קושי מצריך פנייה לטיפול רגשי, אלא מצריך התייחסות מותאמת מצד ההורה, שהוא הדמות דרכה הילד לומד ומבין את העולם.

בגדול, ברגע שהורה מרגיש שיש כאן קושי המפריע על ההתנהלות והתפקוד ביום יום, זהו סימן שכדאי לחשוב על פנייה לייעוץ.

מה כן כדאי לעשות כדי לעזור לילדינו לגדול תוך חוסן נפשי-רגשי?

1. לדבר, לדבר ולדבר- לתווך לילד את העולם. מגיל אפס. כמו שכתבה @צלצולית.

לתווך לו את מה שקורה, ברמת תמלול העובדות- עכשיו אנחנו מתלבשים, עכשיו זה רעש של מקדחה.
ברמת הרגשות- זה קצת מבהיל הרעש הזה, אני רואה שאת ממש כועסת שאת צריכה להפסיק לשחק ולבוא להתקלח. וגם ברמת הרגשות שלנו- אמא כועסת, אמא קצת מפחדת גם, אבל ביחד נתפלל, נלך לממ"ד ונרגיש בטוח, אמא עייפה מאוד.

הרבה הורים נמנעים מלדבר עם הילד על מה שקורה, אם מחוסר זמן/פניות/מודעות. אם מרצון לגונן עליהם, אם מתוך מחשבה שזה מיותר. אבל זה לא. לילדים יש חיישנים מדוייקים מאוד להבין שמשהו קורה, אבל חוסר יכולת להצליח לפרש את זה. המחשבה הלא נעימה כבר בראש שלהם, עכשיו התפקיד שלנו הוא לעזור להם להתמודד עם זה. יש משפט יפה מאוד שמעתי פעם: "ילדים הם תצפיתנים מעולים, אך פרשנים גרועים".

חשוב לי לכתוב דברים אלו בפרט לאור השנה הקשה שעברה עלינו. האזעקות שילדים שלנו שמעו, התגובות הרגשיות הקשות שהרגישו על הוריהם בעקבות הקורה ועוד...

2. לנרמל ולתקף- לומר לילד זה בסדר להרגיש כך. הרבה ילדים שנולד להם אח הם לפעמים מקנאים, וממש כועסים עליו. וזה בסדר. זה באמת לא נעים שלאמא יש פחות זמן, אבל תדעי שאמא מאוד אוהבת אותך, ובואי נחשוב יחד מה בא לשחק עכשיו". אפשר להגיד את זה גם לילד בגיל 1.8.

גם לפני השינה/אוטובוס לדבר עם הילד, הכין אותו לעומד לקרות. אני יודעת שלאחרונה את לא אוהבת את זה. מענין מה קרה...אבל אין לנו ברירה, עכשיו חייבם ליסוע באוטובוס. את תשבי על אמא, נביא איתנו את השמיכי/דובון/סיפור ואולי זה יעזור לך להיות רגועה יותר. איכשהוא בכתב זה יוצא בוגר, כמובן שבטון המתאים, בקצב הנכון זה נשמע מתאים לילד קטן...

3. לעודד ביטוי רגשי- אם ע"י דוגמא שלנו על מה שאנו חווים, ואם ע"י התפעלות שהילד שלנו עושה את זה. אני כ"כ שמחה שאמרת לי שאת מפחדת מזה...

לגבי השאלה האם מטפלים בגיל כ"כ צעיר, ואיך זה מתנהל-
לפעמים באמת מספיק הדרכה הורית/טיפול בהורות. כשמחליטים יחד על טיפול רגשי, אז בגיל הרך ממש הטיפול יהיה לרוב דיאדי. כלומר הילד ההורה ביחד בחדר. הטיפול מתנהל תוך כדי משחק או יצירה בגילאים קצת יותר גדולים. ומטרתו הינה חיזוק הקשר/התקשרות בין הילד להורה, הבנה איפה אני יכולה לדייק יותר את עצמי לילד, זיהוי משותף של קשיים אצל הילד/ההורה/התגובות של ההורה לילד ועוד. כל מפגשים כאלה יכללו גם מפגשים הורים- בהם ההורים מגיעים לבד, ללא הילד.

כותבת כעו"ס קלינית, עם התמחות בגיל הרך, בטיפול דיאדי הגיל הרך, טראומות וקשיי התקשרות