כבר חזו עיניי בילדים בני שש שלוקחים איתם את שני אחיהם הקטנים, בני ארבע ושנתיים לגן.
וחזו עייני בילד בן ארבע לוקח את אחיו בן השנתיים
וחזו עייני בתינוק בן שנתיים על בימבה, עם אחיו בן השלוש על אופניים ואחיהם בן הארבע על קורקינט, טסיםםםםםםםם ברחוב ירושלים בבני ברק. ו... לא מצאתי שום מבוגר בסביבה שהיה אחראי עליהם- הא, אולי הייתה איזו אמא שהשקיפה מהחלון, לא בטוחה כמה יכול לעזור ברגע של סכנה.
ואני מאד מבינה אמהות ששולחות ילדים מעל גיל שבע- שמונה באיזור ללא כבישים, מרחקים קטנים עם וידוי הגעה. ואני גם מבינה את הצורך לתת לילד ביטחון שהוא יכול, עצמאות ועוד כהנה וכהנה כלים לחיים.
ועדיין, כואב לי לראות ילד בן ארבע, מהשכונה, הולך להביא את אחותו בת השלוש מהגן. (חניה מלאת רכבים יוצאים וניכנסים באותה שעה...) ועוד יותר כואב לי שהאמא, שהגיע למגזר שלנו בשנים האחרונות, מרגישה שבכך היא 'חרדית למהדרין' ואפילו גאה בזה. ('צריך לתת להם אחריות, הם יכולים! את מדיי מפנקת את הילדים שלך, שלא יתפוצץ לך בפרצוף' היא עוד נותנת לי מוסר...)
הכי רחוק שהילדים שלי הולכים (5,4) זה לקחת משהו מהעגלה בתוך חדר המדרגות, תוך כדיי שאני מציצה עליהם מלמעלה...
אבל ילדים קטנים זה באמת נתון שאינו מיועד לוויכוח. אני חושבת שרוב האמהות מבינות שמתחת לגיל 7 ילד לא יוצא מהמתחם הקרוב לבית/חוצה כביש/שומר על אחיו הקטן!!! בלי מבוגר או השגחה חלקית.
כבר ראיתי אמהות שיוצאות להליכה בערב "כי הם ישנים (בני ארבע ומטה - ארבעה ילדים) ומלאכים הקדושים שומרים עליהם" (משפט מקורי, לא נגעתי).
ויישר כוח לאמונה, אבל לא על חשבון הילדים.
לעיקר הנושא שלשמו אני פה:
לפני כשבוע, ראיינתי לכתבה פסיכולוג מאד מקצועי, חרדי, שמטפל גם בבעיות של פגיעות/זוגיות/טראומות ועוד.
אם אתם רוצים לדעת את המספרים האמיתיים של נפגעים בציבור שלנו, מפוגעים מתוך הציבו שלנו- תשמעו אותו. אליו מגיעים מאות סיפורים, עשרות בחודש אחד, של ילדים וילדות נפגעים ושל אנשים בוגרים!! שהרגע בנו את ביתם, ונמצאים בצרות בגלל פגיעות שארעו להם בילדותם.
מלבד זאת, המון המון המון נושרים שאתם רואים על הברזלים- אלו ילדים שהוריהם לא ידעו מכך שהן קורבנות. הפגיעה מוטטה אותם ריגשית, נפשית, רוחנית, ועם השנים ניראו התוצאות.
אין לנו הבטחה ואין לנו הרבה אפשרות למנוע דברים
אבל חשוב מאד, יותר מהכל- ליצור פתיחות רגשית בבית.
כי אם תהיה פתיחות, לד יוכל לספר לאבא/אמא אם מישהו הציק לו,
ואם לא תהיה פתיחות, הילדים ישתקו, יסתירו, יתחפרו והדברים ימשיכו ויתגברו ויזיקו.
צרו בביתכם אוירה נוחה, לא שופטת, לא פוגעת. אל תעצרו את ילדכם כשהוא מספר לכם- כל דבר! (גם לשון הרע!! תהיו זהירים שהאיסור לא יהפוך לייסור).
יש בזה הרבה חומר, שווה ללמוד.
לא התכוונתי לתת מוסר, אבל אם כב דיברתם ופתחתם- נתתי את משנתי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
