תוהה לעצמי....

[פלאפונית]

לא קראתי את כל האשכול המעניין ..
אבל אני חושבת שמה שכתבה פותחת האשכול היא לא רק הסכנה
של חציית כביש \ללכת לאיבוד \ וכו' ..
יש גם את העניין שלאחרונה שומעים אותו יותר מפעם והוא התעללות בילדים (במובן רחב וד''ל)
ושאח''כ לא יתפלאו אם הילדים מפתחים חרדות ,פחדים , פחד לצאת מהבית , פחד מאנשים וכו' ..
צריך לשים לב גם אם אימא שולחת אל הבת שלה לחברה שגרה בנין ממול , לבדוק שהיא חוזרת מיד
ולא מתמהמהת .
ואני מכירה הרבה אימהות שיש להן את הקטע של אדישות , שמצד אחד יש בו מעלות האמא יותר רגועה ומצד שני , כמו שהיא רגועה כך גם הילד שלה הרבה יותר פתוח לפגיעות וכו' .

 

[שרהה]

לא קראתי את כל האשכול המעניין ..
אבל אני חושבת שמה שכתבה פותחת האשכול היא לא רק הסכנה
של חציית כביש \ללכת לאיבוד \ וכו' ..
יש גם את העניין שלאחרונה שומעים אותו יותר מפעם והוא התעללות בילדים (במובן רחב וד''ל)
ושאח''כ לא יתפלאו אם הילדים מפתחים חרדות ,פחדים , פחד לצאת מהבית , פחד מאנשים וכו' ..
צריך לשים לב גם אם אימא שולחת אל הבת שלה לחברה שגרה בנין ממול , לבדוק שהיא חוזרת מיד
ולא מתמהמהת .
ואני מכירה הרבה אימהות שיש להן את הקטע של אדישות , שמצד אחד יש בו מעלות האמא יותר רגועה ומצד שני , כמו שהיא רגועה כך גם הילד שלה הרבה יותר פתוח לפגיעות וכו' .

כבר דברו על זה כאן
אבל הבעיה הזאת היא גם בילדים בני 10-12

 

[לאה ורחל]

בביתר
מאיזה גיל אפשר לתת לילד לחזור לבד באוטובוס פנימי?
אני חדשה בביתר ולא יודעת מה נכון.

 

[mali]

וחוטפות מנה אחת אפיים ואיומי צילום של בנותיהן בנות השש וחצי שהולכות לבד למכולת (אין כביש בדרך, אגב).

אם אפשר רק שכל מגיבה כאן תציין את גילאי ילדיה, פשוט קצת מוזר לנו לקבל הטפות מוסר מאמהות לשני קטנטנים, על זה שבת השבע שלנו הולכת לבד לחברה.

האם יש כאן מישהי אחת עם ילדים גדולים (לפחות שניים מגיל 7 ומעלה), שלא מרשה לילד בן 7 ללכת לבד לשום מקום? שתצביע.

יש לי ילדים גדולים, ואת בת ה-7 שלי (הרביעית למי שזה מעניין) לא שולחת לבד. רק בתוך הבנין.


עיני ראו דברים הזויים. שהתקשרתי אח"כ לאמהות אותן בנות (בת 6 עם אומץ לא נורמלי, שאין כביש בדרך, אבל היא רק ישבה על הספסל כדי להוציא את החול, והערבי שהתיישב לידה 'במקרה' חיבק אותה!!) הן לא האמינו לי. ויש לי עוד הרבה..

מידיעה ברורה. לא ניחושים, לא השערות. מרבית הסיפורים הקשים של הצקות לילדים.. ארעו בין השעות 8:00 - 8:30 ו13:00-13:45 ואפ' בזמן המתנה להסעה של ביה"ס - בסיום הלימודים!! (לא תצליחו לספור את כמות הממתינות, כולל מורות ובכל זאת..)

ילדי מעולם לא הרגישו חריגים, וגם לא מפוחדים. צריך לעשות את זה בחכמה.
וכן. גם צריך לזה זמן שאין לי, אבל הילדים שלי יקרים לי יותר מכל דבר אחר.

ושכחתי לציין שאני גרה באזור חרדי

 

[mali]

כבר דברו על זה כאן
אבל הבעיה הזאת היא גם בילדים בני 10-12

נכון.

אבל עד גבול מסוים את יכולה ללוות ילד/ה בלי שהם יפתחו תסביכים חברתיים או נפשיים.

מגיל 8-9 תלוי ילד צריך לדבר איתם , ללמד ככל הניתן מוגנות, לשחרר תוך שימת לב והמון להתפלל.
הרי לא תלווי בת 12 לבי"ס

 

[שרהה]

נכון.

אבל עד גבול מסוים את יכולה ללוות ילד/ה בלי שהם יפתחו תסביכים חברתיים או נפשיים.

מגיל 8-9 תלוי ילד צריך לדבר איתם , ללמד ככל הניתן מוגנות, לשחרר תוך שימת לב והמון להתפלל.
הרי לא תלווי בת 12 לבי"ס

נכון מאוד
כתבתי כבר למעלה שאין מה לעשות
והעיקר סייעתא דשמיא

 

[mali]

נכון מאוד
כתבתי כבר למעלה שאין מה לעשות
והעיקר סייעתא דשמיא

העיקר סיעתא דשמיא זה לפני הכל. נכון.

אבל א"א לתרץ בזה פעולות לא אחראיות

 

[גולדס]

מתחילת השנה ועד לפני כשבוע הייתי מחכה לילדת כיתה א' שלי בתחנה של ההסעה, שצמודה לבנין המגורים שלנו, בשבוע האחרון היא התחילה להתלונן שאני האמא היחידה שממתינה וכו'... החלטתי לוותר ולחכות לה בבית.
בתחילת השבוע ירדתי מהאוטובוס כמה דקות לפני זמן ההגעה שליה, איתי בתחנה ירד גבר (חרדי למהדרין...) שההתנהלות שלו לא מצאה חן בעיני, הוא נעמד בפינה נסתרת במקום בו חייבים לעבור כשנכנסים לבנין והתחיל לעשן, התלבטתי מה נכון לעשות - האם להמתין לילדה או לא... בסוף אזרתי אומץ, ניגשתי אליו ואמרתי לו שזה שטח פרטי ואסור לעשן כאן... הוא היה המום, נתן בי מבט שרצה להרוג אותי, אבל הרים רגליים ועזב - - -
מאז אני שוב לא רגועה, אחרי שפגעו בי בילדותי... (גבר חרדי למהדרין...)

 

[שרהה]

העיקר סיעתא דשמיא זה לפני הכל. נכון.

אבל א"א לתרץ בזה פעולות לא אחראיות

נכון
הבעיה הוא הגבול, מאיזה גיל מותר כבר לשלוח ומתי לא
וזו בעיה שכל אמא תמודד עם זה יום יום

 

[צילומנציה]

יש לי ילדים גדולים, ואת בת ה-7 שלי (הרביעית למי שזה מעניין) לא שולחת לבד. רק בתוך הבנין.

ושכחתי לציין שאני גרה באזור חרדי

נשמה, אני ממליצה לך לא לשלוח אותה לבד בבנין- כי לא מזמן הסתובב אצלנו בעיר ברנש שטיפל גם בילדים ששיחקו לתומם בבנין שלהם.
אם ה' לא ישמור... שווא שקד שומר, ולנו לא נותר אלא להתפלל. וגם להדריך את הילדים כמיטב יכלתנו.
אי אפשר לשמור אותם בכספת. אין כל תועלת.

 

[שרהה]

מתחילת השנה ועד לפני כשבוע הייתי מחכה לילדת כיתה א' שלי בתחנה של ההסעה, שצמודה לבנין המגורים שלנו, בשבוע האחרון היא התחילה להתלונן שאני האמא היחידה שממתינה וכו'... החלטתי לוותר ולחכות לה בבית.
בתחילת השבוע ירדתי מהאוטובוס כמה דקות לפני זמן ההגעה שליה, איתי בתחנה ירד גבר (חרדי למהדרין...) שההתנהלות שלו לא מצאה חן בעיני, הוא נעמד בפינה נסתרת במקום בו חייבים לעבור כשנכנסים לבנין והתחיל לעשן, התלבטתי מה נכון לעשות - האם להמתין לילדה או לא... בסוף אזרתי אומץ, ניגשתי אליו ואמרתי לו שזה שטח פרטי ואסור לעשן כאן... הוא היה המום, נתן בי מבט שרצה להרוג אותי, אבל הרים רגליים ועזב - - -
מאז אני שוב לא רגועה, אחרי שפגעו בי בילדותי... (גבר חרדי למהדרין...)

מ-צ-מ-ר-ר

 

[kobi riki]

בגנים שבו אני עובדת קרה פעם שאיזה אבא רק שלח את הילדה מהרכב לגן ונסע
זה היה שעה שהגן ננעל לפי ההנחיות מ 8:30... הילדה בת 4.5 מסכנה לא ידעה איפה לצלצל ונשארה עד שהגננת "במקרה" {אין מקרה בעולם...} יצאה ומצאה ילדה בוכה מחוץ לשער...
צריך לזכור שהילדים שלנו קודמים לכל גם אם נאחר לפגישה חשובה או כמו כולם ...לעבודה..
ואף פעם אי אפשר להיות בטוחים שהילדה שלנו "עצמאית"...

 

[עחאי]

כל העניין של ההתנהלות הזו היא פשוט סוג של תרבות.
אני מתביישת שמשיכים אותי לתרבות הזו בגלל שאני חרדית.
אנו גרים בשכונה לא חרדית. וכל הזמן שומעת שרק אילו ששייכים לנו (ולצערי זה ממש נכון) נותנים לילדים לחצות לבד כביש/ משאירים לבד ברחוב / לא משגיחים בגינה על ילדים ממש קטנים ועוד
חבל.

 

[יעל אייזיקוביץ]

הרהורים על עצמינו:

אצלינו בשכונה (חפציבה,גרין פארק-מודיעין עילית) ילד/ה ב/ת 6 הולכ/ת לבד לבית הספר. נקודה.
אם אמא שלה תיקח אותה יחשבו שיש לה פיגור סמוי או משהו..
זה ממש נח לי כאמא ביומיום.
אבל
יש לי מחשבות לא פעם-
איך התפתחה התרבות הזאת? זה שהיא לא הגיונית זה ברור.

 

[רותי ינאי.]

ילד שלא יודע לגונן על עצמו, אמור להיות שמור
גם ילדה בת 10 שלא מבינה מה לעשות במקרה של דלת נעולה, או איש זר!

ולדעתי הקולות השקולים וההגיוניים ששולחים לבד, זה כאלו שעדיין לא נתקלו במקרים שעדיף לא להיתקל בהם
כי פעם אחת
זה צלקת לדורות!!!
(אמרה לי פסיכולוגית!)
וצריך ללמד ילדים, לא לדבר א"פ עם איש זר, ולצרוח אם מישהו מתחיל...
וטוב, תגידו שיש לי ילד בן שלוש ואני עצמאית...

 

[רותי ינאי.]

הרהורים על עצמינו:

אצלינו בשכונה (חפציבה,גרין פארק-מודיעין עילית) ילד/ה ב/ת 6 הולכ/ת לבד לבית הספר. נקודה.
אם אמא שלה תיקח אותה יחשבו שיש לה פיגור סמוי או משהו..
זה ממש נח לי כאמא ביומיום.
אבל
יש לי מחשבות לא פעם-
איך התפתחה התרבות הזאת? זה שהיא לא הגיונית זה ברור.

שאננות
תרבות ה"לי זה לא יקרה"
תמימות!
ככה אני רואה את זה
ומידיעה אוסיף, שמקרים ארעו דוקא במקומות חרדיים הומי אדם

 

[chyz]

לא קראתי את כל האשכול המעניין ..
אבל אני חושבת שמה שכתבה פותחת האשכול היא לא רק הסכנה
של חציית כביש \ללכת לאיבוד \ וכו' ..
יש גם את העניין שלאחרונה שומעים אותו יותר מפעם והוא התעללות בילדים (במובן רחב וד''ל)
ושאח''כ לא יתפלאו אם הילדים מפתחים חרדות ,פחדים , פחד לצאת מהבית , פחד מאנשים וכו' ..
צריך לשים לב גם אם אימא שולחת אל הבת שלה לחברה שגרה בנין ממול , לבדוק שהיא חוזרת מיד
ולא מתמהמהת .
ואני מכירה הרבה אימהות שיש להן את הקטע של אדישות , שמצד אחד יש בו מעלות האמא יותר רגועה ומצד שני , כמו שהיא רגועה כך גם הילד שלה הרבה יותר פתוח לפגיעות וכו' .

יש לי ילדים גדולים, ואת בת ה-7 שלי (הרביעית למי שזה מעניין) לא שולחת לבד. רק בתוך הבנין.


עיני ראו דברים הזויים. שהתקשרתי אח"כ לאמהות אותן בנות (בת 6 עם אומץ לא נורמלי, שאין כביש בדרך, אבל היא רק ישבה על הספסל כדי להוציא את החול, והערבי שהתיישב לידה 'במקרה' חיבק אותה!!) הן לא האמינו לי. ויש לי עוד הרבה..

מידיעה ברורה. לא ניחושים, לא השערות. מרבית הסיפורים הקשים של הצקות לילדים.. ארעו בין השעות 8:00 - 8:30 ו13:00-13:45 ואפ' בזמן המתנה להסעה של ביה"ס - בסיום הלימודים!! (לא תצליחו לספור את כמות הממתינות, כולל מורות ובכל זאת..)

ילדי מעולם לא הרגישו חריגים, וגם לא מפוחדים. צריך לעשות את זה בחכמה.
וכן. גם צריך לזה זמן שאין לי, אבל הילדים שלי יקרים לי יותר מכל דבר אחר.

ושכחתי לציין שאני גרה באזור חרדי

ואני שמעתי ממקור מוסמך על ילדה שהלכה לחברה, והגיעה בשלום,
ובבית החברה...

אז להפסיק לשלוח את הבנות שלי לחברות?

הקב"ה נתן לנו ילדים לפקדון - אנחנו אחראים לשלום גופם ונפשם,
ורוב האמהות גם עושות את זה.

אם אני רואה ילד ברחוב שנראה במצב שמסכן אותו,
אני עושה מה שצריך (אפילו התקשרתי לחיידר שיבואו לקחת ילד ששיחק בגינה בשעה 10:00 בבוקר במקום ללכת לכיתה),
אבל משתדלת לא לשפוט, הכל יכול להיות.

ושוב, רוב האמהות דואגות לשלום ילדיהן לא פחות מכן, האמהות שמביאות את הילדים עד פתח ביה"ס.

לגבי כביש, אצלנו לא חוצים לבד עד גיל 9
ולמרות זאת,
יום אחד הלכתי עם בתי שהיתה יותר מ-9, היתה מטר לידי, וקפצה לכביש וכמעט נדרסה...

שומר פתאים ה'.

 

[טוליפ]

על מנת לאזן פה.
1.שליחת ילדים לבד זו תרבות ישראלית נטו, וזה בא מהרגשת בטחון יחסית שיש ברחוב.
במדינות חו"ל רובם (רובם, כי אני לא מכירה כל מקום, יתכן שבלייקווד למשל זה שונה) לא שולחים שום ילד, שנחשב בגיל הילדות לבד.
2. אז נכון שבארץ ילד בן 8 בהחלט יכול ללכת ללימודים לבד, ובגיל 9 עם הדרכה נכונה יכול גם לעבור את הכביש לבד. אבל זה לא אומר שצריך לתת עצמאות מוחלטת.
3. יש הבדל בין הליכה למקום מסויים וחזרה, לבין שהייה של כמה שעות בגינה בלי לדעת מה הוא עושה שם, עם מי הוא מדבר ומתחבר, וכיצד הוא מתנהג.
4. אל תשכחו. הילדים שלנו פקדון יקר ביותר בידינו, ועל כן שיקולי נוחות אישית לא קודמים לשיקולי טובת הילד.
5. עדיף לשמור יותר, מאשר לשמור פחות.
6. וכן. גם ילד בן 18 לא הולך לאן שהוא רוצה לבד.
7. למרות הכל אני לא נתקלת באזור שלי (ואני מסתכלת) בהרבה מקרים כמו שאתן מציינות כאן, פה ושם תמיד יש. כמו ילדה שביום גשום וסוער השבוע עמדה במעבר חציה עם קפוצ'ון בלבד כולה סחוטה מהגשם מחכה שיעבירו אותה את הכביש.
נראה לי שבערים החרדיות הקטנות (אין לי שם לזה) זה יותר נפוץ, בגלל התחושה שכולם חרדים, צדיקים וטובים(!)

 

[marker]

בבתי יעקב הכניסו את עניין ה"מוגנות" מכיתה א' ועד ח'
אך לדעתי גם האימהות צריכות לדבר על זה בבית.
זה מסתכם ב-3 'למד'ים:
לא- לצעוק 'לאאאאאאאאאא'
לרוץ- לרוץ הכי מהר שאפשר
לספר- לספר להורים ולא להתבייש...

יש ילדים שחווים התעללות אך לא מבינים/ מתביישים לספר להוריהם והצלקת נשארת....

 

[טוליפ]

בבתי יעקב הכניסו את עניין ה"מוגנות" מכיתה א' ועד ח'
אך לדעתי גם האימהות צריכות לדבר על זה בבית.
זה מסתכם ב-3 'למד'ים:
לא- לצעוק 'לאאאאאאאאאא'
לרוץ- לרוץ הכי מהר שאפשר
לספר- לספר להורים ולא להתבייש...

יש ילדים שחווים התעללות אך לא מבינים/ מתביישים לספר להוריהם והצלקת נשארת....

זה מאוד יפה, אבל לא מספיק, לפי סקרים האחוזים הגבוהים של המקרים אלו אנשים שקרובים ומוכרים לילד.