יש גיל שילד לא הולך לבד.נקודה.
לא בכל גיל שילד יכול ללכת לבד הוא יכול לקחת איתו ילדים נוספים.צריך בשלות של עוד כמה שנים מעל וגם אחריות.
גם בגילאים שילדים כן הולכים /חוזרים/חוצים לבד זה צריך להיות בשכל ובהכוונה.
לגבי כבישים-תלוי איזה כביש,יש כבישים שהם פחות סואנים ופחות מסוכנים למעבר שאותם אני מרשה לחצות מגיל 9 אחרי שהסברנו הייטב איך חוצים את הכביש. ויש כבישים סואנים מאד ומסוכנים שגם לבת ה12 שלי אני לא מרשה עדיין לחצות.
לגבי חזרה הביתה מהחיידר, הבנים שלי יודעים שיש להם 12 דקות להגיע הביתה, זמן שמספיק להליכה סבירה בלי התעכבות. בחידר מקפידים להוציא אותם בדיוק בזמן לא לפני ולא אחרי. הולכים תמיד עם חברים ורק בדרך המלך. אני עוקבת כל יום אחרי השעה בדיוק וכל איחור קטן מצריך הסבר,באיחור גדול אני יורדת לראות מה קורה.
שולחת ילדים ל"יש" רק שניים ביחד ועם פלאפון. לא שולחת בשעות שריק לגמרי/למקומות שאין בהם אנשים.
לתת לילדים מודעות לסכנות בצורה ברורה: לא מדברים עם זרים, לא עולים לשום רכב שמציע טרמפ כולל השכן והאיש מביכ"נ,לא עוברים במקומות סגורים כמו חניונים או מעברים לבד , לא נשארים בחיידר/בי"ס שניה אחרי הצילצול ללכת הביתה, מישהו נצמד אליך-תברח נוגע בך-תצרח, לא נכנסים לחדר עגלות בלי מבוגר.
לא לסמוך על השיפוט של ילדים מה נקרא מסוכן.ילדים צריכים הוראות ברורות בהתאם לסביבת החיים שלהם.
אי אפשר לכלוא ילדים, אי אפשר לעשות אותם חריגים בחברה,אי אפשר וגם לא רצוי להפוך את ההורים לצל של הילדים.
אבל,כהשתדלות צריך לחשוב, להסביר ולחשב סכנות. ולפני הכל ,באמצע ואחרי להתפלל שה' ישמור עליהם ועלינו תמיד.