תוהה לעצמי....

[אחת מאלף]

כי זו שאלה עצומה מי הפוגע. ואת זה אני אומרת מידיעה ברורה אחרי למידה עמוקה בנושא - אם הפוגע הוא מחוץ לבית ובבית יש מי שמקבל את הילד, תומך בו, קשוב ופועל (מתלונן, שם גבול, אוסר וכו) אז ברובם הגדול ש ל המקרים הילד עובר בלי פגע, ואפילו - אפילו מתעצם. הוא ראה שהוא עבר משהו ותמכו בו, ושמרו לעיו, ונלחמו למענו. זה מייצר המון בנפש.
כאשר הפגיעה היא בתוך הבית, ושם האחוזים קצת יותר נמוכים, והיא נשנית, ואין עם מי לדבר הרי זה "מקור המוות שהוא גם מקור החיים" ויש אווירה של סוד והילד "שומר" על מענהו, אז מתרחש הבילבול הגדול והקושי העצום להשתקם.
פגיעות חד פעמיות, על פי רוב, לא מעצבות את הנפש בצורה טראומטית, ויותר מכן לשלוח את הילד או לא לשלוח את הילד, חשובה התגובה ההורית, שהיא קריטית במצבים האלו.

 

[אקורד]

תודה על הקבצים החשובים והמועילים הללו.

יש לי רק שאלה אחת: הרי מצד אחד אחוז הפגיעות הוא גבוה כל כך, הן בילדים והן בילדות. כמה רק באשכול הזה כתבו על פגיעות בעצמם או ביקרים להם, ובקבצים המצורפים, המנחה עצמה מספרת שבהרצאות שהיא מעבירה בנושא היא מבקשת מנשים שיכתבו לה באנונימיות 'כן' אם עברו את אחת מן החוויות שהיא מתארת, או לא, וכ80% כותבות לה כן! אז אין ספק שהפגע - על כל צורותיו - נפוץ, ומצד שני כל כך הרבה מסבירים לנו שמדובר בפגיעה קשה וארוכת טווח, ובצלקת לדורות, ויש שיאמרו: בלתי הפיכה. אז מה, כולנו, רוב האוכלוסייה, שרוטה באופן זה או אחר? מצולקת לתמיד?

מי שהולכת לסדנא, הרבה פיעמים היא אחת שנכוותה....

 

[יום אביב]

אקורד, אני לא מדברת רק על משתתפות הסדנאות. הנושא הזה עלה פעם במפגש מסוים רב משתתפות שנכחתי בו (שלא היה קשור לתחום זה), וכמעט כל משתתפת העידה שחוותה בעברה פגיעה ברמה זו או אחרת.

 

[עוגת בוקר]

אקורד, אני לא מדברת רק על משתתפות הסדנאות. הנושא הזה עלה פעם במפגש מסוים רב משתתפות שנכחתי בו (שלא היה קשור לתחום זה), וכמעט כל משתתפת העידה שחוותה בעברה פגיעה ברמה זו או אחרת.

את לא רצינית!!!!
לאן הגענו?????????????

 

[מלפפון]

אקורד, אני לא מדברת רק על משתתפות הסדנאות. הנושא הזה עלה פעם במפגש מסוים רב משתתפות שנכחתי בו (שלא היה קשור לתחום זה), וכמעט כל משתתפת העידה שחוותה בעברה פגיעה ברמה זו או אחרת.

באותה מידה שכל אחת עברה כמעט תאונה בכביש.
לא כל דבר נחשב לפגיעה, כשאת חופרת פתאום מתחילים להיזכר בכל מיני סיטואציות.
אבל רק פגיעות ממשיות גורמות לטראומה ממשית.

 

[מקופלת]

את לא רצינית!!!!
לאן הגענו?????????????

זה ממש לא מפתיע.
כל אחת יכולה להעיד שהיא עברה פגיעה ברמה כזו או אחרת. גם להוריד נמלה בלתי נראית מהגב יכול להחשב לפגיעה.

 

[לילי 1]

תודה על הקבצים החשובים והמועילים הללו.

יש לי רק שאלה אחת: הרי מצד אחד אחוז הפגיעות הוא גבוה כל כך, הן בילדים והן בילדות. כמה רק באשכול הזה כתבו על פגיעות בעצמם או ביקרים להם, ובקבצים המצורפים, המנחה עצמה מספרת שבהרצאות שהיא מעבירה בנושא היא מבקשת מנשים שיכתבו לה באנונימיות 'כן' אם עברו את אחת מן החוויות שהיא מתארת, או לא, וכ80% כותבות לה כן! אז אין ספק שהפגע - על כל צורותיו - נפוץ, ומצד שני כל כך הרבה מסבירים לנו שמדובר בפגיעה קשה וארוכת טווח, ובצלקת לדורות, ויש שיאמרו: בלתי הפיכה. אז מה, כולנו, רוב האוכלוסייה, שרוטה באופן זה או אחר? מצולקת לתמיד?

כדי לא להעצים נפח של מעשים ןלגרום לפגיעה להיות גדולה יותר, חשוב לדעת שיש סולם ולא כל שלב בו הוא פגיעה בלתי הפיכה.
כבחורות בסמינר, כולנו, חוזרת, כולנו, חווינו פגיעה:

פגיעה ברמה זו או אחרת.

יש רמות רבות בפגיעות, ולא סתם נאמר אחת מתוך אחת

יש פגיעה בדיבור- מי לא חוותה? יש במעשה ויש במעשה.

בכלל לא כל פגיעה מזיקה. תלוי ברמת הפגיעה ותלוי בהמון פרמטרים סביב של אופי, תמיכה, פתיחות ועוד
פגיעה ברמה נמוכה יכולה להביא מודעות ואפילו העצמה.
בבחרותי, כנערת סמינר, היינו משתפות בליחשושים וציחקוקים וזה מה שהוציא את העוקץ מהכאב וההשפלה! זו היתה התרפיה. כמובן שנכון רק כשלא מדובר על פגיעה שאין לה חזור.
בסיטואציה מסויימת בה גם בעלי היה נוכח הייתי בתחושה כל כך מוגנת, עד שהצלחתי ממש לדחוף את הפוגע ולהרים עליו את קולי (ובעלי שעמד לפני בתור הסתובב מופתע והצטרף לצווחות)

 

[אבי1000]

פגיעות חד פעמיות, על פי רוב, לא מעצבות את הנפש בצורה טראומטית, ויותר מכן לשלוח את הילד או לא לשלוח את הילד, חשובה התגובה ההורית, שהיא קריטית במצבים האלו.

אם לא מטפלים בזה זה תופח למימדים מבהילים. לכן במקרה שהפגיעה חד פעמית מומלץ ללכת לטיפול אחרי חודש בערך(כדי שהילד יעכל מה קרה וכו וככה הטיפול יותר יעיל. מאשר לזרוק אותו ישירות לשיחזור הפגיעה. כמו שבן אדם שראה הרגע פיגוע ונכנס להלם משתק אסור להתחיל לנסות להכיל ולשקף אותו כדי למנוע הצפה)
קיצור.פגיעה חד פעמית לרוב גורמת לילד להסתגר לעזוב את המעגל החברתי(יושב תמיד בצד ושותק)אפשר לזהות שעובר עליו משהו קשה מאוד על ידי המבט הכבוי משהו שלו(חוסר עניין בחיים) ופגיעה שנמשכה על פני זמן ארוך יותר כאן כבר יש הרבה בעיות.אבל בכלליות זה מוביל לפגיעה קשה בתפקוד החיים פגיעה קשה בחיי הנשואים וכו וכו(ועוד דברים שעדיף לא לכתוב אותם בפורום)

 

[מלכי A1]

ברגע שילד מספר לא צריך שהאבא יהיה חכם בשביל להאמין לו.
הוא נחשף למושגים שאין מצב שידע אם זה לא קרה.

הבעיה היא עד שהילד מספר.
הוא מתבייש כי חש אשמה,
וכן הזהירו אותו שאם יגיד, יהרגו את אבא ואמא שלו.
והוא פשוט מפחד.

תתפלאי,
אבל יש הורים שפשוט לא מאמינים!
בטוחים שהילד מסובך ומתוסבך( בפרט אם הפוגע היא דמות מוכרת ואהובה)

 

[מלפפון]

שכן שלי בן 6 התלונן על ילד חילוני שלקח אותו לצד וכו.
ההורים נסעו למשטרה שם חקרו את בן ה-6. זהות הילד הפוגע ידועה למשטרה.
חוקרת הנוער אמרה להורים שפעמים רבות ילד שפוגע הוא אחד שנפגע מסביבתו.
כך שהחוקרים הלכו לילד הפוגע כדי לבדוק אם לא פוגעים בו.

לבן ה6 שלום, והוא אפילו לא מבין שאמורה להיות לו טראומה מהענין.
כך שיש פגיעות ויש.
לא כל דבר משאיר טראומה.

מה שמשאיר בוודאות זו פגיעה מתמשכת.

וכאן ההורים נכנסים לתמונה.
איך יתכן שילד שלכם חווה התעללות תמידית ואין לכם מושג?

שלחתם אותו למורה מתקן? תבדקו שהכל כשורה.
הוא בקשר עם השכן החייכן מביהכנסת? תעקבו.
הרב'ה שלו משדר לו אותות חיבה מעבר לרגיל?
הוא לא חוזר הביתה בזמן מהחוג? מהחיידר?

איך אפשר שילד יעדר למקום בלתי ידוע באופן קבוע וההורים לא ישימו לב?

 

[מלפפון]

תתפלאי,
אבל יש הורים שפשוט לא מאמינים!
בטוחים שהילד מסובך ומתוסבך( בפרט אם הפוגע היא דמות מוכרת ואהובה)

יש הרבה חולי נפש בעצמם.

אין מצב שילד מתאר דברים שאין לו מצב לדעת לבד וההורים לא יאמינו לו.
כלומר יש מצב, אבל לא מצב תקין ורגיל.

 

[אבי1000]

לבן ה6 שלום, והוא אפילו לא מבין שאמורה להיות לו טראומה מהענין.
כך שיש פגיעות ויש.
לא כל דבר משאיר טראומה.

ברוך ה שכרגע הכול כשורה(האומנם? יש דברים נסתרים) אבל כולי תקווה שכשהו יגדל הבעיה לא תגדל ביחד איתו. מאוד יכול להיות שכרגע לא רואים את הסימפטומים. עייני ערך האומנם.

 

[אבי1000]

יש הרבה חולי נפש בעצמם.

אין מצב שילד מתאר דברים שאין לו מצב לדעת לבד וההורים לא יאמינו לו.
כלומר יש מצב, אבל לא מצב תקין ורגיל.

הרבה פעמים ההורים עצמם לא יודעים איך לאכול את זה ופשוט מתכחשים.

 

[מלכי A1]

יש הרבה חולי נפש בעצמם.

אין מצב שילד מתאר דברים שאין לו מצב לדעת לבד וההורים לא יאמינו לו.
כלומר יש מצב, אבל לא מצב תקין ורגיל.

לא תמיד הילד בעצמו מבין מה ראה/חווה ובפרט אם הוא מאד צעיר
לא תמיד הכל שחור או לבן, טהור או מלוכלך.
לפעמים דוד טוב נותן לו 'פרס' והוא מבולבל כי הדוד אומר שזה פרס טוב ונעים
אבל הוא הרגיש שבא לו להקיא.
זה אומר שהדוד רע? צריך לרוץ לספר? למרות שהדוד בפרוש אמר שזה פרס שלא מספרים עליו לאף אחד?

 

[אביטל שורץ]

תודה על הקישור המכיל חומרים מצויינים!!!
אמהות- תורידו ותדפיסו לילדים את החוברת (3)
מנוסח בצניעות, בבהירות, מותאם לגיל בי"ס
אמרתם שאי אפשר לנעול את הילדים בבית, תנו להם לקרוא (ולהשלים)
זו ההשתדלות האולטימטיבית שלנו בתור הורים נוכח הסכנות.

 

[userit]

לא קראתי את כל האשכול הארוך, אבל רק חייבת להגיב לדעה שהובאה כאן-
פגיעה ממשית לא יכולה לעבור בלא השפעה או טיפול. אין דבר כזה ש'הילד לא מבין שהוא צריך להיות בטראומה'. כל התעללות יכולה לאפשר לילד להמשיך לצמוח ישר יחסית. חוץ מהתעללות כזו , שגורמת לילד פשוט לצמוח עקום. בעדינות אנסה לאמר שמאחר והקב"ה יצר מצב שבו התחום הזה הוא גם בעל משמעות נפשית עמוקה מאד, כאשר משהו נעשה בצורה שגויה ולא ראויה- גם אם לא מבינים את המשמעות בשכל, הנפש עמוק בפנים- מבינה גם מבינה ונפגעת.

 

[מלכי A1]

לא קראתי את כל האשכול הארוך, אבל רק חייבת להגיב לדעה שהובאה כאן-
פגיעה ממשית לא יכולה לעבור בלא השפעה או טיפול. אין דבר כזה ש'הילד לא מבין שהוא צריך להיות בטראומה'. כל התעללות יכולה לאפשר לילד להמשיך לצמוח ישר יחסית. חוץ מהתעללות כזו , שגורמת לילד פשוט לצמוח עקום. בעדינות אנסה לאמר שמאחר והקב"ה יצר מצב שבו התחום הזה הוא גם בעל משמעות נפשית עמוקה מאד, כאשר משהו נעשה בצורה שגויה ולא ראויה- גם אם לא מבינים את המשמעות בשכל, הנפש עמוק בפנים- מבינה גם מבינה ונפגעת.

נכון מאד.
רק שיש דבר כזה שילד נמצא בחוסר שקט ועצבות מתכנסת בלי להבין שזה בגלל זה
הוא מושפע בלי לקלוט ממה.
וכאן תפקיד ההורים לשים לב לשינויים בהתנהגות של הילד.

 

[Ayalam]

את אומרת מידיעה?
כי חשוב לי לדעת.

גם מי שיושב בכלא, לא תמיד מטופל
זה תלוי אם הוא מודה בפשע שביצע או לא
מודה= מטופל
לא מודה= לא מטופל
לכי תבררי אם הוא הודה בענין.....

 

[צליל בגיל]

גם אני מודה על החומר המעולה שצורף בקישור
מה המדיניות בבתי הספר החרדיים, בת"תים ?
האם מלמדים היום מוגנות בדרך כלשהי?
האם החומר המצורף ודרכי ההדרכה בו חופפים את החינוך שהילדים מקבלים במוסדות הלימוד?
(אני מאמינה שיש הבדלים בין מוסד אחד למשנהו... ובכל אופן)
החוברת לעבודה עם הילדים מעולה ונקיה ברמות!!! היא פונה לתחומי עניין של בנים, יש חוברת לבנות? ודבר נוסף- אין בה דיבור ממשי על הסביבה הקרובה והמוכרת שזה הפח של כולנו...(כגון-דוד, מורה,חבר של אבא)

 

[שרהה]

לא מדברים עם זרים נקודה.
וכשצריך לחצות כביש(ורק במקרה הזה)מבקשים מדודה(סליחה מקהל הגברים אבל סטטיסטיקה זו סטטיסטיקה).
וחוץ מזה שבשנים האחרונות רוב המקרים הם עם מכרים/משפחה בגלל המודעות שחדרה.
ועכשיו את עוד יותר מבולבלת כנראה...

גם אם הסטיסטיקה מראה שרוב הפגיעות בילדים בא ממכירים ומקורבי משפחה
קשה באמת להגיד שלבקש מדודה להעביר את הכביש
זה יותר קל מלדבר עם קרובי משפחה ומכירים
איך אפשר להסביר לילד שיזהר מכל קרובי המשפחה והמכירים?