תוהה לעצמי....

[פקאן]

זה כל כך ענין של תרבות ומנטליות. בציבור הכללי, לא משנה אם יש ילד אחד או שלושה, הם נמצאים במסגרות עד 4 ואפילו עד 5 ומשם יוצאים כל יום לחוג אחר.
בהרבה מקרים ל2 ההורים יש רכב ורק צריך להצמד ללוח ההסעות מי מסיע את מי מתי ולאן.

גם במשפחות עם פחות אפשרויות כלכליות בהרבה מקרים יש לפחות סבתא אחת באזור שמשמשת אמא שניה, כולל לקחת את הילדים מהמוסדות, להוציא אותם אחרי הצהריים לגינה, להביא אותם ולקחת אותם לחברים ועוד כהנה וכהנה.

מצד שני, שימו לב איזו חופשיות הם נוהגים בילדים קצת יותר גדולים. מגיל 12 אפשר לראות את הנערים והנערות מסתובבים ברחובות בלילות שבת/ ימי חופשה עד 4 לפנות בוקר. נכון, לא כולם. אבל התופעה קיימת.
ובציבור שלנו אפילו בחורה בת 18 לא יוצאת בלי להודיע לאן ומתי היא תשוב. שוב, עניין של תרבות.
אני בטוחה שגם אמא לא שומרת תומ"צ מתקשה להרדם בלילה כשהילדה בת ה14 שלה מבלה בחוץ בשעות הקטנות של הלילה, אבל אין לה ברירה, כי היא לא יכולה לאסור עליה את מה שמקובל.

 

[riki aharon]

בני הגדול בן 10 ואפילו לבית הכנסת בשבת נדיר שהוא יוצא לבד (שכונה מעורבת בחלקה).
לא מדברת על לשלוח לבד לבית הספר, כמו שכל חבריו הולכים כבר מכיתה א' (ולדברי כמה אימהות, יכולים לחזור אחרי שעה!). אני, אחרי חמש דקות משוערות של איחור, כבר הייתי עם דפיקות לב.
אז כן, בעלי מחזיר אותו מהת"ת למרות שזה מאמץ גדול בשבילו (אחרי שהוא אסף את כל הילדים שעה קודם מאותו מקום והוא צריך להתפנות לעיסוקיו). אבל אין מצב שאתן לו להסתובב ברחובות לבד. ואני סומכת עליו, בהחלט, אבל לא הכל תלוי בו והרחוב מסוכן!

דבר נוסף, יצא לי לגור בבניין עם כמה שכנות שיצאו עם בעליהן לאירועים בערב בעיר / מחוצה לה וביקשו שאקפוץ לביתם כל חצי שעה לראות מה קורה! אני הזדעזעתי ומחיתי ואמרתי שאני לא משתפת פעולה עם הדבר הזה וזה מלחיץ אותי אפילו לדעת שיש ילדים קטנים בבניין בלי השגחה לכ"כ הרבה שעות (אה, ותבדקי רק עד עשר וחצי, כי אני חוזרת באחת עשרה. ובסוף מתברר שחזרו קרוב לחצות!)
לא אחת הסתכסכתי עם שכנות בגלל בקשות כאלה (הן ממש, אבל ממש לא מבינות מה הבעיה בזה!!!) ואחרי פעם / פעמיים שלא היה לי נעים ולא רציתי לתקוע אותן (כי אנחנו חייבים ללכת לחתונה וזה לא נעים ולא השגנו בייביסיטר ובכלל, הילדים ישנים כ"כ עמוק ולא מרגישים כלום וכו' וכו'), הודעתי שאני לא משתפת פעולה עם זה, מבחינתי זה לא אחראי ושימצאו סידור אחר.

אני אישית, כשאני יוצאת להליכה של חצי שעה סביב הבית, משאירה את בן ה-10 (כשהוא ער) לשמור על הילדים, לא לפני שאני מוודאת עם השכנה שהיא בבית למקרה שיצטרך עזרה (שב"ה לא קרה עד היום) ועדיין לא מספיק רגועה (אם ח"ו קורה משהו, הוא באמת מסוגל להעיר את כל הילדים ולצאת איתם מהבית בצורה בטוחה וכו'? מהן באמת יכולותיו של ילד בן 10 בשעת מבחן? עד כמה אפשר להעמיד את תושייתו בניסיון?)​

איך שאני רואה את הנושא הזה של בטיחות הילדים, יש מקרים שהם בתחום האפור כמו לתת לילד בן 7 ללכת לבד לכתה / למכולת בשכונה חרדית ללא כבישים וכו' ויש מקרים שהם רשלנות ודאית - למנות ילד בן 5 להחזיר ילד בן שנתיים מהמעון וכו'.
אולי כדאי להעלות תרחישים בתגובות נפרדות ומי שזה נראה לה בעייתי שתצלצל. כך נוכל לראות מה הנורמות בעניין ועד כמה אנחנו מגזימות בחרדותינו.

 

[cyp]

בני הגדול בן 10 ואפילו לבית הכנסת בשבת נדיר שהוא יוצא לבד (שכונה מעורבת בחלקה).
לא מדברת על לשלוח לבד לבית הספר, כמו שכל חבריו הולכים כבר מכיתה א' (ולדברי כמה אימהות, יכולים לחזור אחרי שעה!). אני, אחרי חמש דקות משוערות של איחור, כבר הייתי עם דפיקות לב.
אז כן, בעלי מחזיר אותו מהת"ת למרות שזה מאמץ גדול בשבילו (אחרי שהוא אסף את כל הילדים שעה קודם מאותו מקום והוא צריך להתפנות לעיסוקיו). אבל אין מצב שאתן לו להסתובב ברחובות לבד. ואני סומכת עליו, בהחלט, אבל לא הכל תלוי בו והרחוב מסוכן!

דבר נוסף, יצא לי לגור בבניין עם כמה שכנות שיצאו עם בעליהן לאירועים בערב בעיר / מחוצה לה וביקשו שאקפוץ לביתם כל חצי שעה לראות מה קורה! אני הזדעזעתי ומחיתי ואמרתי שאני לא משתפת פעולה עם הדבר הזה וזה מלחיץ אותי אפילו לדעת שיש ילדים קטנים בבניין בלי השגחה לכ"כ הרבה שעות (אה, ותבדקי רק עד עשר וחצי, כי אני חוזרת באחת עשרה. ובסוף מתברר שחזרו קרוב לחצות!)
אישית, הסתכסכתי לא אחת עם שכנות בגלל בקשות כאלה (הן ממש, אבל ממש לא מבינות מה הבעיה בזה!!!) ואחרי פעם / פעמיים שלא היה לי נעים ולא רציתי לתקוע אותן (כי אנחנו חייבים ללכת לחתונה וזה לא נעים ולא השגנו בייביסיטר ובכלל, הילדים ישנים כ"כ עמוק ולא מרגישים כלום וכו' וכו'), הודעתי שאני לא משתפת פעולה עם זה, מבחינתי זה לא אחראי ושימצאו סידור אחר.

אני אישית, כשאני יוצאת להליכה של חצי שעה סביב הבית, משאירה את בן ה-10 (כשהוא ער) לשמור על הילדים, לא לפני שאני מוודאת עם השכנה שהיא בבית למקרה שיצטרך עזרה (שב"ה לא קרה עד היום) ועדיין לא מספיק רגועה (אם ח"ו קורה משהו, הוא באמת מסוגל להעיר את כל הילדים ולצאת איתם מהבית בצורה בטוחה וכו'? מהן באמת יכולותיו של ילד בן 10 בשעת מבחן? עד כמה אפשר להעמיד את תושייתו בניסיון?)​

איך שאני רואה את הנושא הזה של בטיחות הילדים, יש מקרים שהם בתחום האפור כמו לתת לילד בן 7 ללכת לבד לכתה / למכולת בשכונה חרדית ללא כבישים וכו' ויש מקרים שהם רשלנות ודאית - למנות ילד בן 5 להחזיר ילד בן שנתיים מהמעון וכו'.
אולי כדאי להעלות תרחישים בתגובות נפרדות ומי שזה נראה לה בעייתי שתצלצל. כך נוכל לראות מה הנורמות בעניין ועד כמה אנחנו מגזימות בחרדותינו.

חלק דברים את צודקת אך אני חושבת שאת מגזימה קצת, זה כבר גובל בחרדתיות יתר,

 

[rosmarin]

רק אצלי יש הבדל בין ילד לילד?

יש אצלי את מי שבשל בגיל X ללכת לבד ומי שלא? (ולא מדובר על ארבע)

 

[lizi]

אני אפילו לא יכולה לחשוב על זה, את הבן שלי בן 4.5 אני לוקחת לגן ברכב, והוא מתעקש לרדת והיכנס לגן בלעדי, אני יושבת ברכב ומסתכלת עליו עד שאני רואה את הדלת נסגרת אחריו...
איך אפשר לסמוך על השיקול דעת שלהם, ואם היום מתחשק לו ללכת לטייל, במקום ללכת לגן?!?!

 

[מקופלת]

ישבתי פעם בגינה עם אמא למשפחה ברוכה עם בחורים ובחורות בבית ששמרה על 2 הקטנים שלה. היו שם ילדים ללא השגחת מבוגר (לא ילדים קטנים בערך גיל 7,8), וזה התבטא בהתנהגות שלהם, איך היא אמרה לי? "אני גם הייתי מעדיפה לקפל עכשיו כביסה".
רואים על הילדים שלה שיש להם אמא שאכפת לה, שדואגת, שמוסרת נפש למענם ולמען חינוכם.

אוף! מי אמר שהיא מקפלת עכשיו כביסה או שוטפת כלים?
יש אנשים שגם בגיל 50 + לא קולטים שלא כולם חיים בדיוק את אותו סדר יום כמוהם...

 

[פילפל]

זה מסוג הדברים שאני רועדת לעשות, אבל מבינה מי שעושה את זה.
אם היא משאירה פלאפון ומקשיבה, ויודעת שהילדים שלה ישנים בשעה הזו,
אני לא רואה בעיה גדולה.
ברגע שילד יקום היא מיד תשמע, ותוכל להתקשר לשכנה, או שהילד יבכה טיפה, והיא תגיע תוך דקה.
מה כבר יכול להיות באופן רגיל?

למה אישית אני לא עושה את זה?
כי יש לי סרטים בראש על שרפות שעלולות לפרוץ בדיוק אז.

ולמען האמת אני עושה את זה במקרים מסוימים שאני צריכה לצאת להביא את בעלי מאיזה מקום, הילדים ישנים ואני משאירה דלת לא נעולה כדי שאם ח"ו תהיה שרפה הילדים יוכלו לצאת.

פעם הייתי מעירה את הילדים ולוקחת איתי.
היום אני מסוגלת לומר לבת ה9 שאני יוצאת לכמה רגעים ושתמשיך לישון.

לא רואה סיבה לדאגה, למרות ששוב, ברגיל אני לא עושה את זה.

אין לי תבנית ביצים בשביל כזה דבר.

לפי הפוביה מאש, אני מאמינה שבביתך מותקנים גלאי עשן....

אז אנצל את ההזדמנות לשאול: על מה את ממליצה?

רציתי לשים בשביל ההשתדלות, אך יש כ"כ הרבה סוגים שבסוף לא קניתי כלום...

(ואגב, מצטרפת לביקורת על השיטה ההזויה, להשאיר ילדים לבד ולבקש משכנה שתיכנס כל 20 דקות לראות ש"הכל בסדר". שכנה דפקה אצלי, בביתה 4 ילדים מגיל חצי שנה עד 4, "הם ישנים, תיכנסי כל חצי שעה לבדוק שהכל בסדר, יש נרות דולקים על השולחן...." כמובן שלא לקחתי אחריות. כל האסונות שקראנו עליהם, לא קרו בחצי שעה, הם קרו ב-2 דקות!! ואת מי מאשימים ברשלנות? את השכנה...)

 

[riki aharon]

חלק דברים את צודקת אך אני חושבת שאת מגזימה קצת, זה כבר גובל בחרדתיות יתר,

מה הקו שבו דאגה לילדים נחשבת כחרדתיות יתר?
לתת לילד בן 10 להשגיח על 3 אחיו הקטנים הישנים (שוב, בשכונה מעורבת ולא שכונה חרדית שהבניין הומה שכנים וילדים גם בשעות 9-10 בערב) ולא להיות רגועה זוהי חרדתיות יתר?

 

[חויתוש]

ילדים בני שש שלוקחים איתם אחים קטנים- לא, לא, לא!
אני לא מסוגלת לראות את זה.

אבל לא לשלוח ילדה מעל גיל חמש לבד מחוץ לבנין זה מוגזם בעיני. היא לא יוצאת לחברות? לשחק בחוץ? הילדים שלי כל הזמן מסתובבים אצל חברים וחוזרים והולכים לשחק למעלה.

כבישים- לא חוצים אצלי לבד מתחת גיל תשע.

 

[חויתוש]

ואגב, אני לא חושבת שצריך להזהיר את הילדים באיומים. כן לחזור על זה מידי פעם, כן שייכנס להם למוח, אבל בלי לתת להם רעיונות לפחדים חדשים בלילות.

כשהבת שלי היתה בכתה ב' היא דברה עם חברה שלה כמה מטרים מהבית של החברה. זה היה כמה ימים אחרי שעשו להם בבית הספר שיעור מוגנות, עם איומים (מוגזמים) על מה שיקרה להם אם ואם ואם...

גבר אחד התקרב אליהן באמצע השיחה, התחיל להתערב להן וניסה להתקרב אליהן...
הילדות רק ראו שהוא מתכופף אליהן ומתקרב ומנסה לגעת, הן נתנו צעקה ורצו כל אחת לכוון אחר... כמובן שהוא ברח משם...

אבל אחר כך גיליתי כמה הילדה שלי מפחדת, ולא, זה לא היה מהמקרה ההוא, (מזה נראה לי שהיא דווקא נהנתה) אלא מההפחדות שעשו להן בבית הספר.

 

[RacheliM]

תכלס,
אני חושבת שאחרי השרשור הזה,
אי אפשר לראות את גילאי הילדים של כל אחת לפי תגובותיה - כי יש כאן מספיק נשים עם ילדים גדולים (מעל גיל 6) שהצהירו שלא שולחות לבד.

מה שכן אפשר לראות,
זה איפה אתם חיים.
באיזה סגנון עיר,ובאיזה שכונה..

אצלי אפילו גינת משחקים אין באזור.
שכנים זה גם מצרך נדיר פה.

אז אני יכולה להבין שזה שונה מלחיות בבניין סגור עם 20 משפחות וגינה מתחת לאף...

עוד משהו אחד,
אני חושבת שכל ההשוואה הזו לציבור הכללי בכלל לא רלוונטית לפה.
אנחנו צריכים להסתכל על זה בתור קהילה שעומדת בפני עצמה,עם המעלות והחסרונות שלה.
כי הרי זה לא הדבר היחידי שאנחנו שונים בו מהציבור הכללי.
אז אין טעם להשוות בכלל.

 

[תא]

לא קראתי את כל האשכול, אש יכול להיות שאני חוזרת על משהו שכבר אמרו, אבל בארה''ב אין כזה דבר לתת לילדים להסתובב לבד. אולי בגיל 7 אפשר ללכת לבד לבי'ס אבל למכולת- לא ולא.

 

[mali]

חרדתיות באמת לא מובילה לשום מקום.
אבל זלזול ולצאת ולבא בגילאים צעירים הוא גם הרה סכנות.

מאמינה שכל אמא פה יכולה להיות כנה עם עצמה ולומר הדאגה שלי מוגזמת ולחוצה, או אני מרשה להם יותר מידי.

מה שחשוב כאן בכל האשכול הזה , הוא לעורר את המודעות. וזה שב"ה בורכנו ביותר מזאטוט וכלב, רק מחייב אותנו יותר. ופשוט להפנים , למי שהיה תמים עד היום, שגם רחובותינו מסוכנים מאוד. וגם אם בכ"ז את שולחת ילד בן 6 למכולת (בלי כבישים כמובן) שימי לב שבעל המכולת נאמן עלייך (אצלנו עובד חרדי לגמרי! הראה לילדים בנייד שלו כל מיני שטויות, ) שימי לב לשעה סבירה שהרחוב מלא, תהיי עם יד על הדופק, קחי טווח זמן נורמלי שהוא צריך להיות בבית בחזרה. זה הכל.

וסתם כך לזאת שהתלבטה על בנה בן ה-10... אתן לך דוג' ותראי לאן את משייכת את בנך:
יום אחד הייתי למטה עם ילדי הצעירים יותר ואחד הגדולים בן 10 היה עם חבר בבית (קומה 4), הם גמרו לשחק ורצו לרדת אלי, פתחו את דלת הבית וחדר המדרגות היה אפוף עשן. הבן שלי אמר לחבר שלו: לפי ההוראות (שהוא כנראה קרא בעיתון ) צריך לסגור את הדלת לשים סמרטוט רטוב ולגשת למרפסת. תפס מגבת הרטיב אותה ושם ליד הדלת, לקח איתו את הטלפון למרפסת והזמין מכבי אש, ורק אח"כ התקשר אלי. הילד השני כמעט פונה לבי"ח בגלל חרדה...
וזה גם למי שחשבה שאם מלווים ילדים עד גיל 9 הם יוצאים חרדתיים וחסרי תושיה...

(למי שדאגה, הענין הסתיים ב"ה בטוב, ואל תשכחו ציפסים על האש כשאתן הולכות לנוח)

 

[ח. שושני]

סיפור קצר:
לקחתי את בני בן ה6 לחיידר, ואת יתרת הדרך - כשהוא בטווח הראיה שלי, נתתי לו ללכת לבד.
מול העיננים שלי, מעבר לכביש, נתן לו איזה גבר סוכריה.
חזרתי הביתה נסערת מאד והתקשרתי מיד למנהל החיידר. הוא אמר שהוא מאד משתדל לפטרל באזור, במיוחד בשעות האלו. 9 בבוקר.
הילד שלי - כמעט ולא הולך לבד לשומקום מאז! והוא מוזהר עשרות פעמים(בעדינות אבל בבהירות)
אבל זה לא קל לא לשלוח ילד לחבר שגר כמה בנינים ליד ואין מי שייקל אותו. הוא ילד מאד עצמאי.
אבל אני בטוחה שצריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות!!
מישהי אמרה לי: אם ילדת אותם, את צריה גם לדאוג לגדל אותם. (היא אמרה את זה יותר חריף!)

 

[מה הענינים]

הכי מענין באשכול הזה, זה הכותרת.
חברות, למה אתן מפריעות לרחלי לתהות לעצמה? ככה חינכו אתכן?

 

[רבקי100]

צפה בקובץ המצורף 337091

אוף! מי אמר שהיא מקפלת עכשיו כביסה או שוטפת כלים?
יש אנשים שגם בגיל 50 + לא קולטים שלא כולם חיים בדיוק את אותו סדר יום כמוהם...

לא יודעת למה, אבל נזכרתי בזה..

 

[שרהה]

אשכול מרתק..
בל"נ אם אזכור אקפיץ אותו עוד חמש שנים.
מענין לשמוע האם דעותיהן של האמהות הצעירות תשתנינה.
(אמא צעירה שהגיעה למסקנה שהיא אחראית רק 33.33% על הילד)

חזקקקקקקק
חשבתי אתמול הרבה על זה
כל אלו האמהות שאומרות, אני לא יתן לעולם..................
תדעו לכן
יש מצב שתצליחו, אבל תחשבו שיש מצב שלא תצליחו לעמוד בקבלות טובות אלו
ואני יכולה רק לאחל לכן, הלוואי שכן תצליחו

 

[Ruty Kepler]

מה שכן אפשר לראות,
זה איפה אתם חיים.
באיזה סגנון עיר,ובאיזה שכונה..

אצלי אפילו גינת משחקים אין באזור.
שכנים זה גם מצרך נדיר פה.

אז אני יכולה להבין שזה שונה מלחיות בבניין סגור עם 20 משפחות וגינה מתחת לאף...

ואצלנו הרחוב צר מאד, מדרחוב ללא מוצא, עם 'בנייני רכבת' סביבו - שורה צמודה של בתים בלי רווח ביניהם, ומדרגות חיצוניות מהבתים ישר לרחוב (לרוב אלו שגרים בצד שלי, אין חדרי מדרגות בכלל).

כלומר: כשאחרות באשכול הזה אומרות שהן שולחות ילדות 'בתוך הבניין', אצלנו זה זהה לשליחה של ילדות 'בתוך הרחוב'.
למנוע מילדה לצאת לבד לרחוב, זה למנוע ממנה לצאת מפתח הבית.
(כן, יש הרבה דירות שהדלת שלהן נפתחת ישר החוצה).

 

[אמא טובה]

האם יש כאן מישהי אחת עם ילדים גדולים (לפחות שניים מגיל 7 ומעלה), שלא מרשה לילד בן 7 ללכת לבד לשום מקום? שתצביע.

הצבעתי

 

[אילנית I]

"אם ה' לא ישמור עיר...."
תפילות חבר'ה, הרבה הרבה תפילות!!!
אין בכוחנו לגדל את ילדינו לבד, לדאוג להם או להגן עליהם...
בפירוש, ככל שיש אמונה- אין חרדה,
וככל שיש השתדלות- עבודת ה' יותר שלימה.
קיבלנו פקדונות יקרים ועלינו לשמור עליהם בכל מחיר ובכל מצב.
וכמובן, לא לשכוח להתפלל!!!

שום תירוץ למספר ילדים גבוה לא מתקבל, מדובר בקטנות אמונה ואף בחילול ה'.
ובודאי שעבודת ה' שלנו/ לימוד התורה לא יכול לבוא על חשבון שמירה על הילדים.
יש חוק וישנה הלכה, ולכל גיל יש את הכללים המתאימים לו.

במהלך שנות חיי נתקלתי באמהות שונות, לפעמים חשבתי שאולי אני זו שמגזימה, לפעמים הן...
הבנתי שבכל זאת אין קו אמצע ברור, אבל חייבים להיצמד לבסיס שנקבע לנו.

אני אמא למספר ילדים (שניים מתוכם עברו את גיל 7 מזה זמן)
ילדי, מרגע שהם מכירים את שמם, הם יודעים את הכללים:
1. לא מדברים אם אף אחד ברחוב.
2. לא לוקחים דברים מאף אחד.
3. לא נכנסים לרכב של אף אחד.
4. לא לפחד לצעוק בכל רגע של חשש.
5. לברוחחחח.
ה'אף אחד' כולל גם את החברים של אבא מביה"כ, והשכנים באיזור!
פעם ילדי שאל אותי בחיוך, האם כשהוא פוגש את אחיין שלי הוא יכול לדבר איתו. (הוא יודע בדיוק את התשובה)
הסברתי להם שיש אנשים פחות טובים, יש "בני דודים", יש לא נורמלים, ויש כאלה שאין להם ילדים ונורא רוצים גם... לכן גם הנחמדים לא מתאימים.
הילדים שלי בריאים בנפשם, רגועים, שמחים, בוגרים ואחראים.
אני סומכת עליהם שידעו מה לעשות ומתי.
לכשגדלו הסברתי להם שהגוף שלהם שייך להם ולאף אחד (כולל חברים) אסור לגעת בהם, לכן הגוף מכוסה ולכן אנו צנועים. (אגב, כך גם מחנכים במוסדות הלימוד)
הילדים שלי (הגדול- קרוב ל10) לא עולים במעלית לבד ולא יעלו עד גיל 14, בעז"ה. לפי החוק.
לא חוצים כביש לבד! גם הגדול (שהוא נמוך) הוסבר על ידי שכדאי שעדיין יבקש לחצות, מלבד כבישים ממש ריקים. ואני נתקלת בילדים גדולים מכך שמבקשים ממני להעבירם ומצדיעה להוריהם.
ילדי, לפני גיל 8 לא חזרו גם מההסעה לבד. (הייתי רצה לגנים וממשיכה לתחנות, וכך אחה"צ...)
גם היום, הם לא חוזרים רגלית הביתה, למרות שממש כמעט כל כיתתם עושה זאת.

פעם נשאלתי על ידי ביתי, מדוע אני פחדנית? הסברתי לה שאני לא פחדנית, אלא זהירה ודואגת להם.
הספיק לה פעם אחת שנתקענו במעלית יחד כדי שתבין שלא כדאי שזה יקרה לה כשתהיה לבד. או כלב שצץ לנו פתאום בין הרגליים ברחוב (שבמקרה היה ריק) והיא התחלחלה מה היה קורה אילו היתה שם לבדה...
יום אחד גם חזרה עם סיפור מחברה שעלתה במעלית בבנין (קרוב אלינו) וגבר ליטף אותה, היא סיפרה זאת בביטחון רב, ללא חרדה או פחד, וציינה שהיא מבינה למה אני מחנכת אותם כך, ואיזה כיף שיש לה אמא שדואגת לה.

ואגב, הם מקבלים גיבוי מלא לענין, ממוסדות הלימוד, הגננת של בת ה4 הזדעזע שיש ילדות שחוזרות לבד הביתה וציינה בפני שהן לא יודעות מה הן עושות. הבן דיבר פעם עם המלמד ששאלו מה הוא עושה כשהוא מאחר את ההסעה, ילדי ציין שהוא חוזר הביתה כי אמא לא מרשה ללכת לבד, והוא ענה לו שבדיוק כך צריך להיות ושיש לו אמא חכמה. גם המורות מסבירות כך לילדות. ואני מאושרת.

מוכרחה לציין שילדי הגדולים כבר יוצאים לבד באיזור, בדר"כ החברים יורדים לחכות להם, חוזרים לבד מההסעה, ולמכולת, לעיתים רחוקות, הם הולכים יחד. (גם על זה מישהי כבר אמרה לי שאני לא אחראית- אמרנו נורמות שונות לא?!)
אבל הם אף פעם לא שוכחים את ה"כללים", מחייכים ואומרים, אמא אנחנו זוכרים הכל!!!

אני גרה בלב ליבה של עיר חרדית, ורואה כל שתואר כאן. מצטמררת ומזדעזעת, אך שוב מציינת- הנורמה של כל אחת היא שונה, הבסיס חייב להיות!

וכמובן, לא לשכול להתפלל ולבקש- כי בידיו הכל!!!
שתהיה לכולנו תמיד ס"ד ושבת שלום!