קשה ללחוץ על כפתור וקל לצעוק? נו, נו,
בן אדם לא נוסע מאירופה לאמריקה כדי 'לפתור' כפתורים............
רוצים לדעת למה מידי פעם אני לא לוחץ על כפתורים? נו, נו,
באמת אכפת לכם מה קרה שאני מבקש מנהג לעצור את האוטובוס?
הסיפור המלא למתעניינים לדעת למה
יעקב הרמתי מעדיף לא ללחוץ על פעמון עצירה, אלא דווקא התעקש לבקש בקולו מהנהג לעצור בטובו על אף שלא לחצתי על הפעמון-
זה קרה באמצע החורף...
ומצאתי את עצמי נוסע אם אוטובוסים ממקום למקום הייתי צריך להגיע לחתונה ולהספיק בר מצווה בעיר אחרת ובטעות לקחתי אוטובוס לכיוון ההפוך מיהרתי לתפוס טרמפ כדי לתפוס את האוטובוס השלישי, ובנס מצאתי על האוטובוס הזה מקום, כי בדיוק היה מן דהוא שריחם עלי וויתר לי על מקומו באוטובוס וככה התיישבתי ואז גם השני בספסל ירד מהאוטובוס ואז הראשון שהחליט להתיישב לידי, כך שאני ישבתי ליד החלון והוא במושב החיצוני.
ואז אני שם לב (על אף שחלונות האוטובוס היו כהות (ככה זה אצלנו בלילה!, גם אצלכם?)
בחסדי שמים הצלחתי לזהות את המתרחש מחוץ לכרכרה.. (בלשוננו-אוטובוס), כן! ראיתי שאני נוסע בעצם לכיוון ההפוך! והאוטובוס שאני צריך כדי להגיע לאשדוד נוסע בנתיב ממול!!!.....
ואז האוטובוס כמעט נכנס לתחנה קרובה, ואשר יגורתי כי אף אחד עוד לא צלצל ואני, ואני, צריך עכשיו להחליף כיוון-אוטובוס לחצות כביש לחטוף עוד כמה טיפות גשם,
אבל מה עושים הלחצן המצוקה לא עובד! (סליחה, באמת סליחה! לחצן הפעמון שמקנה זכות לעצור אוטובוס בתחנה תקנית)
נהג! נהג! עצור לי כן, עכשיו אני חייב להגיע לאשד.. סליחה לרדת מהאוטובוס!! ככה בלי לחסוך נשמעו זעקותיי באוטובוס הנהג, שברחמיו יתברך מכיר את החוק עצר לי באדיבות את האוטובוס ירדתי (ואז גליתי שהאוטובוס שחלף ממול לא נוסע לאשדוד אלא לעמנואל.. באמת היה לא נעים למה לא התאמצתי ללחוץ על פעמון, אבל אני מבקש תסלחו לי על הסיטואציה! תודה
עד כאן החשיפה.