אזהרה רותחת: אם אתם שייכים לאלה שכשהם מתחילים ספר אוי למי שמגלה להם את הסוף - מומלץ לדלג על הביקורת הזאת עד היום שבו הגעתם לכריכה השניה והכחולה של הספר הנ"ל, כי אני מספיילרת בכמויות, בלי ועם להתכוון.
הערת שוליים שאפשר לדלג עליה: זו לא ביקורת סיפרות בקטע ספרותי חד ושנון, אלא בטעם אישי יותר של 'מה אני חויתי עם הספר הזה'. לכן המקדם הוא שיתוף לביקורת, וכל אחת שכזאת - תתקבל בברכה.
סקירה בקצרה: הספר מתאר פיסת חיים של משפחה חסידית ירושלמית ולא מדי חשובה (בסולם העקום בו מודדים נכבדות, נקבל לא יותר מחמש)
בה שזורים כל הגוונים והאמירות שמאפיינות את הציבור החרדי של ימינו:
משפחתו של גדליה - הצול(ר)"ים שלא מכניסים מחשב ושומרים על ילדיהם ומשפחתם מכל משמר, בטוחים לעיתים (הספר כמובן משתייך לעיתים הללו כדי להקצין ולעניין) שכל מי שמרשה לעצמו יותר הוא חוטא גמור.
משפחתה של נחמי - צדיקים וטובים, אבל יש מחשב לצורכי פרנסה ומשתמשים בו כמובן לעוד כמה דברים... הם מגלמים במקביל גם תפקיד משפחת האברייכים בה האב (שוע) שוקד על תלמודו מעבר למצוי.
משפחתו של דודי - המודערנים הקלוקלים של המשפחה.
יש עוד כמה אחים אבל הם לא משחקים בתפקידים מרכזיים אלא ניצבי משנה, ובכדי לחדד אמיתות, שאלות, דיונים ומריבות יש לנו את חיה ומירי:
חיה - בת הזקונים של המשפחה המגיעה לפרק האיש המקדש ומגלה נטייה לכיוון המודרני של המשפחה, מציפה זכרונות כואבים ומרים אצל נחמי מימים בהם היא היתה לוחמת יחידה וקשוחה כדי לאפשר לבעלה ללמוד - והשאלה, עד כמה ואיפה עובר הגבול, מרחפת כל הזמן באוויר. במקביל ישנה השאלה האם החיים המתירניים אכן טובים יותר מאלה של הצול"ים.
מירי - הבת של גדליה שנולדה (כמעט) בלי אוזן, וצריכה ניתוח בח"ול, מעבר ליכולת המשפחה, דוחקת את גדליה להיעזר בדודי אחיו החוטא... מעמתת אותם אחד מול השני, לשאלות קשות ופתיחת נושאים מודחקים.
ודודי שמשחק כל הזמן את תפקיד הילד הרע, ועסוק בעיקר בויכוחים עם אמו (כך אפשר לעיתים להשתכנע...) מקבל את ההזדמנות להראות את הצד שלו, כבנאדם, על הבמה. הזדמנות שאגב ניתנת לו ביד נדיבה לאורך כל הפרקים - כי הוא אמנם ילד רע, אבל הוא גדל כ'אהוב בתנאי', ואף פעם לא מספיק קבלו את הרצונות הנוספים שלו וכו'...
עד כאן הסקירה.
אני הולכת לפתוח עכשיו נושא מסוכן:
לדעתי, הספר הזה הוא הספר הכי טוב של רותי.
למה?
שלוב הרסני של נושאים רותחים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, עם אפיונים חדים אמינים וצבעוניים שמדגישים ומחדדים את כל הדיונים והשאלות שהספר מעלה, בלי לוותר ובלי להוריד פרופיל. עם כתיבה שהולכת ומשתבחת מספר לספר (אם כי נראה שכבר הושגה נקודת שיא שקשה לעקוף אותה...), דיאלוגים כואבים ועמוקים לצד מצחיקים ושובבים, ששומרים על איזון. הרבה אוירה וחיים. הרבה שאלות פתוחות שלא מחפשות לקבל תשובה, אלא יותר להבין ויותר לקבל. עלילה שהולכת וצוברת קצב, ומחזיקה מתח לאורך כל הספר.
עוד משו שחשוב לומר: הרבה קוראים התרעמו על הזוגיות שהובאה בספרים הקודמים, בספר הנוכחי כל הזוגות חיים טוב אחד עם השני, גם אם הם יודעים קצת לריב מפעם לפעם... (מה שגורם להם להיות אותנטיים במיוחד)
ומה עוד?
-כריכה מדהימה (משהו שחייבים להקדיש לו כמה מילים...) ואפקט חדשני של דפים צבועים כחול.
-נושא שנוי במחלוקת- כל אחד מהספרים האחרונים של רותי הביא כמה ערכים מוספים מעבר לסיפור עצמו עם כל מה שהוא הכיל - והם היוו ידע עולם, מילים לא מוכרות, תחומי עיסוק מעניינים של הגיבורים שזורקים מושגים פה ושם.
בספר הזה כל הנושא הלך כמה צעדים קדימה (יהיה מי שיגיד כמה צעדים יותר מדי...) עם נושאים פיזיקליים שהם השמות של הפרקים וגם חלק מהרעיון שלהם בפני עצמם. תופעות רבות מתוארות בהרחבה ממש, תוך כדי מין 'משל ונמשל' לתהליכים שעוברים על הגיבורים.
מה יפה בזה: כל ההקבלות בין התופעות למציאות של הגיבורים, מדוייקות ועמוקות יותר ממה שאפשר לזהות במבט ראשון ושני (אני באמצע הקריאה השלישית ומגלה עדיין דברים חדשים)
האינטלגנציה ותאוות הידע שזה מעורר.
ומה לא: מי שלא אוהב פיזיקה סובל במשך חלקים נרחבים של הספר... יש פרקים שהוא עלול לדלג בשלמותם.
מושגים שקשה להסביר בשתי מילים, מוציאים גם את המתעניינים קצת מבולבלים...
פחות:
- הרגשתי שמבחינת הסופרת גיבור העלילה המרכזי זה נחמי. אני אישית יותר אהבתי את דודי, והוא אכן משחק תפקיד-כמעט-ראשי, ובכל זאת יש סצנות ממושכות שקולו ודמותו לא מופיעים ולא נשמעים, בעיקר בתחילת-אמצע הספר. היה לי חסר, כאילו גדליה התערב פה ומחק כמעט את כל הקטעים שלו...
- קצת ערבוב של מציאות ספציפית עם מציאות כללית: הספר בא להתעמת עם השאלה על נשות אברכים מתמידים שמתמסרות בצורה יוצאת דופן, ואיפשהו בדרך נאבדה קצת הפרופורציה - רוב האברכים הם לא שוע בגרסא הצעירה שלו, יותר הוא בגרסא הבוגרת. קצת לא הוגן כלפיהם להציג אותו ככה. אז נכון שזה היה הסיפור הספציפי, אבל היות והספר בא לומר משהו, להציף נושא, אז האפיון הזה הוא לא פיר.
מצד שני, אי אפשר להאשים יותר מדי את הסופרת. חלק משמעותי בכך שהספרים שלה כל כך מרתקים זה ההקצנות שמתארות את כל מה שקורה במציאות, אבל מעניין יותר. אז מה לעשות, לכל דבר יש את הצדדים היפים והצדדים שפחות...
- היה קשה להחזיק ראש בכל פרק מה הרעיון של הפיזיקה הנוכחי ואיך בדיוק זה מתקשר למה שקורה בפרק הספציפי. אז נכון שבקריאה שנייה שמים לב הרבה יותר, ובקריאה שלישית זה נהיה ממש כיף, אבל עדיין - עבודה מאוד קשה לסופרת, לא בטוח שמספיק מתגמל מצד ההנאה של הקוראים...
- סוף הספר הגיע בבום והשאיר את כל הקצוות פתוחים בנוגע לחיים של יפה'לה ודודי. אאוץ', לא יפה! (יש לי איזה תוכנית מגירה סודית לכתוב איזה פאנפיק המשך. רותי, מרשה?...)
שורה תחתונה - ספר מומלץ ביותר, שווה קנייה ושווה יותר מקריאה אחת. @Ruty Kepler, מחכה בקוצרוח לספר הבא שלך! (ואם אפשר שזה יהיה יותר מהר. קשה לחכות כל כך הרבה זמן!!!)
הערת שוליים שאפשר לדלג עליה: זו לא ביקורת סיפרות בקטע ספרותי חד ושנון, אלא בטעם אישי יותר של 'מה אני חויתי עם הספר הזה'. לכן המקדם הוא שיתוף לביקורת, וכל אחת שכזאת - תתקבל בברכה.
סקירה בקצרה: הספר מתאר פיסת חיים של משפחה חסידית ירושלמית ולא מדי חשובה (בסולם העקום בו מודדים נכבדות, נקבל לא יותר מחמש)
בה שזורים כל הגוונים והאמירות שמאפיינות את הציבור החרדי של ימינו:
משפחתו של גדליה - הצול(ר)"ים שלא מכניסים מחשב ושומרים על ילדיהם ומשפחתם מכל משמר, בטוחים לעיתים (הספר כמובן משתייך לעיתים הללו כדי להקצין ולעניין) שכל מי שמרשה לעצמו יותר הוא חוטא גמור.
משפחתה של נחמי - צדיקים וטובים, אבל יש מחשב לצורכי פרנסה ומשתמשים בו כמובן לעוד כמה דברים... הם מגלמים במקביל גם תפקיד משפחת האברייכים בה האב (שוע) שוקד על תלמודו מעבר למצוי.
משפחתו של דודי - המודערנים הקלוקלים של המשפחה.
יש עוד כמה אחים אבל הם לא משחקים בתפקידים מרכזיים אלא ניצבי משנה, ובכדי לחדד אמיתות, שאלות, דיונים ומריבות יש לנו את חיה ומירי:
חיה - בת הזקונים של המשפחה המגיעה לפרק האיש המקדש ומגלה נטייה לכיוון המודרני של המשפחה, מציפה זכרונות כואבים ומרים אצל נחמי מימים בהם היא היתה לוחמת יחידה וקשוחה כדי לאפשר לבעלה ללמוד - והשאלה, עד כמה ואיפה עובר הגבול, מרחפת כל הזמן באוויר. במקביל ישנה השאלה האם החיים המתירניים אכן טובים יותר מאלה של הצול"ים.
מירי - הבת של גדליה שנולדה (כמעט) בלי אוזן, וצריכה ניתוח בח"ול, מעבר ליכולת המשפחה, דוחקת את גדליה להיעזר בדודי אחיו החוטא... מעמתת אותם אחד מול השני, לשאלות קשות ופתיחת נושאים מודחקים.
ודודי שמשחק כל הזמן את תפקיד הילד הרע, ועסוק בעיקר בויכוחים עם אמו (כך אפשר לעיתים להשתכנע...) מקבל את ההזדמנות להראות את הצד שלו, כבנאדם, על הבמה. הזדמנות שאגב ניתנת לו ביד נדיבה לאורך כל הפרקים - כי הוא אמנם ילד רע, אבל הוא גדל כ'אהוב בתנאי', ואף פעם לא מספיק קבלו את הרצונות הנוספים שלו וכו'...
עד כאן הסקירה.
אני הולכת לפתוח עכשיו נושא מסוכן:
לדעתי, הספר הזה הוא הספר הכי טוב של רותי.
למה?
שלוב הרסני של נושאים רותחים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, עם אפיונים חדים אמינים וצבעוניים שמדגישים ומחדדים את כל הדיונים והשאלות שהספר מעלה, בלי לוותר ובלי להוריד פרופיל. עם כתיבה שהולכת ומשתבחת מספר לספר (אם כי נראה שכבר הושגה נקודת שיא שקשה לעקוף אותה...), דיאלוגים כואבים ועמוקים לצד מצחיקים ושובבים, ששומרים על איזון. הרבה אוירה וחיים. הרבה שאלות פתוחות שלא מחפשות לקבל תשובה, אלא יותר להבין ויותר לקבל. עלילה שהולכת וצוברת קצב, ומחזיקה מתח לאורך כל הספר.
עוד משו שחשוב לומר: הרבה קוראים התרעמו על הזוגיות שהובאה בספרים הקודמים, בספר הנוכחי כל הזוגות חיים טוב אחד עם השני, גם אם הם יודעים קצת לריב מפעם לפעם... (מה שגורם להם להיות אותנטיים במיוחד)
ומה עוד?
-כריכה מדהימה (משהו שחייבים להקדיש לו כמה מילים...) ואפקט חדשני של דפים צבועים כחול.
-נושא שנוי במחלוקת- כל אחד מהספרים האחרונים של רותי הביא כמה ערכים מוספים מעבר לסיפור עצמו עם כל מה שהוא הכיל - והם היוו ידע עולם, מילים לא מוכרות, תחומי עיסוק מעניינים של הגיבורים שזורקים מושגים פה ושם.
בספר הזה כל הנושא הלך כמה צעדים קדימה (יהיה מי שיגיד כמה צעדים יותר מדי...) עם נושאים פיזיקליים שהם השמות של הפרקים וגם חלק מהרעיון שלהם בפני עצמם. תופעות רבות מתוארות בהרחבה ממש, תוך כדי מין 'משל ונמשל' לתהליכים שעוברים על הגיבורים.
מה יפה בזה: כל ההקבלות בין התופעות למציאות של הגיבורים, מדוייקות ועמוקות יותר ממה שאפשר לזהות במבט ראשון ושני (אני באמצע הקריאה השלישית ומגלה עדיין דברים חדשים)
האינטלגנציה ותאוות הידע שזה מעורר.
ומה לא: מי שלא אוהב פיזיקה סובל במשך חלקים נרחבים של הספר... יש פרקים שהוא עלול לדלג בשלמותם.
מושגים שקשה להסביר בשתי מילים, מוציאים גם את המתעניינים קצת מבולבלים...
פחות:
- הרגשתי שמבחינת הסופרת גיבור העלילה המרכזי זה נחמי. אני אישית יותר אהבתי את דודי, והוא אכן משחק תפקיד-כמעט-ראשי, ובכל זאת יש סצנות ממושכות שקולו ודמותו לא מופיעים ולא נשמעים, בעיקר בתחילת-אמצע הספר. היה לי חסר, כאילו גדליה התערב פה ומחק כמעט את כל הקטעים שלו...
- קצת ערבוב של מציאות ספציפית עם מציאות כללית: הספר בא להתעמת עם השאלה על נשות אברכים מתמידים שמתמסרות בצורה יוצאת דופן, ואיפשהו בדרך נאבדה קצת הפרופורציה - רוב האברכים הם לא שוע בגרסא הצעירה שלו, יותר הוא בגרסא הבוגרת. קצת לא הוגן כלפיהם להציג אותו ככה. אז נכון שזה היה הסיפור הספציפי, אבל היות והספר בא לומר משהו, להציף נושא, אז האפיון הזה הוא לא פיר.
מצד שני, אי אפשר להאשים יותר מדי את הסופרת. חלק משמעותי בכך שהספרים שלה כל כך מרתקים זה ההקצנות שמתארות את כל מה שקורה במציאות, אבל מעניין יותר. אז מה לעשות, לכל דבר יש את הצדדים היפים והצדדים שפחות...
- היה קשה להחזיק ראש בכל פרק מה הרעיון של הפיזיקה הנוכחי ואיך בדיוק זה מתקשר למה שקורה בפרק הספציפי. אז נכון שבקריאה שנייה שמים לב הרבה יותר, ובקריאה שלישית זה נהיה ממש כיף, אבל עדיין - עבודה מאוד קשה לסופרת, לא בטוח שמספיק מתגמל מצד ההנאה של הקוראים...
- סוף הספר הגיע בבום והשאיר את כל הקצוות פתוחים בנוגע לחיים של יפה'לה ודודי. אאוץ', לא יפה! (יש לי איזה תוכנית מגירה סודית לכתוב איזה פאנפיק המשך. רותי, מרשה?...)
שורה תחתונה - ספר מומלץ ביותר, שווה קנייה ושווה יותר מקריאה אחת. @Ruty Kepler, מחכה בקוצרוח לספר הבא שלך! (ואם אפשר שזה יהיה יותר מהר. קשה לחכות כל כך הרבה זמן!!!)
נערך לאחרונה ב: