עזוב סימני שאלה.אוויייששש! @משויטטטטטטטט
תאמין לי שרגעי חלישות הדעת שיש לי כאן בפורום זה כשאני קורא את מה שאתה כותב. באמת. ברצינות.
נראה לי שקלמן פרוגר התכוון בעיקר אליך.
אתה ענק, ענק. תמשיך לכתוב, אין עליך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (@נתן גלנט חשבתי עליך, שמתי המון סימני קריאה שיהיה לך מה להוריד).
עזוב סימני שאלה.
תעשה לנו טובה, תשנה את שם הניק שלך למשהו קליט ועממי...
ומשויטט באמת כריש ברמת כרישות מקסימלית, לחלוטין.
אין לי מה להוסיף על מה שנאמר לעיל, הכתיבה שלך מדהימה!תשע"ח | בצומת לאן
"אז מה קורה עם ההפלגה, ארי? מתי סופסוף תקבל פרטים?" ג'ף תמיד התחיל לדבר עוד לפני שנכנס לגמרי לטווח המשרד, ועוד לפני שידע האם ובמה עסוק ארי. הוא התיישב בתנופה על הכיסא המתגלגל שהיה מונח ברפיון במרכז חדר.
"הו, ג'ף המתפרץ", הרים ארי את עיניו מהמסך ונאנח בחביבות. "למען האמת כן. הוא הזמין אותי לסוף השבוע הזה".
"אתה רציני?" ספק ג'ף את כפיו בהתרגשות בלתי מרוסנת. "איך אתה לא מספר לי על זה? מה אתה חושב שזו איזה ידיעה שולית מהמאה הקודמת? מה עובר עליך?"
קולו הכעוס של ג'ף התחלף בין רגע למתוק ודבשי כתאנה בשלה כשהתעניין: "נו, אז איך אתה מתכונן? יש לך כבר מה ללבוש? הכנת כבר נושאי שיחה? דבר אחי, ספר הכל".
"לא יודע ג'ף", התמתח ארי בעייפות. "אני חושב לבטל. אין לי ממש ראש לזה".
ג'ף קם בתנופה והכיסא התגלגל בעוצמה ונבלם בקיר הזכוכית בקול שקשוק עז מתמיד.
"אתה חייב להפסיק עם הקפיצות האימפולסיביות האלו שלך" אמר ארי בזעף מזויף. "אתה הורס לי את המשרד".
ג'ף התעלם, העמיד את שתי ידיו על שהשולחן, הרכין את ראשו עד שהגיע סנטימטרים בודדים מראשו של ארי. "תגיד אתה בסדר? עברת תאונה או משהו? רכבת דרסה לך את המוח? אכלת את כל העציץ הבוקר? תענה לי בכנות, אני לגמרי דואג לך!"
"מה אתה רוצה מחיי ג'ף. חשבתי על זה, אני לא מעוניין להיות 'הנבחר'. בסדר? יש לי מספיק כסף, ולא חסר לי בחיים כוח ושליטה. מה אתה רוצה? טוב לי בשקט שלי, אסור לי? מה חסר לי כל הבלגן הזה?"
ג'ף הזדקף והחל מסתובב סהרורי במרווח הקטן של המשרד. הוא מלמל אל חזהו: "אוי לא, זה לא קורה. הוא יורד מהפסים. הו מיי גודנס, הוא מאבד את זה".
בתנועה פתאומית פתח את הדלת והרכין חצי גוף החוצה לכיוון אולם העמדות וצרח בקולי קולות: "הציללללוווו!!!" ומיד הניח לדלת להיסגר חזרה. הוא המשיך להסתובב סהרורי לגמרי, מתעלם מקיומו של ארי המשועשע למחצה וההמום במחצה השניה.
"אתה קולט מה הולך איתך?" ג'ף עצר פתאום ופנה לארי, "כי אני פשוט לא. לא. אתה מדבר איתי על כסף ועל שליטה כשאתה הנבחר! ה נ ב ח ר ! ! אתה קולט? אתה הנבחר ואתה מדבר על מספיק כסף או לא מספיק כסף... הזויים היום אנשים!"
ארי הרצין. ההבנה שחסרה לו חלק בפאזל התיישבה על קרביו באטיות מאיימת.
"שב!" פקד ארי בנימה חמורה.
ג'ף התיישב.
"פתאום אני מבין ג'ף", אמר ארי ונשם עמוקות, "שאני פשוט לא מבין כלום. אז תסביר לי לאט ידידי, מה בדיוק חסר לי. למה כל המשרד מסתכל עלי בחודשים האחרונים כאילו גנבתי ממנו משהו. מה זה ההיסטריה המטומטמת הזו סביב כולה הפלגה מסכנה? מה, תגיד לי, הוא רוצה להוריש לי את הפרויקט? להכניס אותי שותף לביזנס? מה בדיוק קורה כאן?"
ג'ף הביט בו כלא מאמין.
"אתה רוצה לומר לי שאתה... בעצם... כלומר... זאת אומרת... אני מתכוון... פשוט לא יודע???"
ארי משך בכתפיו. "אני מניח".
ג'ף קם ממקומו הלום, "לא יאמן", לחש. "פשוט לא ייאמן".
הוא נעמד מולו כמרצה בפקולטה, זקר אצבעות בזה אחר זה והכריז: "דבליו דוטקום, יו אס קמפני, ניו בייבי טכנלג'י, יאנג ארמי, אפל בייט, סונג טוק, איי ווב דונט טוק, סמול דאטה אייטש...
"אתה יודע מה זה כל השמות האלה? אלה הם חברות סטרטאפ זבליות כמונו, שארווין גודמן ירום הודו מממן את קיומן מכיסו הפרטי. עכשיו תשאל למה".
"למה".
"הו, התשובה היא קצרה: בגלל ג'ניפר גודמן".
"ג'ניפר גודמן".
"בדיוק".
"אתה תספר לי מי זו?"
"או יה, אני מספר, ועוד איך מספר. תקשיב, אשתו של ארווין מתה עליו לפני בערך עשר שנים. היא השאירה את ארווין לבד עם בתם, נכון, היא ג'ניפר. נערה מתבגרת ומושלמת בכל תחום שתרצה".
ארי הביט עליו בריכוז והחל לנשום בכבדות. העסק הולך כאן לכיוון מסוכן.
"ארווין הוא למעשה זבל של אבא", המשיך ג'ף כאילו הוא נואם בבית הנבחרים, "עסוק רוב השעות ואין לו זמן לנשום, בטח שלא להסתכל על הילדה היחידה שיש לו. הוא לא חוסך ממנה כסף כמובן, הוא מפנק אותה בכל מה שכסף מסוגל לקנות. אבל הוא בעצמו נמצא בעסקים והילדה מכירה אותו בעיקר מהמוספים הכלכליים.
"אבל" ג'ף הרים את קולו בפאתוס, "פעם בשנה, ארווין מקדיש שבועיים מלאים אך ורק לבתו. אתה יודע, זמן איכות אבא ובת. בשבועיים האלו הם יוצאים להפלגה חלומית בימת אירי, על היאכטה הפרטית שלו, שהיא, על הדרך, היאכטה היקרה ביותר בעולם. על השבועיים האלו ארווין לא וויתר מעולם.
"יום אחד, כך מספרת האגדה, תקע ארווין גודמן כף לבתו ג'ניפר, והבטיח לה שתמורת היותו זבל של אבא, כפי שכבר ציינתי, הוא מביא לה את הבחור הטוב ביותר באוהיו לחתן. וזאת חתיכת הבטחה. אתה יודע, הסחורה כאן לא משהו, בגדול אין כאן חבר'ה באיכות שתתאים לרמה שלה ולתכניות שלו.
"אני כבר תפוס, לצערם" גיחך ג'ף, "ומה שנשאר, כנראה, זה אתה: הבחור הנבחר.
"וכעת הוא הזמין אותך להצטרף איתם להפלגה הפרטית שלהם ביאכטה, כדי שתקסים את נסיכתו המהוללה כפי שהקסמת אותו ואת גוגל ובעצם את כולנו, וכך תזכה לגרוף את כל הקופה כולה. גם תזכה בבחורה הכי נחשקת באזור, וגם בחותן הכי עשיר בארצות הברית וגם בעתיד הכלכלי המבוטח ביותר בעולם. וכל זה, ארי ידידי, תלוי ועומד בהפלגה ה... איך קראת לזה עוד? אני מנסה להיזכר, הו יה, ההפלגה המסכנה..."
ג'ף השתתק, נחת מפודיום הנואמים הדמיוני, ומצא את ארי חיוור כסיד. לזה הוא לא ציפה.
"לילה טוב ג'ף", לחש ארי חלושות.
"הכל בסדר, ארי?"
ארי הליט את ראשו בידיו, ובשתי באצבעותיו סימן לו להתחפף.
ג'ף פסע החוצה בשיווי משקל עגום. הוא הגניב מבטים אל ארי שנראה כאילו שקע אל עולם אחר, כהה מאוד.
אחריו עזבו אחרוני העובדים במשרד. עובדי הקומה כולה כבר סיימו מזמן את יום עבודתם, ומגדל המשרדים כולו התרוקן לאיטו לקראת לילה שקט.
וארי עודו שקוע בין ידיו, ומחשבותיו סוערות כפי שלא סערו מעולם.
הנה ההזדמנות שלו להתנתק באמת, להתחיל חיים חדשים, קסומים, עשירים, עם כל האמצעים האפשריים, בלי מחויבויות קודמות ובלי מבטים פוצעים. לנחות על פסגת האוורסט, בלי שום עבר, עם עתיד חלק ויפהפה כל כך.
אבל בין חרכי החלום הוורוד הזה התעקשו להופיע, לראשונה מאז, עיניה הגדולות של חניל'ה הקטנה שלו, המלאכית. ממנה התנתק באחת, ברשעות שהוא לא מצליח להסביר היום.
בתוך עיניה הבהירות, הבוהקות, השתקפו שני מילים באותיות של דמעות: אבא?? גויה??? והכל חזר אליו בעוצמות בלתי אפשריות. מעל חפף מציאות הבורא, ופחד מקפיא אחז בו רק מלחשוב על כך. הבורא שאת תורתו עזב יחד עם כל חבילת חייו המיוסרת. יחד עם החידלון הגדול. יחד עם כל הדמיונות המודחקים.
ברגע אחד געש בו הרצון לעצום עיניים חזק, למחוק עם טוש גדול את כל החלק הקודם, ולתפוס את מה שמוצע לו על מגש של יהלומים, ובמשנהו נזכר במה שאי אפשר לשכוח לעולם. הוא היטלטל בין אשליה למציאות, בין חלומות לפתרונן, בין הווה לעבר לעתיד, בין עולם הזה לעולם הבא.
איך אפשר לעמוד בזה.
איך אפשר.
בשעת לילה מאוחרת ירד לחניה האפלולית, הכל סביבו זז בהילוך איטי. הוא עלה על הגולדווינג מבלי לחשב את תנועותיו. נהימת האופנוע נשמעה לאוזניו כאוושה מרוחקת. בכל שרר שקט, בראשו התמתח צליל אחד ארוך ודק.
הוא חרש על הכביש המהיר, אורותיה של קליבלנד השתקפו על הקסדה המבהיקה שלו, הרוח מילאה את הז'קט באוויר מקפיא.
והוא טס, עף, דאה.
ועיניו היו מצועפות.
אחרית דבר עוד מעט אי"ה.
כשיוצאים מהמסגרת החרדית, צריך גם להתנער מהתיאורים על אבא שמבטיח "שידוך טוב" לבת שלו. רק אצלנו זה עובד כך. בדוק את העניין.
לא בהכרח. יש בהחלט מציאות שבו האבא מתחייב לביתו - שכלואה בכלוב של זהב - להביא אליה את ה-בחור, בה"א הידיעה, כדי לבצע היכרות ביניהם. כמובן שאם זה לא הולך הרי שזה לא הולך, אבל זה בהחלט יכול לקרות.כשיוצאים מהמסגרת החרדית, צריך גם להתנער מהתיאורים על אבא שמבטיח "שידוך טוב" לבת שלו. רק אצלנו זה עובד כך. בדוק את העניין
אילו היה הסיפור מתרחש לפני כך וכך שנים, ניחא. אך בכותרת כבר דאג הכותב לכתוב 'תשע"ח', ולכן אני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי. פעם היו דברים כאלו, לא בתשע"ח. לא בכזו צורה.לא בהכרח. יש בהחלט מציאות שבו האבא מתחייב לביתו - שכלואה בכלוב של זהב - להביא אליה את ה-בחור, בה"א הידיעה, כדי לבצע היכרות ביניהם. כמובן שאם זה לא הולך הרי שזה לא הולך, אבל זה בהחלט יכול לקרות.
ו- @משויטט , מדהים. אין מילה אחרת. הצלחת לתאר את כל השלבים בצורה ובמינון הנכונים, כולל את השתלשלות הרגשות המסובכת.
כשיוצאים מהמסגרת החרדית, צריך גם להתנער מהתיאורים על אבא שמבטיח "שידוך טוב" לבת שלו. רק אצלנו זה עובד כך. בדוק את העניין.
בהחלט לא בהכרח.לא בהכרח. יש בהחלט מציאות שבו האבא מתחייב לביתו - שכלואה בכלוב של זהב - להביא אליה את ה-בחור, בה"א הידיעה, כדי לבצע היכרות ביניהם. כמובן שאם זה לא הולך הרי שזה לא הולך, אבל זה בהחלט יכול לקרות.
תודה רבה.@משויטט - יתכן ולקחת משם השראה?
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: