תשע"ז / המקסים האלמוני
"...ובכן, רבותיי", ארי שחרר מעט את העניבה ואפשר לטיפות הזיעה לסלול את דרכם במורד גבו. "האפליקציה שאנו מציעים לכם כאן עומדת בלי ספק לחרוך את הרשת העולמית. יש בו את כל מה שהמילניום ציפה לו בסבלנות עד היום: גלובליזציה, חדשנות, תחכם, תקשורת ביניבשתית נוחות טכנולוגית ומעבר לכל אלו - ניצול יעיל מאין כמוהו של חכמת ההמונים. זאת בשורה שהיקום טרם יצא לו לבשר עד לרגעים אלו".
ארי השתתק לכמה רגעים, מאפשר לפאתוס לחלחל באוויר. שורת הנכבדים שישבו ממול הביטו בו בכובד ראש.
ארי כיבה את המצגת וחיכך את ידיו בתנועת סיכום, "כמו שראיתם ג'נטלמנס, בעוד זמן קצר יהפכו מיליארדי משתמשים את האפליקציה הזו של חברת הסטרטאפ 'אל קיי טי רוניקס' לעמוד האש האינטרנטי של כל הזמנים".
הנכבדים הנהנו, והחלו להתלחש בינם לבין עצמם.
ארי הציץ לאחוריו. ג'ף ישב שם, פניו היו מתוחות, אדישות לכאורה, וידיו מוללו פיסה בלתי מזוהה. עיניו שידרו אליו עידוד מאופק והערצה נסתרת בתערובת כעס מרומז על ההגזמות הפרועות. ארי מצדו השיב לבלגן המסרים הזה בקריצת הרף עין.
"מיסטר ארי", קרא לפתע הבכיר מבין היושבים מולו, וארי הזדקף מולם בקלילות. "אני מוכרח לציין שהתרשמנו לטובה מהמוצר המצוין שהצגת בפרזנטציה המעולה שלך. כפי שאתה יודע, הגאדג'ט הזה יוכל להשתלב מצוין בתוך חבילת השירותים הגלובלית שלנו". הבכיר עצר לרגע ורפרף על פני עמיתיו השקטים, ליקט ממבטם אישור להמשיך. "קיבלנו אשראי מהדירקטור לסכם אתכם על רכישה כוללת תמורת סכום של – " פאוזה קלה נוספת - "מאה מיליון דולרים".
המילים ריחפו בעוצמה רבה במרחבי הדממה.
"המחיר כמובן יכלול את השלמת בניית האפליקציה והתחייבות למסירת זכויות בלעדית ומלאה לידי פדרציית גוגל והמורשים מטעמה על פי חוק".
ארי נשם עמוקות, בולם בכוח את מגוון התגובות האינסטינקטיביות שביקשו להתפרץ. מאה מיליון? על הקשקוש הזה? מישהו שם מחליק קשות על שכלו.
ומשום מקום עלתה בו התגובה ההזויה ביותר שיכול היה לדמיין. הוא שיווה לעצמו ארשת פגועה ופסע כדי צעד לאחור. "או.קיי.", מלמל באיטיות, ולאחר כמה רגעי שתיקה כשעיניי היושבים מולו צורבים את בלוריתו המוקפדת, השלים: "נצטרך כמובן לחשוב על כך".
"יש בעיה, מיסטר?" שאל הבכיר המופתע, ופניו הסגירו מצוקה קלה.
"לא, לא", מיהר ארי להשיב, "פשוט, יש בידנו כמה הצעות. חשבנו בכל זאת להציע זאת קודם כל לכם מתוך כבוד לרזומה המכובד של הענקית גוגל, מפני שהיינו בטוחים שכחברה בינלאומית מובילה תוכלו לזהות כאן את הפוטנציאל לפני כולם".
"אני מבין", קיצר הבכיר תהליכים. " איזה סכום עלה בדעתכם? על מה אנחנו מדברים?"
ארי הציץ בשעונו, כאילו איבד עניין בפגישה ורק מגבלות הנימוס עוצרות בעדו מלהפסיק לבזבז כאן את זמנו.
"ובכן, אנחנו חשבנו על ארבע מאות", אמר ארי ומבלי להשתהות הוסיף מול הפיות הפעורים: "אבל אני מבין שאנחנו לא מתואמים בציפיות. וזה בסדר. חבל להטריד את מנוחתכם ידידיי. כאמור, אם נראה צורך בכל זאת להתקדם אתכם נעמוד בקשר". הוא החל אורז את אסופת הניירות הפזורות על דוכן העץ הנמוך אל תיקו הצר.
ארי הסתובב ומצא את ג'ף מאחוריו על סף עילפון. עיניו רשפו כצמד מדורות בערבה, והודגשו עד כדי פלצות על פני החיוורון שהציף אותו.
"בבקשה מיסטר ארי", שמע את הבכיר קורא אל גבו. "בוא לא נמהר לחתוך עניינים. אנחנו נצא להתייעצות מורחבת עם המפעילים שלנו ונראה מה נוכל לעשות".
ארי נתן בג'ף חיוך מוטרד והסתובב אל הגוורדיה, התבונן בהם לרגעיים, ואחר הנהן בספקנות. "אוקיי, אנחנו נמתין כאן" והציץ שוב אל שעונו, ליתר ביטחון.
משנעלמו שורת הבכירים מאחורי הדלת, הבין ארי שהרחיק לכת מדי.
"מה עשית?" לחש ג'ף ברפיון מיוסר. "אתה הורס הזדמנות של פעם בחיים".
ארי שתק ונתן לליבו ההולם לענות במקומו.
וכעבור שעתיים מתישות, כשיצאו השניים ובידיהם הסכם חתום כדין על סך שלוש מאות וחמישים מיליון דולרים, ג'ף ההמום לא הצליח לומר מילה.
על רקע ההלם שתקף את שותפו, חמק ארי אל הסטודיו הקטן והמוזנח שלו בירכתי הדאון טאון, להשקיף משם בדממה אל אדוותיה האפלות של נהר הקויאהוגה הסמוך, ולזכור את זיכרונות הייסורים השקטים שלו, עד שיירדם.
- - -
"בוקר טוב, ארי!" דנו, השוער הזקן, הגזים לעברו חיוך חשוד שלא נמחה עד שהשער החשמלי נפתח כל צורכו.
רכוב על הגולדווינגGL1800 יד שניה שלו פרץ ארי פנימה, והנהמה הרועשת הדהדה ברחבי החניון המתפתל. הוא חנה בחריקה מדויקת במקומו הקבוע. הוא שלף את הקסדה האפורה, יישר את הג'קט הכהה שלו וירד.
צעדים אחדים הביאו אותו אל הכניסה, שם הצמיד את התג למתקן הזיהוי. נורה ירוקה נדלקה בצליל קלוש, ודלת המעלית נפתחה לקראתו כעבור שניות אחדות.
הוא לחץ על קומה 46, והחל נוסק במהירות. הרגעים הריקים הללו, שהצליחו תמיד להעיק עליו, חלפו הפעם במהירות מפתיעה. אין ספק כי להסכם המושחת עליו חתמו אמש, יש חלק במצב רוחו המרומם בבוקר זה.
המשרד המוכר קיבל את פניו בשגרתיות צופנת שקרים. אולם בינוני, לא מפואר במיוחד, שהכיל שישה משרדים שקופים וכמות כפולה של עמדות פקיד.
ג'ף היה הראשון להתנפל עליו בחיבוק דומיננטי. "שיחקת אותה בחור!" הוא צווח באקסטזה לקול תשואות הנוכחים המאושרים מתום עידן התפרנות. "לאן נעלמת לי אתמול? הלכנו לחגוג!"
ארי חייך באילוץ וחילץ עצמו מזרועותיו החסונות של ג'ף, האיש היחיד בחייו עמו שוחח מעט מעבר לענייני עבודה.
"הראיס כאן", הפתיע אותו ג'ף כשעמד במרחק בטוח ממנו.
"איפה?" נבהל ארי לרגע. ג'ף החווה בראשו למשרדו השקוף. "מחכה לך בחדר".
פעם אחת בלבד יצא לו לראות את ארווין גודמן הספונסר בכבודו ובעצמו, עד כה.
ארי הבחין בעורפו מציץ אליו ממשרדו השקוף ונשם בחוזקה. בחדרו המפוזר יושב כעת אחד מעשרת המיליארדרים הגדולים בעולם.
ארי נאלץ להקדיש שניות אחדות להתרשם מהופעתו המרשימה של היושב מולו. שערו המאפיר עשוי היטב, בלייזר תכול בוהק עטף את גופו התמיר. עיניו עמוקות ופניו נעימות.
"שלום ארי", חייך אליו ארווין חיוך רך ואפוף שלווה.
"שלום", השיב ארי, עתוק נשימה. ורק אז גילה את הצ'ק המונח על השולחן מולו.
"מתנה צנועה אישית ממני", אמר ארווין כשהבחין במבטו.
עשרה מיליון דולרים. בהחלט דרגה בצניעות.
"זה כמובן לא קשור לאחוזים שלך בעסקה, שיתחלקו בין כל עובדי המשרד".
ארי ניסה לייצב את העולם המסתחרר מולו.
"אתה יודע ארי", אמר גודמן בקולו העמוק, "אני מחזיק בעיר הזו לא פחות משלושים חברות סטרטאפ. מסבסד את חייהם של מאות צעירים מוכשרים שמשוכנעים שהם אלו שעומדים להמציא את הגלגל. התמורה שלי היא חמישים אחוזים מן הרווח במקרה של אקזיט, שכמובן לרוב לא יוצא לפועל.
"הרווח שלי מכל הפעילות, אתה מבין, הוא לא גדול. למעשה, גם העסקה המדהימה שלכם לא ממש משנה את המאזן. עדיין ההוצאות הם בלי פרופורציה לפוטנציאל הרווח. ובכל זאת אני ממשיך לתת לכל הצעירים הללו את האפשרות לחלום את חלומותיהם.
"אתה יודע למה אני ממשיך לעשות את זה?"
השאלה ריחפה כמה רגעים בחלל עד שלרגע חשב ארי שהיא כלל לא הייתה רטורית, אבל אז באה התשובה: "בשביל למצוא בחור כמוך".
"בחור כמוני", אמר ארי, ולולא גבותיו השואלות, היה ניתן לקבל את הרושם שמדובר בהד אקוסטי משובח.
"אתה מבין", המשיך ארווין, "אני כבר לא צעיר. אני חושב על העתיד. הרבה אנשים אוהבים את הכסף שלי. אבל אני בניתי כאן משהו יפה, משהו גדול יותר מהחיים. ואני דואג למשהו הזה".
ארי הנהן למרות שלא הבין כלום, הוא קיווה שההסברים יבואו תכף בהמוניהם. אבל ארווין קם והושיט את ידו לשלום.
"ארי", הוא אמר, לחץ את ידו והביט אל תוך עיניו. "אני רוצה שתבוא איתנו להפלגה ביאכטה בחודש הבא".
הצורה בה ביטא ארווין את המילים, הבטיחו לארי משמעויות מסתוריות. "הפלגה?"
"כן", אמר ארווין כאילו הכל מובן. "היה שלום בחורי הטוב".
הסתובב ארווין ויצא, כשהוא מותיר אחריו חיוך רך ובוהק. ארי נותר על עומדו, ידו עדיין מושטת משהו, ובכולו משתוללות התהיות מה לעזאזל היה כאן.
רק כשג'ף נחת על הכיסא מולו התנער משרעפיו. ג'ף הציץ אל הצ'ק המונח על השולחן ושרק בתדהמה.
"עשר מיליון, בנאדם!!"
ארי הביט בו בעיניו, ושלא ממין העניין אמר: "הוא רוצה שאבוא איתם להפלגה ביאכטה בחודש הבא".
ג'ף קפץ ממקומו, הכיסא התגלגל ממנו בעוצמה עד שנתקע בקיר הזכוכית שהשתקשק שניות ארוכות בין חיבורי הברזל.
"כך הוא אמר לך?"
"מה זה אומר?", תלה בו ארי עיניים גדולות. "ומי זה 'איתם'?"
ג'ף בחן אותו מחדש, כאילו מעודו לא ראה אותו קודם, ואז הניח יד על כתפו של ארי ולחש אל אוזנו, "זה אומר שאתה הנבחר, ארי ידידי".
הוא השתתק ועיכל שוב את מילותיו. "אתה, מכולם, הנבחר".