הנושאים החמים
הנושאים החמים
הוא סיים את הספר באנחת רווחה.
קטע הסיום היה כל כך טוב. סוגר את כל הפינות, אבל משאיר אותך בוהה באוויר ומהרהר. סיום טוב, אבל לא הפי-אנד.
וואו. לחש לעצמו. איזה ספר! איזו יצירת מופת!
הוא הפך את הספר וקרא שוב את הטקסט על הכריכה האחורית. אחר כך התחיל לקרוא את הספר מהתחלה. אחרי שלושה פרקים אמר לעצמו: אני אכתוב על זה ביקורת ספרותית. העולם צריך להבין איזה אוצר יש פה.
הוא ניגש למחשב ושפך את כל התפעלותו מהספר. הכביר בסופרלטיבים, העמיס מחמאות, ונתן דרור להערצתו.
הוא סיים את הביקורת במשפט: יצירת פאר. אפשר רק ללמוד ממנה, כך צריך לכתוב.
אחר כך קרא את מה שכתב, והעווה את פניו. לאאא. רק מחמאות? הכל טוב? איזה מין מבקר ספרותי אתה? גער בעצמו. כך נראה טקסט שיווקי של כותב בינוני. לא ביקורת ספרותית אמיתית ואמיצה.
מה הקוראים של הביקורת יחשבו עליי? שאני ילד מתלהב? שאני לא יודע לבקר?
הוא מחק את הכל והתחיל שוב.
האו עטה על פניו ארשת חשיבות וכתב משפטים מנופחים ורבי רושם. הכביר בכללים ספרותיים שאת חלקם המציא בזה הרגע. העמיס עצות לסופר המתחיל, ונתן דרור להלך הרוח הביקורתי והמעונב.
הביקורת החדשה נראתה כמו שצריכה להיראות ביקורת. נשכנית, צינית, עוקצנית.
הוא סיים במשפט: יצירה גרועה. אפשר רק ללמוד ממנה, כך לא צריך לכתוב.
עכשיו יעריצו אותי הקוראים. הרהר. אם אני מטיל ביקורת על יצירה כל כך מוצלחת - אני מבקר אמיתי.
קרא שוב את הביקורת, ואמר לעצמו: הקוראים לא טיפשים. הם יודעים שזה ספר טוב. מה הם יחשבו עליי? אם אני קוטל ספר כל כך טוב, אולי אני לא מבין בספרות.
צריך לאזן.
כתב גירסה שלישית. מאוזנת.
"יצירה ממוצעת. אי אפשר ללמוד ממנה כלום"
וזה בדיוק מה שחשבו הקוראים על הביקורת שלו.
קטע הסיום היה כל כך טוב. סוגר את כל הפינות, אבל משאיר אותך בוהה באוויר ומהרהר. סיום טוב, אבל לא הפי-אנד.
וואו. לחש לעצמו. איזה ספר! איזו יצירת מופת!
הוא הפך את הספר וקרא שוב את הטקסט על הכריכה האחורית. אחר כך התחיל לקרוא את הספר מהתחלה. אחרי שלושה פרקים אמר לעצמו: אני אכתוב על זה ביקורת ספרותית. העולם צריך להבין איזה אוצר יש פה.
הוא ניגש למחשב ושפך את כל התפעלותו מהספר. הכביר בסופרלטיבים, העמיס מחמאות, ונתן דרור להערצתו.
הוא סיים את הביקורת במשפט: יצירת פאר. אפשר רק ללמוד ממנה, כך צריך לכתוב.
אחר כך קרא את מה שכתב, והעווה את פניו. לאאא. רק מחמאות? הכל טוב? איזה מין מבקר ספרותי אתה? גער בעצמו. כך נראה טקסט שיווקי של כותב בינוני. לא ביקורת ספרותית אמיתית ואמיצה.
מה הקוראים של הביקורת יחשבו עליי? שאני ילד מתלהב? שאני לא יודע לבקר?
הוא מחק את הכל והתחיל שוב.
האו עטה על פניו ארשת חשיבות וכתב משפטים מנופחים ורבי רושם. הכביר בכללים ספרותיים שאת חלקם המציא בזה הרגע. העמיס עצות לסופר המתחיל, ונתן דרור להלך הרוח הביקורתי והמעונב.
הביקורת החדשה נראתה כמו שצריכה להיראות ביקורת. נשכנית, צינית, עוקצנית.
הוא סיים במשפט: יצירה גרועה. אפשר רק ללמוד ממנה, כך לא צריך לכתוב.
עכשיו יעריצו אותי הקוראים. הרהר. אם אני מטיל ביקורת על יצירה כל כך מוצלחת - אני מבקר אמיתי.
קרא שוב את הביקורת, ואמר לעצמו: הקוראים לא טיפשים. הם יודעים שזה ספר טוב. מה הם יחשבו עליי? אם אני קוטל ספר כל כך טוב, אולי אני לא מבין בספרות.
צריך לאזן.
כתב גירסה שלישית. מאוזנת.
"יצירה ממוצעת. אי אפשר ללמוד ממנה כלום"
וזה בדיוק מה שחשבו הקוראים על הביקורת שלו.
