הנושאים החמים
הנושאים החמים
הוא פגש אותי ברחבת ביהכנ"ס לפני תפילת ערבית.
מי זה "הוא" אתם שואלים?
ספציפית הפעם זה אברך (40+) שלומד בכולל עם דוד שלי... אבל זה לא ממש משנה...כי השיחות האלה מתקיימות לצערי עשרות פעמים אם לא מאות ובכל פעם בן שיחי משתנה...
הוו , מה נשמע? כבר לא רואים אותך.
הנה אני מריח את זה מגיע...
נו, מתי בשורות טובות?
ידעתי!!!
כאילו כתוב לי על המצח בחור רווק, משועמם, משוועה לתמיכה נפשית ושינוי מצב הרוח.
סתם שתדעו- שאני לא מרגיש את עצמי כזה מסכן. אני יודע להסתכל על הדברים הטובים והאור שבתקופה.
הבעיה מתחילה כשאתם מחליטים "לחזק" אותי- כאן אני נשבר.
הא? מתי נקבל כבר הזמנה לחתונה?
אתה שואל אותי ברצינות? כאילו אני אלוקים? תאמין לי שגם אני מסתובב עם אותה שאלה....
אגב, צר לי לאכזב אותך..אתה לא תהיה בין המוזמנים שלי, כך שלא תקבל הזמנה בכל מקרה...
באמת, תראה , אתה בחור מוצלח, מצליח, מוכשר, חכם, נראה טוב...
סוג של הספד...אם לא שהתרגלתי בטח ההייתי מסמיק מהתרגשות...
והמשפחה...להיכנס למשפחה שלכם פששש...חלום.
תודה באמת. למה כשהציעו לי את אחיינית שלך לא יכולת להמליץ ולדבר ככה???
תאמין לי, לֶמה אתה מחכה?
באמת לֶמה, אין לי מושג....
ואז מגיע השלב של העֶצות- רק שלא אקבל בדואר איזו קבלה- 400 ₪ על פגישת ייעוץ באמצע הרחוב, תאמינו לי, אין גבול לאנשים היום...
אל תסתכל על אזור מגורים, סה"כ הארץ שלנו לא כזו גדולה, גם עדות, בסוף כל ישראל אחים, כולנו 'צברים' נולדנו בארץ.
מי אמר לך שאני בורר בכלל? מעולם לא שללתי על אזור מגורים, עדה כזו או אחרת, עבודה או מקום לימודים.
אני שולט בעצמי ולא מזכיר לו את ההצעה שהציע לי לפני שנתיים- (בת של גיסתה של אשתו) ורק אחרי 3 פגישות דאג לידע אותי על בעיה רפואית...לא תורשתי.
ואני עוד חשבתי שהוא באמת דואג לי...אבל מה זה משנה, בסוף אני הבררן, אני ה"לא בסדר"...
ת'אמת, ההייתי בטוח שאתה תתחתן ראשון מהחבר'ה כאן בשכונה.
יופי! פעם בגיל 19/20 ההייתי נהנה לשמוע אבל היום...זה פשוט לקחת מלח ולהניח אותו על פצע שעדיין לא הגליד.
מה אני אגיד לך אחחחח (אנחה כבדה) זה לא קל היום שידוכים, לא קל.
זהו, הגענו לשלב ההפלה לדיכאון...כאילו אם לא הצליח לשנות אצלי את קו המחשבה עם העצות, לפחות יביע דאגה...
תאמין לי, אני לא מפסיק לחשוב עלייךָ, אני שואל את אשתי, את הבנות אולי יש להן מישהי בשבילךָ אבל...
באמת תודה. אתה לא היחיד שאומר לי את זה...משום מה הרבה חושבים עליי וזה לא ממש עוזר לי, להיפך, זה מזיק לי ביותר.
מילא ההייתם מציעים הצעות ראויות, מתאימות אבל אתם לא! אתם רק פוגעים בי, שוברים את הלב שכבר לא יכול להכיל!
אז, קבל עצה ממני: אם אתה באמת דואג לי- תפסיק לחשוב עליי!!!
אתה יודע, הבחורות היום- זה לא מה שהיה פעם.
ברור, אני מהדור הקודם, רואה את ההבדל...האהו, נסחפתָ אחי, אני לא זקן! כולה באמצע שנות ה20 לחיי, מאיפה שאדע??? זה שלחברים שלי יש כבר ילדים- לא עושה אותי זקן מקומט!!! ולא, אני לא יודע שהבחורות היום זה לא מה שהיה פעם. (האמת שהן טוענות אותו הדבר כלפינו- הבחורים של היום...)
יש להן דרישות. רוצָה בחור צדיק שיושב ולומד אבל היא...ההייתי שולח אותה לאיזו מדרשיה...חבל שאין חיזוק לבנות תאמין לי.
מה אתה מבין בשידוכים? פעם זה לא היום- אתה אמרתָ. והיום, הילדים שלך עוד לא בגיל, אז מה אתה מקשקש?
הן פשוט לא ראויות לך- אתה יהלום אמיתי.
הא...קודם אני ההייתי הבררן, עכשיו הבעיה בהן- הן לא ראויות.
אבל אל תדאג,
הנה, הגענו לשלב התקווה והנחמה... אני לא דואג נשמה, אל תכניס לי מילים לפה וללב. אל תגרום לי לדאוג.
בסוף זה מגיע, עם הרבה אמונה, הרבה תפילות.
אתה מתפלל על זה?
לא אני לא מתפלל- איפה השכל של האנשים היום, איפה???
אתה יודע, הרב זיווגיוב אמר שצריך להקדיש לפחות חצי שעה ביום לתפילה על הזיווג.
הוווו, הנה שלב הסגולות. תאמינו לי שאני כבר מכיר את כולן בע"פ גם מתוך שינה.
והדבר הכי שנוא עליי- הדאגניים האלו שכל פעם שרואים אותך- לא נעים להם- אז הם שולפים את סל הסגולות של הסבתא רבה של דודה של האחיין של השכן שמתפלל במניין עם הבן שלהם.
אבל "ההוא" ממשיך...
שמעת על רבי שדכיאל מאגרובי'ץ זיע"א? אני משער שכן, ההייתָ אצלו?
כן. כשהייתי בתחילת דרכי בשידוכים.
מה? מתי? אין מצב! ההייתָ חייב להתחתן!!!
זהו קבע עובדה! באמת איך נשארתי רווק???
מה עשית שם?
מה עשיתי? שיחקתי. הגעתי עד לציון, הבטתי עליו וחזרתי הביתה. (מרחק שעתיים נסיעה לכל צד...). מה אפשר לעשות בקברי צדיקים למען ה', מה???
לא, אני אגיד לך, כנראה לא עשית את הסגולה כמו שצריך!
זהו. הפך ל"בבא"...כאן הוא נותן לי הוראות מפורטות לסגולה שאני מכיר בעניים עצומות. ואני כמו ילד טוב, מהנהן בראש. מה איכפת לי לתת לו לחשוב שאני אסע לשם שוב?
במאמר מוסגר אוסיף, יש את אלה שפוגשים אותך שבוע אחרי ושואלים אותך- ההייתָ שם? עשיתָ את מה שאמרתי? אם תגיד שלא ההייתָ- הם יכתירו אותך בתור הבחור שלא מעניין אותו מהזיווג שלו במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב- הם יטיפו ויסבירו למה עוד לא התחתנתָ...ה' רוצה השתדלות אתה מבין, לא תשתדל- השפע לא יגיע!
הווו, ברוך הבא! הרבה זמן אני מחכה לשליח מהשמיים שיגיד לי למה זה מתעכב באמת...
מתאפק לא לשאול אותו מה המספרים של הלוטו בהגרלה הקרובה...
בינתיים ה "הוא" ממשיך ללהג על הסגולה הבאה:
על "בעל השידוכים" שמעת?
לא.
מה קרה לך? הוא היה בעל מופת, צדיק נסתר מאד ידוע...
נסתר אבל ידוע...לך תבין בני אדם...
הוא הבטיח שכל רווק שיבוא אליו לציון, ויניח 257 שח בעשרות אגורת מסביב למצבה שלו, הוא יעשה הכל כדי שימצא את זיוגו.
ואוו..באמת איבד את הצפון הבנ"א... תניח לי לנפשי. אני הרווק כאן לא אתה!!!
למזלי באותו רגע יוצא הגבאי ומודיע על תפילת ערבית- "ממש עכשיו, כנסו".
בן שיחי נכנס בזריזות תוך כדי שהוא פולט לעברי: "אבל תאמין לי זה רק תפילות, רק תפילות, אין שדכנים, אין חברים אין! זה רק הקב"ה! רק הוא!"
וואלה לא ידעתי, חידש לי!
כאילו שאי פעם האמנתי בשדכנים...הם אפילו לא נתנו לא את האופציה הזו...כבר בהתחלה דברו בצורה מזלזלת ולא נעימה, בה הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה. ובכלל, איך אפשר לבטוח באנשים שאחוזי התמותה שלהם גבוהים כל כך??? זורקים הצעה ונעלמים כאילו בלעה אותם האדמה...וזה במקרה הטוב. רובם מתים מיד לאחר שהוסיפו אותך לרשימות העמוסות שלהם...
וחברים? כבר מזמן איבדתי אמון...תעשה בשבילם הכל, תתן את הלב, את הנשמה, תעזור, ובתמורה...זהו...שאין תמורה!
רובם גם חלו במחלת השכחה...לא זוכרים אותך ולא את הלב שהשארת אצלם...
אני עושה עצמי נכנס, אבל שניות ספורות אח"כ, אני נמלט משם כל עוד רוחי בי.
הרגשתי עייף. השיחה הזו גמרה עליי. פיזית. נפשית.
הא...שלא תחשבו שעניתי לו ושיתפתי פעולה...לאורך כל השיחה- הוא דיבר ואני הנהנתי בראשי והשחלתי הבהרות מידי פעם.
את כל המחשבות שלי השארתי לעצמי ולעצמי בלבד.
בתוך לב קטן אחד שכבר עמוס לעייפה מכל שיחות דאגה/ מוסר.
בתוך לב אחד קטן שאוסף את השברים כל פעם מחדש רגע אחרי שנשבר.
כתבתי בעבר ממבט שונה>>> כרטיס שידוכים.
מי זה "הוא" אתם שואלים?
ספציפית הפעם זה אברך (40+) שלומד בכולל עם דוד שלי... אבל זה לא ממש משנה...כי השיחות האלה מתקיימות לצערי עשרות פעמים אם לא מאות ובכל פעם בן שיחי משתנה...
*****
הוו , מה נשמע? כבר לא רואים אותך.
הנה אני מריח את זה מגיע...
נו, מתי בשורות טובות?
ידעתי!!!
כאילו כתוב לי על המצח בחור רווק, משועמם, משוועה לתמיכה נפשית ושינוי מצב הרוח.
סתם שתדעו- שאני לא מרגיש את עצמי כזה מסכן. אני יודע להסתכל על הדברים הטובים והאור שבתקופה.
הבעיה מתחילה כשאתם מחליטים "לחזק" אותי- כאן אני נשבר.
הא? מתי נקבל כבר הזמנה לחתונה?
אתה שואל אותי ברצינות? כאילו אני אלוקים? תאמין לי שגם אני מסתובב עם אותה שאלה....
אגב, צר לי לאכזב אותך..אתה לא תהיה בין המוזמנים שלי, כך שלא תקבל הזמנה בכל מקרה...
באמת, תראה , אתה בחור מוצלח, מצליח, מוכשר, חכם, נראה טוב...
סוג של הספד...אם לא שהתרגלתי בטח ההייתי מסמיק מהתרגשות...
והמשפחה...להיכנס למשפחה שלכם פששש...חלום.
תודה באמת. למה כשהציעו לי את אחיינית שלך לא יכולת להמליץ ולדבר ככה???
תאמין לי, לֶמה אתה מחכה?
באמת לֶמה, אין לי מושג....
ואז מגיע השלב של העֶצות- רק שלא אקבל בדואר איזו קבלה- 400 ₪ על פגישת ייעוץ באמצע הרחוב, תאמינו לי, אין גבול לאנשים היום...
אל תסתכל על אזור מגורים, סה"כ הארץ שלנו לא כזו גדולה, גם עדות, בסוף כל ישראל אחים, כולנו 'צברים' נולדנו בארץ.
מי אמר לך שאני בורר בכלל? מעולם לא שללתי על אזור מגורים, עדה כזו או אחרת, עבודה או מקום לימודים.
אני שולט בעצמי ולא מזכיר לו את ההצעה שהציע לי לפני שנתיים- (בת של גיסתה של אשתו) ורק אחרי 3 פגישות דאג לידע אותי על בעיה רפואית...לא תורשתי.
ואני עוד חשבתי שהוא באמת דואג לי...אבל מה זה משנה, בסוף אני הבררן, אני ה"לא בסדר"...
ת'אמת, ההייתי בטוח שאתה תתחתן ראשון מהחבר'ה כאן בשכונה.
יופי! פעם בגיל 19/20 ההייתי נהנה לשמוע אבל היום...זה פשוט לקחת מלח ולהניח אותו על פצע שעדיין לא הגליד.
מה אני אגיד לך אחחחח (אנחה כבדה) זה לא קל היום שידוכים, לא קל.
זהו, הגענו לשלב ההפלה לדיכאון...כאילו אם לא הצליח לשנות אצלי את קו המחשבה עם העצות, לפחות יביע דאגה...
תאמין לי, אני לא מפסיק לחשוב עלייךָ, אני שואל את אשתי, את הבנות אולי יש להן מישהי בשבילךָ אבל...
באמת תודה. אתה לא היחיד שאומר לי את זה...משום מה הרבה חושבים עליי וזה לא ממש עוזר לי, להיפך, זה מזיק לי ביותר.
מילא ההייתם מציעים הצעות ראויות, מתאימות אבל אתם לא! אתם רק פוגעים בי, שוברים את הלב שכבר לא יכול להכיל!
אז, קבל עצה ממני: אם אתה באמת דואג לי- תפסיק לחשוב עליי!!!
אתה יודע, הבחורות היום- זה לא מה שהיה פעם.
ברור, אני מהדור הקודם, רואה את ההבדל...האהו, נסחפתָ אחי, אני לא זקן! כולה באמצע שנות ה20 לחיי, מאיפה שאדע??? זה שלחברים שלי יש כבר ילדים- לא עושה אותי זקן מקומט!!! ולא, אני לא יודע שהבחורות היום זה לא מה שהיה פעם. (האמת שהן טוענות אותו הדבר כלפינו- הבחורים של היום...)
יש להן דרישות. רוצָה בחור צדיק שיושב ולומד אבל היא...ההייתי שולח אותה לאיזו מדרשיה...חבל שאין חיזוק לבנות תאמין לי.
מה אתה מבין בשידוכים? פעם זה לא היום- אתה אמרתָ. והיום, הילדים שלך עוד לא בגיל, אז מה אתה מקשקש?
הן פשוט לא ראויות לך- אתה יהלום אמיתי.
הא...קודם אני ההייתי הבררן, עכשיו הבעיה בהן- הן לא ראויות.
אבל אל תדאג,
הנה, הגענו לשלב התקווה והנחמה... אני לא דואג נשמה, אל תכניס לי מילים לפה וללב. אל תגרום לי לדאוג.
בסוף זה מגיע, עם הרבה אמונה, הרבה תפילות.
אתה מתפלל על זה?
לא אני לא מתפלל- איפה השכל של האנשים היום, איפה???
אתה יודע, הרב זיווגיוב אמר שצריך להקדיש לפחות חצי שעה ביום לתפילה על הזיווג.
הוווו, הנה שלב הסגולות. תאמינו לי שאני כבר מכיר את כולן בע"פ גם מתוך שינה.
והדבר הכי שנוא עליי- הדאגניים האלו שכל פעם שרואים אותך- לא נעים להם- אז הם שולפים את סל הסגולות של הסבתא רבה של דודה של האחיין של השכן שמתפלל במניין עם הבן שלהם.
אבל "ההוא" ממשיך...
שמעת על רבי שדכיאל מאגרובי'ץ זיע"א? אני משער שכן, ההייתָ אצלו?
כן. כשהייתי בתחילת דרכי בשידוכים.
מה? מתי? אין מצב! ההייתָ חייב להתחתן!!!
זהו קבע עובדה! באמת איך נשארתי רווק???
מה עשית שם?
מה עשיתי? שיחקתי. הגעתי עד לציון, הבטתי עליו וחזרתי הביתה. (מרחק שעתיים נסיעה לכל צד...). מה אפשר לעשות בקברי צדיקים למען ה', מה???
לא, אני אגיד לך, כנראה לא עשית את הסגולה כמו שצריך!
זהו. הפך ל"בבא"...כאן הוא נותן לי הוראות מפורטות לסגולה שאני מכיר בעניים עצומות. ואני כמו ילד טוב, מהנהן בראש. מה איכפת לי לתת לו לחשוב שאני אסע לשם שוב?
במאמר מוסגר אוסיף, יש את אלה שפוגשים אותך שבוע אחרי ושואלים אותך- ההייתָ שם? עשיתָ את מה שאמרתי? אם תגיד שלא ההייתָ- הם יכתירו אותך בתור הבחור שלא מעניין אותו מהזיווג שלו במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב- הם יטיפו ויסבירו למה עוד לא התחתנתָ...ה' רוצה השתדלות אתה מבין, לא תשתדל- השפע לא יגיע!
הווו, ברוך הבא! הרבה זמן אני מחכה לשליח מהשמיים שיגיד לי למה זה מתעכב באמת...
מתאפק לא לשאול אותו מה המספרים של הלוטו בהגרלה הקרובה...
בינתיים ה "הוא" ממשיך ללהג על הסגולה הבאה:
על "בעל השידוכים" שמעת?
לא.
מה קרה לך? הוא היה בעל מופת, צדיק נסתר מאד ידוע...
נסתר אבל ידוע...לך תבין בני אדם...
הוא הבטיח שכל רווק שיבוא אליו לציון, ויניח 257 שח בעשרות אגורת מסביב למצבה שלו, הוא יעשה הכל כדי שימצא את זיוגו.
ואוו..באמת איבד את הצפון הבנ"א... תניח לי לנפשי. אני הרווק כאן לא אתה!!!
למזלי באותו רגע יוצא הגבאי ומודיע על תפילת ערבית- "ממש עכשיו, כנסו".
בן שיחי נכנס בזריזות תוך כדי שהוא פולט לעברי: "אבל תאמין לי זה רק תפילות, רק תפילות, אין שדכנים, אין חברים אין! זה רק הקב"ה! רק הוא!"
וואלה לא ידעתי, חידש לי!
כאילו שאי פעם האמנתי בשדכנים...הם אפילו לא נתנו לא את האופציה הזו...כבר בהתחלה דברו בצורה מזלזלת ולא נעימה, בה הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה. ובכלל, איך אפשר לבטוח באנשים שאחוזי התמותה שלהם גבוהים כל כך??? זורקים הצעה ונעלמים כאילו בלעה אותם האדמה...וזה במקרה הטוב. רובם מתים מיד לאחר שהוסיפו אותך לרשימות העמוסות שלהם...
וחברים? כבר מזמן איבדתי אמון...תעשה בשבילם הכל, תתן את הלב, את הנשמה, תעזור, ובתמורה...זהו...שאין תמורה!
רובם גם חלו במחלת השכחה...לא זוכרים אותך ולא את הלב שהשארת אצלם...
*****
אני עושה עצמי נכנס, אבל שניות ספורות אח"כ, אני נמלט משם כל עוד רוחי בי.
הרגשתי עייף. השיחה הזו גמרה עליי. פיזית. נפשית.
הא...שלא תחשבו שעניתי לו ושיתפתי פעולה...לאורך כל השיחה- הוא דיבר ואני הנהנתי בראשי והשחלתי הבהרות מידי פעם.
את כל המחשבות שלי השארתי לעצמי ולעצמי בלבד.
בתוך לב קטן אחד שכבר עמוס לעייפה מכל שיחות דאגה/ מוסר.
בתוך לב אחד קטן שאוסף את השברים כל פעם מחדש רגע אחרי שנשבר.
כתבתי בעבר ממבט שונה>>> כרטיס שידוכים.
נערך לאחרונה ב:
