מתחברת מאד למה שכתבת. הסתכלות בוגרת, אמיתית ובריאה על החיים.@משולש ברמודה @הספרן
והאמת היא, שיש פה בעיה עמוקה.
הקטע שכתבתי מהין לנסות לפתור אותה,
רק שככל הנראה אני עצמי נגועה בה עמוק.
מי מחליט מי מסכן? לפי מה אנחנו מודדים את רמת האומללות?
האם אלו-
מתמודדים שחיים עם תוויות האומללות, ומגלים שהכל בעצם נשאר אותו דבר
אילו החיים. וההתמודדות היא להצליח לגדול מהם,
לא משנה מה הנתונים.
או-
החבר'ה שבחוץ,
ששופטים, מדביקים תוויות, ומכניסים אותם לקטגוריות האומללות.
?
והאמת היא-
שכל אחד מאיתנו הוא גם המתמודד, וגם שופט לסובבים אותו.
עם ההתמודדות שלנו אנחנו מצליחים לחיות. פתאום מבינים שלהיות "ילד להורים גרושים"
(איזו תוית איומה!)
זה הרבה לא נחמד, מאתגר מאוד לפעמים, אבל מאוד מגדל. וכן, ממש רגיל!
ואולי גם אלמנות מגלות את זה מתישהו,
ואפילו עיוור לומד לחיות עם הכל.
השאלה הגדולה היא מתי נצליח להבין
שגם הסובבים שלנו אותם הכנסנו לקטגוריות,
הם ממש רגילים.
אלוקים העניק להם נתון בחיים האלה, שגורם להם לגדול מהר יותר.
וחוצמיזה?
כל אחד וסיפור חייו.
לאחד הנתון הוא ביטחון עצמי לקוי, השני מתמודד עם כישורי חברה לא מפותחים,
והשלישי.... תמלאו בעצמכם את נתון חייכם.
ואם הבנתם את סוף דברי,
בטח תכתבו לי עכשיו:
למה מפריע לך הצעות של אלמנות? קשקשת מקודם על נתונים והתמודדות מגדלת
אז כמו שאמרתי, אני גם קצת נגועה,
וגם אני גדלתי בחברה הזאת שמקטלגת ללא אבחנה.
אבל אם נבדוק את ההתאמה הטכנית של בחור צעיר לאלמנה, מיוחדת ככל שתהיה,
זה כנראה מאוד לא מתאים.
יישר כוח!!
חיזקת אותי.