כך נולד לו הניגון
זה הי' בעודי לומד בגמרא במסכת ערכין דף י"א, שם מצאתי רש"י אחד חריג שתפס את תשומת לבי: רש"י שהוא בלי "דיבור המתחיל", שגרם לי לחשוב שייתכן שאותו פירוש ממש כביכול פרץ מתוכו…
הגמרא עוסקת שם בסוגיה האם שירה כעבודה בבית-המקדש היא מן התורה, ומביאה הוכחה לכך שזה למעשה אכן מהתורה, מהפסוק שאומר:
"תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הווי אומר זה שירה.
רש"י מפרש שם ללא "דיבור המתחיל", את מה שבשבילו נראה כהצהרה ברורה וחיובית ואומר:
"אֵין אָדָם שָׁר שִׁירָה אֶלָא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב!"
עבורי, מה שהי' נראה שרש"י אומר, הוא שלא משנה כמה טוב נעשה המעשה של השירה עצמה, אין זה שווה אם הזמר אינו שמח וטוב לב באמת בזמן השירה! שירה כעבודה לה', צריכה להיות מלווה באושר טהור ומתוך הלב! ולזה הוספתי לימים את המילים הבאות:
"אִיז דָאךְ מַשְׁמַע פוּן רַשִׁ"י אַז צוּ זִינְגֶען אַ נִיגוּן קֶען מֶען נָאר וֶוען אַ יוּד אִיז בְּשִׂמְחָה!"
מילים ביידיש המתורגמות כך: אנחנו למדים מרש"י, שבכדי לשיר שיר יהודי – אדם חייב להיות בשמחה מוחלטת.
וכך נולד לו השיר המוכר כ"ניגונו של רש"י".