דרוש מידע שוב בנושא יועצים שמעודדים פגיעה בהורים

[h.m Automation]

א. מה הקטע לכתוב כל כמה חודשים אשכול כזה
ב. אני ממש לא חושב שזה נכון להגיד שהיועצים לא בסדר
יש לי חבר יועץ שהמטפל במקרה הזוי שהאמא פשוט מכריחה את הבת שלה לפגוע בבעלה בכל מיני אופציות ולנצל את טוב ליבו עד תום (דוגמא - כשהוא היה מאורס האמא קראה לו לעשות בייביסיטר. והוא לא יודע להגיד לא) ופשוט הורסת את הזוגיות שלהם. בהתייעצות עם אנשי מקצוע כולם אמרו פה אחד להתרחק מהאמא. יצא לנו לפגוש את האמא יום אחד והיא המטירה אש וגופרית על היועץ וסיפרה כמה שהיא אוהבת את החתן וכו' וכו' והוא מצויין ורק היועץ אשם...
ככה שלכל מטבע יש שני צדדים ובמקרה של אובססיה לנושא הזה צריך לבדוק טוב טוב באיזה צד נמצא מי שמציע את הנושא

כמובן בלי כוונה לפגוע באף אחד פה. רק להעלות נקודה

 

[shimשימי]

בנוגע ל"מטפל ירא שמיים וצדיק" וכו..
שמעתי לפני שנים הלכה, אני מקוה שאני מדייקת בפרטים
שכשלוקחים ש"ץ התנאי הראשון הוא שיהיה לו קול ערב
ואם מישהו או צדיק גדול אבל יש לו קול עורב- הוא פשוט לא מועמד לתפקיד
וכמו שאוהבים לכתוב כאן בפורום- "וד"ל"...

אמת חלקית בלבד
יש הבדל עצום בין ש"ץ שמטרתו לעורר את הציבור
לבין מטפל שבעיקר משפיע על הנפש

ויש שיטות פסולות על פי תורה
הכוונה בעיקר שיהיה על פי הכוונה תורנית (ובמקרים מסוימים כשאין ברירה אף למטפל שאינו יר"ש)

 

[נאני]

אמת חלקית בלבד
יש הבדל עצום בין ש"ץ שמטרתו לעורר את הציבור
לבין מטפל שבעיקר משפיע על הנפש

ויש שיטות פסולות על פי תורה
הכוונה בעיקר שיהיה על פי הכוונה תורנית (ובמקרים מסוימים כשאין ברירה אף למטפל שאינו יר"ש)

לא הובנתי
כוונתי היתה שהתנאי הראשון למטפל הוא שידע לטפל
אם הוא לא עומד בפרמטר הזה עפשר ללכת באותה מידה לכנר/גנן/קוסמטיקאית
הדיבורים כאן בפורום הם שעדיף ללכת ליהודי ירא שמים שלא מטפל מאשר למטפל בלי יר"ש
ואני טוענת שללכת לכזה אדם זה חסר טעם לחלוטין ועדיף להישאר בבית..

 

[מרחבית]

יש נקודה שחשוב לזכור, שיש הבדל בין טיפול ליעוץ.
כמובן גם יועץ צריך להיות מקצועי מספיק כדי להבין די הצורך במה מדובר ולהכיר ברמה מספקת את הבעיות שעלולות להיות. אך הוא איננו מטפל ולא צריך להיות ברמה של מטפל.
יש לשער שמי שנתקל בקשיים משמעותיים עם התנהלות מול הורים, ירצה לרוב ייעוץ מיועץ, ולא טיפול אישי אצל מטפל.
חשוב שהיועץ יהיה ירא שמיים ושיהיה לו ידע מקצועי נרחב ומספק כדי להבין במה מדובר.

 

[avim10]

הכל מתוך תורתנו הקדושה.
"כי יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו", כלומר,
מאז שהוא התחתן כבוד האישה (והבעל)
גדול וקדוש יותר מכיבוד הורים!

ואח"כ מגיע המעשה - אם הוא מבקש משהו
שלא נוגד את רצונה של אישתי

ממש לא נכון הלכתית, ולא פוסקים הלכה מתוך פסוקים, אלא מתוך השו"ע.
הוכחה לכך שאין מדובר בנוגע לכיבוד אב ואם: בפסוק נאמר יעזב "איש", לא "אשה". והנה בשו"ע נפסק שאשה אינה חייבת בכיבוד אב ואם כיון שאינה ברשות עצמה, אלא ברשות בעלה. לעומת זאת אין זכר לכזו הלכה בנוגע לאיש לאחר נישואיו...
למרות שברור שבמקרים מסויימים מה שכתבת יהיה נכון פרקטית והלכתית, מסיבות שונות.
(בגדול מסכים עם כל הדברים שכתבת כאן באשכול, רק חשוב לדייק באמירות עם אופי הלכתי)

זה פשט, לא הוצאת דברים מהקשרם
ראה ברמב"ן על הפסוק שפירש כפשוטו:
כאשר היה זה באדם הושם טבעו בתולדותיו להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם עוזבים את אביהם ואת אמם ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם וכו'

ובספורנו שם:
ראוי שישתדל האדם לישא אשה ההוגנת לו וראויה לידבק בו, גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו

זה אכן פשט, אבל לקחת את זה לעניין כיבוד הורים - זו בהחלט הוצאת דברים מהקשרם.

וזה שכל מדריכי החתנים מדברים כך?
אני ממש בהלם.

לא חושב שמישהו יאמר כהנחיה הלכתית שאין מצות כיבוד אב ואם בדבר שנוגד את רצונה של האשה.

 

[RIVKAG]

אני לא חושבת שפותחת האשכול התייחסה למקרה ספציפי בלבד. אלא כמשהו גורף.
מוזמנים להקשיב להרצאה הזאת ולהבין. https://col.org.il/news/139696

ומי שאומר שמטפל לא חייב להיות ירא שמים. אז איך זה שהוא לא קורא ספרות לא חרדית? ספר יותר משפיע מטיפול?
גם בספרות וגם בטיפול יש כלים מקצועיים שחייב אותם כדי לעשות את המלאכה בצורה נאמנה! (ובטיפול כמובן זה קריטי)
השאלה הגדולה היא מה התוכן שיוצקים בכלים המקצועיים!

ולא. זקן וחליפה זה לא המדד ליראת שמים... וגם לא גובה המטפחת.
זה היושר. האמונה. יראת ה' כפשוטו. שמונעת מהאדם למעול באמון. וגורמת לו לרצות להיטיב למטופל בזה ובבא. ולחבר אותו למקור מים חיים. שיאיר לו את החיים באור אמת. ולא יעצים אצלו את האגו ואנוכיות.

 

[ישרי]

צריך גוף חזק כדוגמת לב אחד -שידוכים שיקבל המון פניות מהציבור לפתיחת שלוחת יעוץ לנשואות (מ. / הת. וכדומה )
וכן ארגון כנס למדריכות כלות שילמדו את הציבור שיש אנשים שנראים אנשים אולם בפועל מתנהגים כבהמות ובכל עיר ושכונה יש כמה כאלה
וכן קמפין רחב בכל העיתונות החרדית האפשרית לא רק בקטיפה
יש הרבה תמימות וחוסר ידע בציבור המון השתקות וכשמתפוצץ זה עצוב מאד

 

[ישרי]

זה נכון שצריך לשמוע את שני הצדדים אבל היום יש דברים שאי אפשר להאמין להם/בהם ובכל זאת הם קורים ונאמרים.
[אין מה לומר - דחוף גאולה!!!/ISPOILER]

מקרים מסמרי שער

 

[איש האשכולות]

א. מה הקטע לכתוב כל כמה חודשים אשכול כזה
ב. אני ממש לא חושב שזה נכון להגיד שהיועצים לא בסדר
יש לי חבר יועץ שהמטפל במקרה הזוי שהאמא פשוט מכריחה את הבת שלה לפגוע בבעלה בכל מיני אופציות ולנצל את טוב ליבו עד תום (דוגמא - כשהוא היה מאורס האמא קראה לו לעשות בייביסיטר. והוא לא יודע להגיד לא) ופשוט הורסת את הזוגיות שלהם. בהתייעצות עם אנשי מקצוע כולם אמרו פה אחד להתרחק מהאמא. יצא לנו לפגוש את האמא יום אחד והיא המטירה אש וגופרית על היועץ וסיפרה כמה שהיא אוהבת את החתן וכו' וכו' והוא מצויין ורק היועץ אשם...
ככה שלכל מטבע יש שני צדדים ובמקרה של אובססיה לנושא הזה צריך לבדוק טוב טוב באיזה צד נמצא מי שמציע את הנושא

כמובן בלי כוונה לפגוע באף אחד פה. רק להעלות נקודה

אין חולק על כך שזה התנהגות לא נורמטיבית!! השאלה רק על "העובדות" אם הם אכן התרחשו כפי שמספרים....

 

[דיני]

ה

מה לעשות?
את התורה הקדושה כתב הבורא הוא יודע טוב ממני וממך איך העולם צריך להתנהל
בעשרת הדברות כתוב את הציווי כבד את אביך ואמך!! ולא הפוך
לצטט לך מה כתוב על מי שחוטא בחוסר כיבוד הורים מי שמבזה?? "ארור מקלה אביו ואמו"
יכולה להבין שיש מקרים של פיקוח נפש, אך לא הגיוני שכ"כ הרבה.

התורה הקדושה כותבת:
על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

ואם הוריו מפריעים לו לדבוק באשתו פשיטא שצריך לעזוב אותם לפחות עד שהקשר יהיה יציב דיו.

אמנם צריך לזכור, שמצוות כיבוד הורים, בראש ובראשונה היא לא לטובת ההורים, אלא לטובת האדם עצמו.
חלק חשוב מההתפתחות שלנו זה להיות בקשר טוב עם ההורים, ולכבד אותם אפילו רק במחשבה. אפילו אם ההורים אנשים פשוטים /רעים/חולים בנפש וכדו' להתאמץ ולמצוא נקודות טובות שיש בהם. כשאדם מרגיש שהוא מכבד את 2 השותפים מתוך 3 שהביאו אותו לעולם זה תורם תרומה שלא תסולא מפז לתחושת האושר שלו ולבריאות הנפש שלו.
לא סתם ציוותה התורה על כיבוד הורים, כל הורים באשר הם.

מצד שני, אם ההורים רודפים אחרי הבן לפעמים כדי שיהיה אפשר לכבד הפתרון הוא להתרחק לזמן מה, לפחות עד שהנפש מתייצבת ומחלימה .

 

[מרחבית]

אני לא חושבת שפותחת האשכול התייחסה למקרה ספציפי בלבד. אלא כמשהו גורף.
מוזמנים להקשיב להרצאה הזאת ולהבין. https://col.org.il/news/139696

יפה. הוא דיבר על מסע חייו ועל מקרים מסוימים שהכיר.
מכל אחד אפשר ללמוד משהו.
ונכון שבחברה החילונית באופן כללי יש הרבה יותר מידי שחרור בדיבור על הורים.

אך יש גם מקרים אחרים לגמרי, שלא קשורים למסלול ולתובנות עליהם הוא דיבר. אין משהו אחיד.
חלק מהמקרים מחרידים. יש ילדים שגדלים בתנאים של הזנחה אמיתית ובעיות אישיות קשות של הורה. ההורה לא אשם, אך את הילד - חייבים להציל!
קיימים גם נשואים צעירים שהורים לא מצליחים לשחרר אותם לחייהם, ברמה שהחיים האישיים של הצעירים וחיי משפחותיהם אינם חיים.
אף אחד לא מדבר על תקריות נורמליות שקורות בכל בית בריא.

לא מובן לי למה בכלל צריך להתמקד במי אשם? האם זה הדבר?? המטרה היא לעזור!
יש כאלה שחשבו שההורים אשמים, ועכשיו הם חושבים שהנערים אשמים. יפה. האם זה מועיל למשהו?
יש גישת... שלפי מה שכתבו בעיתון - יצא שהם סבורים שההורים תמיד בסדר איך שהם, אבל לילד יש בחירה.

האמת, שכמו שהורים עושים כמיטב יכולתם, כך גם הנערים ונערות עושים כמיטב יכולתם. וכיבוד הורים אצלנו כל ילד לומד מינקותו.
ילד שטוב לו בחיים לא יגיע לספסל היועץ או הפסיכולוג, וגם לא יתלונן על הוריו.
רוב הנערים והנערות לא מגיעים לפסיכולוג.
אלה שכן באים - לא ייתכן שבטיפול לא ידברו על מערכת היחסים עם ההורים!
ולא ייתכן שיפתרו את כל המצוקות שלהם במילות הקסם: כיבוד הורים!

האם זה אומר שהוריו אשמים בזה שרע לו? - לא.
זה גם לא אומר שהוא אשם.
למה מישהו חייב להיות אשם בכל מצב שמשהו משתבש??
מספיק שיש פער גדול במיוחד בין האופי של הילד לאופי של ההורים - וחסרה מודעות למה שקורה - וכבר ייתכן סבל עצום ורב שנים לכולם.
מספיק שיש למישהו במשפחה ליקוי כזה או אחר - מזוהה או לא - וייתכן גהינום עלי אדמות.

מטפל טוב לא יתמקד בהאשמות! מטפל טוב מבין שאם שמע את עולמו של הנער, עדיין זה עולמו - גם בהסתכלות שלו על הוריו, וזה לא עולמם האמיתי של ההורים.
אך הוא כאן כדי לסייע.
מטפל הוא לא שופט. תפקידו להתמקד במה שקורה לבן אדם בחיים ובתוך נפשו, ולראות איך אפשר לעזור לו במצוקתו.

וכשבכתבה בעיתון (שקשורה לגישת ...) מביאים מקרה לדוגמא של אברך שמקרב נער במצוקה, וטוענים שנער כזה צריך לפנות דווקא להוריו, ולא כותבים מילה אחת (!) האם האברך הצליח לעזור לנער או לא - משהו כאן משובש ביסוד. כאילו - לא משנה בכלל אם עזרו בצורה כזו לנער או לא. לא משנה אם הצילו אותו או לא. זה לא שווה בכלל בחינה או אזכור. משנה רק העיקרון: ההורים - ותו לא.
איך ייתכן ככה לשבש את התורה ואת מערכת החיים?

 

[נאני]

יפה. הוא דיבר על מסע חייו ועל מקרים מסוימים שהכיר.
מכל אחד אפשר ללמוד משהו.
ונכון שבחברה החילונית באופן כללי יש הרבה יותר מידי שחרור בדיבור על הורים.

אך יש גם מקרים אחרים לגמרי, שלא קשורים למסלול ולתובנות עליהם הוא דיבר. אין משהו אחיד.
חלק מהמקרים מחרידים. יש ילדים שגדלים בתנאים של הזנחה אמיתית ובעיות אישיות קשות של הורה. ההורה לא אשם, אך את הילד - חייבים להציל!
קיימים גם נשואים צעירים שהורים לא מצליחים לשחרר אותם לחייהם, ברמה שהחיים האישיים של הצעירים וחיי משפחותיהם אינם חיים.
אף אחד לא מדבר על תקריות נורמליות שקורות בכל בית בריא.

לא מובן לי למה בכלל צריך להתמקד במי אשם? האם זה הדבר?? המטרה היא לעזור!
יש כאלה שחשבו שההורים אשמים, ועכשיו הם חושבים שהנערים אשמים. יפה. האם זה מועיל למשהו?
יש גישת... שלפי מה שכתבו בעיתון - יצא שהם סבורים שההורים תמיד בסדר איך שהם, אבל לילד יש בחירה.

האמת, שכמו שהורים עושים כמיטב יכולתם, כך גם הנערים ונערות עושים כמיטב יכולתם. וכיבוד הורים אצלנו כל ילד לומד מינקותו.
ילד שטוב לו בחיים לא יגיע לספסל היועץ או הפסיכולוג, וגם לא יתלונן על הוריו.
רוב הנערים והנערות לא מגיעים לפסיכולוג.
אלה שכן באים - לא ייתכן שבטיפול לא ידברו על מערכת היחסים עם ההורים!
ולא ייתכן שיפתרו את כל המצוקות שלהם במילות הקסם: כיבוד הורים!

האם זה אומר שהוריו אשמים בזה שרע לו? - לא.
זה גם לא אומר שהוא אשם.
למה מישהו חייב להיות אשם בכל מצב שמשהו משתבש??
מספיק שיש פער גדול במיוחד בין האופי של הילד לאופי של ההורים - וחסרה מודעות למה שקורה - וכבר ייתכן סבל עצום ורב שנים לכולם.
מספיק שיש למישהו במשפחה ליקוי כזה או אחר - מזוהה או לא - וייתכן גהינום עלי אדמות.

מטפל טוב לא יתמקד בהאשמות! מטפל טוב מבין שאם שמע את עולמו של הנער, עדיין זה עולמו - גם בהסתכלות שלו על הוריו, וזה לא עולמם האמיתי של ההורים.
אך הוא כאן כדי לסייע.
מטפל הוא לא שופט. תפקידו להתמקד במה שקורה לבן אדם בחיים ובתוך נפשו, ולראות איך אפשר לעזור לו במצוקתו.

וכשבכתבה בעיתון (שקשורה לגישת ...) מביאים מקרה לדוגמא של אברך שמקרב נער במצוקה, וטוענים שנער כזה צריך לפנות דווקא להוריו, ולא כותבים מילה אחת (!) האם האברך הצליח לעזור לנער או לא - משהו כאן משובש ביסוד. כאילו - לא משנה בכלל.. אם עזרו בצורה כזו לנער או לא. לא משנה אם הצילו אותו או לא. זה לא שווה בכלל בחינה או אזכור. משנה רק העיקרון: ההורים - ותו לא.
איך ייתכן ככה לשבש את התורה ואת מערכת החיים?

וואווווו
אבל מי שלא מבין- לא יבין

 

[מנוי פרימיום]

זה אכן פשט, אבל לקחת את זה לעניין כיבוד הורים - זו בהחלט הוצאת דברים מהקשרם.

לעזוב את ההורים זה 'כיבוד הורים'?
במחילה, אבל ההקשר שקוף במקרה הזה

 

[לילי 1]

יפה. הוא דיבר על מסע חייו ועל מקרים מסוימים שהכיר.
מכל אחד אפשר ללמוד משהו.
ונכון שבחברה החילונית באופן כללי יש הרבה יותר מידי שחרור בדיבור על הורים.

אך יש גם מקרים אחרים לגמרי, שלא קשורים למסלול ולתובנות עליהם הוא דיבר. אין משהו אחיד.
חלק מהמקרים מחרידים. יש ילדים שגדלים בתנאים של הזנחה אמיתית ובעיות אישיות קשות של הורה. ההורה לא אשם, אך את הילד - חייבים להציל!
קיימים גם נשואים צעירים שהורים לא מצליחים לשחרר אותם לחייהם, ברמה שהחיים האישיים של הצעירים וחיי משפחותיהם אינם חיים.
אף אחד לא מדבר על תקריות נורמליות שקורות בכל בית בריא.

לא מובן לי למה בכלל צריך להתמקד במי אשם? האם זה הדבר?? המטרה היא לעזור!
יש כאלה שחשבו שההורים אשמים, ועכשיו הם חושבים שהנערים אשמים. יפה. האם זה מועיל למשהו?
יש גישת... שלפי מה שכתבו בעיתון - יצא שהם סבורים שההורים תמיד בסדר איך שהם, אבל לילד יש בחירה.

האמת, שכמו שהורים עושים כמיטב יכולתם, כך גם הנערים ונערות עושים כמיטב יכולתם. וכיבוד הורים אצלנו כל ילד לומד מינקותו.
ילד שטוב לו בחיים לא יגיע לספסל היועץ או הפסיכולוג, וגם לא יתלונן על הוריו.
רוב הנערים והנערות לא מגיעים לפסיכולוג.
אלה שכן באים - לא ייתכן שבטיפול לא ידברו על מערכת היחסים עם ההורים!
ולא ייתכן שיפתרו את כל המצוקות שלהם במילות הקסם: כיבוד הורים!

האם זה אומר שהוריו אשמים בזה שרע לו? - לא.
זה גם לא אומר שהוא אשם.
למה מישהו חייב להיות אשם בכל מצב שמשהו משתבש??
מספיק שיש פער גדול במיוחד בין האופי של הילד לאופי של ההורים - וחסרה מודעות למה שקורה - וכבר ייתכן סבל עצום ורב שנים לכולם.
מספיק שיש למישהו במשפחה ליקוי כזה או אחר - מזוהה או לא - וייתכן גהינום עלי אדמות.

מטפל טוב לא יתמקד בהאשמות! מטפל טוב מבין שאם שמע את עולמו של הנער, עדיין זה עולמו - גם בהסתכלות שלו על הוריו, וזה לא עולמם האמיתי של ההורים.
אך הוא כאן כדי לסייע.
מטפל הוא לא שופט. תפקידו להתמקד במה שקורה לבן אדם בחיים ובתוך נפשו, ולראות איך אפשר לעזור לו במצוקתו.

וכשבכתבה בעיתון (שקשורה לגישת ...) מביאים מקרה לדוגמא של אברך שמקרב נער במצוקה, וטוענים שנער כזה צריך לפנות דווקא להוריו, ולא כותבים מילה אחת (!) האם האברך הצליח לעזור לנער או לא - משהו כאן משובש ביסוד. כאילו - לא משנה בכלל אם עזרו בצורה כזו לנער או לא. לא משנה אם הצילו אותו או לא. זה לא שווה בכלל בחינה או אזכור. משנה רק העיקרון: ההורים - ותו לא.
איך ייתכן ככה לשבש את התורה ואת מערכת החיים?

אני קוראת קטיפה אדוקה מאוד מאוד ולא מצליחה להבין על מה מדברים פה באשכול
תוכלי לכוון אותי?

 

[ישרי]

דברי הרב משה בויאר בענין

 

[מרחבית]

אני קוראת קטיפה אדוקה מאוד מאוד ולא מצליחה להבין על מה מדברים פה באשכול
תוכלי לכוון אותי?

בתקופה האחרונה אני פחות קוראת כתבות בקטיפה (כן קוראת שם קבוע מדורים שונים וסיפורים - ומאוד נהנית!).
לכן אינני יודעת למה התכוונו האחרים באשכול זה, וגם אין לי כל מושג לגבי מה שכתבו על מימון כתבות.

אוכל להבהיר רק למה אני כיוונתי, וזה בעצם למה שהיה לפני זמן במשך תקופה. ואולי לא הוגן מצידי לעורר דובים ישנים, שאינני יודעת אם ועד כמה הם קיימים היום. הדיון באשכול זה, האזכור של קטיפה בהקשר לזה, וההרצאה ששמעתי בקישור שהביאו (שקשורה בכלל לחב''ד...) - עוררו אצלי את זה.

היתה תקופה שגישת שפר כיכבה כמעט קבוע בכתבות. לא למדתי ביסודיות את גישת שפר, כך שכנראה אינני מכירה אותה מספיק.
לפי הצורה שהיא הוצגה (ולא רק בקטיפה), חלק מהרעיונות וההדרכות שצוטטו על ידי מנחות משפר, היו מבחינתי לא נכונים, חלקם שערוריתיים בקיצוניות שלהם, עם פוטנציאל לנזק גדול.
מה עוד שהוצגו על ידי המנחות כביכול בשם התורה ומתוכה (שפר מבוססת על הפסיכולוגיה של אדלר), יחד עם התנגדות כללית ל'שיטות פסיכולוגיות'.
אחד הנושאים הבולטים היה עניין 'כיבוד הורים', (או המאבק נגד 'העמדת הילד במרכז' וגם נגד התערבות והתייעצות מבחוץ), שלבש גם הוא למיטב הבנתי צורה קיצונית ובלתי מאוזנת, שאיננה לקוחה כלל מהתורה ומהלכותיה, ועלולה לגרום לנזקים רבים.

 

[מריומה~]

בתקופה האחרונה אני פחות קוראת כתבות בקטיפה (כן קוראת שם קבוע מדורים שונים וסיפורים - ומאוד נהנית!).
לכן אינני יודעת למה התכוונו האחרים באשכול זה, וגם אין לי כל מושג לגבי מה שכתבו על מימון כתבות.

אוכל להבהיר רק למה אני כיוונתי, וזה בעצם למה שהיה לפני זמן במשך תקופה. ואולי לא הוגן מצידי לעורר דובים ישנים, שאינני יודעת אם ועד כמה הם קיימים היום. הדיון באשכול זה, האזכור של קטיפה בהקשר לזה, וההרצאה ששמעתי בקישור שהביאו (שקשורה בכלל לחב''ד...) - עוררו אצלי את זה.

היתה תקופה שגישת שפר כיכבה כמעט קבוע בכתבות. לא למדתי ביסודיות את גישת שפר, כך שכנראה אינני מכירה אותה מספיק.
לפי הצורה שהיא הוצגה (ולא רק בקטיפה), חלק מהרעיונות וההדרכות שצוטטו על ידי מנחות משפר, היו מבחינתי לא נכונים, חלקם שערוריתיים בקיצוניות שלהם, עם פוטנציאל לנזק גדול.
מה עוד שהוצגו על ידי המנחות כביכול בשם התורה ומתוכה (שפר מבוססת על הפסיכולוגיה של אדלר), יחד עם התנגדות כללית ל'שיטות פסיכולוגיות'.
אחד הנושאים הבולטים היה עניין 'כיבוד הורים', (או המאבק נגד 'העמדת הילד במרכז' וגם נגד התערבות והתייעצות מבחוץ), שלבש גם הוא למיטב הבנתי צורה קיצונית ובלתי מאוזנת, שאיננה לקוחה כלל מהתורה ומהלכותיה, ועלולה לגרום לנזקים רבים.

את לא היחידה בעולם שיש לה השגות על שיטת שפר.

 

[איש האשכולות]

אני לא חושבת שפותחת האשכול התייחסה למקרה ספציפי בלבד. אלא כמשהו גורף.
מוזמנים להקשיב להרצאה הזאת ולהבין. https://col.org.il/news/139696

אין שם אפשרות שמיעה.

 

[ברית]

אני קוראת קטיפה אדוקה מאוד מאוד ולא מצליחה להבין על מה מדברים פה באשכול
תוכלי לכוון אותי?

בכתבות בקטיפה ההדגשה היא שכיבוד הורים זה ממש בכל מצב ,
למרות שלצערינו במקרים רבים וכמובן שלא מלכתחילה הנתק הוא הכרחי ומותר הן מבחינת פסק של גדול בתורה והן מהבחינה המקצועית שכן הקשר גורם לפגיעה באופנים שונים.

 

[מרובע]

ניסיתי פעם להכנס במקרה כזה, האבא טען שראשי ישיבות וגדולי הדור הורו לו "להלחם על הילד" נגד היועצים, ושהיועצים של היום זה מכה חולה.
והיועץ אומר שהם אמרו לו הפוך.
האבא רוצה שהיועצים ישבו אתו ביחד מול רב,
והם לא מסכימים.

הוא טוען שהוא מעוניין לשנות ולשפר, שהיועצים יאמרו לו מה לעשות והוא יעשה אבל הם לא מוכנים לדבר אתו,
הם טוענים שהם כבר דיברו אתו וזה פשוט ויכוחים אין סופיים ואין להם זמן וכוח לזה.
ולדעתם הוא לא יכול להשתנות,
בסוף הם הודו שכן היה שינוי מצד ההורים.
בקיצור סיפור סבוך מאוד.