שוא מרחף

[בן של מלך!]

מבחינה טכנית, כל שוא מרחף הוא אחר תנועה קטנה כמו כִּדְבָרִים.
השאלה אם זה 100% נכון, האם מישהו יודע אם לפניו יבוא קמץ?

 

[בן של מלך!]

אופסס.
כָּתְבֵ֗ם אין שום דרך לדעת אם זה בקמץ ושוא נע או בקמץ קטן ושוא מרחף.
עד היום הייתי בטוח שאם אין דגש באות ב' אז השוא הוא נע.

 

[אפכא מסתברא]

וודאי שאפשר לדעת - אם אין מתג ליד הקמץ הוא בוודאי קמץ קטן והשווא מרחף.
ככלל, הצורה של ציווי בנין קל+הטיות של מלת היחס 'את' (כתבני - כתוב אותי, כתבנו - כתוב אותנו, כתבם - כתוב אותם וכו') היא בקמץ קטן ולאחריו שווא מרחף (יוצא מן הכלל ידוע יש בק"ש: בשכבך - הב' שלאחר השווא המרחף דגושה)
הוא הדבר במקור קל בתוספת בכ"ל+הטיות 'את' - בעזבם, לשמרם, לסמכני.

 

[חגי פאהן]

יוצא מן הכלל ידוע יש בק"ש: בשכבך - הב' שלאחר השווא המרחף דגושה

האם זה לא תמיד כשיש עוד שוא אחריו? שהרי אז הראשון חייב להפוך לנח גמור. אבל זה יוצא מן הכלל: בְּנָגְפּוֹ

 

[אפכא מסתברא]

האם זה לא תמיד כשיש עוד שוא אחריו? שהרי אז הראשון חייב להפוך לנח גמור. אבל זה יוצא מן הכלל: בְּנָגְפּוֹ

צודק לגמרי!
אגב, ראיתי כעת בתהלים הרבה פעמים קמצים גדולים ללא מתגים ושווא אחריהם (בעל ה'סימנים' מסמן בהם מתג חיוור ללמד שהיה ראוי להיות שם מתג). היוצא, שהכלל אמור להיות הפוך: אם יש מתג אחרי הקמץ הוא בוודאי גדול (להוציא הקמצים שהם במחלוקת בין המדקדקים הספרדים והאשכנזים, המופיעים לפני חטף קמץ, כמו: צהרים - שלספרדים הקמץ גדול ולאשכנזים - קטן).

 

[בן של מלך!]

(להוציא הקמצים שהם במחלוקת בין המדקדקים הספרדים והאשכנזים, המופיעים לפני חטף קמץ, כמו: צהרים - שלספרדים הקמץ גדול ולאשכנזים - קטן).

באמת?!

 

[אפכא מסתברא]

באמת?!

אכן. הקמץ בצד"י של 'צהרים' - לשיטת הספרדים הוא גדול כי מופיע לצידו מתג, ולשיטת האשכנזים הוא קטן כי במקורו הוא חולם חסר, כמו חֹדֶשׁ - חָדְשַׁיִם, צֹהַר - צָהֳרַיִם.

 

[בן של מלך!]

אכן. הקמץ בצד"י של 'צהרים' - לשיטת הספרדים הוא גדול כי מופיע לצידו מתג, ולשיטת האשכנזים הוא קטן כי במקורו הוא חולם חסר, כמו חֹדֶשׁ - חָדְשַׁיִם, צֹהַר - צָהֳרַיִם.

גם בשורש שרשים?

 

[אפכא מסתברא]

אכן (יש מתג ליד הקמץ של הש' ב'שרשיו' - עשה חיפוש ותמצא).

 

[בן של מלך!]

אכן (יש מתג ליד הקמץ של הש' ב'שרשיו' - עשה חיפוש ותמצא).

אני יודע שיש מתג, זו הברה שלישית לפני ההברה המוטעמת.
אבל זה לא ראיה שהאשכנזים קוראים את זה בקמץ קטן, כי כל הקמצים שלהם נשמעים כמו קמץ קטן (חולם).
עכשיו שאני חושב על זה, בדוגמאות שהבאת, גם לספרדים זה קמץ קטן, כי במילה חָדְשַׁיִם היא נסמכת כמו חָדְשֵׁי, לכן היא קמץ קטן וכמו במילה חָק־עוֹלָם, או קָדְשֵׁי, אבל ברבים זה קמץ רגיל כמו קָדָשׁׁים.

 

[אפכא מסתברא]

כל הקמצים שלהם נשמעים כמו קמץ קטן (חולם).

לא מדויק - בהברה חסידית יש הבדל בין -דוגמא - שמרה בקמץ גדול בש' לבין שמרה בקמץ קטן בש': את הראשונה קוראים בU (כמו שורוק ספרדי) ואת השניה בO (כמו חולם ספרדי).

 

[חגי פאהן]

שמרה בקמץ גדול בש' לבין שמרה בקמץ קטן בש': את הראשונה קוראים בU (כמו שורוק ספרדי) ואת השניה בO (כמו חולם ספרדי).

אבל בפועל הם לא קוראים ככה, אלא כל קמץ שלפני שוא כחולם ספרדי. שמעתי חסידים אומרים "ברכו את ה' המבורך" מאות ואולי אלפי פעמים, אף אחד לא אמר Burchi, רק Borchi.

 

[אפכא מסתברא]

אבל בפועל הם לא קוראים ככה, אלא כל קמץ שלפני שוא כחולם ספרדי. שמעתי חסידים אומרים "ברכו את ה' המבורך" מאות ואולי אלפי פעמים, אף אחד לא אמר Burchi, רק Borchi.

אכן, אין לי אלא להתאנח על חסרון ידיעת הדקדוק, כי בעקרון זה מה שהם אמורים לומר על פי כלליהם... לא מכבר ביצעתי הגהה על ספר המיועד למלמדי דרדקי, והערתי זאת לתשומת לב המחבר. יתירה מזו - בין הדוגמאות שהובאו שם למלה המסתיימת בהברה פתוחה היתה המלה 'ידע'... אמנם מחיתי בשולי הדברים, אך מה הם כתבו בסוף, למעשה? לא ידוע לי.

 

[דיונון]

בהברה חסידית

קצת סדר - אין חיה כזו 'הברה/הגייה חסידית'.
בתפוצות אירופה השונות היו שינויים בצורת ההגייה בין מקום למקום.
למשל ברוסיה ובליטא הגו קמץ כמו O, ובמקביל את חולם הם הגו EI (הגייה זו נשארה בקהילת חב"ד בלבד, וכן במילים ספורות שנכנסו לז'רגון הישיבתי ע"י ראשי הישיבות ילידי ליטא - תורה=תיירה).
בפולין וגליציה הגו קמץ כמו U, וצירה כמו AI.
ברומניה הגו קמץ כ-U, ואילו צירה נהגה כ-EI.
זה בגדול, ואם לא דייקתי - אבקש מחילה.
הב"ש בשמות גיטין מאיית את השם 'YITE' לפי המקום - לפולנים הוא נכתב 'יוטא' כיון שהשורוק נהגה כחיריק, ואילו לליטאים הוא נכתב 'יטא' כיון שהי' צריכה להיות מנוקדת בחיריק. עיי"ש.
אשר על כן, יש להניח שהקצות החושן למשל, שהיה מתנגד חריף לחסידות - היה הוגה בהגייה גליציאנית BURICH וכו'. כמוהו הרמ"א והמהרש"ל בקראקא ועוד רבים ממאורי הדורות בלי שום קשר לתנועת החסידות.

אכן, אין לי אלא להתאנח על חסרון ידיעת הדקדוק, כי בעקרון זה מה שהם אמורים לומר על פי כלליהם... לא מכבר ביצעתי הגהה על ספר המיועד למלמדי דרדקי, והערתי זאת לתשומת לב המחבר. יתירה מזו - בין הדוגמאות שהובאו שם למלה המסתיימת בהברה פתוחה היתה המלה 'ידע'... אמנם מחיתי בשולי הדברים, אך מה הם כתבו בסוף, למעשה? לא ידוע לי.

זו צורת ההגייה אף שאיני מכיר כלל דקדוקי להבדלה בין הקמצים.
בנוסף לקמץ לפני שוא, גם קמץ לפני י' נהגה בחלק מהמקומות כ-O, למשל 'היו'=HO'YEE, 'יין'=YO'YIN.
מעניין לבדוק מהו הכלל שגרם להגייה עקבית זו.

 

[אפכא מסתברא]

קצת סדר - אין חיה כזו 'הברה/הגייה חסידית'.
בתפוצות אירופה השונות היו שינויים בצורת ההגייה בין מקום למקום.
למשל ברוסיה ובליטא הגו קמץ כמו O, ובמקביל את חולם הם הגו EI (הגייה זו נשארה בקהילת חב"ד בלבד, וכן במילים ספורות שנכנסו לז'רגון הישיבתי ע"י ראשי הישיבות ילידי ליטא - תורה=תיירה).
בפולין וגליציה הגו קמץ כמו U, וצירה כמו AI.
ברומניה הגו קמץ כ-U, ואילו צירה נהגה כ-EI.

כדבריך כן הוא. לשם הקיצור קראתיה 'חסידית', כי ככל הידוע לי - כיום תשמענה רק אצל קהילות חסידיות.

זה בגדול, ואם לא דייקתי - אבקש מחילה.
הב"ש בשמות גיטין מאיית את השם 'YITE' לפי המקום - לפולנים הוא נכתב 'יוטא' כיון שהשורוק נהגה כחיריק, ואילו לליטאים הוא נכתב 'יטא' כיון שהי' צריכה להיות מנוקדת בחיריק. עיי"ש.
אשר על כן, יש להניח שהקצות החושן למשל, שהיה מתנגד חריף לחסידות - היה הוגה בהגייה גליציאנית BURICH וכו'. כמוהו הרמ"א והמהרש"ל בקראקא ועוד רבים ממאורי הדורות בלי שום קשר לתנועת החסידות.

זו צורת ההגייה אף שאיני מכיר כלל דקדוקי להבדלה בין הקמצים.
בנוסף לקמץ לפני שוא, גם קמץ לפני י' נהגה בחלק מהמקומות כ-O, למשל 'היו'=HO'YEE, 'יין'=YO'YIN.
מעניין לבדוק מהו הכלל שגרם להגייה עקבית זו.

כללי הדקדוק (הנלמדים יפה, אגב, אפילו על ידי נינַי הדרדקים הלומדים בחיידר 'מתיקות התורה' בביתר) להגיית הקמץ הם: בהברה פתוחה - U, בהברה סגורה - O. דא עקא, שאין הם מדייקים בכללי השווא הנע, אשר על כן הם משתבשים כמו בדוגמא שהביא @חגי פאהן ב'ברכו'.

 

[חגי פאהן]

כמוהו הרמ"א והמהרש"ל בקראקא

האם ישנן עדויות שהמבטא ה"חסידי" היה קיים כבר בתקופתם, לפני 450 שנה?

 

[דיונון]

האם ישנן עדויות שהמבטא ה"חסידי" היה קיים כבר בתקופתם, לפני 450 שנה?

כן.
יגעתי ומצאתי!
הדרך לבחון את צורת ההגייה של הקדמונים היא על פי חריזת תנועות שונות שבה השתמשו.
למשל - חריזת קמץ במפיק ה' לא יכולה להיכתב ע"י דובר הגייה גליצאית-פולנית שהרי קמץ הוא U ומפיק ה' הוא O.
משעשע להתבונן בחריזה המשונה העולה מפיוט לכה דודי בהגייה פולנית-גליציאנית - קרבה אל נפשי גְּאָלָהּ (O), לכה... כַּלָּה (U). וכן - ונבנתה עיר על תִּלָּהּ (O), לכה... כַּלָּה (U).
דוגמה הפוכה תהיה בחריזת פתח וצירה, בהגייה ספרדית או ליטאית-רוסית אין מקום לחריזה כזו, שהרי הצירה (EI) והפתח (A) רחוקים זה מזה.
לעומת זאת בהגייה גליציאנית (לגבי הפולנית אני לא בטוח) הצירה נשמע (AI) כמעט כמו פתח (A) וזאת כיון שהי' של הצירה כמעט ולא נהגית.
עד כאן התאוריה. מכאן לממצאים -
הקדמת הרמ"א לספר דרכי משה כתובה בחרוזים.
שם הוא חורז פתח-צירה (אסף-יוסף), חולם-שורוק (למשל הצעות-לאות. בסוף מילה שניהם נשמעים כמו סגול E, אם כי זה אפשרי בדוחק גם בהגייה ליטאית-רוסית).
אני מאמין שבעיון נוסף אפשר למצוא שם עוד כמה חריזות שאפשריות רק בהגייה הגליציאנית שאליה הורגל מילדותו. וכן בשו"ת שלו יימצאו מסתמא כמה פנינים מזן זה.

 

[חגי פאהן]

משעשע להתבונן בחריזה המשונה העולה מפיוט לכה דודי בהגייה פולנית-גליציאנית - קרבה אל נפשי גְּאָלָהּ (O), לכה... כַּלָּה (U). וכן - ונבנתה עיר על תִּלָּהּ (O), לכה... כַּלָּה (U).

ומה עם "השומר שבָּת, הבן עם הבַּת" - שנכתב ע"י ראשון אשכנזי? וכן "ולא נטשתני כל ימי עדנַי, כי לא יזנח לעולם ה'", גם זה ראשון אשכנזי אחר.

לגבי הדוגמאות מהקדמת דרכי משה, הן אכן מעניינות מאד, אך ראיתי שיש שם גם "בני אשכנַז - בני הגולה הלָז", "יפה בעתו עשָה - ובכל מעשֶׂה". אך לא עברתי על כל ההקדמה. וגם במנהגי מהרי"ל יש חרוז כזה: "מאת קוני עזר אֲחַלֶּה, לבאר סדר דיני חלֶה (?!)".

 

[דיונון]

"יפה בעתו עשָה - ובכל מעשֶׂה"

"מאת קוני עזר אֲחַלֶּה, לבאר סדר דיני חלֶה (?!)".

היא הנותנת - הרי בשום הגייה תנועות אלו לא נחרזות (אולי התימנית?).
ההסבר היחיד לחריזה כזו היא כמו שהבאתי כאן -

חולם-שורוק (למשל הצעות-לאות. בסוף מילה שניהם נשמעים כמו סגול E, אם כי זה אפשרי בדוחק גם בהגייה ליטאית-רוסית).

לא כהגייה נכונה אלא כי כך היה הדיבור נפוץ. וכמו בגראמען באידיש שההקפדה היא לא על התנועה ככתבה אלא כפי שהיא נהוגה להיהגות.
'דער חתן הייסט ניסן, און זיינע אויזן זענען צוריסן' (*על פי המעשיה).
כמו כן כאן - כשגליציאני קורא בתורה את המילה 'חלה' הוא הוגה את הל' כ-U (במקרה הטוב...), אבל כשהוא מדבר על 'הלכות חלה' או כשהוא מבקש שיעבירו לו את פרוסת החלה הוא הוגה את הל' כ-E.

 

[בן של מלך!]

יפה מאוד, אבל איך זה קשור לשוא מרחף?!