זוית הראיה על התנ"ך משתנה בעקבות הסרטון המזעזע מהעוטף

[חגי פאהן]

לילה טוב רבותיי. נחשפתי באשכול סמוך "חחחרבות ברזל" לסרטון המצורף, שצולם בעוטף עזה, והוא יושב לי בראש ולא נותן לי מנוחה עד שאכתוב לכם.

אז כך: המבטא הפרסי ידוע ומפורסם. אבל הדובר בסרט מדגיש את ענין החלוקה ל-3 כמו צריך, וזה מיד הזכיר לי את המעמידים (ג'עיא) כמו לַֽאֲבֽוֹתֵיכֶֽם, שאכן מתחלקת ל-3! אז מה הקשר בין התנ"ך לפרסים? הקשר הוא שמי שמוחזק כמחזק בדק הבית של התנ"ך על כל דקדוקיו, הוא עזרא הסופר שעליו נאמר "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:", שעל זה פירשה הגמרא במגילה ובנדרים "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא? ויקראו בספר תורת האלהים - זה מקרא, מפורש - זה תרגום, ושום שכל - אלו הפסוקין, ויבינו במקרא - אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה אלו המסורת"; וכן מעיד עליו כינויו - הסופר, וכן בסנהדרין כא: משוים אותו למשה רבנו לענין קבלת התורה עיי"ש. עזרא הסופר חי אמנם בבבל ובא"י, אך שתיהן היו אז תחת שלטון פרס. לכן אני רוצה לומר שכיון שמבטא פרסי היה אז נפוץ בכל האזור, עזרא מתוך כך סידר את כל הטעמים והמעמידים והדקדוקים לדורי דורות.

ואם כבר, אז זה עשוי להיות פתרון חידת הקמץ. יש לי חבר חסיד אלכסנדר שאמר יום אחד בכולל "איך הם הגיעו לזה שקמץ זה אָה?" (דהיינו כמו פתח) נומיתי לו "מה שבטוח שזה לא אוּ" (כדרך הפולנים) שהרי בכל תשלום דגש התנועה הקטנה הופכת לתנועה גדולה שסמוכה לה: חיריק הופך לצירי, קובוץ הופך לחולם, ופתח הופך לקמץ (וידַבר->ויגָרש), ו-u הוא התנועה הכי רחוקה שיש מ-a!!! בתגובה הוא ענה "לא הבנתי מילה אחת ממה שאמרת". אבל אם כולם משתנים בתשלום דגש, וקמץ נשמע בדיוק כמו פתח, למה הוא לא משתנה?

אז פעם היה לי ויכוח עם חכם ערן שרעבי נר"ו על קמץ של צָהרים האם קטן או גדול. הוא טען שאין אחריו שוא או דגש ולכן הוא גדול. אז שאלתי מה בין זה לשַעֲריים שהוא צורת זוג של שַעַר והע' נעה ואעפ"כ יש תנועה קטנה לפניה – פתח – היות והיא צריכה להיות דומה לע'; כך הקמץ של צהריים שהוא רבים של צֹהַר יהיה קמץ קטן. ועוד, שהוא צריך לשמור על זיקה לחולם, שהרי מקורו בצֹהר. אז ערן ענה לי שהרב מזוז שליט"א גורס שהקמץ האמיתי הוא לא כמו הספרדים ולא כמו האשכנזים (ואצ"ל כמו הפולנים) אלא כמו שהפרסים אומרים (וכפי הידוע לי – רק הם), בין פתח לחולם, וזוהי צורתו - פתח וחולם (אם נפתחים לחלום קצת). ולכן צהרים עדיין שומר על זיקה לחולם כי הוא קצת כמו חולם, ולכן גם בתשלום דגש פתח הופך לקמץ והכל מסתדר. ובעצם אני רוצה לומר שהתנ"ך מתאים רק למבטא הפרסי. וזה הזעזוע.
******************************************************
את כל הנ"ל שלחתי לידיד באישון לילה ואפלה (ואז היתה לי מנוחה), וכאור הבוקר הוא השיב לי את הקובץ המצורף "הקמץ במסורת אשכנז", שסתם כך הוא מעניין מאד ולא קראתי את כולו, אך בקשר למה שכתבתי שרק הפרסים הוגים קמץ בין פתח לחולם, מובא שם (עמ' רלג) שגם האפגנים, הבוכרים, החבאנים, בני צפון מזרח גרמניה, חלק מבני מרוקו ואנשי טבריה הוגים כך.

 

[אפכא מסתברא]

תודה גדולה על הקובץ על הקמץ - נראה בהחלט משהו ששווה להקדיש לו זמן. עד שאתפנה לקראו בשלמותו הצצתי בסופו ומצאתי הסבר נפלא האיך טעה יואב בין זֶכֶר לזָכָר.