הנושאים החמים
הנושאים החמים
פרק ג'
אני פותחת את הדלת לאט.
נכנסת הביתה בחשש מהבאות. מניחה את התיק בכבדות על הרצפה בפתח של הבית. בדרך כלל אמא שונאת שאני עושה את זה, אבל עכשיו היא לא אומרת כלום. רק מתבוננת בי במבט עמוק. אבא יושב ליד השולחן בפנים אפורות.
שקט. אני מסתכלת עליהם והם עליי.
"דבורי, אנחנו צריכים לדבר איתך על משהו חשוב." אומרת אמא לבסוף.
"אז זה נכון?" אני שואלת בשקט.
"נכון שמה?"
"פרידמן החליטו לבטל את השידוך?" שואלת-אומרת, עיניי מושפלות.
"מאיפה את כבר יודעת?" אבא בהלם.
"אבא של החתן אמר לי. כלומר... לא של החתן..." אני מסתבכת.
"מה זאת אומרת? מתי דיברת איתו? מה הוא אמר לך?"
"מה זה משנה מתי?" אני מתפרצת. "זה מה שהוא אמר לי, שהם צריכים 'לחשוב על זה מחדש'. מה זה השטויות האלה?"
אמא מתקרבת ומניחה את ידה על כתפי.
אני מורידה את ידה בכוח. "מה אתם עומדים פה ככה? תעשו משהו. זה לא יכול להיות".
"מה את רוצה שנעשה?" אבא מנסה להיות פרקטי. אבל זה רק מכעיס אותי עוד יותר.
"לא יודעת מה. תדברו איתם. תצעקו על השדכנית. משהו".
אבא ואמא נבוכים מול ההתקפה.
"איך הם עושים דבר כזה? איך אתם נותנים לזה לקרות?"
אמא מתקרבת אלי שוב. "דבורי, תקשיבי -"
"לא רוצה להקשיב. לא רוצה."
*
אני פותחת את הדלת לאט.
נכנסת הביתה בחשש מהבאות. מניחה את התיק בכבדות על הרצפה בפתח של הבית. בדרך כלל אמא שונאת שאני עושה את זה, אבל עכשיו היא לא אומרת כלום. רק מתבוננת בי במבט עמוק. אבא יושב ליד השולחן בפנים אפורות.
שקט. אני מסתכלת עליהם והם עליי.
"דבורי, אנחנו צריכים לדבר איתך על משהו חשוב." אומרת אמא לבסוף.
"אז זה נכון?" אני שואלת בשקט.
"נכון שמה?"
"פרידמן החליטו לבטל את השידוך?" שואלת-אומרת, עיניי מושפלות.
"מאיפה את כבר יודעת?" אבא בהלם.
"אבא של החתן אמר לי. כלומר... לא של החתן..." אני מסתבכת.
"מה זאת אומרת? מתי דיברת איתו? מה הוא אמר לך?"
"מה זה משנה מתי?" אני מתפרצת. "זה מה שהוא אמר לי, שהם צריכים 'לחשוב על זה מחדש'. מה זה השטויות האלה?"
אמא מתקרבת ומניחה את ידה על כתפי.
אני מורידה את ידה בכוח. "מה אתם עומדים פה ככה? תעשו משהו. זה לא יכול להיות".
"מה את רוצה שנעשה?" אבא מנסה להיות פרקטי. אבל זה רק מכעיס אותי עוד יותר.
"לא יודעת מה. תדברו איתם. תצעקו על השדכנית. משהו".
אבא ואמא נבוכים מול ההתקפה.
"איך הם עושים דבר כזה? איך אתם נותנים לזה לקרות?"
אמא מתקרבת אלי שוב. "דבורי, תקשיבי -"
"לא רוצה להקשיב. לא רוצה."
אני רצה בסערה אל החדר שלי, הוא עדיין מקושט. טורקת את הדלת בכוח ומתמוטטת למיטה.
קול נפץ עמום נשמע. בלון בן שבוע מתפוצץ.
קול נפץ עמום נשמע. בלון בן שבוע מתפוצץ.
*
- שבוע וחצי קודם לכן -
אני עומדת מול המראה, מסיימת להתאפר.
"פגישה שלישית זה כבר רציני", אמא אומרת. "שנתחיל להכין את העוגות לוורט?" היא שואלת בחצי חיוך.
"די, אמא. אל תלחיצי..."
"אין מה להילחץ, זה לא דבר כל כך נוראי להתארס. גם אני עשיתי את זה פעם".
"אבל אמא, הרב אמר שבפגישה שלישית אני צריכה לדבר איתו על העניין 'ההוא'"
"אל דאגה דבורי, מה שצריך לקרות יקרה. אם זה הבאשערט שלך - ה' ייתן לך בדיוק את המילים הנכונות"
"תכלס' נכון. אני צריכה להתחזק באמונה. הכל בידי שמיים ומה שצריך לקרות זה מה שיקרה". בדרך אני מזמזמת לעצמי את 'ריבון העולמים' ומתבוננת במילים. זה קצת מרגיע אותי.
אבל במלון, כשאני מחכה לבחור, החשש והמתח גוברים וכמעט משתלטים עליי. מה הוא יאמר? איך הוא יגיב?
*
לפרק ד'
אני עומדת מול המראה, מסיימת להתאפר.
"פגישה שלישית זה כבר רציני", אמא אומרת. "שנתחיל להכין את העוגות לוורט?" היא שואלת בחצי חיוך.
"די, אמא. אל תלחיצי..."
"אין מה להילחץ, זה לא דבר כל כך נוראי להתארס. גם אני עשיתי את זה פעם".
"אבל אמא, הרב אמר שבפגישה שלישית אני צריכה לדבר איתו על העניין 'ההוא'"
"אל דאגה דבורי, מה שצריך לקרות יקרה. אם זה הבאשערט שלך - ה' ייתן לך בדיוק את המילים הנכונות"
"תכלס' נכון. אני צריכה להתחזק באמונה. הכל בידי שמיים ומה שצריך לקרות זה מה שיקרה". בדרך אני מזמזמת לעצמי את 'ריבון העולמים' ומתבוננת במילים. זה קצת מרגיע אותי.
אבל במלון, כשאני מחכה לבחור, החשש והמתח גוברים וכמעט משתלטים עליי. מה הוא יאמר? איך הוא יגיב?
*
לפרק ד'
