כללי שאלה לגבי זכויות יוצרים

[משה יאקאב]

ואני מאוד רוצה לשמוע שאסור.

אין בשום מקום בחו"מ משהו אדות זכויות יוצרים. חד וחלק.

נושא זכויות היוצרים החל רק בשנים האחרונות.

הבסיס לזכויות היוצרים הינו משום תקנת השוק ע"מ שהיוצרים ייצרו יצירות. וח"ו לומר שגזל הוא בידו, אלא הוא עובר אל תקנות הבי"ד שבאותו מקום, ודינו שישכנו נח"ש (נדוי חרם שמתה).

עד כאן אלו עובדות מוצקות. ולא ניתן לערער עליהם.

עכשיו השאלה היא אם מותר או לא; אם הרב שלך אמר שאסור - אזי דינך כעוברת על תקנות הבי"ד, ואם הרב פסק שמותר אזי לא.

בימינו (כפי הנראה בעיני), לדאבונינו, אין בי"ד שקובע עבור כל הציבור, ואין רב שקובע עבור כל העיר. פשוט אין מושג של רב עיר. אבל במקומות שיש (בישובים קטנים, למשל בברכפלד), שהרב פוסק שאסור, אזי לפחות בזכויות יוצרים שבין בעלי המקום, בוודאי ובוודאי שיהיה אסור לעבור על דבריו, לכאורה גם אם הרב שלך יתיר לך. משום שיש לו כח לתקן תקנות בעיר.

התגובה שלי אליך נמצא כאן.
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=34367

 

[חיטובים]

צודק.
אבל אמר לי פעם דיין חשוב, שאפשר לא לעשות תנאי אלא לעשות "שיור במכירה", כלומר, כשאתה קונה קלטת יש הרבה שימושים בו, האזנה, הקלטה וכו' ואני לא מוכר לך את כל הזכויות בחפץ, אלא רק את זכות השימוש בו, אבל את זכות ההעתקה אני משאיר אצלי, ואז כאשר הלקוח מעתיק הרי הוא גוזל.

גם על שיור במכירה כתבתי שם, וג"ז די מגוחך.

 

[א.ישראל]

אני מביא את הציטוט מדבריך בקישור השלישי, עם הדגשה של הקטע שגם לדבריך הרעיון בעיקרון לא בהכרח מגוחך.
ח. שיור בקנין

זאת המצאה ישנה שהיום לא ראיתי אף אחד שמשתמש בה, וכנראה מהסיבות שאכתוב.
הרעיון הוא שהחפץ נשאר בבעלות המוכר, לזכות השימוש של העתקה. כמו שאפשר למכור פרה, ולשייר את זכויות החליבה והחלב למוכר.

הדבר הזה הוא בלתי אפשרי, מפני שאפשרות ההעתקה היא לא מזכויות השימוש בחפץ, אלא תוצאה שלהן.
כשאני קורא בספר ומעתיק אותו לדף, ההחזקה בספר כדי לקרוא בו, היא שימוש שמותר לי לעשות בו.
ההעתקה היא פעולה נפרדת שאני עושה בלי כל קשר לספר. כשאני רואה ארון יפה אצל חבר ואח"כ הולך ועושה כמו שלו, זה לא שימוש בארון שלו.
ולכן אין כזאת זכות שימוש "העתקה", וממילא גם אי אפשר לשייר אותה למוכר.

ויש לעיין אם הכנסת הספר למכונת צילום, למשל; או הכנסת דיסק של מוזיקה לכונן של מחשב, נקרא שימוש שעומד לעצמו.

אבל גם בזה צריך שישייר בפירוש בשעת המכירה.
ויכול להיות שאפי' שייר במפורש מותר לי, מפני שזה נהנה וזה לא חסר. כמ"ש שמניעת רווח זה לא הפסד.
וראה מ"ש עוד באות ז' לגבי שכירות. והרבה מהטענות שכתבתי שם שייכות גם כאן.

בכל אופן עשית עבודה יסודית והיה מרתק ומעניין לעבור על זה.

 

[תיבת נח]

ויש לעיין אם הכנסת הספר למכונת צילום, למשל; או הכנסת דיסק של מוזיקה לכונן של מחשב, נקרא שימוש שעומד לעצמו.

אבל גם בזה צריך שישייר בפירוש בשעת המכירה.

הדבר פשוט, שהמוכר לא שייר לעצמו את זכות ההכנסה למכונת צילום, שהרי אם אינו מצלם במכונה הרי זה כהכנסה לתוך הארון באותה מידה, וא"כ אין כאן כלום.
יתירה מכך, מצינו אמנם שיור גם על דבר שאין בו ממש, כגון "אויר דירה" "דיור" [עי' חו"מ סי' ריב ואילך], אך שם מוגדר השימוש כדבר ושימוש בפני עצמו, אך כאן ההכנסה אינה שימוש בחפץ כ"שימוש" אלא כפעולה מכנית, השימוש צריך שיהיה "פועל יוצא" מהפעולה, ולכן הלחיצה על המכונה שמצלמת אין לה הרי שום קשר בין הספר למכונה, התצלום שמופיע על הדף אין לו שייכות קנינית עם הספר [אלא א"כ יש מושג של "בעלות" על פירות רוחניים ולא פירות של "פרי מפרי וגידולי קרקע" בהשאלה... וזה דובר שם ע"י PC בהרחבה ואכמ"ל], לכן אין אפשרות כלל של סוג שיור כזה, ופלא על הרב PC שלא נחת לכך שא"א כלל שם שיור על כך.
אכן יכול המוכר לאסור את החפץ ע"י שבועה שמודיע שהוא משביע את הקונה שלא יעשה פעולה כזו [כי לאסור בקונם זה גם לא יעזור אחרי שהוא מוכר את החפץ הרי בטל הקונם], אך שבועה כזו צריכה להיות בעדים, כי מה שהוא כותב זה לא מספיק , דהיינו להודיע שהוא השביע בפני פלוני ופלוני שכל קונה שיקנה זה על דעת שלא יצלם או וכו' וכו', אולם למעשה זה יועיל רק לאותו אחד שעשה כן פעם ראשונה, ואז באמת יעבור על השבועה, אך מכאן ואילך אין כלל שבועה חלה כי הרי על הדף שנדפס במכונה הבעלים שלה הוא אותו אחד שצילם ולא של הבעלים המקורי וכן בכל דבר כדיסקים וכו',
כל הדברים הנ"ל נכונים ואף השבועה לא תועיל לגבי הכנסת דיסק למחשב, שהרי כל המטרה של הדיסק היא הכנסתו למחשב, וא"כ הרי הוא לא יכול לשייר את זה, ושבועה לא תועיל שהרי לא יכול להשביע אותי שאני לא ילחץ על ה"נרו" אצלי במחשב שהרי זה שלי ולא שלו, ומה שהמחשב קורא את הדיסק הרי למטרה זו קניתי, כך שגם שבועה לא תועיל על כך.
עצם הדבר האם זה מותר או לא.
אפשר לומר על כך אפילו אם זה כשר אבל זה מסריח....