אני לא מבין כלל את הרעיון.
הרי דבר ברור הוא שכל ההבטחות שנאמרו למי שלומד כל הלילה, לא באות לעקור את מצוות סעודת יום טוב שהיא מן התורה (לגבי הקידוש יש מחלוקת, אבל הסעודה והעונג היא ודאי מן התורה ובפרט בחג השבועות שבו הכול מודים דבעינן נמי "לכם"), והכוונה היא למי שלומד בכל השעות הפנויות מלבד שעות סעודת יום טוב.
מישהו חושב שהאריז"ל היה נמנע מלסעוד סעודת יום טוב בזמנה? מישהו חושב שמי מן המקובלים העלה על דעתו מציאות כזו של איחור סעודת יו"ט? הרי זה דבר פשוט. במיוחד כמו שהזכירו כבר כאן, שמצוות קידוש הלילה היא מיד עם החזרה מבית הכנסת. ואפילו על מי ששבע ואינו יכול לאכול כתב המשנה ברורה (סימן רעא ס"א) " ומ"מ נראה דהיכא דיש בזה משום שלום בית או שיש לו בביתו משרתים או שאר אורחים ובפרט אורח עני לא יאחר בכל גווני דכיון דהם מוטלים עליו לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר". ומכאן, שאין האדם יכול לאחר את סעודת אשתו ובני ביתו ולגרום להם סבל מיותר. ואף אם הם מסכימים, האם הסכמה זו היא הסכמה גמורה? האם הם נהנים מכך או שהם סובלים מכל רגע וחושקים שפתיים כי אב המשפחה הבטיח להם גדולות ונצורות? במקרה הזה, נראה לי שהתשובה ברורה.