ומה תגידו על מצב כזה.שוב ושוב הדין סוטה למחוזות הללו, אקדמיה מול קורס מסונן
מנקודת מבטם של המטפלים ייתכן שזה הנושא (כמו פותח האשכול)
אך מנקודת מבטם של המטופלים הויכוח סביב האקדמיה אינו רלוונטי.
אם המטפל עשה בסדר שהוא הלך לאקדמיה זה עניין אישי שלו,
מה שמעניין את המטופל זה לקבל את הטיפול הנכון והאיכותי ביותר.
כשהייתי צריך עורך דין לקחתי אחד שהעיפו מבית הכנסת שלו כי הוא הלך ללמוד משפטים,
וכשהייתי צריך רופא טוב הלכתי לאחד שכמעט ירד מהדרך.
אני לא עושה איתם שידוך, אני סך הכל נעזר במקצוע שלהם.
אני לא חושב שאני נותן להם לגיטימציה כשאני משתמש בהם כי יש להם מספיק לקוחות בלעדיי.
גם המתנגד הגדול ביותר ללימודי אקדמאים (כמוני למשל) נאלץ מידי פעם להשתמש בשירותים שלהם.
לגבי הקורס המדובר ביותר באשכול,
מה שמפריע לי, בניגוד לאחרים, זה העדר פיקוח מקצועי על הקורס
פיקוח פנימי זה חוכא ואטלולא
לא חושב שהפיקוח צריך להיות דוקא של המל"ג, הוא יכול להיות של משרד הבריאות או של כל גוף רגולטורי אחר.
אפילו קורס בגרפיקה היום יבקש פיקוח של בצלאל
כל מורה חייבת לקבל תואר.
נקודה.
הרי בדיני נפשות מדובר, מורה חייבת להיות מקצועית, לעבור שעות של פרקטיקום, ללמוד תיאוריות של גדולי הפסיכולוגים, להשתלם במתודות ותיאוריות של מדעי החברה וכו'.
ואז היה קם אדם שאומר, לא עוד.
איך יתכן שמורה שאמורה לחנך את דור העתיד תלמד תכנים שלא עוברים סינון מינימלי?
דמיינו את הסערה!!!
איך אפשר לאפשר כזה דבר!
ללא פיקוח נאות, ללא מבחנים חיצוניים, יש לכם מושג כמה נפשות עתידיות של ילדים נאבד בגלל חוסר מקצועיות של לימודים שכאלה???
אני מרגישה שבהמון מיקרים גם פסיכולוגיה נעה בגבול העדין הזה של רפואה/נפש.
רפואה - שצריכה את המקצועיות המירבית שהאקדמיה מציעה.
נפש - שצריכה את הסינון הקפדני ומטפל בעל יראת שמיים איתנה ומושרשת.
להגיד לכם שאני יכולה להכריע לכאן ולכאן? לא!
אבל ההשוואה האבסולוטית לרפואה. ומצד שני ההתייצבות הלוהטת לצד ה"רק לא אקדמיה" מרגישים לי כמו שני צדדים למשהו שלא אמור להיות מטבע כלל.
המציאות מורכבת הרבה יותר מ"אקדמיה = מקצועיות ללא יראת שמיים" או "קיויתי = יראת שמיים ללא מקצועיות"
מה אומרים?
@תמר ה.
למרות שאני לא מסכימה איתך בהכל, אני חייבת להגיד שתגובותייך היו מכבדות וענייניות.
אשמח לתשובתך...