@הקטן שבאריות,
איכשהו ההגיון הבריא שלי אומר שגם לאחר אבחון מקיף אצל פסיכיאטר, נניח, מתחילים לקחת ריטלין, ורק לאחר ההתנסות אפשר להחליף לפי הצורך לתרופה שונה, ולשחק במינון. אז למה שלא אתחיל מרופא המשפחה, ובהמשך אלך למעקב רציני? (אומרים שאחרי שלקחת ריטלין תקופה- הרבה יותר קל להמשיך את הטיפול- מבחינת הקופה...)
מחילה על הבורות, כוונת המשורר לתרופות הנוגדות חלק מהשפעות הכדור?
האם ישנן דרכים נוספות לשלוט בתופעות הלוואי? הרי אותם תסמינים יופיעו אם ארכוש את הכדורים כדת וכדין או שאשתמש במרשם של אחיין, לדוגמא. לא? אז למאי נפקא מינה?
גם לי חשוב להבין מה הכוונה
אני אסביר את עצמי.
מתנצל על האריכות. אבל ניסית לקצר אבל בפועל יש הרבה מה להסביר.
(אין חובת קריאה מקסימום אפשר להשלים מחר בבוקר עם כדור חדש)
אני כותב רק
חלק מהתובנות שהם מהמבט שלי וכמובן שכל אחד הוא עולם אחר לעניין זה. ואידך פירושא זיל גמור..
קודם כל 3 הנחות יסוד -
1. הפרעת קשב אמנם קודם כל היא מגיעה ממקור נוירולוגי. אבל עדיין ובעיקר אצל המאובחנים בבגרות נוצרו בעקבותיה דפוסי התנהגות שסיגלנו לעצמנו להשרדות בחברה ה"נורמלית". (לדוגמא משוואה שנראה לי די נפוצה כאי' דד ליין ומתח = ריכוז. למרות שהיא טעות גמורה).
2. ובנוסף קשיים ועומסים ריגשיים שנוספו בעקבות התאונות שקרו לנו במשך השנים. ("אין כזה דבר שאתה לא מצליח לשבת סדר שלם- אתה פשוט מאוד לא רוצה, תלמד קצת שער רביעי בנפש החיים והכל יסתדר" - ואתה מאמין אבל למחרת המח שלך משדר שעוד רגע הוא מתפוצץ אם לא תברח החוצה).
3. התרופה כמה שתהיה יעילה היא לא אנטיביוטיקה שמרפאת את ה"מחלה", אלא גם אחרי התרופה אתה נשאר אותו אדם שהיית רק עם יכולות מסוימות שנפתחו בפניך. (אבל אני מאמין שעדיין גם במהלך הטיפול אם תלך לאבחון אצל רופא אחר תצא בעל הפרעת קש"ר).
כך שממש לא מספיק התאמה חד פעמית של תרופה.
אני לוקח את עצמי כדוגמא - הובחנתי רשמית לפני כשנה וחצי במהלך התקופה הזו הספקתי 5 פעמים לשנות את המרשמים (תרופות, מינונים.) ועוד חזון למועד.
וזה ממש לא בגלל חוסר יעילות של התרופה כי מהרגע הראשון הרגשתי שיפור גדול, ועדיין היה מקום לשיפור שבכל תחנה של שינוי השיפור הלך וגדל.
הסיבות לזה הם קודם כל נוירולוגיות כימיות ומכיוון שמדובר בדקויות ממש של הבנה במנגנון הפעילות קשה לי להאמין שמישהו שעבר קורס התאמה גם אם יש לו תואר דוקטור יוכל להתמודד אם זה (למה בכל "מחלה" אחרת שיש בה מגוון רחב של אפשרויות טיפול אף אחד לא יחשוב להסתפק בלהוציא מרשם מהרופא המשפחה - וכאן המשמעות של זה על מהלך החיים משמעותית יותר מהרבה מחלות).
סיבות נוספות לשוני בן אנשים הם מבנה נפשי ואישיותי שזה רק פסיכיאטר שמומחה בזה יוכל להבחין (ושוב דוגמא אישית (מתנצל בפני מי שקורא את זה כבר פעם ...)- בתקופה שהתחלתי לקחת וויואנס 70 מ"ג במקביל היו לי פצעים במצח שלא התרפאו זמן רב. בביקור אצל הפסיכיאטר הוא שם מעצמו לב לזה והאיר את עיני שזה נובע מנערבים שאני פשוט מגרד את המצח כל הזמן, ובצירוף סיבות נוספות הגיע למסקנא ההפוכה מהסברא הפשוטה להגדיל מינון ל100 מ"ג וראה זה פלא תוך שבועיים פתאו גיליתי שהפצעים נעלמו - אין מצב שרופא משפחה היה רואה או מגיע למסקנה הזו).
בנוסף הכוונה לאורך כל הדרך על שעות שינה שעות נטילת התרופה ועוד ועוד (למשל גיליתי בעזרתו שחוסר בשעות שינה פוגע דרמטית ביעילות התרופה עקב האנרגיות המופנות להתגברות על העייפות הפיזית, למרות שעל פניו אתה ממש לא מרגיש עייף).
ולאורך כל התהליך קיבלתי ממנו כמה וכמה תובנות על מושכלות ותפיסות שגויות שהשתרשו אצלי עם השנים ואחר שהאיר את עיני זה תרם המון לתהליך.
השיפור המתמשך הוא ודאי וניתן לבדיקה בכלים חד משמעיים (לדוגמא, אני נבחן כל חודש במבחני דירשו על הדף היומי והגרף יכול להראות את התחנות של שינוי הטיפול...)
לסיכום הטיפול הוא תהליך של חיפוש ותהיה ולמידה לךאורך שנים רבות ואין טעם לנסות לעבור אותו על רגל אחת.
בהצלחה